מדינת ישראל נ' מסרי

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (מעולם), ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

2.על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.7.18, סמוך לשעה 11:05, נהג הנאשם בנחף, ברכב פרטי, מסוג "יונדאי", מ.ר.xxx. אותה עת נהג ללא שהוציא רישיון נהיגה מעולם, וללא תעודת ביטוח תקפה.

3.ב"כ המאשימה עתר לעונש מאסר בפועל, שלא יפחת מ-3 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה שלא תפחת משנה, פסילה על תנאי, וקנס. צוין, לעניין המאסר, שמתחם הענישה נע בין 15 ימים ועד 20 חודשים. הנאשם, יליד 1978, בגיר בעת ביצוע העבירה, נהג בהיותו בלתי מורשה, וטרם הסדיר את רישיונו.

4.ההגנה טענה, מנגד, שהנאשם נעדר עבר פלילי או רישום תעבורתי, גרוש ואב ל-3, מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה, ולומד חשמלאות רכב. הוטעם שהנאשם לומד נהיגה, וכבר עמד לפני טסט שנדחה. אשר לנסיבות ביצוע העבירה צוין שהרכב, ששייך לאחיו של הנאשם, חסם את התנועה במגרש כדורגל והנאשם הזיזו מרחק קצר ביותר. נטען שהנאשם הפנים את חומרת מעשיו, ומתכנן להוציא רישיון.

5.עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם, היא עבירה שרף חומרתה גבוה. נהיגה ללא רישיון משמעה נהיגה ללא כישורי נהיגה, העדר בקיאות בחוקי התנועה, וסיכון רב לזולת ולנהג עצמו (עפ"ת 37090-05-10 אימן עודה נ' מדינת ישראל). משמעות נהיגה כזאת, בהיעדר ביטוח, היא הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור (רע"פ 2666/12 עטאללה נ' מדינת ישראל (23.4.2012). נהיגתו של נהג בלתי מורשה, כונתה בפסיקה "איום נע" על הכביש, וצוין שיש להטיל בעטיה ענישה ממשית, שיהא בה כדי להתריע ולמנוע מעבריינים פוטנציאליים לנהוג ללא רישיון (רע"פ 3149/11 בראנסי ראסם נ' מדינת ישראל).

מדיניות הענישה

6.בתעא (חי') 3420-09-16 מדינת ישראל נ' פאדי אבו חמוד (5.12.17), הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, כשלחובתו עבירה דומה משנת 2006. כב' השופט ג' קרזבום התחשב לקולא בהודאתו המידית של הנאשם, העובדה שמאז 2006 לא ביצע עבירת תעבורה חמורה, נסיבותיו האישיות, מצבו הכלכלי ומאמציו להסדיר רישיון, והטיל עליו פסילה לתקופה של 9 חודשים, פסילה מותנית, בת חצי שנה, למשך 3 שנים, מאסר מותנה, בן 4 חודשים, למשך 3 שנים, והתחייבות כספית בסך 5,000 ₪.

7.בעפ"ת (י-ם) 52021-04-13 מדינת ישראל נ' עבאסי (11.6.13), בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, בפעם הראשונה, כשהנאשם, בן 21, אימץ בית המשפט המחוזי את גזר דינו של בית משפט קמא, שקבע שמתחם הענישה במקרים אלה נע בין מאסר מותנה למאסר ימים, אולם נקבע שבנסיבות התיק אין מקום לשלוח את הנאשם מאחורי סורג ובריח. כב' השופט א' כהן קבע שאין מדובר בעונש חריג המצדיק התערבות בהטלת מאסר, הותיר את המאסר המותנה שנקבע ל – 3 חודשים, למשך שנתיים, ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים, האריך את תקופת הפסילה ל – 12 חודשים, וקבע שאין לאפשר למשיב לגשת למבחנים הקשורים ברישיון הנהיגה בתקופה זו והעמיד את הקנס על סך 3,000 ש"ח.

8.בעפ"ת 46373-01-17 עבדו נ' מדינת ישראל, (15.2.17), הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בקטנוע ללא רישיון נהיגה מעולם, וללא ביטוח. מותב זה דן את הנאשם לפסילה לתקופה של 5 חודשים, מאסר מותנה, בן 3 חודשים, למשך 3 שנים, פסילה מותנית, בת חצי שנה, למשך 3 שנים, וקנס בסך 1,500 ₪. בית משפט קמא ציין את הודייתו בהזדמנות ראשונה, העדר רישום תעבורתי ופלילי, גילו הצעיר של הנאשם והיותה של העבירה ראשונה מסוגה עבורו. בית המשפט המחוזי אימץ את גזר הדין.