חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעת כתובה בסך 120,000 ₪ שהגישה האישה לשעבר נגד בעלה, לאחר שסילקה אותו מהבית וסירבה לקבלו בחזרה, בטענה לאלימותו. בית הדין האזורי דחה את התביעה על בסיס ההגדרה כי האישה היא "מורדת" שהביאה להפרדת המגורים ללא הצדקה, לאחר שלא הוכיח הייב שלה טענותיה לאלימות. נקבע כי הודאת האישה שהיא זו שהוציאה את הבעל מהבית מהווה מיגו להוציא – טענה פסולה כשלעצמה – ולכן לא ניתן להאמין להסבריה כי היא עשתה זאת בגלל אלימות. אולם, בערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול נטען כי טעות הלכתית אירעה, שכן האישה אינה נחשבת מורדת אם דרישתה להפרדה היא לשם הגנה מפני אלימות, ושיש לקבל את טענותיה על סמך מיגו או הפה שאסר הוא הפה שהתיר. כמו כן נטען כי האישה לא מרדה בתשמיש או במלאכה, אלא רק מנעה את התעללות הבעל כלפי עצמה ובנה מנישואים קודמים. בפסק הדין נדחתה ההגדרה החד-משמעית של האישה כ'מורדת' וקבע בית הדין כי יש מקום לפשרה. לבסוף נדרש המשיב לשלם לאישה סך של 40,000 ₪ מתוך הכתובה תוך 90 יום, ודמי הערבות שהופקדו על ידי האישה הוחזרו לה במלואם. התיק נסגר לאחר פשרה זו.

תוצאה: הערעור התקבל חלקית; נקבע כי האישה אינה "מורדת" במובן שגורם לאיבוד זכאותה לכתובתה במלואה, והמשיב חייב לשלם לה סך של 40,000 ₪ מתוך הכתובה תוך 90 יום; התיק נסגר בהתאם.

לצפייה

תקציר AI: בית הדין הרבני הגדול דן בערעור על פסק דין שניתן בביה"ד בנתניה, בשאלה האם דירה שנרכשה על ידי הבעל כ-10 שנים לפני הנישואין שייכת לשני בני הזוג במשותף או רק לו. הבעל רכש דירה בשנת 1999, והתגורר בה לפני הנישואין. האשה הצטרפה אל הבעל תוך זמן קצר לאחר הנישואין, וטענה לשיתוף בדירה, כולל השתתפות בתשלום המשכנתא ובסיוע כספי מהוריה. הבעל טען כי הדירה היא רכושו הבלעדי, שהאשה לא הייתה רשומה כבעלים מלכתחילה ושהמשכנתא שנלקחה בשנת 2012 כללה את האשה כלווה למטרות כלליות ולא לשם הדירה.

תוצאה: הדירה שנרכשה ע"י הבעל לפני הנישואין נותרת בבעלותו בלבד, אך האשה תקבל מחצית מתשלומי המשכנתא ששולמו מיום הנישואין ועד הגירושין. אין לה החזר על המשכנתא הנוספת משנת 2012. התיק נסגר ללא צו להוצאות.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב בנוגע למזונות ארבעה ילדים, נבחנה טענת האם להגדלת מזונות, בעיקר בגין ילדים המתגוררים אצלה בסביבות שמונה חודשים ואף תביעות למדור והוצאות נוספות. האב טען כי שני הילדים הגדולים שפנימיה מקבלים את צורכיהם ואין צורך במזונות נוספים, ושגם נסיבות הפיצוי ממכירת הדירה לא מצדיקות חיוב במחציות מדור. בית הדין קיבל את טענות האב, קבע כי מזונות הילדים ושכר המדור שנקבעו נאותים יחסית להכנסות הצדדים ומציאות עובדתית, ופירט את ההכנסות האמורות של ההורים, תוך התייחסות להמלצות רשות הרווחה ולטיפול בקטינים. כמו כן, הוחלט כי הילדים שנמצאים בפנימייה אינם מחויבים במזונות מלאים כי מזונם מסופק במסגרת הפנימייה. הילדים החייבים מזונות נוספים הם אלו המתגוררים עם האם. לגבי הוצאות החינוך והרפואה, בית הדין אישר כי יש לפעול בהתאם להמלצות בית הספר והרופא. בית הדין מציין שהמערערת לא הוכיחה טענותיה בנוגע להכנסות האב או להוצאות נוספות, וכי ההחלטה על המדור היא סבירה בהתחשב במצב הכלכלי ובהסדרי המשמורת. בנוסף, נאמר כי במהלך הדיון התברר כי חלק מהילדים אינם מתגוררים עוד אצל האם, דבר שהיה מצדיק סגירת הערעור. לבסוף נדחה הערעור, והוראה נעשתה לסגור את התיק ללא חיוב בהוצאות משפט.

תוצאה: הערעור נדחה, סוכם כי מזונות בסך 3,800 ₪ לחודש מותאמים לנתוני המקרה, מדור נקבע בסכום של 1,800 ₪, והוחלט שלא לחייב בהוצאות משפט. התיק נסגר בהתאם להחלטת בית הדין הקודם.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: המערער הגיש בקשה להסתלק מחלקו בעיזבון לטובת אחותו על בסיס סעיף 6 לחוק הירושה. בית הדין קיבל את עמדתו, בכפוף להוכחות שהעיזבון לא חולק בפועל.

תוצאה: פסק הדין מתקבל בזכות המערער להסתלק מהעיזבון כל עוד הוא לא חולק בפועל, לפי סעיף 6 לחוק הירושה. הצו יותקן לאחר הצגת ראיות מהמערער כי העיזבון לא חולק ואישור העברת חלקות הנכסים לאחותו.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הערעור נדון בנושא תביעה של האב להפחתת מזונות שהוסכמו מראש במסגרת הסכם גירושין, בהם נקבע כי ישלום סכום נמוך בתחילה, כפי שסוכם בין הצדדים, לטובת הוצאות הילדים. האב טען כי החל משנת 2017 הילדים מתגוררים בפנימייה ללא ידיעתו וכי הוצאותיהם צומצמו משמעותית, ולכן אין הצדקה להמשך תשלום המזונות בסכום הגבוה. בנוסף, הוא טען כי האם ביקרה הוצאות על פריטים מיותרים שלא חלה עליו החובה לממן. בית הדין דחה את טענות האב וקבע כי סכום המזונות שנקבע בהסכם מהווה התחייבות כוללת לסיוע בהוצאות הילדים, שכבר משקפת פשרה בין הצדדים, ולכן לא מצא מקום להתחשבנות מחודשת או הפחתה רטרואקטיבית. נקבע כי הסכום כולל גם מרכיב מדור, והאם נשאה לאורך השנים בהוצאות דמי שכירות ודברים נוספים שנכללים במסגרת ההסכמה. בית הדין הדגיש כי התביעה לביטול התשלום למפרע אינה במקום, כי התקבלו מזונות כדין וכי סכומים אלו הועברו לילדים. עוד צוין כי נתק בין האב לילדים הוא מצב לא תקין ומורגש, אך אין זה נושא לפסק דין זה. לפיכך, הערעור נדחה והאב חייב לשלם את המזונות כפי שנקבעו.

תוצאה: בית הדין דחה את הערעור והותיר על כנו את סכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין, תוך דחיית התביעה לביטול התשלום רטרואקטיבית ולחיוב האם להחזיר כספים שנגבו.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: דחיית ערעור האישה וערעור שכנגד של הגבר, וקביעת תשלום נוסף בגין הלוואות שניתנו.

תוצאה: בית הדין דחה את הערעור של האישה וערעור שכנגד הגבר וקבע כי רוב הכספים שימשו לדירה. בית הדין הורה לגבר לשלם לאישה סך של 8,600 ש"ח בגין הלוואות שנתנה לצדדים שלישיים על פי הוראתו.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנושא זכויות האשה בדירה במסגרת הליך קומבינציה. בית הדין הגדול אישר את הפרשנות של בית הדין האזורי לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי החישוב שנעשה לזכויות המשיבה הינו נכון וסביר.

תוצאה: ערעור נדחה. בית הדין קבע כי פרשנות בית הדין האזורי לפסק הדין של בית המשפט הינה נכונה וסבירה, ולכן אין הצדקה להתערב בהכרעתו.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק הדין נדונה בקשה של מבקשת לקבל זכות תגובה לתגובת המשיב, שעל פי הבקשה מעוכבת ממתן זכות זו לטענת המבקשת בשל כך שתגובה המשיב טרם הומצאה לה, וכן התקלה במתן ההחלטה טרם שהובאה לידיעתה. בית הדין הגדיר כי תקנות הדיון מאפשרות דיון בבקשה ללא שמיעת כל צד באופן פרונטלי, אך אינן מונעות מהצדדים להגיב בכתב. עם זאת, לא כל טענה שמועלת מצד אחד מחייבת מתן זכות תגובה מצד השני, במיוחד לא תגובות חוזרות ונשנות שיכולות להוביל לתהליך בלתי נגמר של טענות ותגובות. עקרון היסוד הוא שמיעת שני הצדדים באופן שווה לצד צורך להימנע מעינוי דין ומסחבת משפטית.

תוצאה: בית הדין דחה את בקשת המבקשת לזכות תגובה לתגובת המשיב, וקבע כי אין לקבל תגובות חוזרות ונשנות במסגרת הדיון שהוצג, תוך שמירה על עקרונות הצדק והיעילות המשפטית.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בבקשת רשות הערעור הנדונה, המבקש ערער על שתי החלטות שניתנו על ידי בית דין קמא. ההחלטה הראשונה התייחסה לסתירת הדין, והשנייה דחתה את בקשת העיון מחדש בהחלטה הראשונה. בית הדין הרבני הגדול בחן את מועד הגשת הערעור והבהיר כי מועד זה חלף עוד לפני הגשת הבקשה לערעור בפועל. גם הגשת בקשה לסתירת הדין אינה מבטלת או מאריכה את מועד הערעור שנקבע בתקנות הדיון, ולכן הערעור שהוגש לאחר המועד נדחה. עוד נקבע כי תנאי הסף לערעור על דחיית בקשה לסתירת הדין הוא הצגת טענות העובדה או ראיות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן, שכן טענות ערעוריות בלבד אינן מספיקות. בענייננו לא נמצאו טענות מסוג זה, ועל כן גם ערעור זה נדחה. בנוסף, נדחתה בבחינה מהותית גם הטענה אודות חיוב המבקש בהוצאות משפט לטובת המשיבה, מאחר שהמבקש הטריח את המשיבה בטענות חוזרות שדוחים. כן נדחתה הטענה בדבר התניית הפניית שאלות לאקטואר לקבלת התשובות ללא ערעור, שכן גם כאן המבקש לא הגיש את הערעורים במועד שנקבע, והובהר כי תהליך ההגשה המאוחר הינו הפרה של סדרי הדין וגורם לעינוי דין למשיבה. לבסוף, נדחתה הבקשה לרשות הערעור בשל סיבות פרוצדורליות ומהותיות, ונפסק כי המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בגין התגובה לבקשה.

תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה על הסף מכל וכל, המבקש חויב בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח, וההחלטות של בית דין קמא אושרו ללא שינוי.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי