בימ"ש:עירייה לא תגבה קנס ללא ראיה לקבלת דרישת תשלום לאחר תק' ההתיישנות

לפסק הדין בעניין עיריית הרצליה נ' חנוך כרם

ביהמ"ש המחוזי בת"א קבע, כי משחלפה תקופת ההתיישנות על קנס חניה והעירייה לא הוכיחה באופן פוזיטיבי כי במהלכה קיבל החייב את דרישות התשלום, לא הייתה העירייה רשאית לפעול לגבייתו ולפגוע בזכויות היסוד של האזרח.

בשנת 2007 הטילה עיריית הרצלייה עיקולים על חשבונותיו ומיטלטליו של אדם שלטענתה נקנס בשנת 1997 בשל חנייה במקום אסור. בתגובה הגיש החייב תביעה לבימ"ש השלום, טען, כי משחלפו שלוש שנים בהן לא קיבל כל דרישת תשלום, הרי שהקנס התיישן ועל כן לא הייתה לעירייה סמכות לפעול לגבייתו, ודרש פיצוי של 100,000 ש"ח בגין עילת לשון הרע וכן 20,000 ש"ח נוספים בגין עגמת הנפש והנזקים שנגרמו לו. בימ"ש השלום דחה את התביעה ככל הנוגע ללשון הרע, אך הורה לעירייה לפצות את החייב ב 50,000 ש"ח נוכח רשלנותה, ועל כך ערערה העירייה.

העירייה טענה בין היתר, כי פעלה כדין, באשר שלחה לחייב דרישות תשלום לכתובת שהייתה מעודכנת במשרד הרישוי, לכן, על אף שלא הייתה זו כתובתו של החייב -פעלה כדין. עוד טענה, כי משנדחתה עילת לשון הרע, חרג ביהמ"ש מסמכותו כשפסק פיצוי העולה על הסכום הנתבע.

סגן הנשיא גדעון גינת דחה טענת העירייה ככל הנוגע לפעולות הגבייה שנקטה, בקובעו כי העירייה לא הפעילה את סמכותה בסבירות ומדתיות.

נפסק, כי הליכי הגבייה פוגעים בזכויות היסוד של האזרח, ועל כן שומה היה על העירייה לוודא, כי דרישות התשלום שנשלחו לחייב טרם הטלת העיקולים על קניינו, אכן הגיעו ליעדן, וזאת לא עשתה.

"אינני מוכן לקבל מצב שבו רשות מקומית פועלת לגביה מינהלית של קנס, שעה שאין בידיה ראיה פוזיטיבית לכך שהקנס עדיין בר תוקף. החלטה של רשות מקומית לנקוט בהליכים לגביה מינהלית כאשר היא מסתמכת, לשם קביעה שהחוב עדיין בר תוקף, על חזקות שבדין, היא החלטה החורגת ממתחם הסבירות.", כתב השופט וציין, כי הוא מודע לעובדה, שדרישה זו להבאת ראייה פוזיטיבית לכך שאדם קיבל את דרישת התשלום בפועל, יוצרת בפני הרשות מכשול, אך זהו קושי מחויב המציאות, ובכל מקרה, אין מדובר במשוכה שאין הרשות יכולה לעבור, הגם שייתכן שיהיו קנסות שלא תוכל לגבות, אולם זהו המחיר שעליה לשלם כשהיא משתהה בגביית קנסות.

יחד עם זאת, קיבל השופט את הערעור ככל הנוגע לגובה הנזק בקובעו, כי משנדחתה עילת התביעה בעוולת לשון הרע, תביעתו הוגבלה ל 20,000 ש"ח בגין הנזקים האחרים שנגרמו לו, ולפיכך לא רשאי היה ביהמ"ש קמא לפסוק לו פיצוי גבוה מכך, ועל כן הפחית את הפיצוי ל 10,000 ש"ח בלבד.

לפסק הדין בעניין עיריית הרצליה נ' חנוך כרם

למדור: חוקתי ומנהלי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.