תת"ע 3053-01-16 מדינת ישראל נ' רוזנטל אילן

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

1.ביום 28.12.15 נרשמה למבקש (הנאשם) הזמנה לדין בגין אי ציות להוראות שוטר. המבקש לא התייצב לדיון אליו הוזמן ועל כן נשפט בהיעדרו והוטלו עליו עונשים שונים ובהם פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

2.בבקשה זו טוען המבקש כי שוטר שהיה במקום האירוע סימן לו בתנועת יד "מזלזלת" להגיע אליו והמבקש התכוון למלא אחר האות שניתן לו אלמלא הרמזור האדום להולכי רגל. המבקש טוען כי סימן לשוטר שימתין וכי יגיע לאחר התחלפות האור ברמזור לירוק. השוטר, בתגובה, שלח את חברו שחצה את הכביש באור אדום, נטל את מפתחות המבקש ורשם לו הזמנה לדין. המבקש טוען כי בפיו טענות "כבדות משקל" באשר לעבירה בה הורשע. הוא אינו מפרט את טיב הטענות אלא טוען כי אילו היה השוטר ממתין, היה הנאשם מקיים את הוראתו. עוד טוען המבקש כי נקלע לכלל טעות בנוגע למועד הדיון. המבקש סבר כי הדיון עתיד להתקיים ביום 28.2.16 במקום 21.2.16.

3.התביעה בתגובה מסכימה לביטול גזר הדין בלבד תוך קביעת התיק לטיעונים לעונש. לטענתה, שכחה או טעות בנוגע למועד הדיון אינם טעם מבורר לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם. עוד נאמר כי למקרא תצהירו עולה כי המבקש הבין כי שוטר הוא המסמן לו להגיע אליו ועל כן חייב היה המבקש להבין כי חובתו לציית להוראות השוטר.

דיון

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום בנסיבות העניין לבטל את גזר הדין תוך הותרת הכרעת הדין על כנה וזאת מן הטעמים הבאים: פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם יכול ויבוטל בהתקיים אחת מאלה: ראשית, הנאשם שלא התייצב הציג טעם סביר לאי התייצבותו. בהקשר זה נפסק, בין היתר, כי שכחה, רשלנות או חוסר תשומת לב אינם מהווים טעם המצדיק ביטולו של פסק הדין (ר"ע 418/85 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279 ). שנית, אי ביטול פסק הדין יסב לנאשם עיוות דין. לצורך שכנוע בית המשפט באפשרות לגרימת עיוות דין אין די בהעלאת טענות בעלמא. על מבקש ביטול פסק הדין לפרט טענותיו, ולתמכן בתצהיר, במידה הנדרשת על מנת לשכנע בקיום אפשרות לגרימת עיוות דין כתוצאה מאי ביטול פסק הדין ( רע"פ 4549/02 איטליא נ' מדינת ישראל , פ"ד נז ( 6) 793).

5.ומן הנדון נפנה לנדון: אין חולק כי המבקש זומן כדין לדיון שאליו לא התייצב. טענתו בסעיף 5 לתצהיר כי טעה בתאריך הדיון וסבר כי יתקיים ביום 28.2.16 שכן מועד העבירה היה ביום 28.12.15 מעיד, בפשטות, על כך שהמבקש לא טרח לקרוא את ההזמנה לדין אותה קיבל. אילו היה קורא, לא היה מקום לספקות או בלבולים מעין אלה. ברור כי לא ניתן להכיר בטעם שניתן כטעם סביר המצדיק אי התייצבות לדיון.

6.אשר לאפשרות כי אי ביטול פסק הדין יסב עיוות דין. הפכתי בטענות המבקש אך לא מצאתי בדל טענה ממנה ניתן ללמוד כי אי ביטול פסק הדין יסב לו עיוות דין. המבקש טוען אמנם כי באמתחתו טענות "כבדות משקל" אך אינו טורח לפרטן וממילא אינו מגבה אותן בתצהירו. טענות סתמיות אינן יכולות לגבש חשש לעיוות דין. מעבר לנדרש, אציין כי מכיוון שאין חולק שהמבקש הבין כי לפניו שוטר המסמן לו להגיע אליו, היה הוא חייב לציית באופן מידי להוראה זו. נזכיר כי תקנה 23 (ב) לתקנות התעבורה קובעת : "הציות כאמור (להוראות שוטר – ד.ס.) חובה הוא אף אם ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראות כלליות אחרות בעניין סדרי תנועה שניתנו על ידי כל רשות מוסמכת לכך". ( ההדגשה הוספה). ניתן היה להבין את עמדת המבקש אילו היה כרוך הציות לשוטר בסיכון חייו ( של המבקש) או של אדם אחר אולם במקרה זה אין כל טענה כי חציית הכביש בניגוד להוראת האור האדום יצרה סיכון כלשהו. נוכח האמור, לא מצאתי לקבוע כי אי ביטול פסק הדין יסב עיוות דין למבקש.

6.לאור כל האמור היה נכון לטעמי לדחות את הבקשה ולהותיר את פסק הדין על כנו. יחד עם זאת, נוכח הסכמת התביעה לביטול גזר הדין, אבטל את גזר הדין תוך הותרת הכרעת הדין בעינה. אני קובע את התיק לטיעונים לעונש ליום 11.4.16 שעה 09.00.