- התביעה שבפני עניינה בנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהליכי גביית קנס עבירת חנייה המיוחסת לרכבו של התובע, בתחום העיר הרצליה, בתאריך 20.8.97. עילת התביעה הינה ברשלנות, פרסומי לשון הרע ופגיעה בפרטיות. הנתבעת הינה עיריית הרצליה וכן הנתבעים 2 עד 7, שותפות עורכי דין וחברות עורכי דין ועורכי דין שהתאגדו בחברות אלו, אשר התקשרו עם עיריית הרצליה לביצוע גביית חובות קנסות כקנס נשוא תובענה זו.
התובע, מנכ"ל חברה מסחרית, טוען כי העונש, הקנס, שהוטל עליו כדין בגין עבירת החניה - התיישן, כך שהנתבעים, העירייה (להלן:
"הנתבעת") ועורכי הדין, על תאגידי עורכי הדין (להלן:
"הנתבעים"), התרשלו במעשיהם בהמשכת הליכי הגביה נגדו, ולבסוף, בהליכי עיקול מטלטלין בביתו ובעיקול שהוטל על חשבונותיו, בבנקים שונים, נגרם לו נזק, גם בכך שהליכים אלו מהווים פרסום לשון הרע, פגיעה בפרטיותו וכן נזק ישיר הקשור סיבתית לפעולותיהם ומחדליהם הרשלניים.
הנתבעים טוענים כי פעלו כדין, וכך אף נתבעים 2-7, שפעלו בשליחות הנתבעת, ואין במעשיהם כל התרשלות, וממילא עומדות להם ההגנות כמפורט בסעיף 13 ו-15 ל
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, בסעיף 18 ל
חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ולפי הוראות
פקודת הנזיקין (נוסח חדש), כשלטענתם הקנס כלל לא התיישן וכל פעולותיהם נעשו כחוק, בהסתמך על סעיף 4 ל
פקודת המיסים (גבייה).
2. הנתבעים שלחו לתובע מכתבי דרישה רבים לתשלום הקנס. הנתבעת, באמצעות החברה לאוטומציה, שלחה שישה מכתבי דרישה לכתובת התובע שברח' יהודה הנשיא 40, ת"א, בתאריכים שבין 6.1.2000 ועד 24.12.2001. בשנת 2003 התקשרה הנתבעת עם הנתבעים לצורכי גביית הקנסות, והנתבעים שלחו מכתבי דרישה נוספים בין תאריך 22.7.2003 ועד 24.7.2006, לכתובתו של התובע ב...תל אביב, בתאריך 16.3.2004, לכתובת ב..., וב- 11.7.2007, לכתובת ב... באור יהודה, ולבסוף בתאריך 24.10.07, לכתובת התובע ב... תל-אביב, הוא המכתב הראשון שהתקבל על ידי התובע, כך לטענתו שלא נסתרה, ומאותו יום הוא שולח מכתבים רבים לנתבעים בדרישה לבטל את הליכי הגביה, אך ללא הועיל.
בתאריך 16.12.2007, הוטל עיקול ע"י הנתבעים בבנק דיסקונט, בתאריך 27.10.2008, בבנק לאומי ובנק הפועלים, ובבנק מרכתניל בתאריך 13.1.2009. חשבונו של התובע התנהל בבנק הפועלים. ניסיון עיקול המטלטלין בדירת התובע התבצע ב...ת"א, בתאריך 12.3.2009.
התובע המציא אישור ממרשם האוכלוסין מתאריך 30.11.2008 (ת/10), ובו תמצית רישום כתובותיו במהלך השנים:
מתאריך 1.6.72 עד 24.7.95 -ת"א;
מתאריך 24.7.95 עד 8.6.05 -ת"א;
מתאריך 8.6.05 עד 19.9.07 -אור יהודה;
מתאריך 19.9.07 עד היום -ת"א.
התובע אף הגיש בקשה להגשת ראייה חדשה, וזאת בתאריך 3.10.10, לאחר סיום שמיעת ההוכחות, ראיה שנמצאה על ידו במקרה בחיפוש שערך בביתו. ביהמ"ש אישר את הגשתה כראיה, מהטעם שיהיה בה על מנת לעזור לביהמ"ש, ככל האפשר, לרדת לחקר האמת בפרשה זו. מדובר ברישיון נהיגה ישן של התובע, ממנו נובע כי בתאריך הוצאת רישיון נהיגה זה, ה- 15.12.97, כתובתו הרשומה של התובע היתה -בתל-אביב.
3. כאמור, המחלוקת העיקרית בתובענה זו, הינה שאלת התיישנות העונש, הקנס. העבירה הינה עבירת חניה, שנעברה בתאריך 20.8.1997. התובע אינו כופר, לצורך תביעתו זו, בביצוע העבירה.
עבירת החנייה שבגינה נכנס התובע הינה -
"עבירת קנס מסוג ברירת משפט, וסיווגה הינו חטא" (ראה בג"צ 1618/97
סאצ'י נ' עיריית ת"א, פד"י (נב) (2) 542,551). עבירה זו הינה עבירת קנס מסוג ברירת משפט, כאמור בסעיף 228-230 ל
חוק סדר הדין הפלילי (נוסח
משולב) תשמ"ב-1982 (להלן:
"חסד"פ). בהתאם לסעיף 24(3) לחוק
העונשין, עבירת חטא הינה עבירה שאם העונש בגינה הינו קנס בלבד, כבמקרה שבפנינו, עניינו ב -
"קנס שאינו עולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא ייקבע לו סכום". תקופת התיישנות העונש, או קנס, הינה - 3 שנים (ראה סעיף 10
לחסד"פ).
כלומר, העונש שהוטל על התובע בגין עבירת החניה, הקנס, מתיישן כבר בתאריך
20.8.2000. עקב התיישנות - הקנס בטל. אם בוצעו לאחר מכן פעולות גבייה כנגד התובע ונגרם לו נזק, פעולות אלה הינן, לכאורה, רשלניות.
כמובן שמסירת הודעה כדין לתובע על הקנס המוטל עליו, או הצגת דרישה חוזרת לתשלום הקנס, תוך תקופת ההתיישנות, מהווים המשך ביצוע העונש כמשמעותו בסעיף 10
לחסד"פ, שאז חוזר מרוץ תקופת ההתיישנות לנקודת ההתחלה. על כן יש לבחון את הפעולות בהם נקטה הנתבעת מיום העבירה ועד לתום תקופת ההתיישנות.
משהומצאה לבעל הרכב הודעה תשלום קנס, עליו לשלם את הקנס תוך 90 יום או שיודיע שברצונו להישפט על העבירה (סעיף 229
לחסד"פ). ובסעיף 237 (א)
לחסד"פ נאמר כדלקמן:
"
מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:
(1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;
(2) במשלוח
מכתב רשום לפי
מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה" [ההדגשה אינה במקור - ד.מ.]