תקופת ההתיישנות שתחול על תביעת השתתפות של מבטח אחד נגד אחר בגין כפל ביטוח- 7 שנים

1. האם תקופת ההתיישנות החלה על תביעת השתתפות של מבטח אחד נגד מבטח אחר בגין כפל ביטוח הינה 3 שנים - כתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח), או 7 שנים כתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות).

2. לפנינו 5 ערעורים מאוחדים, שהשאלה המשפטית המשותפת להם הינה תקופת ההתיישנות החלה על תביעות השתתפות בין מבטחים בגין ביטוח כפל. שניים מפסקי הדין וההחלטות עליהם מוגשים הערעורים אימצו את הגישה לפיה תקופת ההתיישנות המקוצרת היא שחלה, ואילו השלושה האחרים דחו את הגישה הזו והחילו את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות. ולהלן פירוטם;

3. ע"א 2286/02 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חתמי לוידס ואחרים הינו ערעור על פסק דינו של השופט שילה מבית משפט השלום בראשון לציון (א 6/01) שבו דחה השופט הנכבד את תביעת המערערת לחייב את המשיבות בהשתתפות בתגמולי ביטוח ששילמה למבוטחת. באותו מקרה ביטחה חברת המגן לביטוח בע"מ חברת עורכי דין בביטוח שכלל כיסוי ביטוחי לסיכוני אש ולסיכונים נלווים. ב- 1.1.98 פרצה שריפה במשרדיה השכורים של חברת עורכי הדין וב- 19.5.98 שילמה לה חברת המגן את התשלום האחרון של תגמולי הביטוח בגין השריפה על סך כולל של כ- 1,550,000 ש"ח.

המשיבה 1 ביטוחה את בעליו של הבניין בו היה מצוי משרדה של חברת עורכי הדין, והמשיבה 2 ביטחה את רכושו של אחד המשרדים בבניין.

בית משפט השלום דחה את תביעת המערערת לחיוב המשיבות בהשתתפות בתגמולי הביטוח ששילמה למשרד עורכי הדין, וקיבל את טענת המשיבות כי התביעה התיישנה מאחר שהיא הוגשה כ- 3 שנים ותשעה חודשים לאחר שאירעה השריפה, דבר העומד בניגוד להגבלה הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח ושלפיה תביעה לתגמולי ביטוח תתיישן כעבור 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח.

השופט הנכבד פנה ללשון החוק וקבע כי המונח "תביעה לתגמולי ביטוח" המצוי בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח מתייחס לכל תשלום שמשלם מבטח בקרות מקרה הביטוח בשל התחייבות שבחוזה הביטוח, ואין זהותו של הזכאי לתשלום תנאי הכרחי למשמעות שיש לייחס למונח זה. למסקנה זו הגיע השופט על ידי בחינת סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח המגדיר מהו חוזה ביטוח, ועל ידי התחקות אחר משמעותה המילונית של המילה "תגמולים".

מסקנה זו נסמכה גם על תכלית סעיף 31 לחוק שנועד למנוע מצב בו חברות הביטוח תאלצנה לשמר את הרזרבות שלהן זמן ממושך. רציונל זה, על פי פסק הדין חל גם במקרה של תביעה בין שני מבטחים, וכל מסקנה אחרת תפגע בשוויון בין המבוטחים לבין חברות הביטוח.

השופט המשיך ומצא חיזוקים למסקנתו גם בקיומו של סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח הקובע תקופת התיישנות שונה במקרה שבו המבוטח נתבע על ידי צד ג'. על פי פסק הדין, קיומו של הסעיף מורה לנו כי שתיקתו של המחוקק בעניין ביטוח כפל לא נועדה אלא לאשר את המסקנה כי אין להחיל על המקרה דין התיישנות שונה מזה הקבוע בחוק. בתשובה לטענות העותרים שלפיהן תקופת התיישנות כה קצרה עלולה לקפח את זכותן של חברות הביטוח שעה שהמבוטח הגיש תביעתו סמוך לסוף תקופת ההתיישנות המקוצרת, קבע השופט הנכבד כי הסעיפים הכלליים בחוק ההתיישנות עשויים לסייע בידו של המבטח במקרה זה, מאחר שניתן יהיה לטעון כי המועד למירוץ ההתיישנות מתחיל ביום בו נודע על אודות מקרה הביטוח למבטח.

4.         ב בע"א 2936/02 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ מבקשת "סהר" לערער על החלטה נוספת של השופט שילה (א 6334/01) בעניין תקופת ההתיישנות של תביעה להשתתפות בתגמולי הביטוח על ידי חברת ביטוח. באותה החלטה  הסתמך השופט שילה על נימוקיו ב- א 6/01.

5.         בבר"ע 1623/03 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"ממערערת "הראל" על החלטת השופטת שבח מבית משפט השלום בתל אביב - יפו שדחתה את בקשת המערערת לדחות את התביעה שהוגשה נגדה בגין התיישנות (ת.א 92208/00).

בניגוד לפסיקותיו של השופט שילה שלעיל, קבעה השופטת שבח, כי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח אינו חל על תביעה בגין ביטוח כפל. בהחלטתה קבעה השופטת כי לשונו ומיקומו של הסעיף מלמדים כי מדובר במערכת יחסים שבין מבטח למבוטח בלבד, וכי פרשנות שונה אינה מקובלת מאחר שהיא עשויה להתנות את זכותה של מבטחת הזכאית להשתתפות, בשרירות ליבו של המבוטח.

יתר על כן, השופטת שבח השוותה את הסוגייה הנדונה למערכת היחסים שבין ניזוק מזיק לעומת מזיק המגיש תביעת שיבוב נגד צד ג'.

6.         ע"א 1984/06 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ הינו ערעור על החלטת השופטת פינצ'וק-אלט מבית משפט השלום בתל אביב-יפו שדחה אף הוא טענת התיישנות של המערערת. בפסק הדין קבעה השופטת הנכבדה כי המונח "תגמולי ביטוח" אינו מתייחס למערכת היחסים שבין שתי החברות המבטחות בכפל ביטוח. מלבד לשונו של סעיף 31 פנתה השופטת גם לסעיף 59 לחוק ופסקה כי על פי לשונו, עילת התביעה של מבטח אחד נגד חברו מתגבשת בעת תשלום תגמולי הביטוח על פי הפוליסה ולא בעת קרות מקרה האירוע. משכך אין כל טעם לתחילת מירוץ ההתיישנות כבר עם קרות מקרה אירוע. יתר על כן, השופטת דחתה את הגישה שלפיה החשש מקיצור תקופת ההתיישנות בא על תיקונו בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. כיוצא מכך מצאה כי החלת תקופת ההתיישנות בת 3 השנים על תביעה בגין ביטוח כפל עשויה לקצר את תקופת ההתיישנות באופן שאינו עולה בקנה אחד עם כוונת החוק ועם לשונו.

7.         בע"א 2554/05 הקרן לביטוח נזקי טבע לחקלאים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ הגישה הקרן ערעור על החלטת השופטת ד"ר דפנה אבניאלי מבית משפט השלום בתל אביב-יפו (א/90877198) ועל פסק דינה של השופטת הנכבדה אשר דחו את טענת המערערת כי תביעת המשיבה נגדה התיישנה. באותו מקרה דחתה השופטת הנכבדה את טענת המערערת כי אין מדובר בכפל ביטוח ולאחר מכן קבעה כי דיני ההתיישנות הרגילים הם שחלים על המקרה הנדון. על פי פסק הדין, תביעה להשתתפות המוגשת על סמך סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח כנגד מבטח שלא שילם פיצוי למבוטח, מקורה בדיני היושר ולפיכך חלים עליה דיני ההתיישנות הכלליים.

על פסק הדין הנדון הוגש גם ערעור שכנגד המכוון כנגד שיעור ההוצאות הנמוך שנפסק למשיבה בהליך שבפני הערכאה הדיונית.

טענות הצדדים :

8.         הצדדים נחלקים ביניהם לעניין הפרשנות הנכונה לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, וכמובן שעל פי עניינם בתביעה, חלקם תומכים בפסק דינו של השופט שילה וחלקם בפסקי הדין האחרים.

מצדדי גישתו של השופט שילה מאמצים את נימוקיו של השופט וטוענים,  כי אין כל מניעה לראות בכספים הנתבעים מכוח ביטוח כפל משום "תגמולי ביטוח" כהגדרתם בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. הם טוענים כי הרציונלים שעמדו בבסיס ההחלטה לקצר את תקופת ההתיישנות בכל הנוגע ליחסי המבוטח והמבטח נכונים ותקפים גם באשר ליחס בין חברות הביטוח במקרה שחל ביטוח כפל. כן עומדים הם על קיומו של סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח הקובע תקופת התיישנות שונה מזו הקבועה בסעיף 31 ומבקשים להסיק ממנו כי כאשר המחוקק מבקש לקבוע תקופת התיישנות שונה מזו הקבועה בסעיף 31 הוא מציין זאת מפורשות.

יתר על כן, המצדדים בפסיקתו של השופט שילה טוענים, כי חיובה של חברת הביטוח בדמי ההשתתפות אינו שונה במהותו מחיובו העיקרי של מבטח לשלם תגמולי ביטוח וכל כולו הינו העברה מכוח הדין של הזכות לתשלום שחבה בה חברת הביטוח. הם גם מבקשים להשוות את המקרה הנדון לתביעות תחלוף שבהן תקופת ההתיישנות נמנית מיום קרות העוולה (ראה רע"א 9444/00 1577/97).