תת"ע, בר"ע
בית משפט השלום נצרת
|
1552-02-16,1498-02-16,3935-08-15,5239-12-15,8484-04-16,6365-03-16,7621-10-15,5351-12-15,1475-02-16,6865-03-16
14/07/2016
|
בפני השופט:
בסאם קנדלפת
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
|
נאשמים:
קאזוז הומן ו- 12 אחרים
|
| הכרעת דין |
אני מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום.
האישומים בכתבי האישום בתיקים שבכותרת מבוססים על עובדות דומות. בכל אישום מיוחסת לנאשם עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה של נהיגה במהירות מופרזת "בדרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית 50 קמ"ש" (כלשון כתבי האישום).
המחלוקת בין הצדדים נסבה אך על המהירות המרבית המותרת באותו קטע כביש.
העבירות תועדו בצילומים באמצעות אותה מצלמה אלקטרונית אוטומטית מסוג א-3 הממוקמת בצומת חאלת אל-דיר בנצרת (להלן: "המצלמה").
המצלמה מועמדת על כביש 75 המחבר בין ערים שונות, בעיקר נצרת-עילית ונצרת, ואשר קרוי – בלשון העם – "כביש עוקף נצרת". דומה כי לא יימצא חולק על כך שהכביש המדובר הנו כביש רחב עם שטח הפרדה בנוי, המדמה דרך שאינה עירונית עם שני נתיבים רחבים לכל כיוון נסיעה.
מכאן, ובשל הנוף "הבין-עירוני" כאמור של הכביש מבחינת דמותו המעוצבת ותכונות מראהו, המכמונת של חאלת אל-דיר הפכה למלכודת של ממש עבור רבבות הנהגים שנסעו בכביש 75 האמור, עברו לתומם על המהירות של 50 קמ"ש ונתפסו לתדהמתם במצלמה. בהקשר זה אציין כי להבדיל ממקומות אחרים בארץ, שבהם כביש בין-עירוני עובר דרך שטח שיפוטה של רשות מקומית (לדוגמא מתוך ידיעה שיפוטית מתיקים אחרים שהתנהלו בפניי: כביש 65 העובר דרך כפר תבור), לא מוצב בתחום אותו קטע כביש בענייננו שלט מואר הנותן שירות לאזרח בנוסח "להזכירך המהירות המותרת – 50 קמ"ש" (או נוסח דומה בגדרי קיום האיסור על הנחת מכשול בפני עיוור).
משאמרתי מה שאמרתי, חובה להוסיף ולהדגיש כי לא "הנוף" הוא הקובע ואף לא תחושת הנהג ביחס למהירות המרבית המותרת, כי אם הוראות החוק הברורות החד משמעיות הן שתקבענה מהי המהירות המרבית המותרת במקרה דנן. יש להתייחס אפוא לדברים דלעיל כרקע בלבד אשר מתאר את הבעייתיות של המקום ומסביר את הקושי המונע מהנאשמים לקבל אחריות על העבירות המיוחסות להם.
אולם דווקא בשל הוראות החוק והפסיקה המגדירות את העבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה כעבירה מסוג "אחריות קפידה" שאינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות, כך שדי לצורך הרשעת הנאשם בהוכחת היסוד העובדתי של העבירה ואין בית המשפט נדרש לרדת לחקר מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה, ודווקא משום החמרה זו עם הנאשם, מן הנכון לבחון בראש ובראשונה בקפידה אם הוכח יסודות העבירה העובדתיים ברמה הנדרשת במשפט פלילי. יפים בהקשר זה דבריו של הנשיא שמגר בעניין ר"ע 213/83 אסולין נ' מדינת ישראל (1984):
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת