החלטה המורה על הרחבת זמני השהות של ילדים עם אביהם

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, בעמדת האפוטרופוס לדין ובמכלול החומר המצוי בתיק, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ולהורות על הרחבת זמני השהות של הקטינים עם אביהם, כבר בשלב זה, ומבלי להמתין להגשת התסקיר הנוסף שהוזמן. להלן אפרט את השיקולים שהנחו אותי בהחלטתי זו.

1.כאשר נדרש בית המשפט להכריע בסוגיית זמני השהות של קטינים עם מי מהוריהם, אין חולק כי השיקול המרכזי והמנחה הוא טובתם של הקטינים. במסגרת זו נדרש בית המשפט לבחון, בין היתר, את טיב הקשר של הקטינים עם כל אחד מהוריהם, צורכיהם הרגשיים וההתפתחותיים, מידת היציבות בחייהם, שגרת יומם והחשיבות שבשמירה על קשר משמעותי, רציף ומיטיב עם שני הוריהם.

2.בית המשפט מכיר היטב את הצדדים ואת התא המשפחתי מההליכים שהתנהלו בפניו, ואין מחלוקת כי שני ההורים מקיימים זמני שהות משמעותיים עם הקטינים. מדובר בקשר הורי המתקיים באופן תדיר, עקבי ורציף, אשר יש חשיבות רבה לשימורו ולחיזוקו.

3.בהקשר זה ראוי להדגיש כי קיומו של קשר משמעותי עם שני ההורים אינו מתמצה בעצם המפגש עמם או במניין השעות שבהן שוהים הקטינים במחיצתם. קשר הורי מיטיב נבנה ומתבסס גם באמצעות שגרת החיים המשותפת, הנוכחות ההורית בחיי היומיום, המעורבות בענייני החינוך, הטיפול והדאגה לצורכיהם השוטפים של הקטינים.

4.לזמני שהות הכוללים לינה באמצע השבוע נודעת חשיבות מיוחדת בהקשר זה, שכן הם מאפשרים להורה להיות שותף פעיל לא רק בפעילויות פנאי ובבילוי משותף, אלא גם בשגרת הערב והבוקר, בהכנת הקטינים למסגרות החינוך ובמילוי המטלות ההוריות היומיומיות. בכך יש כדי לחזק את תחושת הביטחון, השייכות והיציבות של הקטינים, ולהעמיק את הקשר בינם לבין ההורה.

5.סבורני כי מקום שבו מתקיים קשר חיובי, יציב ומשמעותי בין הקטינים לבין אביהם, ובהיעדר אינדיקציה לכך שהרחבת זמני השהות עלולה לפגוע בטובתם, יש ליתן משקל ממשי לאפשרות להרחבת הקשר, באופן מדוד ומותאם לשגרת חייהם.

6.עוד מצאתי להדגיש כי יש לערוך הבחנה ברורה בין שאלת העתקת מקום מגוריהם של הקטינים לבין סוגיית הרחבת זמני השהות עם אביהם. מדובר בשתי סוגיות נפרדות, אשר אף שעשויה להיות ביניהן זיקה מסוימת, כל אחת מהן מחייבת בחינה עניינית בהתאם לשיקולים הרלוונטיים לה. אין מקום לכרוך את ההכרעה בבקשה להרחבת זמני השהות בהכרעה בשאלת העתקת המגורים, באופן שיביא לעיכוב בלתי מוצדק של הרחבת הקשר בין הקטינים לבין אביהם. טובתם של הקטינים מחייבת כי כל אחת מן הסוגיות תיבחן לגופה, מבלי שהמחלוקת בסוגיה אחת תכתיב בהכרח את ההכרעה באחרת.

7.ביום 21.6.26 הוריתי על הזמנת תסקיר נוסף, אשר יתייחס, בין היתר, לסוגיית העתקת מקום המגורים ולהרחבת זמני השהות של הקטינים עם אביהם. ואולם, ניכר כי לשכת הרווחה מצויה תחת עומס עבודה רב, המקשה על הגשת התסקיר בתוך פרק זמן סביר. אף שאין חולק בדבר חשיבותם של תסקירים והתרומה המקצועית הנודעת להם לצורך הכרעה בעניינם של קטינים, אין משמעות הדבר כי בכל מקרה יש להשהות את ההכרעה עד לקבלתם, בפרט מקום שבו מצויה בפני בית המשפט תשתית מספקת למתן החלטת ביניים.

8.בענייננו, לא זו בלבד שבית המשפט מכיר היטב את הצדדים ואת התא המשפחתי מההליכים שהתנהלו בפניו, אלא שאף הוגשה עמדת האפוטרופוס לדין, אשר תמכה בבקשה להרחבת זמני השהות של הקטינים עם אביהם, בהיותה משרתת את טובתם. לעמדת האפוטרופוס לדין נודע משקל ממשי, בהיותה גורם מקצועי ועצמאי שמונה לייצוג עניינם של הקטינים, ואשר תפקידה להביא בפני בית המשפט את טובתם ואת צורכיהם, במנותק מן המחלוקות והאינטרסים של הוריהם.

9.עמדתה זו מצטרפת להיכרותו של בית המשפט עם הצדדים, לטיב הקשר הקיים בין הקטינים לבין אביהם ולעובדה כי מדובר בהרחבה מדודה של זמני שהות המתקיימים ממילא באופן רציף, עקבי ומשמעותי.

10.בנסיבות אלה, איני מוצאת כי יש הצדקה להמתין לקבלת התסקיר הנוסף בטרם תוכרע הבקשה להרחבת זמני השהות. המתנה כאמור עלולה להביא לעיכוב בלתי מוצדק בהרחבת קשר הורי משמעותי ומיטיב, שעה שהתשתית המצויה בפני בית המשפט, ובכללה עמדת האפוטרופוס לדין, תומכת בהרחבה המבוקשת.

11.יש לזכור כי לממד הזמן משמעות מיוחדת בעניינם של קטינים. צורכיהם הרגשיים וההתפתחותיים אינם ממתינים להשלמתם של הליכים מקצועיים, ואין הצדקה לדחות מתן מענה לצורכיהם כאשר ניתן לעשות כן כבר עתה, באופן מידתי ומושכל.

12.אשר להתנגדות האם, לאחר שעיינתי בטענותיה, לא מצאתי כי הוצג טעם ענייני המצדיק את דחיית ההרחבה המבוקשת. התרשמתי כי התנגדותה כרוכה במחלוקת שבין הצדדים בסוגיית העתקת מקום המגורים, ואולם סבורני כי יש לערוך הפרדה בין שתי הסוגיות ואין מקום להתנות את הרחבת זמני השהות בהכרעה בשאלת המגורים. בפרט אמורים הדברים שעה שהאפוטרופוס לדין, אשר מונה לייצוג עניינם של הקטינים, תומכת בהרחבת זמני השהות וסבורה כי זו עולה בקנה אחד עם טובתם.

13.בהינתן שהקטינים מקיימים ממילא קשר משמעותי ורציף עם אביהם, וכאשר ההרחבה המבוקשת מתבטאת בהוספת לינה אחת בשבוע שבו הם שוהים עמו בסוף השבוע, מדובר בשינוי מדוד, אשר אינו משנה מן היסוד את חלוקת זמני השהות הקיימת ואינו צפוי להביא לטלטלה של ממש בשגרת חייהם. נהפוך הוא, יש בהרחבה זו כדי לאפשר רצף טבעי ומשמעותי יותר של שהות עם האב, תוך שילובו בשגרת יומם של הקטינים, מבלי לפגוע בהשתלבותם במסגרות החינוך.

14.משכך, ובהינתן מכלול הנסיבות, היכרותו של בית המשפט עם הצדדים, הקשר המשמעותי והיציב המתקיים בין הקטינים לבין אביהם, ובעיקר עמדת האפוטרופוס לדין התומכת בהרחבה, מצאתי כי טובתם של הקטינים מצדיקה את הרחבת זמני השהות כבר עתה, מבלי להמתין להגשת התסקיר הנוסף.

15.אשר על כן, אני מורה על הרחבת זמני השהות של הקטינים עם אביהם, כך שבשבוע שבו הם שוהים עם האם בסוף השבוע, יתווספו זמני שהות ביום חמישי, החל מאיסופם ממסגרות החינוך ועד למחרת בבוקר, יום שישי, אז ישיב האב את הקטינים ישירות למסגרות החינוך. יתר זמני השהות ייוותרו על כנם.

16.יובהר כי מדובר בהחלטת ביניים, הניתנת על יסוד התשתית המצויה בפני בית המשפט בשלב זה, לרבות עמדת האפוטרופוס לדין, ואין בה כדי לקבוע מסמרות ביחס להכרעה הסופית בסוגיות התלויות ועומדות בין הצדדים. אין בהחלטתי זו כדי לייתר את הגשת התסקיר שהוזמן, אשר יידרש לסוגיות הנוספות העומדות להכרעה, ובכללן שאלת העתקת מקום המגורים. עם זאת, לא מצאתי הצדקה לעכב את הרחבת זמני השהות עד להגשתו.

17.כולי תקווה כי שני ההורים ישכילו להעמיד את טובתם של הקטינים במרכז, להפריד בין המחלוקות המתנהלות ביניהם לבין צורכיהם של ילדיהם, ולפעול בשיתוף פעולה שיאפשר לקטינים ליהנות מקשר משמעותי, יציב ומיטיב עם שניהם.