חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בפסק דין זה נדון ערעור על החלטת בית הדין האזורי בו חויב הבעל לשעבר לשלם לאשתו סכום כספי חלקי מתוך כתובתה במידה של 36,000 ש"ח, לאחר שהסכום הנקוב בכתובה הוא 555,000 ש"ח, והוחלט להפחיתו ל-150,000 ש"ח עקב היותו מוגזם וכולל סימנים מספריים. בדעת הרוב נקבע, כי על אף שנשקלו טענות שונות בנוגע לאשמת הגירושין, בית הדין האזורי לא הגיע למסקנה חד משמעית מי מהצדדים הוביל לתהליך הגירושין ולכן פסק פשרה. נטען כי חיוב הכתובה הוא חיוב מוחלט אלא אם מוכח שהאישה עשתה מעשה המצדיק אובדן הכתובה, דוגמת זנות או מרידה לאחר התראה בהתאם להלכה, דבר שלא הוכח במקרה זה. טענות האישה כי הגירושין נובעים ממעשיו של הבעל ולטענתה ראויה לקבל את מלוא הכתובה סורבו, בין השאר כי ערכאת הערעור אינה ערכאה להכרעה עובדתית חדשה אלא לבחינת טעות נראית לעין, שלא הוכחה. האישה טענה כי יש להחייב את הבעל בתשלום מלא או בסכום גבוה משמעותית ממה שקבע בית הדין האזורי, אולם בית הדין דחה טענות אלה כהתערבות בשיקול דעת בית הדין התחתון ואינה מתערבת בכך. דעת המיעוט, שנתלתה על הפרקטיקה ההלכתית הקפדנית, המליצה לקבל את ערעור האישה ולפסוק חיוב בסך 180,000 ש"ח בהתאם להלכה ולנסיבות, מחשש לפגיעה בזכויות האישה. המיעוט סבר כי כתובה הינה חיוב גמור ואין מקום להפשירו ללא עילה הלכתית ברורה. בית הדין הרבני הגדול סיכם כי, לאור סבירות הפשרה והשיקולים ההלכתיים, יש לדחות את הערעור ולשמור על פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי, מבלי להטיל הוצאות משפט, והחזיר את דמי הערבות לאישה. פסק הדין מדגיש כי בית הדין מכיר במורכבות העובדתית ובספקות ההלכתיים הכוללים, ולכן דבק בפשרה שהושגה במסגרת ההליך.

תוצאה: הערעור נדחה; הבעל חויב בתשלום כתובה בסך 36,000 ש"ח בהתאם לפסיקת בית הדין האזורי, כשבית הדין הרבני הגדול מאשר את ההחלטה הכוללת פשרה בין הצדדים, ללא חיוב בהוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המנוחה נפטרה בשווייץ לאחר שחצתה את רצונה בצוואה המורה לשרוף את גופתה בשווייץ ולאסוף את אפרה בתוך 30 יום ולהטיסו לישראל. בית הדין הרבני קבע כי הצוואה בטלה מפני שהמנוחה לא הייתה כשירה נפשית בעת עריכתה, וכי רצונה לגבי שריפת הגופה הוא נמהר, לא ברור מי יבצע אותו, ומהיכן ימומנו ההוצאות. בני המשפחה התנגדו לביצוע הצוואה מבחינה דתית ולאומית ודאגו להביא את גופת המנוחה לקבורה בישראל במהירות האפשרית. הערעור שהגישה היועצת המשפטית לממשלה טען כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בסוגיית הטיפול בגופה כיוון שהגופה אינה חלק מהעיזבון לפי חוק הירושה וכי הסמכות ניתנת לבית המשפט המחוזי. בית הדין הרבני דחה טענה זו וקבע כי צוואה עשויה לכלול נושאים שאינם רכושיים וכי סמכות בית הדין הרבני ליתן צו קיום צוואה כוללת גם נושאים אלה. בהמשך הובהר כי הקבורה היא מצווה בסיסית לפי ההלכה, ויש איסור על שריפת גוף המת מפני ביזיון וערעור על מצוות הקבורה. בית הדין הביע ביקורת על התנהלות המערערת שהגישה ערעור זה ומתנגדת להטסת הגופה לישראל, אף בזמן שבני משפחת המנוחה מבקשים להביאה לקבורה תוך כיבוד כבוד האדם ומתוך מצוקה נפשית קשה של ההורים. לבסוף, נקבע כי צוואתה של המנוחה בטלה, וכי אין מניעה להביא את גופת המנוחה לקבורה בישראל בהתאם לרצון בני משפחתה, אשר יסבו לה כבוד בדיני מסורת ישראל.

תוצאה: הערעור נדחה, צוואת המנוחה בוטלה עקב חוסר כשירות נפשית, ובני המשפחה יפעלו להבאת הגופה לקבורה בישראל. המערערת תישא בהוצאות התביעה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית הדין הרבני הגדול בירושלים דן בערעור של אישה החויבה על ידי בית הדין האזורי להתגרש מהבעל לאחר יותר מ-26 שנות נישואין וכשהם הורים לשני ילדים, בן בוגר ובת קטינה. הבעל הגיש תביעה לגירושין, שבה טען כי האישה מסכימה לגירושין, בעוד שהאישה טענה שהיא אינה מסכימה, ואפילו מבקשת לנסות לשקם את הנישואין בעזרת ייעוץ זוגי מקצועי. ביה"ד הראשון ראה בהצהרתה כי האישה מסכימה להתגרש, אך האישה טענה שהדברים נאמרו ללא ייצוג משפטי ובהקשר שגוי. בית הדין המרכזי קיבל את הערעור והחליט כי אי אפשר להכריח את האישה להתגרש כשטרם הוסדרו העניינים הכספיים, המשמורת ונושאים אחרים הכרוכים בגירושין. בנוסף, הוחלט לערוך הליך ייעוץ זוגי מקיף של שישה חודשים להערכת האפשרות לשיקום הנישואין ולבחון את שיתוף הפעולה של הצדדים במהלך הייעוץ. בית הדין הדגיש את חשיבות השלום בבית וביניהם, במיוחד לאור הערכים הדתיים שהם מיישמים ואת חובת האחריות ההורית כלפי ילדיהם. הוא הורה על הפחתת התביעה בבית המשפט לענייני רכוש לתקופת הייעוץ והורה לסגור את התיק עד לסיום הליך הייעוץ. לא הוטלו הוצאות על הצדדים, והלץ העביר מוסמכים שונים לבית הדין האזורי, כולל התייחסות למחיקת התביעות לבית המשפט לענייני משפחה.

תוצאה: בית הדין קיבל את הערעור, ביטל את חיוב הגירושין בשלב זה, והורה על עריכת הליך ייעוץ זוגי מקצועי למשך ששה חודשים טרם המשך הליכים משפטיים לגירושין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בערעור על החלטת בית הדין האזורי שניתנה בסיוון תשפ"ד, שקבע להעביר לאישה מחצית מדירת המערער בשל הפרה לכאורה של הסכם שלום בית. בהסכם שנחתם בין הצדדים בשנה תש"ף, נכללה התחייבות של הבעל שלא לרעות בשדות זרים, וכן כי אם יפר התחייבות זו תועבר הדירה לידי האישה. לפי הראיות שהוצגו, לא היה די כדי להוכיח במפורש כי הבעל הפר את ההסכם, מאחר והתביעה לגירושין כבר הוגשה לפני הטענות להפרה, ודבר זה מצביע על חוסר בהירות במשמעות "רעה בשדות זרים" לאחר הגשת התביעה. כמו כן, הועלו ספקות הלכתיים בנוגע לתוקפו של ההסכם, בעיקר בפרטים כמו מעמד ה'אסמכתא' והאם ההסכם כלל קניין המוחזק בבית הדין לפי שיטות שונות בפסיקה ההלכתית. דנים בשאלה אם התחייבות להעברת הדירה מהווה קניין אתן או מתנה הלכתית, ומגיעים למסקנה כי הלשון שנבחרה בהסכם אינה מחייבת בהכרח העברה מיידית ובתנאים אלו קיימים ספקות משפטיים והלכתיים רבים. בנוסף, מפורטים ההבדלים בין סוגי הקניינים וההשפעה שלהם על תוקף ההסכם. בסיכום, בית הדין מחליט לקבל את הערעור, לבטל את העברת חלק הדירה לבת הזוג ולחזור לדיון בענייני הכתובה, חלוקת הרכוש ופיצויים נוכח העובדה כי המערער פגע בזכויות הבית. פסק הדין נדון בהרחבה על בסיס ראיות, הלכות ופרשנות לשונית במסגרת הדין הדתי והחוקי.

תוצאה: הערעור התקבל והעברת חלק הדירה מבוטלת; התיק הוחזר לבית הדין האזורי להמשך בירור חלוקת רכוש, חיוב בכתובה וכן פיצויים בגין מעשי הבעל.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור מצד האיש וערעור שכנגד מצד האישה על פסק דין בית הדין האזורי פתח תקווה, שקבע חיוב כתובה בסך 300,000 ש"ח מתוך סכום כתובה נקוב של 900,000 ש"ח. הצדדים נישאו על פי דת משה וישראל, ללא ילדים, והיגירושין הוסדרו לאחר תקופה של אלימות מילולית, נפשית ופיזית שהאישה טענה לגביו. האיש עזב את הבית בעקבות צו הרחקה הדדי, והאישה תבעה גירושין וכן תשלום הכתובה. האיש טען כי הסכום מופרז וכי הכתובה נרשמה בלחץ, וטען שהוא אינו נמצא במצב כלכלי לתשלום מלא. האישה תמכה בקביעת הסכום כפי שנקבע ודגשה כי האיש הורשע באלימות ונכנס להסדר טיעון. בית הדין הציג את חומר הראיות כולל תכתובות, הקלטות והחלטות קודמות, והכריע כי האיש הוא שיזם את פירוק מערכת הנישואין. נקבע כי אין כל עילה הלכתית וחד משמעית להפסיק את תשלום הכתובה לאישה, ואין לחייב בהפחתה מעבר להסכמה שהושגה שעמדה על 300,000 ש"ח. כמו כן, לא נמצא טעות בשיקול דעת בית הדין האזורי וכי החלטת הפשרה סבירה, במיוחד לאור הכרעתו של האיש במעמד סידור הגט. הערעורים נדחו, כאשר ביה"ד הרבני הגדול מקבל את עמדת הרוב ופוסק כי האיש חייב בתשלום הכתובה בסכום שצויין, ובנוסף חייב בהוצאות לטובת האישה בסך 5,000 ש"ח. במקביל נדחתה דרישת האישה להגדלת סכום הכתובה מעבר לסכום הפשרה שנקבע.

תוצאה: הערעורים נדחו; האיש חייב בתשלום כתובה של 300,000 ש"ח ובהוצאות משפט לאישה; לא נמצאה עילה הלכתית להפסיק תשלום כתובה מלאה, והפשרה שנקבעה הוכרזה כסבירה ולא תורמת לשנותה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה בביה"ד הרבני הגדול נדון ערעור על החלטות בית הדין האזורי ירושלים, שדחו בקשות למינויים של גורמים טיפוליים שיפעלו להחזרת קשר רגשית ובריאותית בין האב לבנותיו, בנוגע לטיפול בניכור הורי וחידוש הקשר עם בת צעירה בת 14. ההליכים המשפטיים נמשכים למעלה מעשור, ובעקבות שינוי נסיבות טען האב כי על החידוש להיבחן מחדש, אך בית הדין האזורי הסתמך בעיקר על ניסיון העבר וערעור האב התקבל על ידי בית הדין הגדול, שהורה על בחינה מחדש בלב פתוח, כולל מתן חוות דעת מקצועיות ועדכניות, תוך התייחסות כנה של הצדדים וללא הדחה מראש. המשיבה טענה כי אין שינוי נסיבות רלוונטי וכי הבקשות הן ניסיון להלך אימים משפטי, וכי החלטות בתי הדין לא מנוגדות להליכים קודמים ותומכות בנימוקים ענייניים הכוללים התנהלות האב והשלכותיה על רווחת הילדות. בית הדין הגדול דחה טענות אלו, קבע כי לא ניתן לבטל בקשה לשיקום קשר רק על בסיס ניסיון העבר, ודרש בדיקה עדכנית ואובייקטיבית למצב. הסיכוי לשיקום קשר הוגדר כלא ודאי ואף נמוך, אך אי אפשר לסגור אפשרות זו מבלי לבחון את טענות האב באופן יסודי. פסק הדין הנחה את בית הדין האזורי למנות גורם שישקם את הקשר ללא כפייה, בתנאי שהאב ישא בעלויות, והותנה במתן דוחות על ההתקדמות. הכללית שביקורות הצדדים ואופן הטיפול הבלתי מתפשר בעניינם מהווים ביטוי למורכבות המשפטית והרגשית שבתיק.

תוצאה: הערעור התקבל והוראה ניתנה לבית הדין האזורי לשוב ולבחון באופן עדכני ורחב את בקשת האב לחידוש הקשר עם בתו הצעירה, תוך מינוי גורם מקצועי שיפעל ללא כפייה, בהתאם להנחיות בית הדין הגדול, תוך התייחסות כנה ומעמיקה לנסיבות העדכניות ותגובות הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: ביה"ד חיב את מר יעקב כהן בתשלום הכתובה במלואה לאחר שנמצא מתעלם מחובותיו כלפי אשתו וממשיך להחזיקה כעגנונית, בעיקר לאור העובדות שהגב׳ רונית כהן תרמה לו כליה במהלך הנישואין וטיפלה בו במסירות רבה למרות מחלותיו והרעה בחלייה.

תוצאה: הערעור נדחה. המערער חויב לשלם למשיבה סכום של מיליון ש"ח בגין כתובה והוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה סוגיית הכללת אופציות ומניות שקיבל הבעל במסגרת עבודתו במסגרת האיזון הרכושי בין בני זוג בעת פירוק הנישואין. בערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול, נדונה השאלה האם האופציות שהוענקו כתמריץ לעבודתו בחברה הן חלק משכרו הנצבר במהלך הנישואין וכפופות לאיזון, או שמדובר במתנות שאינן נכללות באיזון, כפי שנקבע בפסיקה קודמת על ידי בית הדין הרבני האזורי. בדיון נבחנה ההבדל בין שכר עבודה ותמורותיה, לבין מתנות או זכויות עתידיות המתקבלות עם תנאים, ובהן אופציות למניות המוענקות בהתאם לזמן עבודה בחברה. נקבע כי האופציות והזכויות במניות הינן למעשה חלק מהשכר הכולל שקיבל העובד, גם אם מימושן נדחה והן מותנות בהישארות במקום העבודה. נמנות הסיבות לכך שהאופציות אינן מתנה גרידא אלא תגמול עבודה, הכוללות את ההשפעה של קשר השכר הכולל, התמורה עבור מאמצי העבודה ומדיניות התמרוץ בחברות הייטק וסטארט-אפ. נקבע גם כי במקרה שהבשלת האופציות מתרחשת חלקית לאחר מועד פקיעת הנישואין, האיזון ייעשה לפי החלק היחסי של התקופה החל מיום ההקצאה ועד מועד ההבשלה, ושווי האופציות יקבע בעת מימושן בפועל ולא במועד הפירוק. נערך ניתוח השוואתי עם זכויות פנסיה וקרנות השתלמות, והובאה פסיקה המעודדת מתן מועד מימוש האופציות כדי להבטיח צדק ואיזון הוגן בין בני הזוג. הובהר כי אף שהצדדים לא קיימו יחסי אישות במשך תקופה, השותפות הכלכלית נמשכה ולכן האישה זכאית למחצית מהאופציות והמניות שנצברו במסגרת מאמץ משותף במהלך הנישואין. לבסוף, בית הדין הרבני הגדול ביטל את ההחלטה המקדמית שהחריגה את האופציות מהאיזון, קיבל את הערעור, והורה על מינוי מומחה לביצוע החישוב הכספי המתאים, עם הוראות מפורטות לחישוב וליישום האיזון בין הצדדים בהתאם למועד ההבשלה והמימוש.

תוצאה: בית הדין הרבני הגדול קיבל את הערעור וקבע כי אופציות ומניות שקיבל הבעל ממקום עבודתו הן חלק מהשכר ומצויות באיזון בין בני הזוג, בהתאם לחלק היחסי של תקופת ההבשלה ולשווי במועד מימוש האופציות. כמו כן, נקבע שחשוב להמתין למועד מימוש האופציות לביצוע החישוב הכספי, ובית הדין מינה מומחה שיבצע את חישוב האיזון הכולל. תביעת החריגות שהועלתה על ידי המשיב נדחתה. לא נפסקו הוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המערער הגיש בקשה להסתלק מחלקו בעיזבון לטובת אחותו על בסיס סעיף 6 לחוק הירושה. בית הדין קיבל את עמדתו, בכפוף להוכחות שהעיזבון לא חולק בפועל.

תוצאה: פסק הדין מתקבל בזכות המערער להסתלק מהעיזבון כל עוד הוא לא חולק בפועל, לפי סעיף 6 לחוק הירושה. הצו יותקן לאחר הצגת ראיות מהמערער כי העיזבון לא חולק ואישור העברת חלקות הנכסים לאחותו.

לצפייה לרכישה הזדהה