פס"ד בתביעה לפינוי מושכר

לפניי תביעה לפינוי מושכר.

ההליכים עד כה וטענות הצדדים:

1. התובעת הינה בעלת הזכויות בדירה מס' X בבניין מגורים ברחוב X, בX הידועה כתת חלקה X, חלקה X בגוש X (להלן: "המושכר").

    

2. בכתב התביעה צוין כי מחמת גילה ומצבה הבריאותי של הנתבעת היא חתמה על ייפוי כוח מתמשך לשני בניה ר' ה' וע' ה' מכוחו הם רשאים להופיע בשמה ולנהל את ענייניה ובכלל זה, בהליך המשפטי שלפניי.

    

3. בכתב התביעה נטען כי בתאריך 24.08.2020 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת בין התובעת ובין הנתבע לתקופה של 12 חודשים לתקופה שהחלה ביום 01.09.2020 והסתיימה ביום 31.08.2021. לפי ההסכם, דמי השכירות החודשיים הועמדו על סך 2,300 ₪.

    

4. התובעת טענה כי בתום תקופת השכירות השוכר סירב לחתום על הסכם חדש והמשיך להתגורר בדירה ללא הסכם החל מיום 01.09.2021. בלית ברירה, נאלצה התובעת לפעול עד למועד הגשת התביעה בהתאם להוראות ההסכם הישן.

    

5. התובעת טענה כי במהלך תקופת השכירות, התובע פעל בניגוד להוראות ההסכם, סרב לשילם דמי השכירות, הפר את הוראות סעיף 4 א להסכם, בכך שלא שילם תשלומי וועד בית ופעל בניגוד להוראות סעיף 16 ג' להסכם השכירות בכך שלא העביר למשכירה את החשבונות ששולמו. הנ"ל גרם לנזקים בנכס והפר הוראות סעיף 6 א להסכם, כאשר "הערים קשיים" לתיקון הנזקים על ידי אנשי מקצוע שהוזמנו על ידי התובעת ולא התיר כניסת התובעת ו/או מי מטעמה לדירה גם כאשר אלה נתנו הודעה מוקדמת לכך, ובכך הפר הוראות סעיף 7 להסכם. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבע מטריד את דיירי הבניין וגורם נזקים לשכנים ובכך הוא הפר הוראות סעיף 6 ג' להסכם השכירות. כן נטען כי הנתבע ביצע שינויים במושכר ללא קבלת אישור התובעת ובכך הפר הוראות סעיף 6 ד להסכם. עוד נטען כי הנתבע מסרב לחתום על הסכם שכירות חדש ואינו מסכים לפנות את הדירה ובכך הוא מפר הוראות סעיף 14 להסכם.