תלמיד יפוצה בגין עיכובים והפרעות במהלך בחינת הבגרות במתמטיקה

1.                   1.                   עיכובים והפרעות, במהלך בחינת בגרות במתמטיקה (להלן - "המבחן"), הם העילה להגשת התביעה, ע"י התלמיד-התובע, נגד הישיבה התיכונית בה למד ונבחן; משרד החינוך וחברת כוח אדם, אשר משגיחים מטעמה, נכחו בבחינה, לשמירה על טוהר המידות.

2.                   2.                   התובע טוען, כי כשלונו,במבחן הבגרות, נבע מהפרעות חוזרות ונשנות במהלך המבחן. המדובר, באיחור של מספר רגעים בתחילת המבחן, עד לחלוקת התלמידים בין הכיתות, העברתו לחדר כיתה אחר, בשעה 19:30 והעברתו, פעם נוספת, לחדר המזכירות, לשיטתו, בשעה 19:40 ולשיטת הנתבעת 1, בשעה 20:00.

3.                   3.                   כן גם טען התובע, כי שיחת טלפון שניהל המשגיח מטעם הנתבעת 3 בחדר הכיתה הראשון בו נבחן, על מנת להסדיר את עזיבתו את השמירה על התלמידים, הפריעה לו להתרכז ונעשתה, בניגוד לדרישה חד משמעית מהתלמידים שלא לקיים שיחות ולהניח בפינת הכיתה, את מכשירי הטלפון הנייד, למניעת הפרעה, כדוגמה זו שנגרמה ע"י המשגיח.

4.                   4.                   הנתבעת 1 הסבירה את האיחור בתחילת המבחן והעברת התובע, בין הכיתות, לנוכח הנחיות משרד החינוך. הנחיות, המחייבות, ריכוז של 16 תלמידים בכיתה, לצורך אישורי תקן של משגיח, לפי מספר שולחנות בכיתה, לכל תלמיד בנפרד.

לדברי נציגי הנתבעת 1, האיחור בתחילת המבחן נבע מהתייצבות תלמידים נוספים, מעבר לתלמידי הכיתות הנבחנים כסדר וזאת, למועד שני של מבחן (כדוגמת התובע שנבחן, כדי לשפר ציון, לאחר שירותו הצבאי). לפיכך, היה עליה להיערך בהתאם  בחלוקת הכיתות, לפי יחידות המבחן של כל נבחן ובמאמץ מקסימלי, לריכוז תלמידים בכיתות, לפי מספרם, כדי לעמוד במכסת המשגיחים, כנדרש בנוהל ומבלי לגרום לפתיחת חדר כיתה נוסף, ללא תקן של משגיח.

לדברי ראש הישיבה ורכזת התחום של הנתבעת 1, לא היה חוסר במשגיחים באותו יום והצבתם היתה בהתאם למס' הנבחנים.

5.                   5.                   לדברי נציגת הנתבעת 1, מעבר התובע מחדר כיתה אחד לשני, במהלך המבחן, הוא  במרחקים קצרים ביותר. כך גם העברתו לחדר המזכירות, שם סיים את המבחן, באה על מנת לאפשר לתובע, תוספת זמן למבחן.

6.                   6.                   לדברי הנציגה, היא לא הגבילה את התובע בתוספת זמן ואילו לגירסת התובע, היא אמרה לו, כי עליה ללכת ולכן סיים את המבחן. יוער, כי מדובר בתוספת זמן ולא בקצובת הזמן, הנדרשת למבחן. 

7.                   7.                   עוד טענו הנתבעות, כי תלמידים אחרים, ביחידות המבחן השונות, הצליחו במבחן אותו עשו עם התובע ובתנאים דומים לו, למעט תוספת הזמן. מכאן, למדה הנתבעת, כי ניתנו לתלמידים תנאים ראויים, להצליח במבחן ואין לתובע להלין, אלא על עצמו.

8.                   8.                   הנתבעת 2 טענה לחוסר יריבות ולהיעדר ראיות מצד התובע להוכחת טענותיו. לדבריה, היא שכרה את שירותי הנתבעת 3 וככל שהמשגיחים, הפריעו לתובע במהלך המבחן, האחריות לכך, מוטלת על הנתבעת 3.

9.                   9.                   עוד טענה הנתבעת 2, כי הוצע לתובע להגיש ערעור על תוצאות המבחן, ללא תשלום אגרה , אך הוא, לא ניצל זאת.

הנתבעת 2 לא התייצבה לדיון, למרות שהוזמנה כדין. 

10.               10.               הנתבעת 3 טענה, כי היא סיפקה משגיחים, במספר מספיק לפי מספר התלמידים הנבחנים. חלוקתם בין הכיתות, נעשתה על פי הנחיות הנתבעת 1. בנוסף לכך טענה,  כי למשגיח שהשגיח על הכיתה בה נבחן התובע, עד לשעה 19:30, לא ניתן אישור לשמירה בתוספת זמן לנבחן. לפיכך, הועבר התובע לחדר אחר, אך זאת ללא משגיח מטעמה, כי אם מטעם הנתבעת 1. שיחת הטלפון אותה קיים המשגיח, לפני תום המבחן והשעה 19:30, לא הוכחשה ע"י הנתבעת 3 והמשגיח מטעמה לא התייצב לדיון. 

דיון ומסקנות:

11.               11.               חוזר מנכ"ל  משרד החינוך 13-4.3 "טוהר הבחינות" (להלן - "החוזר") קובע: "במרכזן של בחינות הבגרות, מצויים התלמידים הנבחנים. בבחינה הם מתבקשים להציג את מלוא יכולתם והישגיהם הלימודיים במקצוע, תוך מיצוי יכולתם האישית. מערכת החינוך כולה, על גורמיה, מתגייסת כדי לאפשר לנבחנים תנאי בחינה הוגנים ואחידים תוך התייחסות לכל נבחן ונבחנת".

12.               12.               בתי המשפט, אינם מתערבים בהחלטות של הנתבעת 2, בפן המקצועי ואינני צריכה להידרש לכך, לנוכח הכשלון החרוץ של התובע במבחן. התובע, לא טען כי היה ראוי לראות בו כעובר את הבחינה וכן לדבריו, לא ראה טעם להגיש ערר, כפי שאיפשרה לו הנתבעת 2, ללא תשלום אגרה.

13.               13.               יחד עם זאת, בית משפט רשאי וצריך לבחון את שיקול הדעת המינהלי של הנתבעים בנוגע תנאי עריכת המבחן. האם הנתבעים, פעלו באופן ראוי וסביר. או שמא, היה על הנתבעים, או מי מהם, לנהוג באופן אחר, בשיבוץ התובע, בכיתה עם משגיח להבטחת טוהר המידות, מבלי לפגוע בזכותו ליצירת תנאים שיאפשרו לו למצות את יכולתו במבחן, כאמור בחוזר.

14.               14.               סעיף 1.1. לחוזר, מטיל את האחריות, לניהול תקין של המבחן, על מנהל בית הספר או מי שנקבע על ידו כרכז הבחינות. בין תפקידי הרכז, כאמור בסעיף 1.1 לחוזר, לדאוג לקיום תנאי בחינה נאותים.

15.               15.               לאחר ששמעתי את עדויות התובע, מנהל הנתבעת 1 ורכזת הבחינות, אני קובעת כי היה על הנתבעת 1, לדאוג לכך, שהתובע יוכל להיבחן בחדר כיתה אחד, עם משגיח, מבלי שייאלץ לעבור לכיתה אחרת, במהלך המבחן.