תשלום כתובה מעיזבון

1.         בתיק זה הוגשה ביום 26.5.2008 תובענה שמהותה הוגדרה כ"חבות ע"פ הכתובה" והיא הועמדה על סך של 308,759 ש"ח.

2.         בכתב התביעה מביאה בפנינו התובעת, העובדות כדלקמן:

א.         התובעת ובעלה המנוח, ס.נ ז"ל (להלן: "המנוח") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 23.6.1977 והיו נשואים כ -  27 שנים עד ליום פטירתו. לבני הזוג לא נולדו ילדים.

            ב.         המנוח נפטר ביום 30.8.2005 והשאיר אחריו את אלמנתו וחמישה אחים.

ג.          המנוח הותיר אחריו צוואה מיום 11.5.2003 בה ציווה  את כל עזבונו לנתבע, שהינו אחיו של המנוח. ביום 23.3.2008 נתן ביהמ"ש לענייני משפחה צו המורה על קיום הצוואה.

ד.         לטענת התובעת, במעמד נשואי התובעת והמנוח, ביום ג' תמוז תשל"ז (23.6.1977) חתם המנוח בנוכחות עדים על שטר כתובה, במסגרתו העמיד המנוח את סכום כתובתה של התובעת על סך של 100,000 ל"י (להלן: "שטר כתובה").

ה.         סכום זה בשערוך ליום הגשת התביעה (דהיינו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין) עולה לסך של כ -  308,000 ש"ח.

ו.          לטענת התובעת היא זכאית לקבלת סכום זה מהנתבע, ועותרת כי ביהמ"ש יחייב עזבון הנתבע כאמור בתשלום הסך האמור.

3.         בכתב ההגנה עותר הנתבע כי בית המשפט יורה על דחיית תובענה זו, תוך שהוא מציין כי העומד בבסיסה של העתירה בכתב התביעה הוא תסכולה של התובעת מקיום צוואת המנוח, אשר לא הותיר לה דבר בעזבונו.

4.         טוען הנתבע גם כדלקמן:

א.         המבחן לזכאותה של התובעת לקבלת כתובתה צריך להיבחן עפ"י כללי המשפט העברי.

ב.         המנוח הותיר לתובעת קופסת עץ ובה סך של כ-780,000 $, ובכך התכוון לדאוג לעתידה. נוכח זאת, לטענת הנתבע, הפסידה התובעת את כתובתה, שכן לא ייתכן שהתובעת תזכה פעמיים, הן בסכום הכתובה, והן בסכום הכספי שהותיר המנוח ומשכך יש לקיים רצון המנוח במלואו ולקבוע כי כל  עזבונו יועבר לנתבע, אחיו.

ג.          עוד טען הנתבע, כי יש להתייחס לנסיבות המיוחדת של נשואי הצדדים, אשר לטענתו יש להן השלכה ישירה על זכאותה של התובעת לכתובה:

(1)       המנוח היה רווק עד הגיעו לגיל 45 שנים. מטרת הנישואים, מבחינת המנוח, הייתה על מנת להביא ילדים לעולם, אולם מטרה זו לא צלחה ובני הזוג נותרו חשוכי ילדים, עובדה אשר גרמה למנוח עוגמת נפש וצער רב.

                         (2)       בני הזוג התנהלו תוך הפרדה רכושית וכלכלית.

 (3)       התובעת הינה אישה אמידה, בעלת אמצעים רבים, ויש לה  רכוש רב משל עצמה, לרבות דירת מגורים הרשומה על שמה שערכה עולה על היקף העזבון כולו, כמו גם חשבונות בנקים, כספת, חסכונות רבים וכו'.

(4)       נוכח כל אלו טוען הנתבע כי במערכת היחסים האמורה בין בני הזוג אין כל הצדקה משפטית או עניינית לתובענה זו.

ד.          טוען עוד הנתבע, כי סכום חבות המנוח ע"פ הכתובה כשהיא משוערכת מגיע לסך

העולה על  310,000 ש"ח (וזאת נכון למועד הגשת התביעה). לטענת התובע סך זה הוא