חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: פסק הדין דן בערעור על החלטת בית הדין האזורי בפתח תקוה, שקבע כי אין סמכות לבתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים בכריכה לתביעת גירושין, וביטל את כל ההחלטות שניתנו בעבר בתיקי מזונות הילדים. הצדדים נישאו ב-2005 וגרשו ב-2023, עם שני ילדים קטינים. בתחילת ההליך נקבע כי לבית הדין הסמכות לדון במזונות הילדים, אך לאחר פסיקת בג"ץ שקבעה כי בתי הדין אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים בכריכה, בית הדין האזורי ביטל את הסמכות וסגר את התיק. הערעור טוען כי ההחלטה לא נימקה כראוי, כי קיימת פגיעה במזונות שכבר שולמו, וכי פסיקת בג"ץ מחייבת רק להליכים חדשים לא לעבר. כמו כן, הובאה הצעת חוק ממשלתית להחזרת הסמכות. המשיב טען שיש לדחות את הערעור ולכבד את פסיקת בג"ץ ומדגיש שהערעור הוא חסר יסוד.

תוצאה: הערעור התקבל; בית הדין האזורי ימשיך לדון בענייני מזונות הילדים; כל ההחלטות שניתנו בשנים האחרונות בעניין עומדות בתוקף; לא נפסקו הוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה סוגיית מזונות ילדים לאחר גיל 18 במקרה של שני הורים גרושים עם שישה ילדים. נקבע כי חובת האב לתמוך במזונות ילדיו קטנים עד גיל חמש עשרה היא חובה משפטית במסגרת תקנת הרבנות הראשית, ומעבר לגיל זה מדובר במימון הצדקה, שאין חובה לאב לשאת בו אם לילדים יש הכנסות משלהם או אם האם יכולה לתמוך בהם. בשל העובדה ששני הילדים המבוגרים עובדים ומשתכרים, נקבע כי האב פטור מתשלום מזונות עבורם החל מתאריכים מסוימים. כמו כן, בית הדין דן בחיוב מזונות למפרע, וקבע כי האב חייב לשלם מזונות שחלו לאחר הגירושין אך לפני הגשת התביעה, עד סך מסוים. בנוסף, נקבע כי המזונות יתוקצבו לפי גיל הילדים בהיקף מופחת מעל גיל חמש עשרה ומוגבלים עד גיל שמונה עשרה. התשלום על דמי מדור והוצאות חריגות יתחלקו בין הצדדים בשוויון, בכפוף להצגת קבלות. כמו כן, בית הדין דחה תביעות המזונות מעבר לגיל שמונה עשרה, אך תמוך בעקרון שהאב יוכל להמשיך לסייע לילדיו בהתנדבות, בעיקר בעבור הוצאות לימודים. פסק הדין מבוסס על הלכה ומנהגים רבניים לצד שיקולים מעשיים ומציאותיים, והוא מבהיר את האיזון שבין חובת האב לספק מזונות לבין יכולת ותעצומות הילדים והאם.

תוצאה: בית הדין חייב את האב במזונות הילדים עד גיל שמונה עשרה בהתאם לתקנות הרבנות הראשית, פטרו אותו מתשלום מזונות עבור הילדים העובדים, ולא חייבו אותו במזונות מעבר לגיל שמונה עשרה. נקבע חוב מזונות למפרע בסך כ-50,000 ש"ח מועד לשיפוי באופן מותאם. הוצאות חריגות תחולקנה בין הצדדים והשופט דחה את טענות האם לחייב מזונות מעבר לגיל שמונה עשרה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הצדדים נישאו וחתמו על מספר הסכמי גירושין שלא אושרו ערכאי, כולל הסכם ויתור על כתובה. המערער עזב את הבית זמן קצר לאחר חתימת ההסכם וטען כי המשיבה הפסיקה לקיים עימו יחסי אישות ולכן יש להפסידה מכתובה, ואף טען לבגידה שלה עם גבר זר. המשיבה הכחישה זאת והציגה מסמכים רפואיים שסתרו את טענות הבגידה. הצדדים קיימו דיונים בבית הדין הרבני בנושא הכתובה, כאשר בית הדין דחה את טענות המערער להפסד הכתובה, תוך הדגשה כי ההסכמים לא אושרו ולפיכך אין להם תוקף מחייב, וכי המערער לא הציג עילות הלכתיות מבוססות להפסד הכתובה. בית הדין הביע ביקורת על התנהלות המערער, תוך שנרשם כי נטען בקשות וטיעונים חסרי יסוד, בעיקר טענות הכפשה כלפי המשיבה. בית הדין הדגיש כי על פי ההלכה תשלום הכתובה הוא התחייבות אבסולוטית של הבעל ואינה ניתנת להפרה ללא הוכחת אשמת האישה בפועל. בית הדין קבע לחייב את המערער בתשלום מלא של הכתובה בסך 150,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, והורה על קיזוז סכום זה במקרה של זכויות פנסיוניות למשיבה. כמו כן, נדונה הצעת פשרה שהתבססה על תשלום מופחת שהמערער סירב לו. במשך ההליך גם הוטלו בטוחות כספיות על המערער למנוע דיון סרק. בסיכום, בית הדין דחה את הערעור בשל חוסר תשתית ראייתית מוצקה להפסד הכתובה וקבע כי המשיבה זכאית לכתובה במלואה.

תוצאה: הערעור נדחה; המערער חייב לשלם למשיבה את סכום הכתובה הכולל, בנוסף להוצאות משפט בסך 20,000 ₪; פסק הדין מאשר את חיוב המערער בתשלום הכתובה ומורה על סגירת התיק.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעת מזונות של אשה שביקשה לקבל תשלום מזונות מבעלה בעת שהיא מסכימה ואף רוצה להתגרש. בית הדין דן באירועים בהם האשה פתחה תביעת מזונות והמשיב פתח תיק תביעה לגירושין. ניכר כי האשה אינה מתנגדת למעשה הגירושין אלא מבקשת לקבל תמיכה כלכלית עד שתוכל להתאפשר בכוחות עצמה. בית הדין דן בעיקרון ההלכתי שלפיו כאשר האשה אינה מוכנה לשבת עם בעלה תחת קורת גג משותפת אלא רוצה להתגרש, אינה זכאית למזונות. פסק הדין מציין התייחסויות הלכתיות ופסיקת בית הדין הגדול, שהדגישה כי תנאי לסף זכאות המזונות הוא רצון לחיים משותפים. בית הדין גם דן בדעות השונות בסוגיה, בעיקר בהקשר של ראיות הדרושות להוכחת טענת האשה שהמניעה להתגורר יחד היא מהבעל ולא ממנה עצמה, וגם בהבדלים בין חילוקי דעות פתוחים לבין מקרים בהם יש הוכחות. הצדק בעניין הוצאות המשפט ניתן למשיב, והובהר כי במידה והאשה תסרב להתגרש במועד שנקבע, ההפקדה הכספית שתועבר למשיב כדי שיוכל לפעול לביטול ההליך. לעומת זאת, אם הגט יסודר, תוענק לאשה החזר כספי חלקי. בפסק הדין הובעו גם עמדות מיעוט שקראו לקבל את התשלום המוצע למזונות באופן חלקי, למשל על תקופה מוגבלת, תוך התחשבות בנושא הוצאות משפט.

תוצאה: בית הדין דחה את ערעור האשה ומסיים כי אין היא זכאית למזונות משום שהביעה רצון להתגרש מהבעל. הוחלט כי במידה והאשה תתגרש במועד שנקבע תקבל החזר כספי חלקי, ואם תסרב לגירושין, תועבר ההפקדה למשיב שיזכה לפעול בהתאם. כמו כן, הוחלט לחייב את האשה בהוצאות המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק דין זה נדון ערעור אישה על דחיית תביעתה לתשלום כתובה ומזונות לאחר גירושין. הצדדים נישאו לאחר שהתגוררו יחדיו זמן קצר, ונולד להם ילד. במהלך דרכם מהבית פרצו סכסוכים, והאישה גירשה את הבעל מביתה מספר פעמים ללא עילה מוצדקת, למרות שהמשיב נותר כפרן ושילם את כלל ההתחייבויות הכלכליות. האישה טענה כי לא היא שגרמה לפרוק השיתוף, ביקשה שלום בית וטענה כי הופעל עליה לחץ מצד המשיב. הבעל טען כי האישה סילקה אותו מהבית כמה פעמים, ואיימה עליו ואף הגישה נגדו צו הרחקה. בית הדין בדק את חומר הראיות, כולל הודעות ביניהם, החלטות קודמות וחקירות מעמיקות, וקבע כי הגירושין יצאו מן האישה, שגרמה להפירוד בשל סילוקה מהבית מספר פעמים. בית הדין דחה את טענות האישה בדבר זכאותה לכתובה ומזונות, בהסתמך על העקרונות ההלכתיים כי אישה שסילקה את בעלה מביתה ואינה באמת מעוניינת בשלום בית אינה זכאית לכתובה או מזונות. בית הדין הורה על פיצוי כספי בסכום נמוך של 17,000 ש"ח כסגירת התביעה, וקבע כי אין מקום לפסיקת מזונות בשלב זה בשל פירוק השיתוף וקיומו של הסכם ממון שמרכיב התחייבויות מוגדרות. כמו כן, נקבע כי ההסכם טרם הנישואין אינו מחייב במזונות בתקופת הפירוד. בית הדין גם סירב להורות על חיוב הצדדים בתשלום הוצאות משפט, בהתחשב בהבנת האישה המבוססת על טענות הלכתיות שלא יצאו אל הפועל.

תוצאה: בית הדין דחה את הערעורים של האישה לתשלום כתובה ומזונות, וקבע כי היא פסלה לזכאותן לאור גרושין שיצאו ממנה והסרת הבעל מהבית ללא עילה, והורה על תשלום פיצוי מתון בשיעור 17,000 ש"ח תוך ששים יום, ללא חיוב בהוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה תביעה להפחתת מזונות שנקבעו בהסכם גירושין בין בני זוג דתי, בעקבות הכרת קטין זךק קצבת נכות וקשיים כלכליים שהציג האב. הצדדים נישאו בשנת 2010, ערכו הסכם ממון בשנת 2013 ופשרו על מזונות לילדיהם בהסכם גירושין מיוחד שניתן לו תוקף של פסק דין. האב שילם מזונות בסך 2,000 ש"ח לכל קטין, והתחייב למימון חלקי של הוצאות רפואיות, חינוך והסעות. בשנת 2023 הוכרה הכנסה קצבה של ילד נכה על ידי המל"ל, שמהווה סיוע כלכלי משמעותי שמוטב להכניסו לשיקול הפחתה במזונות. האב טען שהכנסתו ירדה משמעותית, וכן הוכיח נסיבות של חדלות פירעון שהקשו עליו למלא את התחייבויותיו. האם טענה שהאב לא עומד בתשלומי המזונות, שהכנסותיו אינן ירדו משמעותית, וההוצאה בקשר לקטין הנכה גבוהה במיוחד עקב טיפולים ובריאות מיוחדת. בית הדין בחן את המסמכים, את טענות הצדדים ואת פסקי דין קודמים בנושא קצבת נכות לילדים, וקבע שיש להוריד מהחיוב לתשלום כ־1,000 ש"ח לחודש עבור הקטין הנכה, משום שחלק מההוצאות ממומנות על ידי הקצבה והמזונות כוללים מימון כפול. בה בעת, נמצא כי הפחתת המזונות מוסכמת אך לא משמעותית ויש לשמור על הסכומים לשאר הקטינים. כמו כן נקבעה חובת שיתוף פעולה בין הצדדים ומענה להוצאות חריגות שייצאו על גבול הקצבה, יחד עם דרישה שהאם תציג דוחות כספיים וניהול מדויק של הקצבה. בית הדין דחה את טענות האב לשינוי דרמטי במצבו הכלכלי לאחר בחינה יסודית, ודחה את הערעור של האם להפך. בעקבות הטענות על התנהלות לא הוגנת, חויבה האם בתשלום הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח, והובהר כי יש להפסיק את הסכסוכים למען טובתם של הילדים.

תוצאה: בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעור האם והותיר על כנו את ההחלטה להפחית את סכום המזונות ב־1,000 ש"ח עבור הקטין הנכה, הפחתה רטרואקטיבית מיום קבלת הקצבה. בית הדין חייב את האם בתשלום הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח, וקרא להפסקת המאבקים לטובת הילדים.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעורה של האישה על החלטת בית הדין האזורי בחיפה שדחתה את תביעתה לכתובה בסך 900,000 ש"ח. המשתתפים נישאו בשנת 2000 והתגרשו בשנת 2024, לאחר שלושה ילדים. האישה טענה בתחילה לויתור על הכתובה, אך חזרה בה בטענה לטעויות שהובילו להסכמתה לוויתור, בין השאר בשל בגידת בעלה. בית הדין בחן את טענות הצדדים, כולל הוכחות על בגידה מצד המשיב ועל טענות נגד המערערת, ונמצא כי משיבי האישה איבדה את זכותה לקבלת הכתובה במלואה בעקבות הסכמות מוקדמות וכתביה. בית הדין סבר כי סכום הכתובה המבוקש הוא מוגזם ביחס לסכומים סבירים הנהוגים, וכי זכויות האישה בגין איזון משאבים ופנסיה בסך כ-334,670 ש"ח מהווים תמורה מספקת. לאור זאת, נדחתה התביעה לכתובה, תוך התחשבות בשיקולי צדק וראיות. בית הדין הגדיר כי סכום כזה של כתובה חסר תקדים במקרה זה, ושלא היה צורך להיכנס לוויכוחים על אחריות בגירושין בין הצדדים. בנוסף, הוחלט כי המשיב יוון חלק מהזכויות הפנסיוניות לסכום של 50,000 ש"ח שיוקזזו בעתיד מסכום הכתובה בפועל. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי שלושה דיינים, אשר הדגישו כי לא נמצאו עובדות מספיקות להטלת הכתובה במלואה ובכך שמרו על איזון כלכלי וצדק התורני.

תוצאה: הערעור נדחה; תביעת הכתובה המוגזמת נדחתה, והסכום שהמערערת תקבל במסגרת זכויותיה מהמשיב במסגרת איזון המשאבים נחשב לספק; המשיב יחייב להוון 50,000 ש"ח כחלק מהסכום במסגרת תשלום הכתובה; לא הוטלו הוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בית הדין הרבני הגדול בירושלים דן בערעור של אישה החויבה על ידי בית הדין האזורי להתגרש מהבעל לאחר יותר מ-26 שנות נישואין וכשהם הורים לשני ילדים, בן בוגר ובת קטינה. הבעל הגיש תביעה לגירושין, שבה טען כי האישה מסכימה לגירושין, בעוד שהאישה טענה שהיא אינה מסכימה, ואפילו מבקשת לנסות לשקם את הנישואין בעזרת ייעוץ זוגי מקצועי. ביה"ד הראשון ראה בהצהרתה כי האישה מסכימה להתגרש, אך האישה טענה שהדברים נאמרו ללא ייצוג משפטי ובהקשר שגוי. בית הדין המרכזי קיבל את הערעור והחליט כי אי אפשר להכריח את האישה להתגרש כשטרם הוסדרו העניינים הכספיים, המשמורת ונושאים אחרים הכרוכים בגירושין. בנוסף, הוחלט לערוך הליך ייעוץ זוגי מקיף של שישה חודשים להערכת האפשרות לשיקום הנישואין ולבחון את שיתוף הפעולה של הצדדים במהלך הייעוץ. בית הדין הדגיש את חשיבות השלום בבית וביניהם, במיוחד לאור הערכים הדתיים שהם מיישמים ואת חובת האחריות ההורית כלפי ילדיהם. הוא הורה על הפחתת התביעה בבית המשפט לענייני רכוש לתקופת הייעוץ והורה לסגור את התיק עד לסיום הליך הייעוץ. לא הוטלו הוצאות על הצדדים, והלץ העביר מוסמכים שונים לבית הדין האזורי, כולל התייחסות למחיקת התביעות לבית המשפט לענייני משפחה.

תוצאה: בית הדין קיבל את הערעור, ביטל את חיוב הגירושין בשלב זה, והורה על עריכת הליך ייעוץ זוגי מקצועי למשך ששה חודשים טרם המשך הליכים משפטיים לגירושין.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: פסק הדין עוסק בערעור מצד האיש וערעור שכנגד מצד האישה על פסק דין בית הדין האזורי פתח תקווה, שקבע חיוב כתובה בסך 300,000 ש"ח מתוך סכום כתובה נקוב של 900,000 ש"ח. הצדדים נישאו על פי דת משה וישראל, ללא ילדים, והיגירושין הוסדרו לאחר תקופה של אלימות מילולית, נפשית ופיזית שהאישה טענה לגביו. האיש עזב את הבית בעקבות צו הרחקה הדדי, והאישה תבעה גירושין וכן תשלום הכתובה. האיש טען כי הסכום מופרז וכי הכתובה נרשמה בלחץ, וטען שהוא אינו נמצא במצב כלכלי לתשלום מלא. האישה תמכה בקביעת הסכום כפי שנקבע ודגשה כי האיש הורשע באלימות ונכנס להסדר טיעון. בית הדין הציג את חומר הראיות כולל תכתובות, הקלטות והחלטות קודמות, והכריע כי האיש הוא שיזם את פירוק מערכת הנישואין. נקבע כי אין כל עילה הלכתית וחד משמעית להפסיק את תשלום הכתובה לאישה, ואין לחייב בהפחתה מעבר להסכמה שהושגה שעמדה על 300,000 ש"ח. כמו כן, לא נמצא טעות בשיקול דעת בית הדין האזורי וכי החלטת הפשרה סבירה, במיוחד לאור הכרעתו של האיש במעמד סידור הגט. הערעורים נדחו, כאשר ביה"ד הרבני הגדול מקבל את עמדת הרוב ופוסק כי האיש חייב בתשלום הכתובה בסכום שצויין, ובנוסף חייב בהוצאות לטובת האישה בסך 5,000 ש"ח. במקביל נדחתה דרישת האישה להגדלת סכום הכתובה מעבר לסכום הפשרה שנקבע.

תוצאה: הערעורים נדחו; האיש חייב בתשלום כתובה של 300,000 ש"ח ובהוצאות משפט לאישה; לא נמצאה עילה הלכתית להפסיק תשלום כתובה מלאה, והפשרה שנקבעה הוכרזה כסבירה ולא תורמת לשנותה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב בנוגע למזונות ארבעה ילדים, נבחנה טענת האם להגדלת מזונות, בעיקר בגין ילדים המתגוררים אצלה בסביבות שמונה חודשים ואף תביעות למדור והוצאות נוספות. האב טען כי שני הילדים הגדולים שפנימיה מקבלים את צורכיהם ואין צורך במזונות נוספים, ושגם נסיבות הפיצוי ממכירת הדירה לא מצדיקות חיוב במחציות מדור. בית הדין קיבל את טענות האב, קבע כי מזונות הילדים ושכר המדור שנקבעו נאותים יחסית להכנסות הצדדים ומציאות עובדתית, ופירט את ההכנסות האמורות של ההורים, תוך התייחסות להמלצות רשות הרווחה ולטיפול בקטינים. כמו כן, הוחלט כי הילדים שנמצאים בפנימייה אינם מחויבים במזונות מלאים כי מזונם מסופק במסגרת הפנימייה. הילדים החייבים מזונות נוספים הם אלו המתגוררים עם האם. לגבי הוצאות החינוך והרפואה, בית הדין אישר כי יש לפעול בהתאם להמלצות בית הספר והרופא. בית הדין מציין שהמערערת לא הוכיחה טענותיה בנוגע להכנסות האב או להוצאות נוספות, וכי ההחלטה על המדור היא סבירה בהתחשב במצב הכלכלי ובהסדרי המשמורת. בנוסף, נאמר כי במהלך הדיון התברר כי חלק מהילדים אינם מתגוררים עוד אצל האם, דבר שהיה מצדיק סגירת הערעור. לבסוף נדחה הערעור, והוראה נעשתה לסגור את התיק ללא חיוב בהוצאות משפט.

תוצאה: הערעור נדחה, סוכם כי מזונות בסך 3,800 ₪ לחודש מותאמים לנתוני המקרה, מדור נקבע בסכום של 1,800 ₪, והוחלט שלא לחייב בהוצאות משפט. התיק נסגר בהתאם להחלטת בית הדין הקודם.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי