אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' פלוני ואח׳

פלוני נ' פלוני ואח׳

תאריך פרסום : 18/06/2023 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ראשון לציון
36232-01-21
24/05/2023
בפני השופט:
עובד אליאס

- נגד -
תובע:
פלוני
עו"ד אורן אבלה
נתבעים:
1. **** ת"ז ****
2. **** ת"ז ****
3. **** ז"ל ת"ז ****
4. **** ת"ז ****
5. **** ת"ז ****
6. **** ת"ז ****
7. **** ת"ז ****
8. **** מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
9. רשות מקרקעי ישראל

עו"ד חיה לזר- נוטקין (נתבע 1)
עו"ד מירית ארביב ליאני (נתבע 3)
עו"ד ג'רמי פרדג' (נתבעם 4-6)
עו"ד ירון ממן (מושב עובדים להתייחשבות שיתופית)
פסק דין
 

 

לצרכי נוחות יקראו הצדדים להלן גם בשמותיהם הפרטיים.

 

1.** המנוח ז"ל הלך לבית עולמו בשנת 2012. הוא הותיר אחריו 8 ילדים, הם התובע והנתבעים 1-7 (ולמען הדיוק יצוין כי הנתבע 3, בנו של המנוח ז"ל, הלך לבית עולמו. לנעליו נכנסה רעייתו, גב' ****, שירשה את עזבונו (עם ילדיה, אולם אלו מינו אותה לנהל הליך זה גם בשמם)).

 

צו ירושה אחר המנוח ז"ל ניתן ביום ****. בצו נקבע כי 8 ילדיו הם היורשים, בחלקים שווים ביניהם.

 

2.המנוח היה (ועודנו רשום פורמלית, יחד עם רעייתו) בעל הזכויות במשק במושב ****. מדובר בזכויות של בר רשות. שם היה בית מגוריו, בו הוא התגורר שנים ארוכות, ובכלל זה יחד עם אשתו, **** ז"ל, שנאספה לבית אבותיה לפניו, בשנת 2004.

 

3.עוד כשההורים המנוחים (המנוח ואשתו) היו בחיים הם העניקו לילדיהם הענקות שונות, ובין היתר נתנו לחלק מהם זכות לגור במבנים שהוקמו/הורחבו ללא היתר במשק. כמו כן נעשה שימוש במחסנים שונים במשק ואלו הושכרו לצדדים שלישיים תמורת דמי שכירות (ואף זאת ללא היתר כדין וללא כל אישור מאת בעל הזכויות - רשות מקרקעי ישראל).

כאן המקום לציין כי בראשית שנות קיומו של המשק היתה בו פעילות חקלאית מכמה סוגים (מטעים, לולי תרנגולות ועוד). ברם, דומה כי אין מחלוקת כי למצער ב - 30 השנים האחרונות אין כל פעילות חקלאית במשק, מכל סוג, והוא הפך, הלכה למעשה, נכס מקרקעין למגורים - עסקי - מסחרי גרידא (לרבות הפיכת לולי התרנגולות למחסנים המושכרים כשטחי מסחר, והכל, כאמור, ללא היתר וללא הסכמת רמ"י).

 

נכון ליום כתיבת שורות אלו מתגוררים במשק 4 בתי אב - התובע מתגורר בבית שבנה, שגודלו כ - 160 מ"ר. הבית נבנה בהיתר כדין אולם לאחר בנייתו הוספו לו חדר או קומה ללא היתר. הנתבע 4 מתגורר עם בני משפחתו בבית ההורים המנוחים. הנתבע 6 מתגורר עם בנו במחסן שהורחב. כמו כן קיים במשק קרוואן שהוצב ע"י הנתבעת 5. הוא מושכר לצדדים שלישיים. הנתבעת 5 מקבלת לידיה את דמי השכירות. כמו כן קיימים במשק 5 מחסנים שמושכרים מעת לעת לצדדים שלישיים. 5 אחים מקבלים לידיהם את דמי שכירות. לכל אחד מהם משויך מחסן (ללא היתר וללא כל רישום פורמלי של השיוך).

 

ראוי לציין כבר בשלב זה, ועל כך אין חולק, כי רשות מקרקעי ישראל הגישה הליך משפטי נגד בעלי הזכויות, להסדרת השימושים החורגים, וכן הוציאה בשנים האחרונות מכתבי דרישה לבעלי הזכויות, לקנסות בגין שימושים חורגים, בסך של למעלה מ - 600,000 ₪.

 

4.בין האחים קמה מחלוקת בקשר לזכויות במשק. התובע הגיש תביעה להכיר בו כבן ממשיך או כמי שקיבל הזכויות במשק במתנה מאביו ז"ל עוד בחייו. לחילופין עותר התובע להעביר אליו הזכויות במשק משום שהוא היחיד המסוגל והראוי לקיימו, תוך פיצוי של אחיו, עפ"י הוראות סע' 114 לחוק הירושה. התובע טוען כי אביו הודיע לכל האחים כי בחר ליתן לו הזכויות במשק כבן ממשיך. הוא אף הודיע לוועד המושב ודאג כי בנו ירשם כחבר במושב וכבעל זכות הצבעה. התובע מצרף מסמכים שונים המעידים לטענתו כי הוא בן ממשיך. התובע טוען כי ההליך הושלם עד תום עפ"י הנהלים שהיו קיימים באותה עת (שנת 1998). לטענתו, כל שנדרש בזמנו היה להודיע לסוכנות היהודית ולרמ"י, וכך נעשה. התובע טוען כי גם אם לא הושלם הליך רישום בן ממשיך עד תום, מטעמים טכנים או אחרים, יש להכיר בו כבן ממשיך משום רצון האב המנוח והמערכת ההסכמית הפנים משפחתית. התובע טוען כי אביו אמר לו לדאוג לאחיו אולם לא ביקש כי תשולם להם כל תמורה. הוא הציע לחלק מאחיו לבצע פרצלציה ולקבל חלק מהשטח אולם קמה ביניהם מחלוקת מי יישא בעליות הפרצלציה והדבר לא נעשה לבסוף. ראוי לציין כי בטיעוני התביעה 'מהלך' התובע בין בקשה להכיר בו כבן ממשיך לבין בקשה להכיר בו כמי שקיבל את זכויות המנוח ללא תמורה עוד בחייו. התובע טוען כי היה והוא לא יוכר כבן ממשיך, יש לפחות לקבוע כי קיבל מהאב השטח (של כ - 500 מ"ר) הצמוד לבית שבנה, לפעול עפ"י הוראות סע' 114 לחוק הירושה ולקבוע כי כלל הזכויות במשק יועברו אליו תוך פיצוי אחיו. התובע מדגיש את מכתבי הדרישה שהגיעו מרמ"י להסדיר את חריגות הבנייה ולשלם קנס בשיעור של מאות אלפי ₪.

 

הנתבעים מחזיקים טענות שונות במקצת (בינם לבין עצמם) אולם באופן עקרוני כולם מתנגדים לבקשות התובע. הם טוענים כי לתובע לא הוענקו זכויות של בן ממשיך. חלק מהם טוען כי לכל היותר ניתן לו השטח הצמוד לבית המגורים שבנה. חלק טוענים שניתנה לו זכות לגור בלבד, שאינה נופלת מהזכות שניתנה להם להתגורר במקום. הנתבעים טוענים כי חלק מהבנייה של התובע אף היא ללא היתר. הנתבעים מבקשים למכור המשק ולהתחלק בתמורה שתתקבל בחלקים שווים ביניהם. הם מדגישים כי לא צריכה להיות כל העדפה של התובע על פני האחרים והוא אינו היחיד שיכול לקיים המשק. חלק מהאחים טוענים כי גם אם האב המנוח התכוון למנות את התובע כבן ממשיך, הרי שחזר בו לאחר מכן ועל כן לא השלים התהליך.

ראוי לציין כי הנתבעת 2 לא היתה מיוצגת בהליך, לא הגישה כתב הגנה והביעה בדיון מיום 8.6.21 עמדתה כי מסכימה לעתירתו של התובע. בהמשך חידדה כי האב ביקש שהתובע יהיה "דור ההמשך" אולם אינה יודעת אם התכוון ליתן בידיו את מלא הזכויות במשק או את בית המגורים שזה בנה בלבד.

כמו כן יצוין כי הנתבע 7 אף הוא לא היה מיוצג, לא הגיש כתב הגנה והותיר ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

 

הדין החל -

 

5.העיקרון המרכזי הנוגע לפיקוח רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית על עבירות זכויות השימוש וההחזקה במשקים חקלאיים נובע מהכלל לפיו המשק החקלאי נועד להיות יחידה חקלאית שלמה אחת, באופן שהמתיישב יוכל להתגורר בה ולמצות את פוטנציאל הפרנסה שבה. בנסיבות אלו נאסר על מכירה רצונית של חלק מהמשק ועל פיצול המשק בין יורשים.

וראו לעניין זה:

בע"מ 4937/11 מיום 2.7.12.

 

עפ"י הפסיקה, זכויות במשק אינן ניתנות להורשה ואינן חלק מהעזבון. בנסיבות אלו נולד המנגנון של בן ממשיך, ע"מ ליתן אפשרות לבעלי הזכויות במשק להעביר זכויותיהם לילדיהם לאחר מותם.

 

בהתאם לפסיקה, יש להבחין בין הגדרת "הבן הממשיך" (הנקבעת לפי דיני האגודות השיתופיות והחוזים שנחתמו בין בעלי הזכויות לגורמים המיישבים), לבין מהות והיקף זכויותיו והאופן שבו ממנים ברי רשות בן ממשיך (הנבחנים ונקבעים לפי דיני החוזים).

 

התקנות וההסכמים שנחתמו עם בעלי הזכויות עניינן בקביעת מסגרת היחסים בין הבן הממשיך לבין האגודה בלבד. הן אינן יוצרות את הבן הממשיך. יצירת הזכות של הבן הממשיך נעשית בפועל מכח חוזים שנחתמים בין בעלי הזכויות למתיישב הנעבר, ואשר צריכים להיות מועברים לאישור הגורמים המיישבים.

וראו לעניין זה:

ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו (5) 184.

ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו (6) 295.

 

בנסיבות המתוארות לעיל נפסק לא אחת כי גם אם לא הסתיים ההליך הפורמלי של אישור בן ממשיך ע"י הגורמים המיישבים, יכול בית המשפט, בהיעדר התנגדות מטעם הגורמים המיישבים, להורות להם על השלמת הרישום, והכל אם התרשם בית המשפט כי במערכת היחסים החוזית הפנים משפחתית אין מניעה מלהורות כאמור. מכאן כי ישנם מקרים שאף ללא אישור צדדי ג' - הגורמים המיישבים, ההתחייבות של ההורים כלפי בנם תעמוד בתוקפה והיא אינה בטלה עקב כך.

וראו לעניין זה:

ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו (6) 295.

 

יוצא איפוא כי ההסכם למינוי בן ממשיך, הקובע התחייבות בלתי חוזרת של בר הרשות למנות את בנו כבן ממשיך, יכול שיהיה הסכם מתנה תקף, שריר וקיים, למרות שמדובר בחוזה על תנאי מתלה (אישור הגורמים המיישבים) והתנאי טרם התקיים.

 

עוד נפסק כי את מערכת היחסים החוזית הפנים משפחתית יש לבחון עפ"י דיני החוזים ודיני המתנה. דברים אלו רלוונטים בעיקר בנסיבות בהן מבקש בעל הזכויות לחזור בו ממינוי בן ממשיך. הפסיקה קבעה כי הסכמים למינוי בן ממשיך טעונים הסכמת צדדי ג' - הגורמים המיישבים ולפיכך עד שלא הושלמה ההתחייבות ברישום, מדובר בהתחייבות ליתן מתנה ולא בחוזה מתנה שהושלם.

 

6.סע' 114 לחוק הירושה קובע כך:

 

(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

 

(ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

(ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

(ד) היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.

 

בעת הזו, בה רובם ככולם של המשקים בארץ אינם משמשים עוד לחקלאות כי אם למגורים, יפים דבריה של כב' השופטת נילי מימון בתמ"ש 7031/00 מיום 18.2.09 כדלקמן:

 

"מטרתו המובהקת של ההסדר הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה הינה לשמר את המשקים החקלאיים כמשקים מניבי תוצר חקלאי או משקי דווקא, ומכאן נובעת הקביעה כי מי שיזכה במשק הוא אותו יורש "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק ולא, למשל, היורש המרבה במחיר - כפי שנקבע בסעיף 113 לחוק הירושה לגבי נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, חלק שלישי, בעמ' 301).

 

ואולם, מגמת סעיף 114 נראית כיום אנכרוניסטית. רוב תושבי המשקים במדינה אינם חקלאים והם מתגוררים במושב מטעמי נוחות ואיכות חיים. הניסיון לשימור עיבודם של משקים חקלאיים קטנים המפרנסים משפחה אחת נראה היום כדבר שזמנו עבר" (ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, חלק שלישי, בעמ' 306). ואכן, כיום פועלים משקים חקלאיים מועטים, עם זאת, עקב החיפוש הגואה אחר "איכות חיים" מחוץ לעיר - הפך הפוטנציאל הכלכלי - נדל"ני הגלום במשקים למוקד התעניינות, וכל נושא הפוטנציאל החקלאי, שבעבר שיחק תפקיד משמעותי בכל הנוגע למשקים, איבד ממעמדו. בנסיבות אלו, דומה כי השאיפה לשמר את המשקים כמשקים חקלאיים, והציפייה שבכל משק יימצא יורש המוכן ומסוגל לקיימו כ"משק חקלאי", אינן מציאותיות עוד, ונראה כי יש צורך בהתאמת המצב המשפטי למציאות החיים הנוכחית.

זאת ועוד, סעיף 114 לחוק הירושה, במתכונתו הנוכחית, אינו נותן מענה ברור למצבים השכיחים מעין זה הנדון כאן, בהם אף אחד מהיורשים איננו "מוכן ומסוגל" לקחת על עצמו להמשיך את הפעלת המשק כמשק חקלאי-יצרני, אך ישנו יורש המעוניין בכל זאת להחזיק במשק כנכס ולא כמשק פעיל.

 

וכן דברי כב' השופטת צפת בתמ"ש (ת"א) 23220/99 מיום 16.7.03 והציטוטים שם:

 

"במקרה דנן, הנתבעים אינם עוסקים בחקלאות ואינם מתפרנסים מחקלאות, לא השקיעו בחקלאות ולכן גם לא קיימת ציפייה לזכות בפרי השקעתם בחקלאות לאחר פטירת הורה או לקבל את המשק לצורך המשך העיסוק בחקלאות הנתבעים עושים שימוש במשק לצורך מגורים בלבד. הענין שיש לנתבעים במשק הוא כבנכס בעל ערך כלכלי - זאת ותו לא - אין בין זה ובין מוסד "הבן ממשיך" שהתפתח על רקע הצורך בהסדרת הזכויות במשק לצורך יצירת המשכיות חקלאית במשק דבר...".

 

הפסיקה קבעה כי יש לבחון את צירוף המילים הבן "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק, במבחן מצטבר של מוכנות (מבחן סובייקטיבי) ובמבחן של מסוגלות לקיים את המשק (מבחן אובייקטיבי).

ברם, עם התפתחותה של הטכנולוגיה בעידן המודרני, ובשים לב כי ניתן גם לקיים המשק החקלאי באמצעות פועלים, כמעט ואין עוד כל נפקות למבחן האובייקטיבי (מה גם שבדר"כ אין כל פעילות חקלאית).

וראו לעניין זה:

תמ"ש (ת"א) 40442-03-13 מיום 16.4.15.

 

בתמ"ש 34958-12-13 מיום 24.5.16 סיכם בית המשפט ההלכה וקבע כי השיקולים המרכזיים להכרעה בשאלה מיהו הבן "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק הם עיסוק קודם ונוכחי בחקלאות וניסיון בהפעלת המשק, הפעלת המשק בפועל לאחר פטירת ההורים, המשכיותו של המשק ומניעת הזנחתו, מגורים במשק, לרבות כוונה להמשיך להתגורר בו וקבלה לחברות באגודה, אולם באין פעילות חקלאית ממשית במשק או שאין יתרון מובהק למי מבין ילדי ברי הרשות על פי השיקולים "הקלאסיים" כאמור לעיל, יש מקום להפעלת שיקולי תום לב, יושר וצדק הנוגעים למערכת היחסים הפנים משפחתית וקביעה ערכית של ביהמ"ש ביחס לשאלה מיהו הבן "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק בנסיבות העניין.

 

ומן הדין למקרה דנן -

 

7.טרם בחינת הדברים ראוי לציין, והתייחס לכך גם ב"כ התובע בסיכומיו, כי הצדדים מערבבים (עד היום) השימוש בשני מושגים - העברת זכויות ללא תמורה עוד בחיים ומינוי בן ממשיך. חלק מהאחים העידו כי הם עושים שימוש במושג "דור המשך", יהא הביטוי המשפטי המדוייק לכך אשר יהא. ברם, בית המשפט אינו יכול לערב שני מושגים שונים אלו. ברי כי יש לפעול עפ"י הדין. ראוי לציין כי גם המסמכים שצורפו בהליך עושים שימוש מעורב ובלתי מדוייק בשני המושגים לעיל.

 

8.בשים לב לכלל טענות הצדדים ולדין החל, יש לטעמי לבחון הדברים בדרך הבאה:

 

ראשית יש לבחון האם העניק האב המנוח לתובע את הזכות להיות בן ממשיך. ככל שהתשובה לכך חיובית - יש עקרונית להורות על רישום הזכויות במשק על שמו, תוך פינוי יתר האחים. במקרה כאמור, יש לבחון האם הענקת הזכות של בן ממשיך היתה כפופה לזכות מגורים כלשהי של מי מהאחים האחרים והאם ניתן כלל ליצור יצור משפטי שכזה. אם התשובה לכך תהיה חיובית, יש להמשיך ולבחון את מהות זכות המגורים שהוענקה לאחים האחרים והאם ניתן לבטלה.

 

ככל שיעלה כי לא ניתנה לתובע זכות של בן ממשיך, יש להמשיך ולבחון האם הוענקה לו זכות כלשהי ללא תמורה (העברת זכויות מידית, ללא תמורה, בחיי המנוח). ככל שכן, יש לבחון את היקפה (האם בכלל המשק או רק בחלקה עליה בנה ביתו), ובכלל זה לבחון האם העברת הזכות כפופה לזכות המגורים של האחים האחרים, וככל שכן - האם ניתן לבטל את זכות המגורים האמורה.

 

היה ולא יעלה בידי התובע להוכיח שניתנה לו זכות של בן ממשיך או כי הוענקו לו זכויות במשק עוד בחיי המנוח, ללא תמורה, בכל היקף, יש לבחון מי מהאחים היורשים הוא המסוגל, המוכן והראוי לקיים המשק ואזי להעביר לידיו הזכויות, תוך פיצוי אחיו. במקרה כאמור ברי כי יש להידרש גם לשיעור הפיצוי.

 

9.אקדים ואציין כי מצאתי לדחות הטענה כי הוענקו לתובע זכויות של בן ממשיך. כמו כן מצאתי לדחות הטענה כי הוענקו לתובע עד תום זכויות כלשהן במשק עוד בחיי המנוח. יחד עם זאת, מצאתי לקבוע כי בנסיבות העניין, כפי שיפורט, התובע הוא המוכן, היכול והראוי לקיים המשק, ועל כן דין הזכויות לעבור אליו, תוך פינוי האחים המתגוררים במקום או מקיימים פעילות כלשהי במחסנים, ותוך פיצוי כל 7 האחים, בחלקים שווים ביניהם, במנגנון שיפורט להלן.

 

התובע אינו בן ממשיך -

 

10.כאמור, מצאתי לקבוע כי לא הוענקה לתובע הזכות להיות בן ממשיך. האב המנוח לא השלים מלוא הפעולות שנדרשו ע"מ למנות בן ממשיך, לטעמי משום שלא גמר אומר למנות את התובע כבן ממשיך. הוא ביקש להעניק לתובע זכות כלשהי, מוגבלת, ושאינה עולה בקנה אחד עם זכותו של בן ממשיך. ראוי לציין כי בשני המסמכים העיקריים עליהם מתבססת התביעה - פרוטוקול ישיבת ועד המושב מיום 10.12.98 ומכתב מאת המושב, מיום 13.12.98, המופנה לאב המנוח, עם העתקים לסוכנות היהודית ולרמ"י, לא נרשם כלל המושג "בן ממשיך". נראה כי שם היתה הכוונה להעברת זכויות עוד בחיי המנוח, ללא תמורה, לבנו. מהמסמכים שצורפו עולה כי רמ"י הגיבה למכתב האמור והודיעה כי אם מבוקש להעביר זכויות, אזי יש לצרף מסמכים נוספים, אולם דבר לא נעשה מאז. יוצא אפוא כי למעט ההודעה לועד המושב (שגם בה לא נאמר במפורש "בן ממשיך"), לא נעשה דבר וחצי דבר עם הרעיון של מינוי בן ממשיך. מיותר לציין כי לא נתקבלו אישור והסכמת הסוכנות היהודית ואף לא נתקבל אישור רמ"י. אין חולק כי האב היה חבר בועד המושב. הוא היה אסרטבי, יודע דבר ואף סייע לאחרים בהליכים דומים. הדעת נותנת כי ידע היטב שלא הושלמה מלאכת העברת הזכויות ואף לא הושלם הליך מינוי בן ממשיך. אני סבור כי האב לא השלים האמור משום שאם היה עושה כן התוצאה היתה כי כלל הזכויות במשק עוברות לתובע ולא לכך הוא התכוון. על הנימוקים בעטיים קבעתי כי כוונת המנוח היתה הענקה מוגבלת (של חלקת הבית בלבד) ולא של כלל המשק אעמדו גם בהמשך פסק הדין. כפי שיפורט להלן, מצאתי לקבוע כי האב ביקש להעביר לתובע את השטח שזה (התובע) בנה עליו את ביתו בלבד.

 

לא נעלם בעיני כי יכול בית המשפט לקבוע בן ממשיך גם אם לא הושלם ההליך במלואו. לא מצאתי לעשות כן משום שכלל העדויות מביאות למסקנה כי כוונת האב היתה שלא להעביר מלוא הזכויות במשק ע"ש התובע. מינוי בן ממשיך נוגד את רצונו. לא זו היתה ההסכמה החוזית הפנים - משפחתית בין כל בני המשפחה. איני נותן אמון בגירסת התובע כי האב כינס את כל ילדיו ואמר להם כי הוא בן ממשיך. אני מקבל גירסת הנתבעים כי האב ביקש להעניק לתובע זכות מוגבלת בחלקה עליה בנה ביתו.

 

 

 

 

התובע לא קיבל זכויות כלשהן במשק -

 

11.לא ניתן לקבוע כי בוצעה העברת זכויות במשק ע"ש התובע עוד בחיי המנוח ולו מהטעם שלא הובאו ולא נחתמו מלוא המסמכים הדרושים להעברת זכויות כאמור. להבדיל ממינוי בן ממשיך, בו ניתן עפ"י הפסיקה להכיר גם אם לא הושלם מלוא התהליך, לעניין העברת זכויות ללא תמורה עוד בחיי המנוח לא ניתן לעשות כן. או שהזכויות הועברו ונרשמו ע"ש התובע או שלא. במקרה דנן - הן לא. בהיעדר כל המסמכים הדרושים לביצוע העברה כאמור, אין אלא לקבוע כי לא בוצעה ההעברה. בהקשר זה ראוי לציין כי העיסקה לא דווחה למשרדי מיסוי מקרקעין, לא דווחה לרמ"י, לא נחתמו יפויי כח בלתי חוזרים והלכה למעשה לא נעשתה כל פעולה רישומית למעט הודעה לוועד המושב (וזה הודיע לסוכנות היהודית ולרמ"י). אני נותן אמון מלא בדברי הנתבעים לפיהם האב ביקש לשמור הזכויות לעצמו ולא הסכים להעבירן לאחר עוד בחייו. אין בין הצדדים חולק כי ראשית ביקש האב למנות את הנתבע 1 כבן ממשיך. הנתבע 1 העיד כי ביקש מהאב שהזכויות ירשמו על שמו באופן מידי, האב סירב לכך ובנסיבות אלו הופסק השיח עם הנתבע 1 והאב פנה לתובע. אני נותן אמון בדברי הנתבע 1 כמפורט לעיל. מדבריו ומיתר דברי העדים אני מסיק כי האב לא ביקש לעשות העברה ללא תמורה של הזכויות עוד בחייו.

 

ראוי לציין בהקשר זה כי אף אין מנוס אלא לקבוע כי לא בוצעה העברת זכויות בחיי המנוח אף לא של חלק מהמשק, קרי - אף לא במגרש עליו בנה התובע את ביתו. קיימים מסמכים המעידים על כוונה מפורשת להעביר לתובע הזכויות במגרש האמור, אולם משלא הושלמה המלאכה ברישום בפועל, אין אלא לקבוע כי הלכה למעשה לא הועברו הזכויות לתובע.

 

התובע הוא הראוי, המוכן והמסוגל לקיים את המשק ועל כן יש להעביר הזכויות אליו -

 

12.דומה כי אין חולק בין הצדדים כי האב ביקש לסייע לכל ילדיו. הוא נתן זכויות מגורים לכל אחד מהם, כפי יכולתו, ועל אף שמדובר במתן זכויות ללא היתר ובניגוד לעמדת רמ"י. זו גם הסיבה כי קמה עתה דרישה של רמ"י לתשלום קנסות בגין שימוש חורג, בסך של מאות אלפי ₪. יחד עם זאת, האב ידע היטב כי יש למנות את אחד מילדיו שידאג לביצוע האמור, ובכלל זה ידאג לכל יתר הילדים. אני נותן אמון מלא בעדותם של התובע והנתבעת 2 כי האב סבר כי התובע יעשה זאת בצורה הטובה ביותר ועל כן בחר בו להיות מעין 'ממשיך דרכו'.

 

13.אין חולק כי מתגוררים עתה במשק 4 מתוך 8 האחים (וליתר דיוק - הנתבעת 5 לא מתגוררת במקום אולם הציבה שם קרוואן, גרה בו בזמנו, ועתה משכירה אותו לצדדים שלישיים ומקבלת דמי שכירות). ברם, אין לקבל, ולו בדוחק, את הטענה כי אין ליתן לתובע כל עדיפות על פני אחיו וכי הזכות שניתנה להם זהה לזו שניתנה לו.

 

כלל המסמכים שצורפו, ובכלל זה אישור ועד המושב, אישור המושב, מסמכי המשכנתא, הסכם בית שני, תצהיר המנוח וכיו"ב, מעידים כי היתה לאב העדפה ברורה ומפורשת כי התובע יהיה מה שכונה אצל בני המשפחה דור ההמשך, יהיה הביטוי המשפטי המדוייק לכך אשר יהא (בן ממשיך, העברת זכויות וכיוצ"ב). לא ניתן להתעלם כי התובע בנה את ביתו במקום, בהיתר כדין. ההיתר נרשם ע"ש האב, אולם מדובר באקט טכני בלבד, משום שהאב הוא בעל הזכויות. אין חולק כי הבנייה נעשתה ע"י התובע והוא אשר התגורר במקום שנים רבות. אף אין חולק כי ניטלה הלוואת משכנתא לצורך הבנייה. אני נותן אמון בגרסת התובע כי הוא זה ששילם את ההלוואת המשכנתא. לתובע ניתנה חברות במושב וזכות הצבעה. ועד המושב עודכן כי האב מבקש להעביר את זכויותיו אליו. הסוכנות היהודית ורמ"י עודכנו אף הם. בנסיבות אלו, חובת תום הלב, הצדק, היושר ומערכת ההסכמים הפנים משפחתיים מחייבים לקבוע כי התובע הוא שראוי, מוכן ומסוגל לקיים המשק.

 

כאן המקום לציין כי הקביעה כי התובע הוא המסוגל, הראוי והמוכן לקיים המשק לא נובעת מיכולת או מכישרון שיש לו לקיים חקלאות במקום. כאמור, אין חולק כי שנים רבות לא מתקיימת כל פעילות חקלאית במשק. איש מהצדדים אינו חקלאי ואף לא מתקרב לכך. המקום משמש מגורים ומסחר בלבד. ברם, בשים לב לפסיקה לפיה בהיעדר פעילות חקלאית או בהיעדר העדפה של מי מהיורשים מהטעמים הקלאסים של מסוגלות ויכולת לקיים חקלאות במשק (וכאן מתקיימים שני התנאים הנ"ל גם יחד), יש להרחיב את מעגל השיקולים להסכמות הפנים משפחתיות, צדק, יושר, תום לב וכיו"ב. אלו מחייבים, כאמור, קביעה כי התובע הוא הראוי.

 

14.ראוי לציין כי מצאתי לקבוע כי רצון האב היה להעניק לתובע זכויות במגרש עליו בנה ביתו בלבד, ולא בכל המשק, מכמה טעמים:

 

א.ראשית יש להפנות לתצהיר עליו חתם המנוח ביום 17.7.2001, בפני עו"ד. שם נרשם במפורש כי ההענקה לתובע היא של החלקה עליה בנה את בית מגוריו בלבד.

 

ב.כל העדים העידו כי המנוח ביקש ליתן לתובע לבנות בית ולהתגורר בו. גם אלו שטענו כי מדובר בזכות מגורים בלבד לא נתנו כל הסבר מה גורלם של המקרקעין עליהם הוקם הבית. כאמור, מצאתי לקבוע כי ההענקה היתה של הבית ושל החלקה עליה הוקם, ואף מבלי שהמנוח נתן בזמנו דעתו לגודלה.

 

ג.התובע העיד בצורה מפורשת, במספר הזדמנויות, כי אביו ביקש ממנו לדאוג ליתר אחיו. התובע הצהיר כי הציע לאחיו לקבל חלקים מהמשק תוך פרצליה שיעשו (ואף לא עמד איתם על קוצו של יוד בקשר לגדלי החלקות שיקחו לידיהם). אני סבור כי התבע הציע חלקים מהמשק לאחיו, תוך פרצליה, לא מטוב לב גרידא אלא משום ידיעתו המפורשת כי קיבל לידיו החלקה עליה בנה ביתו בלבד ולא את כל המשק. התובע, בהגינתו, ביקש לקיים את מצוות אביו המנוח - לדאוג לכל ילדיו - באמצעות מגורים במשק. הכל הבינו כי זכותו של התובע מוגבלת וכי עליו להסדיר את המשך המגורים של יתר אחיו.

 

על התובע לפצות את אחיו, בשיעור זהה -

 

15.ברי כי קיימת בעיה של ממש עם המשך המגורים של כל 4 בתי האב המתגוררים היום במקום. שניים מהם - הנתבעת 5 שהקימה קראוון והנתבע 6 שמתגורר במחסן שהורחב - מתגוררים במקום ללא היתר ובניגוד לעמדת רמ"י. גם המחסנים במקום הם ללא היתר. מכאן כי עם כל הכבוד לרצונו של האב המנוח, לא ניתן לקבוע המשך מגורים ושימוש במחסנים כאמור, ויש להסדיר הזכויות.

 

16.ראוי לציין כי יכול ויטען כי יש לעשות אבחנה בין הנתבעים 5 ו - 6, שמתגוררים ללא היתר כדין, לבין הנתבע 4, שמתגורר בבית ההורים המנוחים, ביחס אליו קיים היתר כדין. איני סבור כי יש לעשות אבחנה כאמור. מגוריו של הנתבע 4 במקום (היחיד) עם ההיתר אינם אלא מקריים בלבד. הוא נותר להתגורר בבית ההורים עוד מילדותו ומעולם לא עזב אותו. החלוקה שנעשתה בזמנו בין מקומות המגורים של האחים אינה אלא כורח המציאות ומיקרית מאוד. החלוקה אינה מעידה על דבר. האב המנוח לא נתן כל העדפה לנתבע 4 על פני אחיו. אם היה המנוח חי היום, והיה נאמר לו כי עליו לבחור יורש אחד שימשיך להתגורר במקום, הוא היה בוחר בתובע, אולם מבקש ממנו לפצות את אחיו, בחלקים שווים, יהא מקום המגורים של כל אחד מהם אשר יהא.

 

17.לעניין אופן חלוקת הפיצוי - מצאתי, כאמור, להורות כי הפיצוי יתחלק בין כל היורשים, בחלקים שווים ביניהם, כפי צו הירושה שניתן אחר האב המנוח. אין לטעמי כל משמעות לכך שההורים נתנו בזמנו למי מהילדים במהלך חייהם זכות כלשהי. משהאב לא הותיר אחריו צוואה, ברי כי ביקש לחלק רכושו בין ילדיו, בחלקים שווים ביניהם. בנסיבות צו הירושה והיעדר צוואה, אין לטעמי לקזז או להבחין בין מי שקיבל דבר מה בחיי ההורים לבין מי שלא. עיזבונו של אדם הוא רכושו ביום מותו. אין לבוא חשבון עם הענקות שנתן בחייו.

 

טרם נעילת פרק זה ראוי להוסיף ולהתייחס לטענה שנטענה (אם כי בקול ענות חלושה (ויכול כי לא בכדי)) כי יש לשקול פיצוי מוגבר לאחים המתגוררים במקום. התשובה לכך שלילית. אין בין הצדדים חולק כי שניים מ - 4 האחים המתגוררים במקום עושים זאת במבנה ללא היתר. לא ניתן, ואין זו מדיניות משפטית ראויה, ליתן פיצוי למי שבנה ללא היתר כדין. אין ליתן פיצוי מוגבר לנתבע 4 המתגורר בבית ההורים (עם היתר) משום המקריות שבכך וגם משום שלא הוכח כי השקיע דבר מה בשיפוצו (טען כי נעשו בניות מסוימות אולם הוסיף כי אלו נעשו עוד בחיי ההורים. איני מאמין לגרסתו כי מימן הבניות האמורות).

 

מכאן, כאמור, כי הפיצוי יינתן לכל 7 האחים, בחלקים שווים ביניהם.

 

18.יש לבחון בקביעת שיעור הפיצוי את השאלה האם הפיצוי יינתן לפי שווי נטו או ברוטו. הכלל הוא כי הפיצוי אותו יידרש מקבל הזכות ליתן ליתר אחיו הוא עפ"י ערכי נטו. בהעברת הזכויות לתובע לא ישולמו מיסים שונים, לרבות דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל. ברם, אלו עתידים להיות משולמים ע"י התובע היה ויבקש בעתיד להעביר הזכויות במשק לצד שלישי. בשים לב לאמור לעיל, עליו לפצות את אחיו לפי ערכי נטו. האחים המפוצים הם בבחינת 'זה נהנה וזה לא חסר'. ערכי נטו הכוונה כי אלו יקבלו את התמורה שהיתה מגיעה לכל אחד ואחת מהם היה והמשק היה נמכר לצד שלישי והיו משולמים מלוא המיסים החלים.

 

19.טרם נעילה ראוי להדגיש כי לא נעלם מעיני כי מחד קבעתי כי הלכה למעשה לא הועברו לתובע זכויות בחיי המנוח, בהיעדר רישום כדין, ומאידך מצאתי להורות כי הוא הראוי לקבל הזכויות מכח סע' 114 לחוק הירושה, ואף לפצות את אחיו בשווי המשק בניכוי הזכות שניתנה לו. זה לטעמי המנגנון הראוי. כך מגשימים את רצון המנוח, את מערכת ההסכמים הפנים משפחתית ואת שיקולי תום הלב, היושר והצדק. המנוח אמנם לא השלים רישום הזכויות בחלקה עליה בנה התובע את ביתו על שם התובע (ואף לא החל כל הליך פיצול החלקה) אולם היתה כוונה מפורשת להעביר הזכויות כאמור, בידיעת כולם, ועל כן ראוי להעביר הזכויות בכלל המשק לתובע מכח סע' 114 לחוק הירושה וכן ראוי לקבוע כי לעניין שיעור הפיצוי יראו בחלקה עליה הוקם בית התובע כאילו הועברה בפועל על שמו.

 

20.סוף דבר -

 

שיעור הפיצוי הכולל שיש לשלם לאחים הוא לפי שוויו של המשק במכירה רגילה בשוק החופשי, וכאילו בוצעה והושלמה בו פרצלציה, והוצאה ממנו החלקה עליה בנה התובע את ביתו, בניכוי המיסים שיחולו במכירה לצד שלישי (לרבות דמי הסכמה לרמ"י), ובניכוי היתרה העדכנית של דרישת רמ"י לקנסות בגין שימושים חורגים (ובאופן זה הקנסות חלים על כל אחים). מנגנון זה מדמה, הלכה למעשה, מכירת המשק, כאילו פוצל ממנו בית התובע, לצד שלישי.

 

ביחס לחלקה עליה הקים התובע ביתו - בין הצדדים קמה מחלוקת. התובע טוען כי מדובר בחלקה בגודל של 500 מ"ר. הנתבעים טוענים כי יכולה להיות הצמדה של חלקה בגודל קטן יותר. כאמור, קבעתי כי האב העניק לתובע זכות אולם לא נתן כלל דעתו לגודל החלקה. בנסיבות אלו אני קובע כי השמאי שממונה להלן יבחן מה גודל החלקה המקובל והראוי להצמיד לבית שבנה התובע, עפ"י נסיבות העניין, תנאי המקום, נהלי רמ"י וכל עניין רלוונטי אחר עפ"י שיקול דעתו.

 

לכל אחד מ - 7 האחים ישולם 1/7 מהסכום האמור. לא נעלם מעיני כי קודם לכן קבעתי כי אין להביא בחשבון מענקים והטבות שניתנו למי מהאחים במהלך חיי המנוח ואין לבוא חשבון ולקזז, ועתה הוצאתי מעודף המשק (שהוא סכום הפיצוי) את זכויותיו של התובע בו כיורש (ועל כן ישולם 1/7 לכל אח ולא 1/8). ברם, אני סבור כי שיקולי צדק ויושר מחייבים לפעול כאמור. יכול וזו גם היתה כוונת המנוח. הענקת החלקה לתובע שונה מאוד מההענקות שניתנו לאחים האחרים, בדמות משק עזר או מגרש בהרחבה. ראשית, אלו ניתנו בתמורה כלשהי וכאן מדובר על הענקה ללא תמורה, וכן, ונימוק חשוב יותר, הוא כי כאן מדובר על הענקת חלקה שגורעת באופן ישיר משוויו של המשק וקשורה אליו באופן ישיר, בשעה שהענקות האחרות אינן קשורות ישירות למשק. כמו כן, וכאמור, ההענקה לא הושלמה בחיי המנוח.

 

למי מהאחים שעושים שימוש במשק ישולם הפיצוי כפוף לפינוי, ואלו (הפינוי ותשלום הפיצוי) יבוצעו בתוך 180 יום מיום קבלת השומה. לאלו שלא עושים כל שימוש במשק, ישולם הפיצוי תוך 90 יום מיום קבלת חוות דעת השמאי שימונה להלן.

 

ממונה בזאת שמאי המקרקעין מר ****, לביצוע השומה כאמור לעיל. הצדדים יפנו אליו ויישאו בשכר טרחתו בחלקים שווים ביניהם (1/8 כ"א).

 

21.בנסיבות היות הצדדים אחים, ומשחלק מהטענות התקבלו וחלק לא, ובשים לב כי בסופו של יום עומדים שני אחים להיות מפונים מבית מגוריהם בשנים האחרונות - אין צו להוצאות משפט.

 

 

ניתן היום, ד' סיוון תשפ"ג, 24 מאי 2023, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ