תמיכת קרובים בסכומים צנועים אינה שוללת זכאות לגמלת הבטחת הכנסה

השופט עמירם רבינוביץ

1.         השאלה המתעוררת בערעור זה היא, האם "תמיכת קרובים", במקרה זה אחות וגיס, בסכומים צנועים מהווה "הכנסה" כמשמעות מונח זה בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה או החוק) השוללת את הזכאות לגימלה על פי החוק באופן חלקי או מלא. בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 2780/06; הנשיא מיכאל שפיצר) השיב על כך בחיוב, ומכאן הערעור שבפנינו.

העובדות הרלבנטיות לערעור זה הן  אלה :

2.         המערער קיבל מספר שנים גמלת הבטחת הכנסה (להלן - הגמלה) בשיעור מלא. בחודש אפריל 2006 הפקידו בני משפחתו בחשבון הבנק שלו סכום של 1,800 ש"ח. בחודש מאי 2006 קיבל המערער סיוע מבני משפחתו בגובה 4,100 ש"ח.

3.         המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) שלל למערער בשל סיוע זה את הגמלה לחודש אפריל 2006 באופן חלקי וביחס לחודש מאי 2006 באופן מלא. לאור האמור, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי, בה ביקש כי תשולם לו גמלה בשיעור מלא לחודשים אלה.

ההליכים בבית הדין האזורי

4.         המערער טען תחילה בבית הדין האזורי כי הסכומים שהופקדו בחשבונו הם הלוואות שניתנו לו על ידי קרובי משפחתו. לאחר מכן טען, כי סכומים אלה, שניתנו מרצונם הטוב והחופשי של בני המשפחה, אינם בבחינת "זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות" כמשמעותן בסעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה, ולכן אין להביאם בחשבון ההכנסות הרלבנטיות לצורך חישוב הזכאות לגמלה. המערער הדגיש כי סכומים הכסף שקיבל מקרובי משפחתו ניתנו באופן זמני ללא כל התחייבות או חובה כלשהיא.

5.         בית הדין האזורי קבע, כי תכלית חוק הבטחת הכנסה היא להעניק גמלת הבטחת הכנסה, למי שאין הכנסה בידיו ולא למי שיש לו הכנסה, לרבות "הכנסה" שהיא תוצאה של סיוע של קרובים. בית הדין האזורי גם ציין, כי תקנה 17 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982 (להלן - התקנות) מפרטת אלו תקבולים לא יחשבו כהכנסה לצורך קביעת הזכאות לגמלה, ואין "עזרה משפחתית" כלולה בפירוט זה, ולכן היא נכללת בהגדרת "הכנסה" על פי החוק. משכך, נדחתה תביעת המערער.

טענות הצדדים בערעור

6.         בערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי טען, כי "עזרת קרובים" אינה בגדר "הכנסה" לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. עזרה כספית של קרובים ניתנת להגדרה כ"זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות" כמצוין בסעיף 9(ג) לחוק, אך היא נכללת בגדר היוצא מן הכלל של הגדרה זו כ"סכום שאינו מובא בחשבון" קרי "סכום שאינו עולה על השכר הממוצע במשק כפול 6".

            בנסיבות הקיימות לא עולים סכומי מתנת הקרובים על פי שש מהשכר  הממוצע במשק, ולכן אין להביאם בחשבון ההכנסה הקובעת לצורך חישוב הזכאות לגמלה. מסקנת הדברים, לאור נתונים אלה היא ששלילת הגמלה במקרה זה נעשתה שלא כדין.

7.         המוסד טען, כי לא יעלה על הדעת שאדם היכול להתפרנס מעזרה משפחתית יקבל גמלה מהמדינה, שתכליתה סיפוק צרכים מינימלים וחיוניים של אלה שאין להם הכנסה מתאימה; כי עזרת קרובים יש לראות כהכנסה לפי סעיף    9(א)(4) לחוק הואיל ומדובר במיטלטלין שהם סכום כסף; כי מדובר בתמיכה הניתנת למערער דרך קבע, ולכן יש לראותה כהכנסה השוללת גמלה באופן חלקי או מלא; כי החריג המצוי בסעיף 9(ג) לחוק " סכום שאינו מובא בחשבון" חל רק על חסכונות עד תקרה מסוימת, המיועדים לעת מצוק כמו טיפולים רפואיים וכו', ולא למטרה אחרת.

הכרעה

8.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר המונח בפני אני סבור, כי יש לקבל את ערעור  המערער  מטעמים  כפי  שאפרט להלן.

9.         התכלית החקיקתית של חוק הבטחת הכנסה היא להעניק את הגמלה למי שאין לו הכנסה והוא אינו יכול להפיק הכנסה מטעמים  שאינם  תלויים  בו. תכלית זו מוצאת ביטויה בדברי ההסבר לחוק כדלקמן :

            " מטרת החוק המוצע היא להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים. גמלה לפי חוק זה תהיה הכנסתם היחידה של מי שאינם יכולים כלל לעבוד ולקיים עצמם, ותשלים הכנסה הנופלת מן הרמה הדרושה לקיום...מגמת החוק המוצע היא להביא לאינטגרציה מלאה יותר, על בסיס מדיניות אחידה, של התוכניות הקיימות בתחום זה, ולבסס את הזכות להבטחת הקיום וכללי הזכות לה בחוק שיבטא בצורה ברורה את האחריות הממלכתית להבטחת קיום לכל כדי למנוע מצוקה כלכלית בקרב קבוצות חלשות באוכלוסיה" (ה"ח תש"ם - 1979, 1417, עמ' 2).

10.       על תכלית החוק עמד חברי הנשיא סטיב אדלר בפרשת עמר בזו הלשון :

            "חוק הבטחת הכנסה חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעיקרו של דבר, להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ'רצפה' הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, רמה מינימלית של הכנסה לצורך קיום בסיסי. אין החוק מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו. משכך, נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה ממבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא שניתן להפיק הימנו הכנסה מינימאלית. ההשקפה הגלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק, למצער, הכנסה מינימאלית. כך, לשם המחשה, אם מבוטח הוא בעל דירה נוספת על זו שבה הוא מתגורר, עליו להשכירה ולהשתמש בדמי השכירות לשם סיפוק צרכיו הבסיסיים ולא לתבוע קצבת הבטחת הכנסה. מנגד, כאשר מדובר במבוטח שרכושו מצטמצם למקרר, תנור אפייה, כלי בית, כלי מיטה, מערכות בגדים ורהיטים בסיסיים לומדים אנו גזרה שווה מסעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 וקובעים כי אין הוא נדרש להעמידם למכירה על-מנת להימצא זכאי לקצבת הבטחת הכנסה. פריטים אלה נחשבים כיום לצרכים חיוניים הדרושים כדי מחיית האדם ועל המדינה לסייע בהבטחת הימצאותם אצל כל מבוטח" (עבל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר פ"ד מ, 704).

10.       יוער, כי להצעת החוק קדמה עבודת הכנה מקיפה שביצע צוות מקצועי בראשותו של ד"ר (כתוארו דאז) אברהם דורון מטעם האגף למחקר ותכנון במוסד. עבודת הכנה זו פורטה בחוברת בעניינה הצעת תכנית לגמלאות להבטחת קיום. בהצעת תוכנית זו נכתבו ביחס ליעדים החברתיים של חוק הבטחת הכנסה הדברים הבאים  :