מדינת ישראל נ' ח'יתאם עומר

ראשית דבר, הריני מזכה את הנאשמת.

1.כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 19/07/14 בשעה 16:15, עצרה את רכבה באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה, וזאת בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. (להלן: "התקנות").

2.הנאשמת כפרה בעובדות המיוחסות לה בכתב האישום. שמעתי ראיות הצדדים ואף ערכתי ביקור במקום.

3.התביעה הביאה מטעמה את סמ"ר עוז ניר, עורך הדו"ח, והגישה באמצעותו את הדו"ח ת/2, בו נרשם כדלקמן:"...במהלך משמרת הבחנתי ברכב הנ"ל שעומד באמצע נתיב נסיעה בכביש חיבור בין תחנת דלק מעיליה לכביש מעיליה...רכבים נאלצו לתמרן בין נתיבים ולחסום ולהפריע את הנתיב הנגדי. יש לציין שהרכב לא היה תקוע, ללא וינקרים וללא אות מצוקה...".

התביעה הגישה גם את ת/3, שהוא מסמך שנערך ביום 19/7/14, בו רשם עד התביעה את הנסיבות המפורטות ב-ת/1.

בעדותו בפניי טען, כי בהנחיית קצין משטרה, רשם את מס' הרכב שהפריע לתנועה ולאחר מכן זומן בעל הרכב ונרשם לו דו"ח. הדו"ח נרשם רק למחרת היום. הדו"ח לא נרשם באותו מעמד כי השוטר היה באותה עד סדרן בהפגנה. השוטר הוסיף וציין כי אינו יודע אם מדובר בשטח פרטי, כטענת הנאשמת. הוא רשם לנאשמת רק דו"ח תנועה.

4.מטעם הנאשמת העידו הנאשמת ובעלה. בהודעתה במשטרה מסרה הנאשמת כי לא הפריעה לתנועה וכי רכבה חנה כאשר לפניה ואחריה כלי רכב חונים. ייתכן שמי שחסם את התנועה היה הרכב שהיה ראשון. כמו כן, היא ציינה כי מדובר בשטח פרטי וכי זהו מקום שבדרך כלל אנשים חונים.

בעדותה בבית המשפט הנאשמת מאשרת כי אכן חנתה במקום והציגה תמונה (נ/1) על אופן חנייתה. לטענתה, מדובר בדו"ח שנרשם ממניעים פוליטיים. חזרה הנאשמת על טענתה כי היו רכבים שחנו לפניה ואחריה. לא נאמר לה ביום ההפגנה כי יש כוונה לרשום לה דו"ח, אלא רק למחרת התקשרו לביתה.

בעלה של הנאשמת, מר עומר אחמד, העיד כי בהיותו הבעלים של הרכב זומן בטלפון למשטרת מעונה למסור עדות ולקבל דו"ח על הפרעה לתנועה.

5.לאחר ששקלתי את הדברים, זו לעומת זו, נראית לי גרסת ההגנה מזו של התביעה והחלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

תקנה 71(1) לתקנות התעבורה מורה כי: "..לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד באופן –

(1)שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה;