מדינת ישראל נ' פנחס איתן

בפתח החלטתי הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מהאישום אשר יוחס לו וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 47(ד) בתקנות התעבורה.

בהתאם לנטען בכתב האישום, נהג הנאשם רכב ביום 12.8.18 בקילומטר 134 על כביש 90 ויצא לעקיפת רכב אחר כאשר הדרך לא הייתה פנויה באופן שאפשר את השלמת העקיפה בבטחה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו והסביר כי עת נהג על כביש 90 כאשר אשתו וילדיו ברכבו, עברה משאית שנסעה לפניו לשול הדרך ואפשרה לו לעבור על פניה. בעוד הוא מצוי בנתיבו לכיוון דרום ומתחיל לעקוף את המשאית, החלה המשאית לשוב לנתיב משול הדרך ולמעשה דחקה אותו לעבר הנתיב הנגדי.

הנאשם טוען כי בשום שלב במהלך העקיפה לא נגרמה סכנה לרכב אחר שהגיע ממול.

מטעם המדינה העידו שני עדים וכך גם מטעם ההגנה הנאשם העיד לעצמו וגם אשת הנאשם הגיעה למתן עדות.

ע.ת 1, שוטר אשר ביצע אכיפה ממסוק (אשר לפי ת/1 טס בגובה של 400 מטר) טען כי ראה את רכב הנאשם יוצא לעקיפת משאית כאשר במהלך העקיפה שני רכבים שהגיעו ממול נאלצו לרדת לשול הדרך כדי להימנע מתאונה עם הנאשם.

בחקירתו הנגדית טען השוטר כי לא ראה את המשאית נוסעת בשול הדרך, ולמעשה במקום זה אין שולי דרך רחבים המאפשרים נסיעה בהם.

עוד הסביר כי במסוק בו טס הייתה מצלמה לתיעוד האירועים, אך זו לא הופעלה על ידי הטייס.

השוטר התקשה להסביר מדוע לא ביקש להפעיל את המצלמה ומה הסיבה כי האירוע נשוא פרשה זו לא תועד מעבר לעדותו שלו.

השוטר התקשה בעדותו להסביר כיצד אם לטענתו אין שול במקום המאפשר נסיעת משאית בו (לטענתו השול כה צר עד כי משאית שהייתה נוסעת בו הייתה בהכרח מתהפכת) , יכלו הרכבים שהגיע ממול לנסוע בשול הנגדי ללא כל הפרעה כמתואר בת/2 (סקיצה).

על פניו, מצאתי את עדותו של השוטר ע.ת 1 עדות אמינה, אך השוטר בהגינותו הסכים כי לא תיעד את הדקות שקדמו לעקיפה המתוארת ולא "טס" מעל לרכב החשוד כאשר הוא מלווה אותו לאורך זמן טרם העקיפה המתוארת.