חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: התובעת והנתבע נישאו ונולדה להם בת משותפת. שבעקבות התנהגות הנתבע שהתבטאה בקללות מילוליות, הזנחת היגיינה ובעיקר פרישתו מהבית כעבור כשנה וחצי לנישואין, פרצו סכסוכים שהובילו בסופו של דבר לגירושין. התובעת הגישה תביעת כתובה תוך טענה שהנתבע עזב את הבית והפסיק לתקשר עמה ואף המשיך להתנהג באלימות מילולית גם כאשר הוסכם לבדוק אפשרות לשיקום הנישואין. הוכח כי הנתבע אכן נטש את הבית לפני תביעת הגירושין, ושהמשיך בקללות ופרסום שלהן גם בנוכחות הסדרי שלום בית ולהבדיל מהסכמות בעבר לגבי שלום הבית, הנתבע הציב תנאים שקשו על השיקום. בית הדין הרבני התבסס על פסיקה, שו"ת ודעות ראשונים שונים, שקובעים כי כאשר הבעל מוציא את האישה מחיי אישות ומעשי קללות או זלזול, חל עליו חיוב הכתובה למרות תביעת הגירושין של האישה. בית הדין דחה טענות הנתבע כי סולק מהבית והדגיש כי הגירושין הם באשמתו וכי התנהגותו מנעה שלום בית. בנוסף, הושם דגש על חובת בעל לפרנס ולשמור על אישתו בהסתמך על פסיקות והרמב"ם, והודגש כי המשיב לא עמד בהתחייבויות אלו. לפיכך, נפסק חיוב הנתבע בתשלום הכתובה במלואה, אחרי שהבעל המשיך במעשיו המזיקים למרות ניסיונותיה של האישה לשמור על הנישואין.

תוצאה: בית הדין הרבני חייב את הבעל בתשלום מלא של הכתובה בסכום של 101,000 ₪, בתוך 45 יום, והכריז שהאשמה בגירושין כולה על הבעל בשל הנטישה והקללות, ולכן האישה זכאית לקבל את כתובתה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הכתובה עוסקת בשאלה אם הבעל שינה את סכום הכתובה במרמה ואם מחילה על כתובה תקפה. בית הדין פסק שהבעל חייב לשלם את הסכום המתוקן, תוך שקילת עדויות והליכים משפטיים.

תוצאה: בית הדין מחייב את המשיב לשלם למבקשת את הכתובה בסך 161,000 ש"ח. על המשיב לשלם עד תום 45 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תוצאה: המבקשת אינה זכאית לתוספת כתובה שכנגד ההסכם ממון שבו ויתרה עליה, אך זכאית לקבל את עיקר הכתובה (350 ש"ח בלבד). התיק נסגר בהוראת בית הדין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המבקשת הגישה תביעת גירושין וכתובה לאחר פרידה של כשנה וחצי, וטענה כי הנתבע נהג כלפיה בהשפלות מילוליות ובאלימות שהובילו לפרידה, אף לאחר רצונה לשקם את הנישואין. הנתבע הכחיש את טענות האלימות, אך לא הוכיח כל כוונה אמיתית לשיקום הבית המשותף, לאחר ששלח לאישה חסרי כבוד וגנאי בהודעות חוזרות ונשנות, ואף הודה במפורש בפני ערכאות קודמות כי מעוניין להתגרש. בית הדין קבע כי הכרזות הנתבע על רצונו להתגרש ופעולותיו החורגות מהליך שלום בית מלמדות כי הגירושין יצאו מהנתבע, ונטל ההוכחה לאחריות הגירושין מוטל עליו. בפסק הדין נדונה גם סוגיית תוספת הכתובה, כאשר הודגש שהבעל חייב בתוספת הכתובה שכן הגירושין באשמתו, והבהיר בית הדין כי אפילו אם המבקשת הגישה את התביעה, אין זה פוטר את הבעל מחיוב בתוספת הכתובה, ובפרט כשנמצא כי גם הוא מעוניין בגירושין. משכך, הבעל חייב בתשלום כתובה ותוספת בסך של 360,000 ש"ח תוך 60 יום, ומחוייב לגרש את האישה בהקדם. פסק הדין ברור כי הודעות הגנאי והחוסר רצון אמיתי בשלום בית מצד הנתבע מעידות על כוונתו לפרוק את הנישואין, ועל כן חיובו בתשלום כתובה ותוספת הוא בהתאם לדין.

תוצאה: הבעל חייב לגרש את האישה בהקדם, לאחר שנקבע כי הגירושין יצאו ממנו, ומחוייב בתשלום כתובה ותוספת כתובה בסך 360,000 ש"ח תוך 60 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הצדדים היו נשואים כארבע שנים ויש להם שני ילדים. התובעת הגישה תביעת גירושין לאחר תקופה ממושכת של פירוד והתעללות מילולית ופיזית מצד הבעל, שכללה גנאי, השפלה ואף אלימות שהובילו לצווי הרחקה. היא ביקשה שיקום הנישואין, אך המשיב הפגין התנגדות מתמדת, המשיך לשלוח הודעות גנאי וטרל לה לאורך התקופה. למרות ניסיונות בית הדין לערוך יעוץ ולהשיב את היחסים, המשיב סירב לשיתוף פעולה ונסיבות הוכיחו כי הוא אינו מעוניין בשלום בית, לא מצא דרך לשלוח אף הודעה חיובית לתובעת לאחר הפרידה, והצהיר פומבית בלשון ברורה כי הוא מבקש להתגרש. גם משפטית הובהר כי מכיוון שהגירושין נגרמו באשמת הבעל, התובעת זכאית לכתובתה למרות שהגישה את התביעה לגירושין. הדיון בענייני התוספת כתובה דן בין דעות ראשונות בפסיקה הרבנית, וקבע כי בעקבות העובדה שהבעל גרם לפירוק הנישואין מרצונו יש לחייבו גם בתוספת כתובה. בית הדין דחה את טענות הבעל כי לא היה מעורב בהרס הנישואין, ואישר חובתו לשלם את הכתובה כנגד תביעת התובעת, תוך קביעת מועד לתשלום והוראה לקדם גירושין.

תוצאה: בית הדין הרבני חייב את הבעל לגרש את אשתו בהקדם, וחייב אותו בתשלום כתובה ותוספת בסך 360,000 ש"ח תוך 60 יום. הוכרז כי הגירושין נגרמו באשמת הבעל ולכן התובעת זכאית לכתובה מלאה כולל תוספת. בית הדין קבע מועד לדיון הגט ופסק כי המשיב לא חפץ בשלום בית אלא בגירושין.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: מדובר בהחלטה בתיק משפטי בין בני זוג נשואים כדת כשלושה ילדים, שגרו בנפרד כשנתיים. האב הגיש תביעת גירושין והאם ביקשה שלום בית וצווי מדור. האב טען לסבל מאלימות מצידה של האם וציין אירועים כמו נזק לרכוש, איומים והפרעות למנוחתו, יחד עם מניעת קשר עם הילדים במועדים חשובים. האם הכחישה רוב הטענות אך הודתה בחלק מן ההודעות הגנאי ששלחה והביעה רצון לשלום בית למרות המצב הקשה. בית הדין הדגיש כי פיצול התביעות בין ערכאות שונות מעורר חשד לחוסר תום לב וכי חלק ניכר מההתנהלות מעידה על חוסר כנות של המבקשת בשלום הבית. בית הדין התייחס לטענות האלימות ההדדיות, חוסר התקשורת ומתחים בין הצדדים. הוא קבע כי נישואי הצדדים הגיעו לקיצה ואין סיכוי ממשי להשיב את השלום ביניהם, במיוחד לאור זמן הפרדה ממושך וחוסר נכונות לשיתוף פעולה בטיפול זוגי. הוזכרו פסיקות קודמות המדגישות כי כאשר אין סיכוי לאיחוי יש ליתן פסק דין לגירושין, וכי בקשה לשלום בית יכולה להוות תחבולה להפקת תועלות אחרות. בית הדין דחה את בקשת שלום הבית, ביטל את צו המדור הספציפי, והמליץ על גירושין בהסכמה במטרה להביא לסיום הליכים, תוך קביעת מועד סדור לגט.

תוצאה: תביעת שלום הבית נדחתה, צו למדור ספציפי בוטל, והמלצה ניתנה על גירושין בהסכמה תוך קביעת מועד לגט.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעת כתובה שהגישה האישה לאחר שוויתרה על כתובתה במסגרת הסכם גירושין שאושר בפסק דין בערכאה אחרת. בהסכם, שנחתם בין הצדדים ונחתם עליו תוקף של פסק דין, נקבע כי האישה מוותרת על מזונות אישה ועל כתובתה, כאשר סכום הכתובה קוזז מחלקה במגרש שניתן לה. האישה טענה כי הוויתור נעשה בתנאי הטעיה, השפעה בלתי הוגנת וחוסר תום לב, באי-ידיעת גובה הכתובה ובתור הסכם מגירה בלבד, וכן כי הוויתור היה רק לגבי עיקר הכתובה ולא לגבי התוספות. בית הדין דחה טענות אלו ומצא כי ההסכם מחייב את הצדדים, וכי הנטל להוכיח הטעיה או הפרת תום לב לא הונח על התובעת. נקבע כי הוויתור על הכתובה הוא כללי ומכסה את כל הכתובה, הן העיקר והן התוספת, וכי מדובר במכירת הכתובה בתמורה אחרת שהאישה קיבלה במסגרת ההסכם. כמו כן, בית הדין התייחס לטענת כי הקיזוז על השקעה במגרש לא בוצע וקבע כי הדבר אינו תנאי לוויתור והאישה יכולה לבקש את מימוש הסעיף בנפרד, אך אין בכך כדי לפגוע בתוקף הוויתור על הכתובה. בית הדין סירב להיכנס לדיון בגורמי העוגמת נפש שבין הצדדים ובטענות בגידה, כאלו שאינם רלוונטיים להכרעת הסמכות ולתוקף ההסכם. בית הדין הדגיש שההסכם נחתם מרצון חופשי, תוך ידע והבנה של הצדדים את המשמעויות, והעובדה שהאישה היא עורכת דין מחזקת זאת. לפיכך, המבקשת לא הצליחה להראות סיבה להגשמת תביעתה.

תוצאה: תביעת הכתובה נדחתה; בית הדין קבע כי הוויתור על הכתובה במסגרת ההסכם בתוקף וחייב את התובעת לעמוד בו, ואין לחייב את הנתבע בתשלום כתובה כלשהי.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: המסמך מתעד החלטה של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, העוסקת בבקשה של הנתבעת לפסילת הרכב השופטים הבורר בקשר לענייני גירושין. בית הדין מציין כי פסק הדין הקודם שניתן בדיין יחיד היה שגוי ונבוטל, והדיונים מתקיימים הכנה בהרכב מלא. ב"כ המשיבה הגיש בקשה לפסילת ההרכב, אך נתגלו מספר כשלים: הבקשה הוגשה באיחור משמעותי תוך ניסיון לשבש את ניהול ההליך ולהסתיר מידע, ונמצא ששיבוץ המשיבה לנסיעה לחו"ל נעשה זמן רב טרם בקשת דחיית הדיונים. בית הדין מדגיש כי טענות פסלות שופט צריכות להיות מומשות בהזדמנות הראשונה ולא לאחר שההליך התנהל לתקופה. התנהלות ב"כ המשיבה כללה ניסיונות חוזרים ונשנים לדחות דיונים בטענות כוזבות ובדתלות בשיהוי בלתי סביר, וכוללה גם הטלת דופי פרטית כלפי בית הדין. בית הדין דוחה את בקשת הפסילה ומורה על ביטול הדיונים הקרובים עד להכרעת בית הדין הגדול, תוך דרישה כי יוגש העתק ערעור מטעם ב"כ המשיבה בתוך זמן מוגבל. פסק הדין מתייחס גם לנושאים נלווים, כגון אי הגשת בקשות לתיקון פרוטוקולים בזמן, הטלת הוצאות משפט על המשיבה עקב התנהלות הפסולה, והבהרת החשיבות בשמירה על שלמות ההליך הצדקתי במסגרת בתי הדין הרבניים.

תוצאה: בית הדין הרבני דחה את בקשת הפסילה של הרכב השופטים, חייב את המשיבה בהוצאות משפט בסך 2000 ש"ח, וביטל את הדיונים הקרובים עד לקבלת הכרעה מבית הדין הגדול.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הצדדים נישאו בשנת תשל"ז והביאו לעולם ארבעה ילדים, אך חיי הנישואין התדרדרו ובהמשך, לפני למעלה משלוש שנים, הגיש הבעל תביעת גירושין. במהלך השנים חיו בנפרד, והתקיימו ניסיונות ליישב את המחלוקות באמצעות ייעוץ לשיקום הנישואין, אך ללא הצלחה. המשיבה טענה לסבל מאלימות פיזית ומילולית וביקשה לבחון שיקום הנישואין, אך דו"ח מטפל סינן כי אין בסיס לתביעת שלום בית והקונפליקטים החריפו. לאחר מכן הצדדים הגיעו להסכמה עקרונית על הגירושין, אך המשיבה החלה לעכב את סידור הגט באמצעות תירוצים רפואיים, שינויי עורך דין וטענות מזויפות לשיקום הנישואין. בדיונים רבים הודגש שבפועל היא אינה מעוניינת במבקש ואין כנות בהתנהלותה. בית הדין ציין כי עזיבת המבקש את הבית לפני שמונה חודשים מעידה על רצונו לסיום הקשר, בעוד המשיבה מבקשת לעכב את סידור הגט לעיוות תנאי הגירושין והסכמים על הרכוש.

תוצאה: בית הדין הרבני הכריע כי המשיבה חייבת לקבל את הגט במועד הקרוב, וכי העיכוב נובע מרצונה לעכב את הגירושין שלא כדין. פסק הדין מחייב את הצדדים לסיים את ההליכים ולהביא לסיום הנישואין בצורה מסודרת ומהירה.

לצפייה לרכישה הזדהה