תפ"ח 11623-12-13 מ"י נ' איתן

השופט י. צבן:

1.העבירה המיוחסת לנאשם הינה רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.

הנאשם, יליד 1950, היה נשוי לעליזה, ילידת 1953, במשך 34 שנים, ונולדו להם תאומים בשנת 1980. בני הזוג התגוררו בדירה בירושלים, לנו בחדרים נפרדים, ויחסיהם לא היו טובים (בלשון המעטה). מזה שנים סבלה עליזה מבעיות נפשיות קשות, דיכאונות ומחלות. בתאריך 6.8.2013 הגישה עליזה תלונה במשטרה נגד הנאשם בטענה כי הוא מרבה לאיים להרגה. הנאשם עוכב על-ידי המשטרה, נחקר ושוחרר בתנאים במסגרתם הורחק מהבית למשך חמישה ימים, וחזר להתגורר בדירת בני הזוג. הויכוחים שבו והתגלעו ועליזה אמרה לנאשם כי תזמין שוב משטרה. הנאשם חשש מאוד כי ייעצר בשנית ושוב יורחק מביתו. בתאריך 24.11.2013 בבוקר יצא הנאשם לצעידה ובשעה 10:00 חזר לדירה והתארגן לקראת יציאה לעבודתו במשרדי מס הכנסה. בשלב זה, פרץ ויכוח בין הנאשם לעליזה והיא אמרה לו שבכוונתה להזמין משטרה, הנאשם הבחין שהיא אוחזת בטלפון ושמע אותה מדווחת למשטרה כי הנאשם מאיים עליה.

על-פי כתב האישום, ברגע זה גמלה בלב הנאשם החלטה להמית המנוחה והוא ניגש למטבח, הוציא ממגרה סכין חיתוך בשר עם להב 30 ס"מ, אחז בסכין והחביאה מאחורי גבו, נכנס לחדרה של עליזה והמשיך בויכוח קולני עמה. כאשר עליזה שאלה הנאשם בקולניות מה הוא מחזיק מאחורי גבו הוא הניף הסכין ודקר אותה עשרות דקירות בפלג גופה העליון. עליזה צעקה שלא התקשרה באמת למשטרה אך הנאשם המשיך לדקרה עד שנפלה לרצפה כשהיא שותתת דם. הנאשם יצא לחדר אחר שם דקר עצמו בצווארו מספר דקירות ובחלוף כשעתיים התקשר לבנו והודיעו כי דקר את עליזה וכי אינה עוד בחיים. כאשר הגיעו אנשי מד"א לדירה איים עליהם הנאשם בסכין כי יהרגם ואז הגיעו שוטרים והשתלטו על הנאשם.

עשרות הדקירות הללו הביאו למותה של עליזה (להלן – המנוחה).

2.בתשובתו, הודה הנאשם כי כאשר המנוחה הרימה טלפון ואיימה להתקשר למשטרה, נכנס לחרדה עמוקה, הזיע, חש דפיקות לב מואצות, המוח הפסיק לפעול, פנה למטבח ולקח סכין גדולה, החזיקה מאחורי גבו, חזר לחדרה ואז התנהלה בינו לבין המנוחה שיחה של כעשר דקות, הוא ניסה להרגיעה וניסה להירגע בעצמו והצליח להירגע. כמו כן הודה כי כאשר שאלה בצעקה מה הוא מחזיק מאחורי גבו, איבד שליטה, לא ידע מה קורה איתו ובהיותו בחרדה דקר המנוחה במקומות שונים ואף זכר כי בשלב זה צעקה שלא התקשרה למשטרה. הנאשם הודה כי המנוחה נפלה לרצפה, כי דקר עצמו ורק אחרי שעתיים התקשר לבנו ואמר לו כי אמו מתה כתוצאה מהדקירות הללו.

לטענת הנאשם, לא גמלה בלבו החלטה להמית את המנוחה, לא לפני הדקירות ולא בזמן שדקר ולא היה לו רצון במותה, הוא פעל מתוך בהלה וחרדה ולא חשב על תוצאות המעשה.

רקע דיוני ועובדתי

3.הנאשם נחקר במשטרה סמוך לאירוע, סיפר כל קורותיו ועל אירועי החודשים האחרונים, מה שקרה ביום האירוע וקשר עצמו למות המנוחה.

4.בהסכמה הוגשו ראיות רבות, לרבות אמרות הנאשם ת/1-ת/4.

בבית המשפט העיד שוטר סיור; מירב איתן בתו של הנאשם; שמואל איתן בנו של הנאשם; הנאשם עצמו וכן אחותו פני שטרית.

מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר נעמי כהן.

5.המנוחה סבלה מבעיות נפשיות חמורות, מיעטה לצאת מהבית ואף מחדרה, שתתה בירות, עישנה והרבתה להציק לנאשם, להשפילו ולהקניטו.

הנאשם הוא שפרנס את הבית מעבודתו כארכיבר ברשות המסים במשך עשרות שנים.