חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: פסק דין זה עוסק בערעורו של המערער, אשר היה עד לאחרונה נשוי למשיבה, על החלטות רשם ההוצאה לפועל בנוגע להוצאות המזונות והוצאות חינוך חריגות שנדרשו מאת המערער בגינן. הצדדים חתמו בשנת 2018 על הסכם גירושין אשר אושר בבית הדין הרבני, הכולל סעיפים שעניינו חיובים של המערער בכל הנוגע להוצאות עבור הילדים, ובפרט בסעיף 20 העוסק בהוצאות חריגות. המערער ערער על חיובו בתשלומים כאלה, בטענה כי רבות מההוצאות אינן מפורטות בהסכם או חורגות מההסכם שנחתם. בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי הפרשנות שניתנה להוצאות חינוך חריגות היא רחבה, וכי הוא לא יכול להטיל מגבלות נוספות על סמך מה שלא נכתב בהסכם. בית המשפט קיבל גם את עמדת המרשם לגבי הפרשי ההצמדה. בנוסף, המחויבויות של המערער כלפי המשיבה בעבור הוצאות חינוך לא בוטלו, ודוקלגו בהוצאות חריגות. בסופו של יום, דחה בית המשפט את הערעור והטיל על המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט בגובה 15,000 ש"ח.

תוצאה: הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיבה שכ"ט ב"כ בסך של 15,000 ₪.

לרכישה הזדהה

תקציר AI: התיק עוסק בשתי תביעות של שני שותפים המתגוררים בבית במושע בתל אביב, הנוגעות לפירוק שיתוף ובעלות על חלקים שונים בנכס. פלוני, אחי אביו המנוח של אלמוני, טוען כי הוא זכאי לפירוק השיתוף וכי על אלמוני לשלם לו דמי שימוש ראויים עבור חלקו בבית ששהה בשימוש אלמוני במשך שבע שנים. מנגד, אלמוני טוען כי הקומה העליונה בבית שייכת לו בשל ירושה מאביו, ומבקש להצהיר על בעלותו בה, או לחילופין, להחזיר לו הוצאות בנייה שהשקיע. בית המשפט מינה שמאי שניתח את שווי הבית וקבע שאין לקומה העליונה ערך ריאלי. התביעה לפירוק השיתוף התקבלה, והמחוקק קובע כי כל שותף זכאי לדרוש פירוק בכל עת, כך שהשופט פסק על פירוק השיתוף ומינוי בעלי הכוח ככונסי נכסים למכירת הבית. תביעות הדמי שימוש והחזר ההוצאות שהוגשו על ידי אלמוני נדחו, והשופט מאפשר לפלוני לדרוש דמי שימוש עבור תקופה מסוימת לאחר מועד הגשת התביעה.

תוצאה: הוחלט על פירוק השיתוף בבית המגורים תוך מינוי כונסי נכסים למכירת הבית. התביעה לדמי שימוש ראויים מערך של פלוני נדחתה עד למועד מסוים, אולם פלוני רשאי להגיש תביעה לדמי שימוש עבור התקופה שלאחר מועד זה. אלמוני חויב לשלם לפלוני שכ"ט עורך דין בסך 20,000 ₪.

לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

תקציר AI: התובע והנתבעת, בני זוג ידועים בציבור שלא נישאו, חתמו על הסכם ממון בשנת 2008 שקבע הפרדה רכושית מוחלטת ביניהם, ובו הובהר כי לאיש אין חלק בדירת האשה. התובע טען כי ביצע שיפוצים וכי יש לטפל בהשבחה אקטיבית של דירת הנתבעת בהתאם להסכם, לתבוע פיצויים על עבודות השיפוץ, למחצית מהשבחת הנכס שעמדה על מאות אלפי שקלים, כמו גם להשיב לו כספים על חלקו ברכב ובטיול שבוטל. בית המשפט קבע כי ההלכה במקרה בני זוג ידועים בציבור שיש ביניהם הסכם ממון שונה מההלכות הנוגעות לזוגות נשואים, וקבע כי על התובע היה להראות הסכמה לשיתוף הנכסים, שלא הוכחה. פירוש ההסכם מורה כי הדירה היא נכס נפרד של הנתבעת ואין לתובע זכויות בה, גם לא כתוצאה מעבודות שיפוץ שביצע. התובע אף הודיע כי לא ציפה לתמורה על עבודותיו. יתר על כן, לא הוכח כי התובע שילם כל סכום כספי לשיפוץ, ומנגד הנתבעת מימנה את כל העלויות ואף סייעו לה בני משפחה. טענותיו לגבי הרכב נדחו מחוסר הוכחות לגבי ההשתתפות בתשלום. באשר לטיול, הוחלט לקבל את התביעה חלקית ולהורות על החזרת חלק האגרה בתמורה לביטול הטיול. בית המשפט מתח ביקורת על התביעה שהוגשה על סמך טענות לא מבוססות ומורה לתובע לשלם הוצאות משפט בסכום משמעותי.

תוצאה: דחיית התביעה בנוגע לדירה והרכב, קבלת תביעה חלקית בנוגע להחזרת חלק עלות הטיול, וחיוב התובע בתשלום שכר טרחה בסך 75,000 ש"ח לייצוג הנתבעת.

לצפייה

לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

לרכישה הזדהה

לצפייה

לרכישה הזדהה