חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: התובעת והנתבע נשואים מזה מספר שנים ולהם שלוש בנות. האשה עזבה את הבית והגישה תביעת גירושין וכתובה, והנתבע הגיש כתב הגנה שכלל טענה לבגידתה. הנתבע הציג תמלול ושתי הקלטות שמע כסימוכין לטענותיו, אך סירב להעביר את קבצי השמע המקוריים לאשה או לבית הדין במועד זה. האשה ביקשה לקבל את ההקלטות כדי לבחון את שלמות הראיות ולהתכונן לדיון, בטענה שזכות ההתמודדות עם הראיות היא זכות יסוד בהליך הוגן. ביה"ד דן בסוגיית גילוי הראיות, תוך התייחסות לפרשנות הדין העברי והפיקוח בין החשש שחשיפת הראיות מראש עלולה להוביל להתחמקות והטעיית בית הדין, לבין הזכות להליך הוגן ולבחינת ראיות. ביה"ד בחן קשת פסקי הלכה מרבנים שונים בנושא העתקת שטרי הראיות והגיש חוו"ד מפורטת על ההלכה הנוגעת לגילוי ראיות בבית הדין הרבני. הוחלט שאין לחייב את הנתבע למסור את קבצי השמע טרם הדיון בפניהם, אך יש לשקול זאת מחדש לאחר שההקלטות יוצגו. הצדדים נדרשים להגיש את הכתובה עד הדיון הבא, ובית הדין יבחן את השימוש בהיסטוריית השמע בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות. בנוסף, בית הדין לא מצא בסיס להורות על גילוי ראיות רכושיות בשלב זה, אך הורה על פתיחת תיק רכוש נפרד במידת הצורך.

תוצאה: בית הדין הרבני קבע כי הנתבע אינו חייב למסור מראש את קבצי השמע המקוריים לצד שכנגד; הכתובה תוגש עד הדיון; כל שימוש בהקלטות ייבחן לאור חוק הגנת הפרטיות; משקף איזון בין זכותם של הצדדים להליך הוגן לבין שמירת האינטרסים ההלכתיים והפרטיים.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בית הדין קבע שעל הבעל לשלם לאשה שליש מהכתובה, כלומר סך 180,000 ₪, כפשרה בעקבות תביעת הכתובה ופיצויי הגירושין שהגישו שני הצדדים.

תוצאה: על הבעל לשלם לאישה סך 180,000 ₪ עבור כתובתה ותוספתה, תוך 60 יום ממועד הגירושין. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הצדדים היו נשואים כ-15 שנה, תוך שהאישה פתחה ארבעה תיקי גירושין בעבר. האישה טענה לסבל מאלימות פיזית, הוצאת שם רע, יחסי אישות לא בהסכמה וקמצנות מצד הבעל, בעוד הבעל הכחיש כל טענה והפך עליה את הטענות, כולל הטענה שהאישה עסקה בזנות לפני הנישואין. בבדיקה מעמיקה של בית הדין הרבני האזורי באר שבע, התברר כי לא הובאו ראיות מספקות לבסס את טענות האישה, וכי חלק מהטענות של הבעל אינן נחשבות "מוציא שם רע" בנוגע לכתובה, שכן הן עסקו בזמנים שקדם לנישואין. עם זאת, נקבע כי התנהגות הבעל כלפי האישה היא "אונאת דברים" ומראה יחס מזלזל ופוגעני, שמהווה עילה לחיוב בחלק מהכתובה.

תוצאה: בית הדין הרבני האזורי חייב את הבעל לשעבר בתשלום חלק מהכתובה בסך 40,000 ש"ח בפריסה לתשלומים. בנוסף, התקבלה הטענה שהבעל התייחס לאשתו בצורה מזלזלת ופוגענית, אך בשל מחסור בראיות וחוסר בהוכחת טענות האישה באופן מלא, נפסק כי אינה זכאית למלוא סכום הכתובה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: במקרה זה נדונו שתי תביעות: מצד האב להפחתת דמי המזונות שנקבעו על סך 3,500 ש"ח לחודש במקור, ומצד האם להגדלת מזונות והוספת דמי מדור לאחר שינוי נסיבות. האב טען כי מאז ההחלטה המקורית ששהה בחו"ל ולא התקיימו הסדרי שהות, חזר לישראל, אינו עובד וסובל מבעיות רפואיות, וכי ההסדרים כיום שונים ומאופיינים בהסדרי שהות כמעט שווים עם הבנות, ולכן יש להפחית משמעותית את המזונות. האם טענה כי אין שינוי נסיבות מהותי, כי האב צבר נכסים בחו"ל, כי אין לו הכנסה והיא אינה עובדת, וכי דרישותיה למזונות ולקצאת מדור מוגברות לנוכח הקשיים הכלכליים. בית הדין קבע כי ההחלטה הקודמת הייתה זמנית ולא מהווה הסכם סופי, וכן שישנו שינוי נסיבות מהותי בשל שינוי בהיקף ההכנסות של האב ובהסדרי השהות. נקבע כי על אף מצב האב, עליו לשאת במזונות הקטינות, אך יש להבטיח כי יישאר בידו סכום סביר לקיומו. לאחר בחינת ההוצאות של שני ההורים לטובת הקטינות וההסדרים השונים, נקבע כי סכום סביר למזונות כולל מדור עומד על 2,500 ש"ח לחודש, ובנוסף יש להוסיף מחצית הוצאות רפואיות חריגות. תשלום המזונות יחל מתאריך פתיחת התביעה להפחתת מזונות. טענות האם בדבר נכסי האב בחו"ל לא הוכחו, ומצב ההכנסות של האב היה שיקול מרכזי בהחלטה.

תוצאה: בית הדין חייב את האב לשלם לאם סך 2,500 ש"ח לחודש למזונות שתי הקטינות כולל דמי מדור, החל מתאריך פתיחת התביעה להפחתת מזונות, וכן לחייבו בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות; נקבע כי יש שינוי נסיבות מהותי המקנה את הפחתת המזונות הקודמים שנקבעו במקור.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפניית בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע הוגשה תביעה של הבעל לחלוקת רכוש, לצד בקשת האשה לסגירת תיק הגירושין. האשה טענה לאי סמכות בית הדין לדון בתביעה הרכושית, ואף פתחה תביעה מקבילה בבית המשפט האזרחי. בית הדין בחן את טענות הצדדים, לרבות טענות האשה כי לא ניתן לכפות פסק דין כאשר התביעה הוגשה שלא כדין וכי תביעת הבעל הרכושית לא הייתה כנה וכי התביעה לא הייתה כרוכה בתביעת הגירושין שלה. הבעל מצד שני טען כי האשה אינה מעוניינת באמת בשלום בית ושנקטה בצעדים משפטיים מתוך חוסר תום לב במטרה לפגוע בסמכות בית הדין הרבני. בית הדין התייחס לפסיקה הקיימת שקובעת כי כריכת ענייני הרכוש בתביעת הגירושין אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית, וכי גם הנתבע בתביעת הגירושין יכול לכרוך עניינים נוספים בתביעתו. נקבע כי תביעת הבעל לחלוקת רכוש הוגשה כדין וניתנה להכרה לפני פתיחת התביעה בביהמ"ש, וכי למרות בקשת האשה לסגירת התיק, הפסיקה היא כי סמכות בית הדין לדון בתביעות הרכושית נותרה בעינה. בנוסף הוחלט כי התנהלות האשה מצביעה על חוסר תום לב ולכן יש לחייב אותה בהוצאות משפט לטובת הבעל והמדינה. ביה"ד קבע כי סמכות הדיון בעניינים הרכושיים וכל הכרוך בהם שנתנה לביה"ד רחבה וכי תביעות בביהמ"ש שהוגשו תוך כדי הליכי גירושין המתנהלים בבית הדין הינן בלתי מוסמכות.

תוצאה: בית הדין הרבני קיבל את טענת הבעל וקבע כי סמכות בית הדין לדון בחלוקת הרכוש קיימת ונמשכת אף לאחר בקשת האשה לסגירת תיק הגירושין, דחה את טענות האשה על חוסר סמכות, הרשיעה בחוסר תום לב וחייב אותה בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח, 1,000 ש"ח לבעל ו-1,000 ש"ח לאוצר המדינה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע נדונה סוגיה מורכבת הנוגעת למקום מגורי קטינה בת שנתיים וחצי לאחר גירושי הוריה. האב והאם התגרשו לאחר נישואים קצרים, והאם טענה לאלימות קשה מצד האב שהובילה לעזיבת האם עם הקטינה מאילת לצפון, סמוך למשפחתה, ללא אישור בית הדין. האב ביקש להשיב את מקום מגורי הקטינה לאילת, טוען שהורחקה שלא כדין ולטובת הקטינה ראוי להתקרב אליו. לעומת זאת, האם ציינה כי המעבר נעשה בעקבות מצוקה וזקוקה לתמיכה משפחתית. גורמי הרווחה ציינו כי האב מתמיד בקשר עם הקטינה למרות הקושי, וכי לטובת ההתפתחות של הקטינה חיוני קשר הדוק עם שני הוריה. בית הדין בחן את ההלכה לגבי זכות האם להעביר את מקום מגוריה עם הקטינה, תוך התייחסות למקורות הלכתיים שונים ולפסיקה רבנית, וקבע כי לא ניתן לכפות על האם להישאר במקום בו אינה חפצה, כאשר המעבר נעשה מסיבות מוצדקות ואינו נועד לניכור הורי. בית הדין דחה את הטענה כי האשה פעלה שלא כחוק בכך שהיא עשתה דין לעצמה, והבהיר כי במקרים בהם יש צורך אמיתי – כמו כאן בעקבות אלימות ואי שקט נפשי – הזכות והחובה של האם להגן על עצמה ועל ילדה. הוחלט כי האם תוכל להמשיך ולגור בקרבת משפחתה בצפון, תוך חיזוק הסדרי מפגשים וגמישות במפגשים של הקטינה עם האב, כדי לשמור על קשר חיובי בין האב לקטינה, וכי על העו"ס והגורמים המקצועיים להמליץ על הסדרי שהות מותאמים שיחלקו את נטל הנסיעות מחדש.

תוצאה: בית הדין קבע כי זכאית האם להמשיך ולהתגורר עם הקטינה בצפון תוך שמירה על קשר בין האב לקטינה באמצעות הסדרי שהות מוסדרים, ודחה את בקשת האב לחזור ולהתגורר באילת.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בית הדין הרבני פסק לטובת האישה בתביעת השבת הוצאות עבור מזונות הקטינים. נקבע כי הבעל ישלם לאישה סכום של 3,200 ש"ח בחודש וכי הוא חייב את האישה בכיסוי הוצאות עבר בגובה של 26,800 ש"ח.

תוצאה: ביה"ד החליט כי יש לחייב את הבעל בסך של 26,800 ש"ח על השבת מזונות עבר וכן בסך של 3,200 ש"ח לחודש עבור הוצאות מזונות העתידים הצפויים עד לחודש יוני 2021, כשהחיובים ישולמו כל חודש עד ה-10.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: בפסק הדין נדונה תביעה לכתובה שהוגשה על ידי האשה לאחר שהתגרשה מבעלה. הבעל טען כי האשה ויתרה על הכתובה בהסכם הגירושין שנחתם ביניהם, אך ההסכם לא אושר על ידי בית הדין הרבני ולא הונפק גט בעת חתימתו. האשה חזרה בה מהוויתור במעמד אישור ההסכם בבית הדין וטענה כי חתימתה נעשתה ללא הבנה מלאה, בתנאים פסולים ולחצים, לאחר שהתגלו לה פרטים שבגינם סירבה לוותר על זכותה לכתובה. בפועל, הצדדים התגרשו לאחר סיכומים בבית הדין, אך סוגיית הכתובה נותרה פתוחה לדיון. בית הדין פסק כי על אף העיקרון ההלכתי לפיו מחילה יכולה להיעשות באמירה בלבד, במקרה זה יש לראות כי המחילה לא הייתה בעלת תוקף מחייב, בין היתר משום שההסכם לא אושר בשיפוט, לא ניתן גט במועד הוויתור, ולפיכך לא התקיימה גמירות דעת. כמו כן, להליך הוויתור מחייב תום לב וכאשר האשה חזרה בה מנימוקים מקצועיים ורגשיים הקשורים לחשש לבגידה – לא נמצאה הפרה של עקרונות אלו משמעה ביטול סופי של הוויתור. הפיצוי הכספי שבוצע לבעל לא הוכח כמקובל בתמורה לויתור על הכתובה. לפיכך, טענת הבעל בדבר תקפות וויתור האשה נדחתה.

תוצאה: בית הדין דוחה את טענת הבעל כי האשה ויתרה על כתובתה בכך שטרם אושר ההסכם בבית הדין והאשה חזרה בה לפני הגירושין, והורה לצדדים להמשיך בדיון בנוגע לתביעת הכתובה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי

תקציר AI: הצדדים חתמו על הסכם גירושין אשר אושר בבית הדין הרבני וקיבל תוקף פסק דין. לאחרונה הגישה האשה תביעה לשינוי ההסכם בטענה כי הוא נכפה עליה, זנח זכויותיה הכלכליות והפנסיוניות, וקיפח אותה כלכלית בעיקר בנוגע למזונות, דירה, רכב, העסק המשותף, כתובה וזכויות עבודה. לטענת האשה ההסכם נמכר לה תחת כפייה וחשש שלא תקבל גט. לטענת הבעל, ההסכם נערך בהתנדבות, עם ייעוץ משפטי, כלל איזון נכסים ונטילת חובות וכן שוויון בזכויות המזונות והרכב. ביה"ד בחר שלא לקבל את טענות הכפייה והטעות מאחר שלא הובאה ראיה ממשית לכך וראוי להניח כי האשה הייתה מודעת להסכמות, תוך התייחסות לפסיקת הלכה והחוק. ביה"ד מצא שהמזונות שנקבעו סבירים ולא קיפחו את האשה באופן חריג. סוגיית הדירה נדונה בהתאם לשווי השוק ולבחירת האשה בדירה לאחר הגירושים. בעניין העסק והחובות הובהר כי הבעל לקח על עצמו את רוב החובות, ואין קיפוח זכיר לאשה. טענת קיפוח זכויות עבודה ופנסיה התקבלה חלקית כמקום בו יתכן חסרון משמעותי, אולם ביה"ד התקשה לבטל סעיף זה בנפרד, בייחוד כאשר ההסכם סביר כללי ומשקף איזונים שונים כמו נטילת חובות מצד הבעל, רכישת דירה לאשה, וחשיבות הזריזות בהליכי הגירושין. נדונה חשיבות הסופיות והיציבות של הסכם גירושין שאושר ופועל, וקביעת הנהלים להוכחת כפייה, הטעיה וכדומה. לבסוף נדחתה תביעת האשה לשינוי או ביטול ההסכם, אם כי הוחלט לאשר נספח לשינויים מוסכמים במזונות ובאפשרות השכרת הדירה. ניתנה אזהרה בהמשך התנהלות בעניין תביעות מסוג זה והוטל נטל ראייה כבד לביטול הסכמים שכבר אושרו ופעלו.

תוצאה: התביעה לשינוי או ביטול הסכם הגירושין נדחתה. ההסכם נשאר בתוקפו. בית הדין דורש מהצדדים להגיש נספח מוסכם לביצוע שינויים מוסכמים במזונות ובדירה, ולא אישר ביטול חלקי או מלא של ההסכם.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי