מדינת ישראל נ' ממיסטבלוב יוסף

צר לי על העיכוב במתן ההחלטה. הנני מפנה להחלטתי שניתנה ביום 6.11.17.

בתאריך 11.3.14 הוגש כנגד המבקש ממיסטבלוב יוסף, כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר. מלשון כתב האישום מתברר כי המבקש נהג במהירות של 132 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת מוגבלת ל – 90 קמ"ש. מן הדו"ח מתברר כי העבירה בוצעה ביום 22.3.13 בצומת שפיה וכי המבקש נהג ברכב מסוג "מרצדס". בדו"ח נרשם שעל המבקש להתייצב לדיון ביום 9.4.14.

בתאריך 9.4.14 לא התייצב המבקש לדיון והוא נדון בהעדר לתשלום קנס בסך 900 ₪ ולפסילה על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים.

בתאריך 22.11.15 הוגשה על ידי סניגורו של המשיב בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. בבקשה לביטול טען ב"כ המבקש כי זה לא קיבל הודעה ולא ידע על תאריך המשפט ולפיכך לא התייצב לדיון. לבקשה צורף העתק מאישור המסירה לגביו נטען כי באישור נקבע כי ההזמנה לדיון נמסרה לידי אחר, מיופה הכוח של הנמען הרשום. עוד נטען בבקשה, כי למבקש אין מיופה כוח לקבלת דברי דואר עבורו ועל כן לא ברור לו הכיצד נמסר הדו"ח מבלי שהוצג יפוי כוח.

עוד באותו יום פסקתי כי הבקשה לביטול פסק הדין תידון במעמד הצדדים.

ראוי לציין, כי בבקשה ציין ב"כ המבקש כי לא יטען כל טענה בנוגע להתיישנות בכל הקשור לדו"ח הנ"ל.

בתאריך 22.12.15 פסקתי כי יש לבטל את פסק הדין ולקבוע את התיק להוכחות. ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 1.5.16. במועד זה הגישה המאשימה את העתק הדו"ח ואת אישור המסירה ובתגובה טען ב"כ הנאשם כי אין להשיב לאשמה. ראוי לציין, כי המאשימה הגישה תע"צ בדבר תקינות המצלמה, תע"צ של עורך הדו"ח, תעודת כיול וצילום של ביצוע העבירה.

כאמור, המאשימה הגישה תע"צ בדבר תקינות המצלמה וראיות נוספות כאמור לעיל בהתאם לאמור בתקנה 27 לתקנות התעבורה, יש לראות בבעל הרכב כמי שעבר את העבירה.

אשר על כן, הנני סבור כי כנגד הנאשם קיימת תשתית ראייתית ולפיכך הנני קובע כי המאשימה הגישה ראיות אותן ניתן להגדיר כראיות לכאורה ואני קובע איפוא כי על הנאשם להשיב לאשמה שיוחסה לו.