לפסק הדין בעניין אדר נ' שותפות מגדל פלורנטין (בניהול מיוחד)
אישה שרכשה דירה בפרויקט מגורים בשכונת פלורנטין בתל אביב, סירבה לקבל אותה, כיוון שלטענתה היא אינה ראויה למגורים. החברה שמכרה את הדירה והקבלנית המבצעת טענו, כי אמנם בדירה יש ליקויים, אך הם לא כל כך נוראיים כמו שטוענת הרוכשת. איזו עמדה העדיף ביהמ"ש?
בשנת 2001 רכשה אישה דירה בפרויקט בשכונת פלורנטין בתל אביב, שנמכר ע"י שותפות בשם 'מגדל פלורנטין' ונבנה ע"י הקבלנית 'אל-הר הנדסה ובנין בע"מ'. במועד חתימת הסכם המכר, שילמה הרוכשת 15% מסכום התמורה, שעמדה על 474,320 שקל, ובדצמבר 2001 העבירה תשלום שני של 208,320 שקל, כשאת יתרת התמורה הייתה אמורה להעביר עד 30 יום לפני מסירת החזקה בדירה, שנקבעה לחודש אפריל 2003.
בינתיים, נקלעה המוכרת לקשיים כלכליים, ולפיכך היא הודיעה לרוכשי הדירות בבניין, כי היא מתכוונת לעמוד בהתחייבויותיה כלפיהם, אך בשינויים מסוימים, ובהם איחור במועד המסירה של הדירות. בסופו של דבר, היא הכריזה על מסירת החזקה בדירה לרוכשת במאי 2005, אולם אז הודיעה הרוכשת כי היא מסרבת לקבל את הדירה כיוון שאינה ראויה למגורים, והגישה לביהמ"ש המחוזי לת"א נגד המוכרת והקבלנית תביעה לביטול ההסכם והשבת הכספים ששילמה.
התביעה נדחתה, וביהמ"ש הורה לצדדים לקבוע מועד מסירה ותשלום חדשים, ולאחר ויכוחים, התבצעה המסירה רק בספטמבר 2007. אלא שגם במועד זה טענה הרוכשת, כי בדירה יש ליקויים רבים, כך שאינה ראויה למגורים, ולפיכך הגישה נגד המוכרת ונגד הקבלנית המבצעת תביעה נוספת, הפעם לבימ"ש השלום בת"א, וביקשה פיצוי של 200 אלף שקל בין היתר בגין הליקויים, ירידת הערך ועגמת הנפש שנגרמה לה.
המוכרת מנתה ליקויים רבים שנמצאו בדירה ע"י המומחים מטעמה, וביניהם ליקויי איטום וצביעה, פגמים בריצוף ובאלומיניום, אי-התקנת נקודה למזגן וחיבור צינור הביוב של השכן למטבח שלה.
המוכרת טענה מנגד, כי למרות שיש בדירה ליקויים מסוימים, היא כן ראויה למגורים, וכי היא נכונה לתקן חלק מהם, בין היתר את הפגמים בריצוף ואת עבודות האלומיניום.
בשלב הראשון, דן ביהמ"ש בסוגיית ליקויי הבנייה, ולאחר שקיבל את חוות דעת המומחה מטעמו, קבע כי על הנתבעות לשלם לתובעת 21,100 שקל בגין עלות תיקון ליקויי הבנייה. בשלב השני, ניגש ביהמ"ש לדון בטענת הרוכשת כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים במועד המסירה בשנת 2005.
המוכרת התאמצה, הרוכשת הכשילה
השופטת הבכירה יעל אחימן דחתה את מרבית התביעה. נפסק, כי לא כל ליקוי ולא כל פגם בהנאה מהדירה הופך אותה לבלתי ראויה למגורים מבחינה משפטית, וכי הכמות המספרית של הליקויים אינה מעידה בהכרח על חומרתם. נפסק, כי חלק גדול מהליקויים שמנתה המוכרת הם אסתטיים גרידא וניתנים לתיקון פשוט, שבגינם ניתן לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, ואין צורך בביטול העסקה כולה, בפרט נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה, כשהמוכרת נמצאת בקשיים כלכליים.
השופטת ציינה את נכונות המוכרת לעשות מאמצים כדי להשלים את הפרויקט ולעומת זאת, את חוסר הגמישות של הרוכשת, שבמקום לשתף פעולה כדי לשפר את המצב, חתרה כנגד האינטרסים של עצמה בכך שסירבה לקבל את החזקה ולשלם את כל התמורה.
עם זאת, נפסק, כי מאחר שהנתבעות לא תיקנו את כל הליקויים בדירה, למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות זאת, עליהן לפצות את המוכרת ב 5,000 שקל בגין עגמת הנפש שנגרמה לה.
לבסוף, החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים- למוכרת, כיוון שגרמה להשתהות, הכבידה על ההליך וממילא לא ממש זכתה בתביעה, ולנתבעות, מאחר שלא תיקנו את הליקויים ובכך גם הן 'לא טמנו ידן בצלחת'.
לפסק הדין בעניין אדר נ' שותפות מגדל פלורנטין (בניהול מיוחד)
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.