חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: התובעת והנתבע נישאו ונולדה להם בת משותפת. שבעקבות התנהגות הנתבע שהתבטאה בקללות מילוליות, הזנחת היגיינה ובעיקר פרישתו מהבית כעבור כשנה וחצי לנישואין, פרצו סכסוכים שהובילו בסופו של דבר לגירושין. התובעת הגישה תביעת כתובה תוך טענה שהנתבע עזב את הבית והפסיק לתקשר עמה ואף המשיך להתנהג באלימות מילולית גם כאשר הוסכם לבדוק אפשרות לשיקום הנישואין. הוכח כי הנתבע אכן נטש את הבית לפני תביעת הגירושין, ושהמשיך בקללות ופרסום שלהן גם בנוכחות הסדרי שלום בית ולהבדיל מהסכמות בעבר לגבי שלום הבית, הנתבע הציב תנאים שקשו על השיקום. בית הדין הרבני התבסס על פסיקה, שו"ת ודעות ראשונים שונים, שקובעים כי כאשר הבעל מוציא את האישה מחיי אישות ומעשי קללות או זלזול, חל עליו חיוב הכתובה למרות תביעת הגירושין של האישה. בית הדין דחה טענות הנתבע כי סולק מהבית והדגיש כי הגירושין הם באשמתו וכי התנהגותו מנעה שלום בית. בנוסף, הושם דגש על חובת בעל לפרנס ולשמור על אישתו בהסתמך על פסיקות והרמב"ם, והודגש כי המשיב לא עמד בהתחייבויות אלו. לפיכך, נפסק חיוב הנתבע בתשלום הכתובה במלואה, אחרי שהבעל המשיך במעשיו המזיקים למרות ניסיונותיה של האישה לשמור על הנישואין.

תוצאה: בית הדין הרבני חייב את הבעל בתשלום מלא של הכתובה בסכום של 101,000 ₪, בתוך 45 יום, והכריז שהאשמה בגירושין כולה על הבעל בשל הנטישה והקללות, ולכן האישה זכאית לקבל את כתובתה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: בפסק דין זה נדונה סוגיית מזונות ילדים לאחר גיל 18 במקרה של שני הורים גרושים עם שישה ילדים. נקבע כי חובת האב לתמוך במזונות ילדיו קטנים עד גיל חמש עשרה היא חובה משפטית במסגרת תקנת הרבנות הראשית, ומעבר לגיל זה מדובר במימון הצדקה, שאין חובה לאב לשאת בו אם לילדים יש הכנסות משלהם או אם האם יכולה לתמוך בהם. בשל העובדה ששני הילדים המבוגרים עובדים ומשתכרים, נקבע כי האב פטור מתשלום מזונות עבורם החל מתאריכים מסוימים. כמו כן, בית הדין דן בחיוב מזונות למפרע, וקבע כי האב חייב לשלם מזונות שחלו לאחר הגירושין אך לפני הגשת התביעה, עד סך מסוים. בנוסף, נקבע כי המזונות יתוקצבו לפי גיל הילדים בהיקף מופחת מעל גיל חמש עשרה ומוגבלים עד גיל שמונה עשרה. התשלום על דמי מדור והוצאות חריגות יתחלקו בין הצדדים בשוויון, בכפוף להצגת קבלות. כמו כן, בית הדין דחה תביעות המזונות מעבר לגיל שמונה עשרה, אך תמוך בעקרון שהאב יוכל להמשיך לסייע לילדיו בהתנדבות, בעיקר בעבור הוצאות לימודים. פסק הדין מבוסס על הלכה ומנהגים רבניים לצד שיקולים מעשיים ומציאותיים, והוא מבהיר את האיזון שבין חובת האב לספק מזונות לבין יכולת ותעצומות הילדים והאם.

תוצאה: בית הדין חייב את האב במזונות הילדים עד גיל שמונה עשרה בהתאם לתקנות הרבנות הראשית, פטרו אותו מתשלום מזונות עבור הילדים העובדים, ולא חייבו אותו במזונות מעבר לגיל שמונה עשרה. נקבע חוב מזונות למפרע בסך כ-50,000 ש"ח מועד לשיפוי באופן מותאם. הוצאות חריגות תחולקנה בין הצדדים והשופט דחה את טענות האם לחייב מזונות מעבר לגיל שמונה עשרה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: הצדדים נישאו וחתמו על מספר הסכמי גירושין שלא אושרו ערכאי, כולל הסכם ויתור על כתובה. המערער עזב את הבית זמן קצר לאחר חתימת ההסכם וטען כי המשיבה הפסיקה לקיים עימו יחסי אישות ולכן יש להפסידה מכתובה, ואף טען לבגידה שלה עם גבר זר. המשיבה הכחישה זאת והציגה מסמכים רפואיים שסתרו את טענות הבגידה. הצדדים קיימו דיונים בבית הדין הרבני בנושא הכתובה, כאשר בית הדין דחה את טענות המערער להפסד הכתובה, תוך הדגשה כי ההסכמים לא אושרו ולפיכך אין להם תוקף מחייב, וכי המערער לא הציג עילות הלכתיות מבוססות להפסד הכתובה. בית הדין הביע ביקורת על התנהלות המערער, תוך שנרשם כי נטען בקשות וטיעונים חסרי יסוד, בעיקר טענות הכפשה כלפי המשיבה. בית הדין הדגיש כי על פי ההלכה תשלום הכתובה הוא התחייבות אבסולוטית של הבעל ואינה ניתנת להפרה ללא הוכחת אשמת האישה בפועל. בית הדין קבע לחייב את המערער בתשלום מלא של הכתובה בסך 150,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, והורה על קיזוז סכום זה במקרה של זכויות פנסיוניות למשיבה. כמו כן, נדונה הצעת פשרה שהתבססה על תשלום מופחת שהמערער סירב לו. במשך ההליך גם הוטלו בטוחות כספיות על המערער למנוע דיון סרק. בסיכום, בית הדין דחה את הערעור בשל חוסר תשתית ראייתית מוצקה להפסד הכתובה וקבע כי המשיבה זכאית לכתובה במלואה.

תוצאה: הערעור נדחה; המערער חייב לשלם למשיבה את סכום הכתובה הכולל, בנוסף להוצאות משפט בסך 20,000 ₪; פסק הדין מאשר את חיוב המערער בתשלום הכתובה ומורה על סגירת התיק.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעת מזונות של אשה שביקשה לקבל תשלום מזונות מבעלה בעת שהיא מסכימה ואף רוצה להתגרש. בית הדין דן באירועים בהם האשה פתחה תביעת מזונות והמשיב פתח תיק תביעה לגירושין. ניכר כי האשה אינה מתנגדת למעשה הגירושין אלא מבקשת לקבל תמיכה כלכלית עד שתוכל להתאפשר בכוחות עצמה. בית הדין דן בעיקרון ההלכתי שלפיו כאשר האשה אינה מוכנה לשבת עם בעלה תחת קורת גג משותפת אלא רוצה להתגרש, אינה זכאית למזונות. פסק הדין מציין התייחסויות הלכתיות ופסיקת בית הדין הגדול, שהדגישה כי תנאי לסף זכאות המזונות הוא רצון לחיים משותפים. בית הדין גם דן בדעות השונות בסוגיה, בעיקר בהקשר של ראיות הדרושות להוכחת טענת האשה שהמניעה להתגורר יחד היא מהבעל ולא ממנה עצמה, וגם בהבדלים בין חילוקי דעות פתוחים לבין מקרים בהם יש הוכחות. הצדק בעניין הוצאות המשפט ניתן למשיב, והובהר כי במידה והאשה תסרב להתגרש במועד שנקבע, ההפקדה הכספית שתועבר למשיב כדי שיוכל לפעול לביטול ההליך. לעומת זאת, אם הגט יסודר, תוענק לאשה החזר כספי חלקי. בפסק הדין הובעו גם עמדות מיעוט שקראו לקבל את התשלום המוצע למזונות באופן חלקי, למשל על תקופה מוגבלת, תוך התחשבות בנושא הוצאות משפט.

תוצאה: בית הדין דחה את ערעור האשה ומסיים כי אין היא זכאית למזונות משום שהביעה רצון להתגרש מהבעל. הוחלט כי במידה והאשה תתגרש במועד שנקבע תקבל החזר כספי חלקי, ואם תסרב לגירושין, תועבר ההפקדה למשיב שיזכה לפעול בהתאם. כמו כן, הוחלט לחייב את האשה בהוצאות המשפט.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: הכתובה עוסקת בשאלה אם הבעל שינה את סכום הכתובה במרמה ואם מחילה על כתובה תקפה. בית הדין פסק שהבעל חייב לשלם את הסכום המתוקן, תוך שקילת עדויות והליכים משפטיים.

תוצאה: בית הדין מחייב את המשיב לשלם למבקשת את הכתובה בסך 161,000 ש"ח. על המשיב לשלם עד תום 45 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תוצאה: המבקשת אינה זכאית לתוספת כתובה שכנגד ההסכם ממון שבו ויתרה עליה, אך זכאית לקבל את עיקר הכתובה (350 ש"ח בלבד). התיק נסגר בהוראת בית הדין.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: המבקשת הגישה תביעת גירושין וכתובה לאחר פרידה של כשנה וחצי, וטענה כי הנתבע נהג כלפיה בהשפלות מילוליות ובאלימות שהובילו לפרידה, אף לאחר רצונה לשקם את הנישואין. הנתבע הכחיש את טענות האלימות, אך לא הוכיח כל כוונה אמיתית לשיקום הבית המשותף, לאחר ששלח לאישה חסרי כבוד וגנאי בהודעות חוזרות ונשנות, ואף הודה במפורש בפני ערכאות קודמות כי מעוניין להתגרש. בית הדין קבע כי הכרזות הנתבע על רצונו להתגרש ופעולותיו החורגות מהליך שלום בית מלמדות כי הגירושין יצאו מהנתבע, ונטל ההוכחה לאחריות הגירושין מוטל עליו. בפסק הדין נדונה גם סוגיית תוספת הכתובה, כאשר הודגש שהבעל חייב בתוספת הכתובה שכן הגירושין באשמתו, והבהיר בית הדין כי אפילו אם המבקשת הגישה את התביעה, אין זה פוטר את הבעל מחיוב בתוספת הכתובה, ובפרט כשנמצא כי גם הוא מעוניין בגירושין. משכך, הבעל חייב בתשלום כתובה ותוספת בסך של 360,000 ש"ח תוך 60 יום, ומחוייב לגרש את האישה בהקדם. פסק הדין ברור כי הודעות הגנאי והחוסר רצון אמיתי בשלום בית מצד הנתבע מעידות על כוונתו לפרוק את הנישואין, ועל כן חיובו בתשלום כתובה ותוספת הוא בהתאם לדין.

תוצאה: הבעל חייב לגרש את האישה בהקדם, לאחר שנקבע כי הגירושין יצאו ממנו, ומחוייב בתשלום כתובה ותוספת כתובה בסך 360,000 ש"ח תוך 60 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: הצדדים היו נשואים כארבע שנים ויש להם שני ילדים. התובעת הגישה תביעת גירושין לאחר תקופה ממושכת של פירוד והתעללות מילולית ופיזית מצד הבעל, שכללה גנאי, השפלה ואף אלימות שהובילו לצווי הרחקה. היא ביקשה שיקום הנישואין, אך המשיב הפגין התנגדות מתמדת, המשיך לשלוח הודעות גנאי וטרל לה לאורך התקופה. למרות ניסיונות בית הדין לערוך יעוץ ולהשיב את היחסים, המשיב סירב לשיתוף פעולה ונסיבות הוכיחו כי הוא אינו מעוניין בשלום בית, לא מצא דרך לשלוח אף הודעה חיובית לתובעת לאחר הפרידה, והצהיר פומבית בלשון ברורה כי הוא מבקש להתגרש. גם משפטית הובהר כי מכיוון שהגירושין נגרמו באשמת הבעל, התובעת זכאית לכתובתה למרות שהגישה את התביעה לגירושין. הדיון בענייני התוספת כתובה דן בין דעות ראשונות בפסיקה הרבנית, וקבע כי בעקבות העובדה שהבעל גרם לפירוק הנישואין מרצונו יש לחייבו גם בתוספת כתובה. בית הדין דחה את טענות הבעל כי לא היה מעורב בהרס הנישואין, ואישר חובתו לשלם את הכתובה כנגד תביעת התובעת, תוך קביעת מועד לתשלום והוראה לקדם גירושין.

תוצאה: בית הדין הרבני חייב את הבעל לגרש את אשתו בהקדם, וחייב אותו בתשלום כתובה ותוספת בסך 360,000 ש"ח תוך 60 יום. הוכרז כי הגירושין נגרמו באשמת הבעל ולכן התובעת זכאית לכתובה מלאה כולל תוספת. בית הדין קבע מועד לדיון הגט ופסק כי המשיב לא חפץ בשלום בית אלא בגירושין.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: מדובר בהחלטה בתיק משפטי בין בני זוג נשואים כדת כשלושה ילדים, שגרו בנפרד כשנתיים. האב הגיש תביעת גירושין והאם ביקשה שלום בית וצווי מדור. האב טען לסבל מאלימות מצידה של האם וציין אירועים כמו נזק לרכוש, איומים והפרעות למנוחתו, יחד עם מניעת קשר עם הילדים במועדים חשובים. האם הכחישה רוב הטענות אך הודתה בחלק מן ההודעות הגנאי ששלחה והביעה רצון לשלום בית למרות המצב הקשה. בית הדין הדגיש כי פיצול התביעות בין ערכאות שונות מעורר חשד לחוסר תום לב וכי חלק ניכר מההתנהלות מעידה על חוסר כנות של המבקשת בשלום הבית. בית הדין התייחס לטענות האלימות ההדדיות, חוסר התקשורת ומתחים בין הצדדים. הוא קבע כי נישואי הצדדים הגיעו לקיצה ואין סיכוי ממשי להשיב את השלום ביניהם, במיוחד לאור זמן הפרדה ממושך וחוסר נכונות לשיתוף פעולה בטיפול זוגי. הוזכרו פסיקות קודמות המדגישות כי כאשר אין סיכוי לאיחוי יש ליתן פסק דין לגירושין, וכי בקשה לשלום בית יכולה להוות תחבולה להפקת תועלות אחרות. בית הדין דחה את בקשת שלום הבית, ביטל את צו המדור הספציפי, והמליץ על גירושין בהסכמה במטרה להביא לסיום הליכים, תוך קביעת מועד סדור לגט.

תוצאה: תביעת שלום הבית נדחתה, צו למדור ספציפי בוטל, והמלצה ניתנה על גירושין בהסכמה תוך קביעת מועד לגט.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה