ח.א. נ' א.א.

בהליך שלפניי נדרשתי להכריע באשר לטיבה של זכות המגורים שהוקנתה לתובעת מכוח הסכם יחסי הממון שאושר בפסק דין מיום 8.9.2016: האם עומדת לה זכות מגורים תקפה לאחר פטירת המנוח; מהו אופייה המשפטי; והאם היא מחייבת את הנתבע כיורש וכבן ממשיך.

יש לבחון את השלכות עזיבת התובעת את בית המגורים טרם פטירת המנוח: האם לעובדה זו יש כדי לפגוע בזכות או לצמצם את היקפה.

בהמשך יש לקבוע את היקף הזכות, ככל שתתקיים: האם מדובר בזכות אישית למגורים בלבד, או בזכות רחבה הכוללת גם שימושים נוספים בנכס, לרבות השכרתו והפקת פירותיו, כפי שטוענת התובעת.

רק לאחר ההכרעה בשאלות אלו ניתן יהיה לדון בטענות הכספיות הנגזרות.

רקע עובדתי

1. התובעת, גב' -------- (להלן: "התובעת"), נישאה למנוח ------- ז"ל (להלן: "המנוח") ב-26.10.1995. מנישואין אלו לא נולדו ילדים.

2. הנתבע, מר ------- (להלן: "הנתבע"), הוא בנו של המנוח מנישואיו הראשונים. לאחר פטירת אמו של הנתבע ביום 9.5.1994, נרשמו מלוא הזכויות במשק החקלאי מס' X במושב X (להלן: "המשק"), על שם המנוח.

3. ביום 27.7.2008 חתמו המנוח, הנתבע (-------), התובעת (------), וכן יתר הילדים של המנוח – ------, ------ ו ------- – על הסכם מינוי הנתבע ורעייתו, הגב' --------, כ"בן ממשיך" במשק. ההסכם אושר ונרשם אצל הגורמים המיישבים הרלוונטיים.

4. בהסכם נקבע, בין היתר, כי הנתבע ורעייתו מחויבים לא לפגוע בזכויותיה של התובעת למגורים, וכן לאפשר לבן ------- להמשיך ולגור בדירה התחתונה הנתונה לו.

5. ביום 14.8.2016 חתמו המנוח והתובעת על הסכם יחסי ממון בין בני זוג (להלן: "הסכם הממון"), אשר הסדיר את יחסי הממון ביניהם, ובכלל זה כלל הוראות באשר לזכויות במשק ולזכות המגורים בבית המגורים המצוי בו (להלן: "בית המגורים" ו/או "הנכס").

6. בסעיף 8 להסכם הממון נקבע, כי למעט זכות מגורים עד גיל 120, בהתאם להסכם הבן הממשיך, אין ולא תהא לתובעת כל זכות או חלק במשק.