מדינת ישראל נ' אבו סרארי(עציר)

כב' השופטת שרה דותן – אב"ד: 

בתאריך 3.5.16 הורשע הנאשם, יליד 1985, על פי הודאתו, בגדרו של הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") והחזקת סכין שלא כדין, לפי סנעיף 186(א) לחוק.

הסדר הטיעון כולל הסכמה גם לעניין העונש, לפיה הצדדים יעתרו במשותף להטלת עונש מאסר של שש שנים ואחד עשר חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי על פי שיקול דעת בית המשפט.

כמו כן הוסכם כי תקופת המאסר בפועל תכלול הפעלה של מאסר על תנאי בן עשרים חודשים.

לאחר הודאת הנאשם והרשעתו, נדחו הטיעונים לעונש מספר פעמים, בשל רצונו של הנאשם להגיע ל"סולחה" עם המתלונן.

במועד שנקבע לטיעונים לעונש, ביום 16.11.16, הודיע הנאשם כי בכוונתו לבקש לחזור בו מהודאתו.

בהחלטתנו מיום 22.2.2017 נדחתה בקשתו.

רקע עובדתי

על פי עובדות כתב האישום, בהמשך לויכוח של מה בכך, דקר הנאשם בסכין את המתלונן מספר דקירות, במטרה לגרום לו חבלה חמורה. בתחילה דקר את המתלונן בגבו ובהמשך דקר אותו בבית החזה הקדמי והאחורי, בבטנו ובפניו.

כתוצאה ממעשי הדקירה של הנאשם, נגרמו למתלונן פצעי חתך ובין היתר פצע דקירה בסטרנום (מפתח הלב) ופצע דקירה בבית החזה בגב מצד ימין, אשר גרם לניקוב הריאה.

המתלונן הובהל לבית החולים וולפסון כשהוא מורדם ומונשם, עבר הליך חירום להצלת חייו במסגרתו נותח, נתפר חור על פני החדר הימני של הלב ובוצע ניקוז אוויר מריאותיו.

הסדר הטיעון

למרות נסיבותיו החמורות של האירוע, שאך בנס לא הסתיים בקיפוח חיי אדם, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, בשל קושי ראייתי שנבע בעיקר מהקושי בהעדת המתלונן. השתלשלות העניינים כפי שפורטה בהחלטתנו בבקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו, ממחישה את הקושי הנטען.

טיעוני הצדדים