תמר נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

  (אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית)

לפני בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה") בין המבקשת, שרית תמר (להלן: "המבקשת") והמשיבה, חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "המשיבה" או "פרטנר") (להלן: "הבקשה") במסגרת התובענה הייצוגית שהוגשה בתיק שבכותרת (להלן "התובענה") לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "החוק").

רקע והשתלשלות ההליך

1. התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור") עניינן טענות לפיהן המשיבה מחייבת את לקוחותיה אשר רכשו תכנית סלולר הכוללת חבילת גלישה בתשלום נוסף ובניגוד לדין עבור יחידות גלישה שצרכו (שלא בנסיבות של גלישה בנפח שחורג מהנפח שנכלל בחבילת הגלישה).

2. המשיבה הגישה תשובתה לבקשת האישור, במסגרתה דחתה טענות המבקשת וטענה, בין היתר, כי אין בסיס עובדתי ומשפטי לבקשת האישור וכי יש לדחותה; כי יהא זה מן הדין לסלק את הבקשה מחמת שיהוי, שכן הבקשה הוגשה בקשר עם אירועים אשר אירעו, לפי הנטען, עוד בשנת 2012 (למעלה מארבע שנים לפני מועד הגשת בקשת האישור), דבר אשר הסב למשיבה נזקים ופגע ביכולת התחקור וההתגוננות שלה; כי הטענה שבבסיס בקשת האישור אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית, בין היתר, בשל החובה לקיים בדיקות אינדיבידואליות בעניין כל מנוי ומנוי; כי נציגי המשיבה הונחו במסגרת תדריכים ונהלים לוודא כי בעת הצטרפות לקוח לתכנית הכוללת גלישה יהא מכשירו פתוח לגלישה וכי ככל שהלקוח מסרב לפתוח את מנויו לגלישה, אזי חבילת הגלישה לא תתאקטב; אולם, המבקשת צרפה את מנויה האמורים בבקשת האישור (להלן: "מנויי המבקשת") לתוכנית סלולר בשם clear (אשר כללו לצד דקות שיחה ו-sms גם חבילת גלישה הכוללת נפח גלישה מסוים) באופן עצמאי (לא באמצעות נציגי המשיבה) כאשר הייתה מוגדרת בהם חסימת גלישה; כי ככל שביטול חסימת הגלישה בוצע על ידי הלקוחות באופן עצמאי (באמצעות אתר האינטרנט של המשיבה) כפי שנעשה בעניין מנויי המשיבה, הופיעה באתר התראה ובה קישור לפיו עליהם לבחור חבילת גלישה, באמצעות לחיצה על קישור, על מנת לבחור חבילת גלישה ולהימנע מחיובים (עם לחיצה על הקישור יכלו הלקוחות לבחור את חבילת הגלישה שנכללה בתכניתם); כמו כן, מיד עם ניסיון הגלישה נשלח ללקוחות מסרון התראה המיידע אותם בדבר כך שהם יחויבו עבור גלישה שהם יבצעו (כפי שנשלח למבקשת) וכי על הלקוחות היה לפעול בהתאם להוראות וכפי שמצופה מהם, ולא להתעלם מההתראות השונות הרבות; בנוסף, ומבלי לגרוע מהאמור, טענה המשיבה כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה וכי אף אם היה בהתנהלותה משום פגם (מבלי שיש באמור כדי להודות בכך) הרי שלאור כל האמור היה לחברי הקבוצה הנטענת אשם תורם בשיעור של 100%.

3. ביום 17.9.17 התקיים דיון קדם משפט בתיק ובהמשך לאותו דיון ציינו הצדדים בבקשתם לאישור הסדר הפשרה, כי פנו להליך גישור, בפני המגשר ארי גולן אשר סייע להם להגיע לכדי הסדר פשרה שהובא לאישור בית המשפט ביום 10.11.19.

ביום 11.11.19 לאחר עיון בהסדר הפשרה האמור, ניתנה החלטתי בדבר פרסום הודעה על הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה, והעברת העתקים ממנה לגורמים הנדרשים וזאת בכפוף לתיקון הגדרת הקבוצה בבקשת האישור, לקבוצה המפורטת בסעיף 1.4 להסדר הפשרה והגשת בקשת אישור מתוקנת בהתאם.  

5. ביום 17.11.19 הגישה המבקשת בקשת אישור מתוקנת בהתאם להחלטתי מיום 11.11.19. ביום 26.12.19 הודיעו הצדדים כי הפרסומים בוצעו כנדרש ומסמכי התובענה וההסדר הועברו לגורמים המפורטים בהחלטה.

לא הוגשו הודעות פרישה או התנגדויות להסדר הפשרה האמור, פרט לעמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה ביום 9.6.20, במסגרתה ביקש היועץ המשפטי לממשלה כי בטרם יאושר הסדר הפשרה יתקבלו מספר נתונים מהותיים לצורך בחינת ההסדר ולחלופין, כי יש לעמוד על כך שימונה בודק מטעם בית המשפט בהתאם להוראות סעיף 19(ב)(1) לחוק.

6. נוכח עמדת היועץ המשפטי לממשלה כאמור, ביום 28.8.20 הוגשה תגובת המשיבה (על דעת המבקשת) לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, במסגרתה התייחסה לטענות שהעלה היועץ המשפטי לממשלה במסגרת עמדתו האמורה.

7. ביום 22.10.20 הגיש היועץ המשפטי לממשלה תשובתו לתגובת המשיבה כאמור, במסגרתה חזר על טענותיו והשיב לטענות המשיבה. נוכח האמור, ביום 22.10.20 הצעתי למשיבה לבוא בדברים ישירות עם נציג היועץ המשפטי לממשלה באשר למסירת מידע בהיקף כזה או אחר. ואכן, לאחר שהעבירה ב"כ המשיבה את המידע ליועץ המשפטי לממשלה, הגיש היועץ המשפטי לממשלה עמדתו ביום 9.6.21, ולפיה ממידע שנמסר על ידי המשיבה באשר לחיובי היתר, עולה כי היקף חיוב היתר שנגבה מחברי הקבוצה אינו עולה על 150,000 ₪. נוכח האמור, לאחר בחינת המידע שנמסר ובחינת מכלול הנסיבות הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי לא מצא לנכון להביע עמדה ביחס לאישור הסדר הפשרה לחיוב או לשלילה.

עיקרי הסדר הפשרה