1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 25.4.18 (להלן: "פסק הדין").
2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, בכך שנהג במהירות 120 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש, עבירה מיום 27.2.16, ונגזר עליו קנס בסך 800 ₪.
3.המבקש טען כי הכתובת אליה נשלח הזימון לדיון, רחוב ירושלים 6 בכפר סבא, שגויה ולכן לא קיבל זימון לדיון ולא התייצב לדיון. טען כי הוא מתגורר מזה 32 שנה ברחוב X בכפר סבא, כפי שמצוין בתעודת הזהות וברישיון הנהיגה שלו. טען כי לא הוכחה האמינות של מכשיר האכיפה וצירף כתבה מעיתון בנושא. לאור האמור ביקש לבטל את פסק הדין.
4.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי עד לתאריך 29.5.18 הכתובת המעודכנת של המבקש במשרד הפנים הייתה רחוב ירושלים 6 בכפר סבא. טענה כי אין בכתבה האמורה משום הוכחה משפטית כנגד אמינות המכשיר וכי אין כל פגם במכשיר. טענה כי בנסיבות אלה אין מקום לבטל את פסק הדין.
5.לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.
6.על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).
7.המבקש כאמור לא התייצב לדיון אשר היה קבוע ליום 25.4.18 ובנסיבות אלה נשפט בהיעדרו. יצויין כי מועד הדיון האמור לעיל נקבע בהחלטה מיום 19.11.17 , לאור בקשתו בכתב של המבקש מאותו יום (19.11.17) לדחות את המועד הקבוע בשל קריאתו לתת תרומת דם באופן דחוף (כך בבקשה אשר הגיש). בנסיבות אלה, כפי שאף קבעתי במסגרת הכרעת הדין, מאחר והמבקש לא התייצב לדיון ביום 19.11.17, חזקה עליו כי קיבל את ההחלטה בדבר דחיית מועד הדיון, או לכל הפחות, היה עליו לפעול לקבלת ההחלטה בתיק ומשכך, אם לא פעל לבדוק את גורל בקשתו ולא בדק את מועד הדיון הנדחה, אין לו להלין אלא על עצמו ואיני סבורה כי קיימת בנסיבות אלה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.
עוד יצויין כי מעיון במסמכים שצירף המבקש כלל לא ברור מועד עידכון כתובתו לרחוב גורדון 6 בכפר סבא שכן מהספח שצורף עולה התאריך 28.5.18 ומכל מקום, כמוסבר לעיל, משלא התייצב המבקש לדיון ביום 19.11.17 עקב בקשה שהגיש הוא עצמו לדחיית מועד הדיון, מצופה ממנו כי יבדוק את המועד הנדחה.
8.מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. הטענה כי לא הוכחה האמינות של מכשיר המדידה היא טענה כללית ואין די בצירוף כתבה עיתונאית בנושא כדי להוות ראיה בדבר קיומו של פגם במכשיר.
עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.