מדינת ישראל נ' פלוני

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום .

האישום

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של נהיגה במהירות של 137 קמ"ש בדרך בין עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").

העובדות שאינן במחלוקת

ביום 26.2.17 בשעה 05:50 נהג הנאשם ברכב **** מסוג הונדה בצבע לבן (להלן-רכב הנאשם) בכביש מס' 1 ירושלים – ת"א, בק"מ 44.5 לכיוון מערב. כביש מס' 1 וגם בקטע הדרך הרלוונטי ארבעה נתיבים לכל כיוון המופרדים על ידי מעקה בטון.

באותה שעה עמדה ניידת משטרה בצד הדרך בשול ימין כיוון נסיעת הנאשם והשוטר משה בכר (להלן- השוטר) ביצע מדידות מהירות לכלי רכב המתקרבים בכיוון נסיעת הנאשם באמצעות מכשיר למדידת מהירות מסוג ממל"ז (להלן - המכשיר).

המרחק בין השוטר לרכב הנמדד בעת המדידה היה 244.5 מטרים. לאחר ביצוע מדידת מהירות נכנס השוטר לניידת ונסע אחרי רכב הנאשם במטרה לעצור אותו.

השוטר עצר את הנאשם כעבור כקילומטר לאחר מחלף שורש בימין הדרך.

במד המהירות נקלט רכב שנסע במהירות של 142 קמ"ש העולה על המהירות המותרת בכביש 1.

המרחק בין מקום ביצוע העבירה שנקלטה במכשיר הממל"ז ועד מקום עצירת רכב הנאשם בסמוך למחלף שורש הוא כקילומטר. לפני מחלף שורש יש עקומה שמאלה.