1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 12.6.18 (להלן: "פסק הדין").
2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה מיום 29.9.17 שעניינה נהיגה במהירות העולה על המותר (138 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש) ונגזר עליו קנס בסך 1,500 ₪.
3.ב"כ המבקש טען כי המבקש הגיש בקשה להישפט במועד אך לא קיבל זימון לדיון ורק ביום 5.7.18 קיבל לידיו גזר דין אשר ניתן בהיעדרו ושובר תשלום קנס. טען כי המבקש עובד כנהג אמבולנס וכי הדוח נרשם נגדו כאשר היה בדרכו לפנות חולה מביתו לבית חולים, וצירף דווח חולה. טען כי המבקש הסביר לשוטר שהוא בתפקיד וכי הוזעק לפנות חולה מביתו אולם השוטר התעלם מדבריו מה גם שדברי הנהג נרשמו על דעתו של השוטר ולא כפי שנטען על ידי המבקש במעמד רישום הדוח. טען כי בתיק בית המשפט לא נמצא כל תיעוד המעיד על זימון המבקש. טען כי המבקש ביקש להישפט לאור סיכויי הצלחתו בתיק ולכן אין סיבה שלא יתייצב לדיון אילו הוזמן כדין. טען כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.
4.ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי קיים בתיק בית המשפט אישור מסירה כדין והמבקש לא הסביר מדוע לא התייצב. טענה כי מהמסמך שצירף המבקש עולה כי לא מדובר במקרה חירום הדורש נסיעה תוך אי ציות לכללי התנועה ובנסיבות אלה אין מקום לביטול פסק הדין.
5.לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.
6.על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).
7.משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).
מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הוכיח שלא קיבל את ההזמנה לדיון מסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה.
8.עם זאת, המבקש העלה טענות הגנה אפשריות באשר לנסיבות ביצוע העבירה וצירף מסמך לתמיכה בטענתו. בנסיבות אלה אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.
9.סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין, זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסכום של 1,000 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 20.9.18 שאחרת, יוותר פסק הדין על כנו.