חיפוש פסקי-דין

תוצאה: הבעל חייב לשלם לאישה 200,000 ש"ח עבור הכתובה, כאשר תשלום חלקי בסך 130,000 ש"ח יובטח בערבויות לפני מתן הגט, והיתרה תידרש לאחר מכן במסגרת הוצאה לפועל. האישה אינה יכולה לעכב את הגט מעבר לכך, ולא יינתנו פיצויים נוספים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הצדדים נישאו ושנה לאחר הנישואין רכשו דירת מגורים משותפת, שהורשי הבעל השקיעו בה סכום כספים משמעותי. לאחר שנים של חיים משותפים והתהפכויות, האישה פתחה בהלכי גירושין וטענה טענת 'מאיס עלי' לפיה היא מאוסה בבעלה ודורשת את הכתובה בסך 52,000 ש"ח. הבעל מתנגד וטוען שהיא מורדת ואינה זכאית לכתובתה. בית הדין הרבני בדן בשאלה האם האישה הפסידה את זכאותה לכתובה בעקבות 'מאיס עלי', תוך התייחסות מפורטת למחלוקות ההלכתיות בנושא, לרבות דעות הר"ן, הרמב"ם, הרא"ש וגדולי הפוסקים. הבית הדין התרשם שהאישה אכן מאוסה בבעלה ושאין מקום לשלום בית, אך טענותיה למאיסות קלושות. לאור זאת, נדחתה דרישת האישה לקבלת מלוא הכתובה, והוחלט על תשלום חלקי בסך 10,000 ש"ח בלבד. בנוסף לדין הכתובה, נדונה המחלוקת בנוגע לכספים שנתנו הורי הבעל לסיוע ברכישת הדירה, האם מדובר בהלוואה המגיעה להחזר או במתנה. הצדדים לא הציגו הוכחות ברורות וכפי שנפסק בהלכה ובפסיקה, כאשר הדירה רשומה על שם שני בני הזוג בחלק יחסי שווה, ובנוכחות חוסר בהירות לגבי עמדת ההורים בעניין אופן שילוב הכסף, נפסק כי הסכום נתפס כמתנה, ולכן הבעלות תחולק שווה בשווה, עם חיוב האישה לשלם לבעל סך של 25,000 ש"ח בגין תרומת הורי הבעל. ההחלטה מקיפה את הדינים ההלכתיים והציבוריים לנושא הכתובה, טענות 'מאיס עלי' ו'מורדת', זכות הבעל ויחסי הבעלות על הנכס המשותף, ובהתאם הוחלט לפי האיזון שנפל בין המחלוקות.

תוצאה: בית הדין הרבני פסק כי האישה זכאית לתשלום חלקי של תשלום כתובה בסך 10,000 ש"ח בלבד, עקב טענותיה הקלושות למאיס עלי. בנוגע לכספים שהועברו על ידי הורי הבעל לצורך רכישת הדירה, נקבע כי מדובר במתנה, ולכן הדירה תחולק שווה בשווה, והאישה תחויב לשלם לבעל סך של 25,000 ש"ח. בית הדין דחה את טענות ההלוואה וקבע שאין צו להוצאות משפט.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק דין זה דן בית הדין הרבני בתיק תביעת כתובה שהוגשה על ידי האישה נגד בעלה לאחר שנפתחו הליכי גירושין. הצדדים נישאו בשנת 1998 ולהם שלוש בנות. הבעל יזם את תביעת הגירושין והאישה תובעת את כתובתה בסכום של 520,000 ש"ח, שסכום זה נחשב מוגזם מעט. האישה טענה כי הבעל בגד בה לאורך זמן, הציגה הודעות וכרונולוגיה של הודאות מצד הבעל, תוך שהוא מודה בבגידה ומבקש סליחה. בנוסף נטענה אלימות פיזית ומילולית כלפיה. הבעל הכחיש את טענות הבגידה ואף טען כי האישה היא הבוגדת, אך טענותיו לא הוכחו וגרסתו נחשבה לבעייתית ומלאת סתירות. בית הדין קבע שהבעל אכן בגד ולא ניתן להסיק כי האישה היא הבוגדת. כך הוגדר הבעל כרועה זונות, המחויב בתשלום כתובה בהתאם להלכה, גם בלי התראה מוקדמת. מפסק הדין עולה כי סכום הכתובה מתאים לצמצום לסכום סביר, ובית הדין חייב את הבעל לשלם לאישה סכום של 180,000 ש"ח.

תוצאה: פסק הדין חייב את הבעל לשלם לאישה חלק מהכתובה בסך 180,000 ש"ח; נקבעה משמורת הבת הקטינה לאם עם סדרי שהות לפי רצונה, וכן פירוק שיתוף בדירה המשותפת עם זכות קדימה לאישה לרכישת חלקו של הבעל.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: פסק הדין נוגע לעניין חיוב הכתובה ומזונות האשה לאחר פירוק נישואין בין בני זוג נשואים שנישאו בפעם השנייה, כאשר לבעל בן מנישואין קודמים שהתגורר עמם בבית. הצדדים טענו זה נגד זה על תקופת הזוגיות ומקור הלחצים והמריבות שגרמו לפרידה. נקבע כי הגורם המרכזי לקרע ולסיום הנישואין הוא בילוי הילד הקטין של הבעל בבית המשותף, שיצר מתח וקטטות בין ההורים החורגים. בנוסף, הוצפה בעיית נחירות הבעל שהובילה להיעדר חיי אישות, ולפיכך גם זו הייתה סיבה להחרפת המצב. בית הדין מציין כי למרות שהאישה ידעה מראש על נוכחות הילד, לא יכלה לצפות את חומרת המצב, ולכן זכאית לכתובה. סכום הכתובה שנקבע היה 260,000 ש"ח, והדיון עסק בשאלה האם סכום זה מופרז. לאחר בחינה, פסל בית הדין סכום כפול כהצהרת פשרה והורה כי האישה תקבל מחצית מהכתובה, שכן האשמה בהרס הנישואין חלוקה בין הצדדים ובמיוחד קשורה לנסיבות חיצוניות לאשם אישי. בנוסף, קבע בית הדין כי יש לאשה זכאות למזונות אישה לתקופה של כ-8 חודשים, והסכום שנקבע בתור פשרה בגין תקופה זו הוא 12,000 ש"ח. נקבע שהסכומים הסופיים שישולמו במסגרת חלוקת הרכוש יהיו מותאמים בהתאם לעקרון ה"אין כפל מבצעים" – כך שהסכום הסופי של הכתובה יתחשב במה שהאישה תקבל במסגרת חלקה ברכוש. במהלך הדיון הוצגו עדויות רבות, הקלטות והאשמות בנוגע להתנהגות הצדדים זה כלפי זה וכלפי הילד, והוכחו קשיים בכך שכל צד האשים את השני באחריות למצב האלימות והמחלוקות. כמו כן, דובר על אופן התמודדות הצדדים עם מצוקות פסיכולוגיות, חרדות וקשיים זוגיים נוספים לאורך השנים.

תוצאה: בית הדין פסק שחובת הכתובה של הבעל הינה בתשלום מחצית מסכום הכתובה שנקבע, כלומר 130,000 ש"ח, וכן מזונות אישה בסכום של 12,000 ש"ח לתקופה שקדמה לגירושין. הסכומים יתאזנו במסגרת הכרעה עתידית בנושאי חלוקת הרכוש בהתאם לעקרון "אין כפל מבצעים". לא הוטלו הוצאות משפט על הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: ביה"ד החליט שהאשה הפסידה את כתובתה עקב בגידות ברצון ובהסכמת הבעל. הצדדים חייבים להתגרש.

תוצאה: האשה הפסידה את כתובתה ותוספת כתובתה. הצדדים חייבים להתגרש. הבעל והאשה אסורים זה לזה, והאשה והבועל אסורים זה לזה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הצדדים נישאו בנישואין ראשונים, התחייב הבעל בתשלום כתובה ותוספת כתובה בסך 353,000 ש"ח, אך לא קיימו יחסי אישות לאורך תקופת הנישואין הקצרה והסתיימה בגירושין אחרי כשלושה חודשים במצב של נפרדות פיזית. האשה תבעה את כתובתה עם תוספת כתובה וכן מזונות, וטענה כי נשללה ממנה זכות לקיום חיי אישות בשל התנהלות הבעל שסירב לקירבה, בעוד הבעל טען כי האשה נמנעה מקיום יחסי אישות בשל בעיות נפשיות ורגשיות שלה, וכי הרצון לגירושין היה הדדי. הדיונים בבית הדין כללו חקירות עדויות, וכמה מומחים פסקו כי לא התקיימו יחסי אישות כלל. בפסיקה הובאו הסוגיות ההלכתיות בהתאם לפוסקים המרכזיים: הטור והשולחן ערוך קובעים שאשה שנכנסה לחופה אך לא נבעלה זכאית הן לעיקר הכתובה והן לתוספת, לעומת הראנ"ח, הרשב"א והרדב"ז הסוברים כי אין חיוב בתוספת במקרה של חוסר יחסי אישות, כי הגמרא נשארת בספק לגבי חיבת ביאה. אף שימשו לסוגיה פסקים שונים של הרמב"ן והר"ן בנושא 'פתח פתוח מצאתי' והאמינות של טענות הצדדים. פסק הדין בדק גם פסיקה מהבית הדין הגדול המתייחסת למקרים דומים שם נקבע כי הבעל חייב בעיקר אך פטור מתוספת. ביחס לתביעות המזונות נקבע כי האשה אינה זכאית למזונות בתקופת הנישואין שבין הפרידה לגירושין, מאחר והיא מרוויחה הכנסות גבוהות, והבעל לא אחראי למזונות גם לאור הפסקת המגורים המשותפים בהסכמה. בסופו של דבר, בית הדין פסק לזכות הבעל ולפיה האשה זכאית רק לעיקר הכתובה בסך סמלי (כ-290 ש"ח), אינה זכאית לתוספת הכתובה ולא למזונות. בית הדין קבע כי יש מחלוקת הלכתית הנוגעת לתוספת הכתובה במקרים של חוסר יחסי אישות ולכן לא ניתן להחיל חיוב בכתב תוספת הכתובה, והדבר מחזק את פסק הדין. בנוסף, הובהר כי כישלון יחסי האישות נבע מן הקשיים הנפשיים והרגשיים של האשה, ואף שבעל הדין סבר כי מצב כזה היה ניתן לטיפול מקצועי לו הצדדים היו משתפים פעולה, אלה לא הצליחו להגיע להסכמה, ומן הבחינה ההלכתית אינה מעלה חיוב לתוספת. בעניין המזונות נדחתה תביעת האשה בהתחשב במעשיה והכנסותיה. בהליך נרשמו קשיי תקשורת והתנהלות בין הצדדים שהובילו גם להליך מסורבל בנוגע להעברת המיטלטלין ופתרונם באמצעות מומחה מטעם בית הדין.

תוצאה: הבעל חייב לשלם לאשה את עיקר הכתובה בסך של כ-290 ש"ח בלבד, פטור מתשלום תוספת הכתובה ומזונות אישה. לעניין תוספת הכתובה התקבלה השקפת הפוסקים המפקפקים בחיובה במקרים שאין חיבת ביאה. כמו כן, תביעות המזונות נדחו לנוכח הכנסותיה של האשה.

לצפייה לרכישה הזדהה

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: בפסק הדין נדונו תביעות גירושין ושלום בית בין בני זוג נשואים עם שלושה ילדים קטינים, כאשר האישה הגישה תביעה לגירושין בטענות לאלימות, שתיית אלכוהול ובעיות התנהגות מצד הבעל, וטענה כי הבעל מאוס עליה בפועל ואינה יכולה לסבולו יותר. הבעל טען לפגיעה כלכלית, נכות רפואית, חובות וטען כי מעוניין בשלום בית, אך עזב את הבית לאחר מות אמו, וטען שהאישה אלימה כלפיו. בדיוני בית הדין עלה כי האישה לא מעוניינת בשלום בית ורוצה גט בלבד, בעוד שהבעל מצדד בשלום בית בעיקר למען הילדים, אך נדמה כי רצונו אינו כנה. האישה טענה גם כי הבעל שומר קשרים עם נשים אחרות, והבעל הכחיש אך הכיר בקושי בעקבות מות אמו. בנוסף הועלתה סוגיית כתובה בהתאם לטענת האישה, והובהר כי תביעה לכתובה לא פוסלת טענת מאיס עלי ומטרתה להבטיח פרנסה ולא מהווה תחבולה. הפסיקה התייחסה לפסיקות רבנים גדולים בנושא מאיס עלי, וציינה שכשאין כוונה אמיתית לשלום בית ושני הצדדים גרים בנפרד תקופה ארוכה, יש לחייב את הבעל לגרש את אשתו ולסדר את הגט בהקדם. בנוסף חויבה האישה להביא תיעוד מסמכים בנושא הכתובה ותביעות נוספות בבימ"ש לענייני משפחה. הדיונים התבססו גם על טענות תהיות צדדים, התערבויות ההורים ותפקודם של הצדדים במערכת הנישואין.

תוצאה: בית הדין הרבני חייב את הבעל להעניק גט לאשתו והורה לקבוע מועד לסידור הגט בהקדם. כמו כן, נדונה תביעת הכתובה והוטל על הצדדים להמציא מסמכים רלוונטיים בתיק בענייני משפחה. במידה והבעל יסרב לגרש, יינתנו לאישה סעדי צווי הגבלה.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: הצדדים נישאו בשנת 2013 ולהם שני ילדים קטינים. האשה הגישה תביעת גירושין ותביעת כתובה בשלל טענות על אלימות מילולית, נפשית וכלכלית מצד הבעל, וכן מניעת קשר עם משפחתה. הבעל הכחיש חלק מהטענות, טען לאלימות מילולית מצידה, הגבלת קשר עם הוריו וחשד לקשרי האשה עם גבר אחר. הצדדים דיווחו על חיים משותפים בחדרים נפרדים, הפסקת יחסי אישות למעלה משנתיים, וטיפולים זוגיים כושלים.

תוצאה: הבעל חייב לגרש את האשה מיד ואין לו זכות לעגן את הגט עד להכרעת ההליכים האחרים. מועד לסידור הגט ייקבע בנפרד. תביעת הכתובה תידון בהמשך לאחר סיום ההליכים הממוניים בערכאות אחרות. אם הבעל יסרב לגרש, לאשה הזכות לפתוח בהליכים להטלת צווי הגבלה כנגדו.

לצפייה לרכישה הזדהה

תקציר AI: האישה ביקשה להתגרש עקב התנהגות הבעל הכוללת שתייה אלכוהולית ואלימות כלפי הבת. בית הדין קבע שעל הבעל לגרש את האשה ולשלם את הכתובה בסך 5,000 ש"ח.

תוצאה: בוודאות יש מצווה על הבעל לגרש את האשה ויש עליו לשלם את הכתובה בסך 5,000 ש"ח.

לצפייה לרכישה הזדהה