חיפוש פסקי-דין

תקציר AI: פסק הדין עוסק בסוגיות הקשורות לעוברת על דת ולהפסד כתובה כאשר הבעל או האישה כלפי אחד מהם יש טענות חמורות כגון אלימות או עלילות שווא. הדיינים נבדקו האם כתוצאה מכך נפסק שהאישה תאבד את תשלום הכתובה. בנסיבות תביעה זו נחלקו הדיינים האם הבעל חייב בתשלום הכתובה, לאחר שנעשה הליך פלילי בו זוכה מחמת הספק. פתרון לפי דעת הרוב הוא שאין האישה זכאית לתשלום הכתובה.

תוצאה: הדיינים נחלקו בדעותיהם, אך לדעת רוב הדיינים הבעל לשעבר פטור מתשלום עיקר כתובה והתוספת. דעת המיעוט היא על הבעל לשלם סך של 70,000 ₪ תוך 60 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על פרשנות סעיף 23 להסכם הגירושין, הקובע כי האישה מוותרת על כל הזכויות הסוציאליות פרט ל-25% מזכויות הפנסיה שצבר הבעל במקום עבודתו עד "סיום עבודתו". האשה טוענת כי זכאית ל-25% מכלל זכויות הפנסיה שצבר הבעל במהלך נישואיהם, ושהזכויות כוללות גם את התקופה העתידית עד לפרישתו לגמלאות. הבעל, לעומת זאת, טוען כי הזכויות מיועדות לתקופת הנישואין בלבד, או לחלופין עד למועד גירושין וסיום עבודתו בפועל בזמן זה. בדיונים הובהר כי הסעיף לוקה בעמימות פרשנית, ולהבנת הרב אליהו אריאל אדרי (אב"ד) המונח "במקום עבודתו, סיום עבודתו" מתייחס לזכויות שנצברו עד סיום עבודתו בפועל, בין אם יקרה זה בגיל הפנסיה או מוקדם יותר, וכן כולל גם הפסיקתא לגבי רישום הזכויות בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתן ליישום רק במקרה של הסכמה בין הצדדים. עורכי הדין הטילו ספק בפרשנות, והובאו מקורות הלכתיים מתובלים בסוגיית "יד בעל השטר על התחתונה" לפירוש שאינו פוגע במוחזק, בעיקר כאשר יש ספק בפרשנות הסכם מחילה או שובר. הרב אברהם הרוש (דיין) סיכם את ההליך העובדתי, החוקי, וההלכתי, כשהוא מדגיש כי סעיף הפנסיה בהסכם לוקה בחוסר דיוק, אך בסופו של דבר יש להכיר בתוקפו להשגת איזון נכסים לפי החוק. הרב משה שפנייר (דיין) סבר כי יש להעדיף את פרשנות הבעל, שהזכויות כפופות לתקופה המשותפת בלבד עד מועד הגירושין. לאחר הצגת טיעוני הצדדים, הרב אליהו אריאל אדרי והרב אברהם הרוש דנו בהרחבה בכללי פרשנות ההסכמים, הלכות שטרות, וכללי דין הנוגעים לפרשנות ויתורים והתחייבויות, תוך סקירת מחלוקות בין הראשונים, ומסקנת הבית דין הייתה כי האשה זכאית ל-25% מהפנסיה הנצברת עד סיום עבודתו של הבעל בפועל, לרבות תקופת העבודה לאחר הגירושין (כפרשנות האשה), ברישום מאוחר או פסיקתא לפיצוי בעת הפרישה לגמלאות. הוחלט כי חלוקת הזכויות תתבצע ביום צאת הבעל לגמלאות; רישום הזכויות המיידי בנקודת זמן אינו ניתן לביצוע ללא הסכמתו של הבעל. ההחלטה סיכמה בהכרעה כי ראוי לאמץ את פרשנות האשה, שכן פרשנותו של הבעל לא מתקבלת על הדעת בהקשר הסעיף כולו, וחזקת "יד בעל השטר על התחתונה" במקרה ספק מחילה פועלת לטובתה. מיעוט הדנים סבר אחרת ואמנם פרש לפי טענת הבעל. ההחלטה ניתנה לאחר שהתחשב בפרטים העובדתיים, בטיעוני דין פרשניים, ובהלכות שטרות מורכבות. השופטים קבעו כי ההסכם מחליף הסכמות קודמות, ומכאן שיש להעמיד דגש על פירוש מדוקדק של לשון ההסכם, תוך שימת לב להקשרו הכולל וגלוי דעת הצדדים.

תוצאה: בית הדין הרבני החליט שהאשה זכאית ל-25% מהזכויות הפנסיוניות של הבעל, שצבר עד סיום עבודתו בפועל, כולל תקופת העבודה לאחר הגירושין ועד צאת הבעל לגימלאות. חלוקת הזכויות תתבצע בפסיקתא לאחר יציאתו לגמלאות, וכי רישום הזכויות בחברה המנהלת את הפנסיה אינו יתאפשר כעת ללא הסכמת הבעל. הפרשנות המקובלת לפרשנות הסעיף היא זו של האשה, וכי להתמודד עם ספק בפרשנות לפי הלכות שטרות שם יד בעל השטר על התחתונה לטובת האשה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: פסק הדין עסק בחלוקת רכוש על פי הסכם ממון בין יוסי כהן לרותי כהן, ובפרשנויות שונות לסעיפים מסוימים של ההסכם. נקבע שהמגרש שנרכש לפני ואחרי החתימה יתחלק לפי השקעות הצדדים, ביניהם כספים שנצברו בחשבון הבעל לפני החתימה. ההחלטה הסתמכה על הצורך לשמר את זכויות הבעל כפי שהיו לפני ההסכם כדי להגן על האינטרסים שלו. מועד הקרע נקבע לסוף שנת 2018 למרות פתיחת תיק יישוב סכסוך מוקדם יותר. תכולת הדירה והחשבונות יחולקו בהתאם להסכם הממון ולמסמכים שהוצגו בבית הדין.

תוצאה: פסק הדין דן בחלוקת רכוש בין בני זוג לפי הסכם ממון. נקבע שהמגרש וחלק מהחשבונות יתחלקו בהתאם להשקעות והסכם הממון. תכולת הדירה תחולק במשותף. מועד הקרע נקבע לסוף 2018. הפריטים האישיים יוחזרו לכל צד בהתאם להכרעה בהמשך, והצדדים יצטרכו להסכים על חלוקת המטלטלין.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: הדיון נסוב על תביעת כתובה בסכום של 520,000 ש"ח לאחר גירושין. הצדדים חיו בנפרד לפני הגירושין והתגלעו ביניהם מחלוקות בנושאי הרכוש והמשמורת. פסק הדין מאזן בין הזכויות.

תוצאה: על הנתבע לשלם לתובעת סכום של 173,333 ש"ח תוך 60 יום.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: תביעה להחזר מחצית מהלוואה שניטלה לצורך כלכלת הבית קודם לקרע. בית הדין פסק לשלם מחצית ההלוואה לאחר הפחתת סכומים אישיים שלקחה האשה כמו שכר טרחת עורכי דין.

תוצאה: בית הדין פוסק שיש לחייב את הבעל לשעבר בסך 16,773.5 ש"ח לטובת האשה כהחזר מחצית מההלוואה שנטלה לצורך כלכלת הבית, ללא החובות האישיים שלה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: בסכסוך בין הורים גרושים על הסדרי שהות של שני ילדים בגילאים שנה וארבע שנים, ביקשה האם לבטל זמני השהות של הילדים עם האב, זאת בשל החשש מהדבקה בקורונה והגבלות שעת חירום שהטילו הגבלות על יציאות ונסיעות. האב טען כי הוא מוכן להמשיך להיפגש עם הילדים אך בתנאים מוגברים, וביקש לקיים שהות אחת לשלושה שבועות בסופי שבוע בלבד, תוך הגעה ברכב של משפחה גרעינית. בית הדין הרבני דן על טובת הילד, עקרונות דיני המשמורת והאחריות המשותפת של ההורים לבריאות הילדים לצד חובת הטיפול בבריאות הציבור והקפדה על תקנות שעת החירום. התקנות מאפשרות העברת קטינים בין הורים החיים בנפרד וגם מאפשרות נסיעה ברכב פרטי עד שני נוסעים, עם החרגות מיוחדות במקרה זה. לאור זאת, בית הדין דחה את בקשת האם לבטל את זמני השהות לחלוטין, אך דחה את בקשת האב לצמצם שהות רק לסופי שבוע כל שלושה שבועות, קבע כי החל מיום מועד מסוים בחול המועד פסח, יוכל האב לקחת את ילדיו ללינת לילה אחת לשבועיים כל עוד המצב הבריאותי חמור. עד למועד זה ימשכו זמני השהות בקביעות הנוכחית אלא אם כן ההורים יסכימו אחרת. ההורים יוכלו להעביר את הילדים ברכב של בני משפחה גרעינית תוך הקפדה על מגבלות הנוסעים ברכב בהתאם לתקנות. בית הדין קורא להורים להתעלות מעל סכסוכים ולפעול בשיתוף פעולה לטובת הילדים והציבור בזמן משבר הקורונה. הפסק דין ניתן בתאריך ז' בניסן תש"פ (2020) וניתן לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי.

תוצאה: בית הדין הרבני הורה להמשיך ולהקיים זמני שהות של האב עם הילדים במסגרת מותאמת לתקנות שעת חירום, כאשר החל מחול המועד יתקיימו לינות לילדים אצל האב אחת לשבועיים, והעברתם תתבצע ברכב פרטי של בני משפחה, תוך שמירה על מגבלות הנוסעים והנחיות הבריאות. בקשת האם לביטול זמני השהות נדחתה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: בית הדין התייחס לעדות אחות המבקש שטענה שאביהם היה כהן. לאחר בחינת טענות הצדדים ועדויות, כולל חקירת רבנים מבני העדה וקהילת יוצאי אוזבקיסטן, המסקנה הייתה שאין למבקש סטטוס של כהן ולכן אין מניעה להינשא לאישה שהייתה נשואה בנישואים אזרחיים לנכרי.

תוצאה: בית הדין פסק שאין למבקש סטטוס של כהן ולכן מותר לו להינשא לאישה שהייתה נשואה לנכרי בנישואים אזרחיים.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: התיק עסק בקביעה לעניין יהדותו של ילוד מתרומת ביצית וזרע מאלמוניים. השאלה העיקרית היתה האם אפשר לקבוע את יהדותו של הילד ללא בירור מפורש של יהדות תורמת הביצית, ועל סמך רישום לא מבוסס. בית הדין הציע נוהל לבירור יהדות בפשטות תוך שמירה על חיסיון, וקבע לסגור את התיק בגלל חוסר מידע על תורמת הביצית.

תוצאה: החלטה לסגור את התיק בהעדר נתונים על יהדות תורמת הביצית, תוך הצגת הצעה לבירור יהדות פשוטה שלא תפגע בחסיון.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: המבקשת, שגויסה והתגיירה בשנת 2010, נישאה בשנת 2016 לאדם שאינו יהודי, ולעיתים מאוחר יותר ביקשה להינשא ליהודי. במהלך הפסק הדין עלה כי בזמן הגיור היא סתרה את כוונתה להמשיך בקשר זוגי עם אדם שאינו יהודי, תוך שאינה מעדכנת את בית הדין לגיור בדבר זה. המבקשת אף אישרה כי גם בעת הגיור תכננה להמשיך בקשר עם אדם שאינו יהודי, דבר שסותר את עקרונות הגיור המחייבים עול מצוות ושמירת זהות יהודית. בית הדין הרבני ציין כי יש לייחס חשיבות להצהרות כנות בשלב הגיור והדגיש כי הליך הגיור עלול להתבטל במקרים של חוסר כנות מהותי, כפי שבמקרה זה. לכן הוחלט להפנות את התיק לבית הדין לגיור שגייר אותה לצורך בדיקה מעמיקה של אמיתות ההליך והאם מתקיימים יסודות לביטול הגיור. בד בבד, הוחלט לרשום את המבקשת במרשם מעוכבי החיתון עד לקבלת פסק דין סופי. החלטה זו הועברה גם לרשויות הרבניות בנושא ולרבנים הראשיים לקבלת עיון והמשגה. בית הדין לא נכנס לסוגיות הלכתיות מעמיקות ומותיר את הטיפול בנושא לבית הדין לגיור.

תוצאה: בית הדין הרבני דחה את הבקשה להיתר נישואין זמנית, הורה על בירור בהליך הביטול בבית הדין לגיור ורשם את המבקשת במרשם מעוכבי החיתון עד לפסיקה סופית בנושא.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה

תקציר AI: בתיק זה נדונה תביעת האשה לחיוב בעלה לשעבר לשלם לה כתובה בסך 555,555 ש"ח, לאחר שהתגרשו. האשה טוענת כי הבעל ניהל מערכת יחסים עם אישה אחרת במהלך הנישואין, והבעל טוען כי אשתו היא זו שניהלה מערכות יחסים עם גברים אחרים. בדיון הובאו עדויות והתכתבויות שמראות כי הבעל אכן ניהל קשרים עם אשה אחרת, אך טען כי עשה זאת בכוונה לעורר קנאת אשתו. במסגרת הליכים רכושיים התברר כי האשה הסכימה לסכום סופי של 180,000 ש"ח כתוספת כתובה. בפסק הדין נדונו סוגיות הלכתיות מורכבות בדבר הפסד תוספת כתובה בנישואין ובהלכה, במקרים של תביעת גירושין מצד האשה, במקרים של מורדת, במקרים של כפיה בגט, בדיני ממון, בכותבי ראשונים כמו הגרי"ש אלישיב, רבי אברהם מן ההר, מהרלב"ח, הטור, הרשב"א וראשונים נוספים. הובהר כי תוספת כתובה בדרך כלל נפסדת כאשר האשה תובעת גירושין ומכופין את הבעל לגרשה, או במורדת שהוכרזה בבית הדין, אך לא כאשר הבעל מגרש מרצונו או שהאשה אינה פוגעת ביודעין בכתובתה. הוכחו הגיונות הלכה שונים, וחלוקות בהבנת הטעם להפסד תוספת, וכן חשיבות מחילתה של האשה. בנידון זה, לאור מצב בו הבעל פגע באשתו והוביל אותה לדרוש גירושין, אף על פי שבעלה הסכים להיענות לבקשתה, הוחלט לזכות את האשה בתוספת כתובה. נדונה גם שאלת ההכרזות והתראות במקרים של מורדת ומחלוקות ההלכה סביבן. בסיכום, בית הדין מחייב את הבעל לשלם לאשה סכום של 180,000 ש"ח, תוך התחשבות בתהליכים הרכושיים שהתקיימו.

תוצאה: בית הדין מחייב את הבעל לשעבר לשלם לאשתו את סכום הכתובה בסך 180,000 ש"ח, לאחר שקיבלה על עצמה סיכום בתשלום והחזרת זכויות פנסיוניות. החלטה זו מבוססת על מסקנות הלכתיות רחבות בנוגע לתוספת כתובה במצבים שונים של גירושין, לרבות בהיבטי אשמה, כפיה, מורדת ותביעת גירושין מצד האשה.

לצפייה לרכישה הזדהה רכישת מנוי בקשת הסרה