חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: פסק הדין ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בתיק ד"מ בנושא תביעה שהוגשה על ידי התובעת נגד הנתבעות. במהלך ההליך המשפטי הגיעו הצדדים להסכם פשרה, עליו ניתן תוקף של פסק דין על ידי השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד. במסגרת ההסכם הוסכם כי התביעה נגד הנתבעת השנייה תידחה וההליך נגדה יסתיים ללא צו להוצאות. פסק הדין מהווה אישור סופי להסכם הפשרה ומסיים את הסכסוך בין הצדדים בשלב זה. ההחלטה ניתנה ביום 30 ביוני 2026, והיא כוללת איסור על הוצאת הוצאות משפט על הצדדים, מה שמבטיח שלא יוטלו עליהם חיובים נוספים. בכך הושג סיום מוסכם לנושא המשפטי, תוך שמירה על זכויות וה interests של הצדדים המעורבים.

תוצאה: פסק דין מאשר הסכם פשרה בין הצדדים, התביעה נגד הנתבעת השנייה נדחתה, ולא הוטל צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו עסק בתיק ד"מ 4350-03-26 בין אוהד זביב כתובע לבין גיא גרבי הנתבע. הנתבע התבקש להגיש כתב הגנה אך לא עשה זאת עד למועד שנקבע. בהתאם לתקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, ניתן פסק דין כנגד הנתבע בהיעדר הגנה, על סמך כתב התביעה בלבד. בגזר הדין הוחלט כי הנתבע יחויב לשלם לתובע סכום של 24,606 ש"ח בתוספת ריבית חוקית מיום 26 ועד למועד התשלום המלא של הסכום. נוסף על כך, הנתבע חייב לשלם הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח, ובמידה ולא ישלם את הוצאות המשפט במועדן, תחול עליהן ריבית חוקית החל מיום מתן פסק הדין. בית הדין פרט גם כי ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 יום ממועד קבלת העתקו על ידי הצד המבקש.

תוצאה: פסק דין ניתן בהיעדר הגנה המורה על חיוב הנתבע בתשלום סכום של 24,606 ש"ח בשילוב ריבית והוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח, עם אפשרות לערעור או בקשה לביטול בתוך 30 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב–יפו דן בתיק שבו התובעת תבעה את הנתבעת והנתבעת הגישה תביעה שכנגד. במסגרת הדיון בבית הדין, הושג הסדר פשרה בין הצדדים אשר העניק פתרון מוסכם לסכסוך בין התובעת לנתבעת. בית הדין קיבל ואישר את הסדר הפשרה, והעניק לו תוקף של פסק דין, מה שמקנה להסדר סופיות ומחייבותו מבחינה משפטית. בנוסף, נקבע כי אין מתן צו להוצאות לבית הדין, כלומר כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות בעצמו והדבר לא יוטל על הצד המפסיד או המנצח. החלטה זו משקפת בדרך כלל גישה לפשרה שמטרתה להביא לסיום הליכים בצורה מהירה ומוסכמת בין הצדדים ללא צורך בהמשך דיונים ממושכים.

תוצאה: בית הדין אישר את הסדר הפשרה בתביעה שכנגד, נתן לו תוקף של פסק דין, ודחה את הבקשה לצו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו דן בתיק שבו הנתבעת, חנוכה לעד בע"מ, לא הגישה כתב הגנה בתוך המועד שנקבע. בעקבות ההיעדרות זו, ובכפוף לתקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991, ניתן פסק דין כנגד הנתבעת על יסוד כתב התביעה בלבד. בית הדין חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 36,861 שקלים חדשים בצירוף ריבית חוקית החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בנוסף, בית הדין הטיל על הנתבעת לשלם הוצאות משפט בגובה 500 שקלים ושכר טרחה לעורך דין בסך 1,500 שקלים, שיתווספו אליהם ריבית חוקית אם לא ישולמו במועד. כמו כן, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 יום מיום שהפסק הגיע ליד המבקש.

תוצאה: פסק דין ניתן נגד הנתבעת בהעדר הגנה, המחייב אותה בתשלום פיצויים, ריבית והוצאות משפט בתוך 30 יום, עם אפשרות לערער או לבקש ביטול במסגרת זמן מוגדרת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו נבחנה תביעה שהוגשה על ידי תובעת נגד חברה הנתבעת, שבה נטען כי התובעת הועסקה במשך תקופה מסוימת ופוטרה. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון, וכפועל יוצא לכך, ובהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991, ניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. המחלוקת מתמקדת בתשלום חוב כספי לטובת התובעת בגין תקופת ההעסקה והפיטורים. בית הדין חייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 39,984 שקלים חדשים, בתוספת ריבית חוקית החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בנוסף, חייב בית הדין את הנתבעת לשאת בהוצאות משפט בסך 500 שקלים וכספים לשכ"ט עורך דין בסך 5,000 שקלים, כאשר גם התחייבויות אלה יסבלו מריבית חוקית במידה ולא ישולמו בזמן. נקבע כי ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 יום ממועד קבלת הפסק.

תוצאה: פסק דין ניתן כנגד הנתבעת בהיעדר הגנה, וחובה לתשלום כספי לתובעת, כולל ריבית והוצאות משפט. האפשרות לבקש ביטול פסק הדין תוך 30 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: במקרה זה, עובדת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה נגד מעסיקה (ע"ר) ומנהלתה הישירה בטענה לפיטורים שלא כדין, התעמרות ואפליה במקום העבודה. הנתבעת השנייה, המנהלת הישירה, הגישה בקשה לסילוק התביעה כנגדה בטענה להיעדר עילה משפטית, היעדר יריבות בינה לבין התובעת והיעדר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה לדון בתביעה כנגד עובד כנגד עובד. הנתבעת טענה כי אין יחסי עובד-מעסיק בינה לבין התובעת, ולכן אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה נגדה. התובעת התנגדה לכך וביקשה להמשיך בהליך, בטענה כי הנתבעת הפעלה את סמכותה הניהולית על מנת לפגוע בה, וכי יש להרדמה אישית לתביעה. בית הדין דן בבקשה וקבע כי סמכותו להכריע בתביעות מוגבלת ליחסי עובד-מעסיק בלבד, וכי במקרה זה לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת למנהלת. בית הדין ציין כי פגיעות בין עובדים אינן בנות סמכותו ללא הוראה מפורשת בחוק. בנוסף, נמצא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה משפטית לכך שהמנהלת אחראית אישית ואינו מפרט סעד מפורש נגד הנתבעת זו. לכן לבית הדין אין סמכות לדון בתביעה כנגדה, ומכאן מחיקת התביעה נגדה כדין. בנוסף, הוחלט כי על התובעת לשאת בהוצאות של הנתבעת בסכום שנקבע.

תוצאה: התביעה כנגד המנהלת הישירה נמחקה על הסף עקב היעדר סמכות עניינית ויעדר עילה משפטית. התובעת חויבה לשלם הוצאות בסך 2,500 ₪ לנתבעת.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שעבד כמדריך טיולים ודרך קבע ביצע הליכות ממושכות בשטח הררי במשך שנים רבות, טען כי נעשה נזק מצטבר בברכיו בשל העבודה הקשה שכללה הליכה במשך 6-7 שעות ביום בסביבה מאתגרת עם נשיאת ציוד כבד. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, טען כי לא קיימת תשתית עובדתית שמבססת מיקרוטראומה, וכי הפעילות הייתה מגוונת ולא ניתן לבודד תנועות חוזרות כנדרש. בית הדין בחן את ההליכים המשפטיים, כולל הודאת התובע, תצהירו וחקירתו, וקבע כי התובע הציג תשתית עובדתית מספקת להוכחת תנועות חוזרות ונשנות שפגעו בברכיו. נמצא כי הליכה ממושכת ועמוסה בהררי הארץ, עם צעידה על משטחים לא אחידים ועליות וירידות חוזרות, אכן יכולה להיחשב למיקרוטראומה. בית הדין הפנה את התיק למינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי והתאמה הרפואית על סמך העובדות שנחשפו, ובכך אפשר את המשך ההליך. נקבע כי שאלת ההוצאות תידון בהמשך, לאחר סיום ההליך.

תוצאה: בית הדין קבע כי ישנה תשתית עובדתית מספקת לקבלת תביעת מיקרוטראומה והורה למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין העבודה לפגיעה בברכיים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע, שעבד בענף האלומיניום במשך כ-30 שנה בתפקידים שונים כולל ניהול פרויקטים, ביקש להכיר בליקוי בברכו השמאלית כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. לטענתו, עבודתו כללה פעילויות פיזיות רבות כמו הליכה באתרי בנייה, טיפוס על סולמות, נשיאת ציוד, כיפופים וכריעות שחוזרו לאורך שנים, וגרמו לליקוי. המוסד לביטוח לאומי טען כי לא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה ועתדותיו הם בעיקר ניהוליות ופיקוחיות. בית הדין בחן את הראיות, ביניהן עדויות התובע ועדויות של עובדים נוספים, שקבעו שהעבודה כללה פעולות פיזיות חוזרות לאורך שנים רבות. הפסיקה המחייבת בענייני מיקרוטראומה דורשת הוכחת תנועות חוזרות, קשר סיבתי בין התנועות לליקוי וסכימה של פגיעות זעירות מצטברות לכדי נזק ממשי. בית הדין השתכנע כי התובע הציג תשתית עובדתית מספקת להצגת התביעה ומינה מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי והליך הפגיעה. ההליך ממשיך לבירור רפואי, והחלטה בסוגיית ההוצאות תתקבל בסופו.

תוצאה: הוחלט למנות מומחה רפואי לבחינת התביעה על דרך תורת המיקרוטראומה והידועים להמשך הליך בירור, לאחר שנקבע כי התובע הניח תשתית עובדתית מוצקה לפגיעה בעבודה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין הנדון, המשיבות ביקשו למחוק את המשיבה השנייה מההליך ולסלק את העתירה למתן צו למסירת מסמכים כבר בשלב הראשוני ("על הסף"). בית הדין קבע כי סילוק על הסף הוא סעד חריג ויש להימנע ממנו אלא במקרים ברורים. התביעה הוגשה הן נגד החברה המעסיקה והן נגד מנהלת החברה כבעלת שליטה, אך המבקש לא טען לקיומם של יחסי עבודה מול המשיבה השנייה ולא הציג תשתית עובדתית המעידה על אחריות אישית שלה או על הרמת מסך התאגדות. ההליך נגד המשיבה השנייה נמחק, שכן לא הועלתה עילה לכאורה נגדה.

תוצאה: נמחקה התביעה נגד מנהלת החברה (המשיבה השנייה), ובקשת סילוק התביעה נגד החברה נדחתה; המשיבה הראשונה תגיש תשובה בתוך 21 ימים, וההליך ימשיך לגופו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן בתביעה שהגיש עובד בתחום ההדרכה על הכרה בפגיעה בכפות ידיו ואצבעותיו כפגיעה שנגרמה בעבודתו. התובע הינו מורה דרך ומדריך טיולים שעבד בתנאי שטח קשים שכללו הליכה ממושכת בתוואי שטח סלעי עם נשיאת משקל כבד במשך שנים רבות. במסגרת ההליך מונה מומחה רפואי לשם מתן חוות דעת מקצועית בנושא קיום קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה שממנה סובל התובע. המומחה מתבקש לבחון את הליקוי המדובר, את קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי וקונקרטי בין עבודתו של התובע לבין הפציעה, את מנגנון הפגיעה בעיקר במסגרת עילת המיקרוטראומה, וכן את מידת ההשפעה של תנאי העבודה על גרימת ההחמרה או הפגיעה ועד כמה היא מהותית (פונקציונלית מעל 20%). חוות הדעת נכונה להינתן תוך 30 יום ומלווה בדרישות לפרטים על הכשרתו של המומחה והצהרה על המחויבות לאמת במסגרת ההליך. כן נקבעו נהלים בנוגע למסירת מידע על קשרים בין הצדדים למומחה. ההליך מתנהל בהתאם לפקודת הראיות ומבוסס על העקרונות הפסיקתיים הקובעים כי די בקיומן של אפשרויות סבירות לקשר סיבתי בין העבודה לפגיעה, לאור נסיבות ונתונים רפואיים.

תוצאה: בית הדין מינה מומחה רפואי שיספק חוות דעת מקצועית שתבחן את קיום הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לפגיעה הנדונה ותשפיע על הכרעת הדין בעניינה של התובענה. התביעה טרם הוכרעה סופית ונמצאת בשלב איסוף הראיות.

לצפייה לרכישה הזדהה