תת"ע 3033-01-15 מדינת ישראל נ' אבו חטב מאג'ד

בפניי בקשה לביטול כתב האישום בטענת התיישנות.

ביום 13/1/2015 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב בדרך שאינה עירונית בה מותרת מהירות מירבית 80 קמ"ש במהירות של 151 קמ"ש שתועדה במצלמה, עבירה לפי תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה,[תשכ"א 1961].

בדיון שהתקיים בפני ביום 16/10/2017,עתר ב"כ המבקש לביטול כתב אישום מחמת התיישנות וטען כי חלפו יותר מ- 4 חודשים מיום ביצוע העבירה לתאריך המצאת ההזמנה למשפט.

לטענתו, העבירה נעברה בתאריך 12/7/2014 וכתב האישום הוגש רק בתאריך 13/1/2015, כאשר בתקופה זו המבקש לא קיבל שום הזמנה למשפט וכל האישורים אליהם מפנה המשיבה לא מהווים אישורי מסירה כדין, מאחר וחזרו מהסיבה "מען בלתי מספיק". בנסיבות אלה, המבקש עומד בנטל שמוטל עליו בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי שעניינה חזקת מסירה. במקרה זה המבקש הצליח להפריך את חזקת המסירה והוכיח כי הוא לא קיבל את ההודעות מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, צירפה מסמכים ואישורי מסירה וטענה כי בדו"ח שנרשם למבקש מופיעה כתובת שכ' אליהו 817/9, בית שאן. בתאריך 9/10/2014 חזר אישור המסירה "לא ידוע", אישור מסירה נוסף מיום 18/12/2014 חזר עם הערה "כתובת לא נכונה" ואישורים נוספים שחזרו מהסיבה שאין נתונים על דבר הדואר . ב"כ המשיבה טענה כי במקרה זה נעשתה המצאה כדין, מאחר והמסמכים נשלחו לכתובת הרשומה שהמבקש מסר אותה ועל כן יש לדחות את טענת ההתיישנות.

בסעיף 225 א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן:"החסד"פ"),

מוסדרים מועדי ההמצאה בעבירות תעבורה כאשר לענייננו המדובר בסעיף (א1):

"היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27 א' או 27 א1 לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בעניינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן:

(1) ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה.

סעיף 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי, קובע:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את הזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

מכאן שעל מנת שהחזקה בסעיף זה תתגבש, על התביעה להוכיח קיומן של עובדות הקשורות למשלוח ההזמנה, או הודעה למבקש בדואר רשום, תוך הצגת אישור המשלוח ובהתאם למבחנים אשר נקבעו בהחלטתה של כב' השופטת אריאלי בתת"ע 775-07-08 מ"י נ' אבו סביה, שם נקבעו המבחנים ביחס לתקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי בעניין משלוח ההודעה בדואר רשום.