חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: הצדדים שנישאו אזרחית ובהמשך כדתיים, התגרשו בבית הדין בצרפת, וחתמו על הסכם רכוש בישראל שהוסכם ואושר בבית הדין. האיש ביקש לבטל את ההסכם בטענה שמצבו הבריאותי והנפשי היה לקוי בעת החתימה, שכלל התמכרות לחומרים וניסיונות התאבדות. לדברי האיש, האישה ניצלה את מצבו וכתבה את ההסכם בצורה מקפחת. האיש הציג מסמכים רפואיים והוכחות לכך שהאישה הייתה מודעת למצבו ולטעמה תכננה את ההסכם בכפייה. האישה הציגה טענות נגדיות לפיהן האיש היה מודע וזכה להסבר מלא על ההסכם, ואף אישר את ההסכם בפני עורכי הדין ובבית הדין. לטענתה, האיש תכנן את המהלך למטרות אישיות, ויתורו נובע משיקולים כלכליים ומחוסר רצון לסכסוך, ללא כפייה. בית הדין דן בספרות המשפטית ובהלכה, וקבע כי חתימתו של אדם על הסכם מהווה הודעה כי קרא, הבין וקיבל את ההסכם. בית הדין דחה את הטענה לכפייה, תוך שהוא מציין כי גם אם הייתה תחושה של אילוץ רוחני פנימי ("אונסא דנפשיה"), לא מדובר בכפייה הלכתית או משפטית בטלה. הטענה לאחריות לאי הבנת ההסכם נתקלה בהתנגדות מתוקף המסמכים הרפואיים, האישור הפומבי של האיש והעובדה שהיו לו מספר סבבים של התייעצות עם עורכי הדין. בית הדין קבע כי האיש היה במצב שכל משמעותו מרמזת על הבנה ושיקול דעת, וחתם מרצון חופשי. לטענות האיש על הבטחות שווא שלא קוימו, לבית הדין אין סמכות לבחון אותן במסגרת אישור ההסכם. כל הטענות נדחו, והבקשה לביטול ההסכם נדחתה במלואה.

תוצאה: בקשת האיש לביטול הסכם הרכוש נדחתה. נקבע כי ההסכם נחתם מרצון חופשי ובהבנת הנעשה ואין מקום לביטולו.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: התובעת והתובע נישאו והביאו לעולם ילדה משותפת. לאחר תקופה, הצדדים חדלו לגור יחד והאישה הגישה תביעת כתובה בסך מיליון שקלים נגד בעלה. בית הדין דן בגרסאות הצדדים, שהיו מנוגדות במידה רבה. האיש טען כי האישה נישאה כדי לסחוט כסף, ושידלה חברה לפתות אותו להוכחת בגידה, דבר שנשלל על ידי האישה. האישה טענה כי הבעל נהג באלימות כלפיה, סילק אותה מהבית ללא אביזרים מינימליים והחליף את המנעול, ומנה קשרים עם נשים אחרות בזמן הנישואין. הוצגו ראיות למציאות קיום מערכות יחסיו הרומנטיות של הבעל עם נשים אחרות במהלך נישואיהם. כן הוצגו תמלולים המראים חילופי קללות, סילוק האישה מהבית והכרזות על הפעלת הסכם ממון לאחר הגירוש. ביה"ד קבע כי קיימת אלימות מצד הבעל, כן נמצאו ראיות לקיום יחסים עם נשים אחרות תוך שהוא מציג מצג שקרי, וכי האישה גורשה מהבית ואינה אחראית לסיום המגורים המשותפים. בית הדין התייחס לסכום הכתובה שנראה לו מוגזם והחליט לחייב את הבעל בתשלום חלקי של 520,000 שקלים תוך 60 יום. להבהרת עניינים נוספים נקבע מועד לדיון בסידור גט. פסגת הדיון הציגה את הצורך בהערכת צד הנתבע שכלל לא נהג ביושר מצרפי לאורך המערכת הזוגית, ואת ההשלכות של התנהלותו לאור הדין הרבני.

תוצאה: בית הדין הרבני חייב את הבעל בתשלום כתובה בסך 520,000 שקלים, ובכך קיבל חלקית את תביעת האישה. כמו כן נקבע מועד לדיון בסידור גט, תוך אזהרה לתוספת חיוב כספי במקרה של אי תשלום במועד.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הדיון עסק בתביעת האישה לכתובתה במסגרת גירושין. הבעל טען למאיסות ולזלזול מצד האישה, אך לא הוכיח זאת. האישה הציגה הוכחות על התנהגות בעייתית של הבעל. התגלו סתירות בעדויות הבעל על מצבו הדתי ועל התנהלותו בחיים המשותפים.

תוצאה: האיש ישלם לאשתו את מלא סכום הכתובה (52,000 דולר לפי ערך דולר של 3.44 ש"ח, כלומר 178,880 ש"ח). במידה והאיש ישלם בתוך 30 יום יופחת החיוב לסכום של 167,440 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעת האישה לתשלום מלא של כתובתה, על סך 26,000 דולר קנדי, לאחר שהצדדים התגרשו. הצדדים נישאו בקנדה, נולדו להם שלושה ילדים, והאישה פתחה תיק גירושין לאחר שלטענתה סבלה מאלימות, יחס משפיל, וכן חשדה בבעל בקשר עם אישה אחרת. הבעל טען כי האישה הונתה אותו לגבי טיפולי פוריות ושזו היא שיזמה את הגירושין והחרימה אותו מהבית. בית הדין בחן את הטענות המשפטיות והמחלוקות ההלכתיות סביב סוגיית זכאות האישה לכתובתה במקרה של תביעת גירושין שהוגשה על ידה, וציין את ההבדלים בין דעות הפוסקים לגבי תשלומי כתובה ללא שיקול הדעת של הצדדים. כן נדונה סוגיית בעל שחי עם אישה זרה, המובילה לחיובו בתשלום כתובה לאשתו ואף כפייה לגרש. בית הדין קבע כי לא הובאה טענה מחייבת המשחררת את הבעל מחיוב כתובה, ולטענות האישה יש יסוד, ובפרט לאחר שהוצגו ראיות להתנהגות בלתי הולמת של הבעל. לפיכך, נקבע שחובתיו של הבעל כוללות תשלום מלא של כתובתה, בסכום המתעדכן כיום לכ-67,340 ש"ח, תוך 90 יום. פסק הדין מדגיש כי אף מקרה שבו האישה יוזמת גירושין, אם נוכחו שהבעל אשמה במעשים המשפיעים על חיי הנישואין, הזכאות לכתובתה תישמר.

תוצאה: בית הדין הרבני חיפה חייב את הבעל לשלם לאשתו את מלוא כתובתה בסך 26,000 דולר קנדי (כיום כ-67,340 ש"ח) בתוך 90 ימים, לאחר שמצא את טענות האישה מבוססות וסירב לקבל את טענות הבעל לפטור מחיוב הכתובה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הצדדים נישאו בשנת תשע"ה ולהם בת משותפת. האישה הגישה תביעת גירושין והם התגרשו לאחר מכן. בתיק עומדת תביעת כתובה של האישה בסך 180,000 ש"ח, בטענה שהאיש אינו זכאי לה. האיש טען כי האישה יזמה את הפירוד, סרבה לניסיון שלום בית ולייעוץ זוגי ונמנעה מיחסי אישות עמו, בעוד הוא ניסה לשקם את היחסים, לפנות לייעוץ ולהציע בילויים משותפים. האישה הכחישה חלק מהטענות וטענה כי האיש פגע בה, איים עליה, וכיהן כרודף. נחשפו הודעות ווטסאפ המציגות ניסיונותיו של האיש לשקם את הנישואין בסירוב האישה, לצד הודעות המצביעות על עצירת קשר אינטימי מצדה. נטען כי האישה מנהלת מערכת יחסים עם אישה אחרת לאחר הפירוד, דבר שהצדדים לא הכחישו בפירוש. בנוסף, האישה הגישה תלונות שהוגדרו בתביעה כשווא כלפי האיש. בית הדין בחן את הראיות והמסמכים, כולל תכתובות ווטסאפ, וקבע כי מי שיזם את הגירושין היא האישה, היא זו שגרמה לפירוד בכך שמנעה יחסי אישות וסירבה ליעוץ, בעוד האיש פעל לשמור על הנישואין מתוך כנות. מעבר לכך, מצא כי התלונות שהעירה האישה לאיש הן שווא. בעקבות ממצאים אלה, נדחתה תביעת הכתובה של האישה והאיש פטור מתשלום.

תוצאה: בית הדין דחה את תביעת הכתובה של האישה, וקבע כי היא יזמה את הגירושין וניכתה את התביעה ופטרה את האיש מתשלום הכתובה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: פסק הדין עוסק בחלוקת רכוש בין זוג שהתגרש לאחר סכסוך ממושך ומורכב שהתנהל בבית הדין הרבני האזורי חיפה במשך שנים רבות. המשפחה הייתה במצב קשה מבחינה נפשית, עם סכסוכים חמורים ביניהם, לרבות הסתה של הילדים נגד האם, הרחקת האם ממשק הבית ומעורבות כספית מורכבת שכללה טענות להברחות כספים וכן קשיים בשיתוף בהוצאות הבית והטיפול בילדים.

תוצאה: בית הדין הרבני פסק שהבעל יפרע לאישה סך של 700,000 ש"ח מתוך כספים הנמצאים בנאמנות ובהמשך בתשלומים נוספים תוך 45 יום, לשם סילוק כלל טענות הצדדים בנוגע לחלוקת הרכוש. לא ניתן צו להוצאות, ופסק הדין ניתן בפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: פסק הדין מתייחס לתביעה שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי חיפה על ידי אישה שדרשה את כתובתה בסך 100,000 ש"ח וטענה לזכאות לחלק בדירה שקיבל הבעל בירושה מאימו, לאחר שהתגרשו. הצדדים נישאו בשנת 1998 ולהם ארבעה ילדים, השלושה בגירים והאחת קטינה. בתביעה לכתובה נטען כי האישה זכאית לכתובתה משום שהתגרושין יצאו מהבעל. הבעל טען כי האישה נסעה לארה"ב ללא הסכמתו תוך קשרים עם קרוב משפחה וחששות לקשרים נוספים עם גברים. האישה הכחישה את הטענות אך הודתה כי מיעטה לקיים יחסי אישות עם הבעל. בית הדין הציע בדיקת פוליגרף, אשר הוכיחה כי האישה שיקרה בשאלות לגבי קיום יחסים עם גבר אחר. האישה טענה לגורמי מחלה שהשפיעו על זיכרונה אך לא הציגה מסמכים רפואיים מתאימים. בהמשך, נטען כי האישה שוללת את תוצאות הבדיקה ומביאה טענות על ליווייה לטיסה בתמיכה בתמונה שלא הוצגה. בית הדין דחה את טענותיה וקבע כי אינה זכאית לכתובה. בנוגע לדירה שקיבל הבעל בירושה, בית הדין קבע כי הדירה אינה חלק מאיזון הזכויות לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג מפני שהיא ירושה שמורה לבעל. למרות טענות האישה על זכאות מחלקה בשיפוץ הדירה, בית הדין דחה טענה זו מאחר שהשיפוץ לא היה משמעותי לשינוי ערך הדירה ולא נעשו הוכחות לכך. נטען גם כי הוצאות ההלוואה ששילם הבעל מכיסו ותשלום חלקו לאישה כאיזון נמסר. בסך הכל, הבעל השתתף בהוצאות ההלוואה אך הדירה נשארה בבעלותו בלבד. לפיכך, בית הדין דחה את תביעת האישה לכתובתה וגם את תביעתה לזכויות בדירה.

תוצאה: בית הדין דחה את תביעת האישה לקבלת כתב כתובה, כמו גם את טענותיה לזכויות בדירה שקיבל הבעל בירושה, והורה כי האישה לא זכאית לחלק ברכוש הירושה. סכום איזון זכויות קטן הועבר לעברה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: התיק עוסק במבקשת אשר הוגדר לה זכאות לעליה כילד ליהודי לפי הצד האב בלבד, לאור חקירות והערכות של משרדי הפנים וחוקרי היהדות. מדובר בממצאים לגבי יהדות ארבעה דורות של נשים במשפחה. המבקשת ואמה אושרו כרשויות כיהודיות בעת עלייתם, אך אם האם ואימה אושרו כ"בנות משפחה של יהודי" בלבד. לאחר הגשת בקשה לבירור יהדות ולהצגת תעודת לידה של אמה, נעשה ביסוס תעודה זו בחוות דעת מז"פ שלא זיהתה זיוף אך נוכחות רישום הלאום כתובה לפי האב, שאינו מוכר לפי ההלכה. חוקר יהדות המליץ לא לאשר את יהדות המבקשת. בחינה מעמיקה העלתה כי סיבת הרישום כיהודי מקורית בטעות בשייכות לפי האב ולא האם, וכי לפי ההלכה יהדות עוברת דרך האם בלבד. לאחר דיונים נוספים והצגת עדויות חדשות ובדיקות נוספות נמצא כי תעודת הלידה של סבתא רבה אינה אמינה לחלוטין ומכילה פרטים שאינם ברישומים המקוריים. ההערכות הרשמיות של משרד הפנים שינו את רישום הלאום ל"נוכרייה". המבקשת טענה לגדול כיהודייה ומציינת קשר למשפחה שנפגעה בשואה, אך הוכח כי טענות אלה אינן רלוונטיות לבירור על פי ההלכה. על אף אמונתה של המבקשת ביהדותה והקשר לצדה, העלויות ההלכתית קובעת כי אינה יהודייה. בית הדין קבע כי על סמך כל הממצאים והרישומים, אישור היהדות שניתן למבקשת מבוטל, יש להוציא עיכוב נישואין, והחלטה תועבר למשרד הפנים ולהנהלת בתי הדין הרבניים לצורך עדכון רישומי יהדות.

תוצאה: בית הדין קבע כי המבקשת אינה יהודייה, ביטל את אישור היהדות שניתן לה בשנת 2011, הורה על הוצאת עיכוב נישואין והעברת ההחלטה למשרדי הפנים ובתי הדין הרבניים לצורך רישום ועדכון הרשומות.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תוצאה: בית הדין הרבני דחה את בקשת הבעל לקיזוז דמי המזונות מחיוב הכתובה, וחייב אותו לשלם את סכום הכתובה במלואו בלי קשר לפסיקה בענייני המזונות.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הצדדים נישאו בשנת תשע"א ולשניים יש שני ילדים קטינים. בשנת 2017 עזב הבעל את הארץ ועבר להתגורר בארה"ב. האישה הגישה תביעת גירושין, ובדיון בבית הדין הרבני נדונו גם נושאים כספיים כולל מזונות, חלוקת רכוש ותשלום משכנתא, וכן הוגשה בקשה לצו עיקול על הדירה המשותפת. במהלך הדיונים הוסדר גט שליחות שנשלח מהארץ לארצות הברית, והגירושין התקיימו בהתאם. בהמשך בית הדין הורה לפתוח תיקי מזונות, חלוקת רכוש ושונות, אך בשל בעיות טכניות התיקים נסגרו. לאחר מכן, הבעל הגיש תביעה לפירוק שיתוף שנקבעה כתביעת רכוש, והאישה טענה בפני בית הדין לחוסר סמכות לדון בתביעה זו בטענה כי מרכז חייו של הבעל בארה"ב, התביעה לא הייתה כרוכה לגירושין והתיקים נסגרו בעקבות חוסר תשלום אגרה. בית הדין בדק את הטענות וקבע כי בדיונים בעבר עלו נושאים כספיים רבים ואף הוגש צו עיקול, וכי ניהול ההליכים הללו נועד למנוע עגינות האישה ולמנוע טענות לעיכוב סידור הגט. בית הדין התייחס למרכז חייו של הבעל, וקבע שהנתונים מעידים כי מרכז חייו היה בארץ ושיש לו זיקה משמעותית אליה, בנוסף לזה שהאיש פתיחת תביעת רכוש לפני האישה בבית הדין. לפיכך, נדחו טענות האישה בדבר חוסר סמכות, וקבע הבית הדין כי יש לו סמכות לדון בענייני רכוש ומזונות הכרוכים בענייני הגירושין. הוחלט כי ההליכים יימשכו בבית הדין הרבני.

תוצאה: בית הדין דחה את טענות האישה לחוסר סמכות וקבע כי יש לבית הדין סמכות לדון בתביעות הרכוש והמזונות הכרוכות לגירושין, למרות שהבעל מתגורר בחו"ל, והורה להמשך ניהול ההליכים בבית הדין הרבני.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי