פלוני נ' אלמונית

לפני תובענה שהגיש אב לביטול מזונות בנותיו בגילאי 19 ו- 17.5 לטענתו, בשל מרדנות ובשל הסתת הבנות ע"י אימן, ולהשבה רטרואקטיבית של מזונות ששולמו.

תמצית העובדות הצריכות לעניין:

1. הצדדים הינם בני זוג לשעבר, ולהם שתי בנות ילידות 2002 ו-2004 הנמצאות במשמורת האם, כיום בנות 18 ו-16 בהתאמה.

2. הצדדים נפרדו עת היתה הנתבעת בהריון, והתגרשו בשנת 2004, מספר חודשים לאחר שנולדה הבת ק'.

3. בין הצדדים נוהלו מספר רב של הליכים, לרבות בעניין הקשר בין הבנות לאביהן, שתמציתם תפורט בהמשך. אין חולק כי הצדדים נפרדו על רקע מערכת יחסים טעונה והנתבע אף הורשע בפלילים בגין ארוע אלימות כלפי הנתבעת שארע בשנת 2003 (ר' נספח א' לתצהירי הנתבעת. לטענת האיש מדובר היה בארוע חד פעמי והודאתו בעובדות כתב האישום נבעה מייעוץ משפטי שקיבל בשעתו). לטענת התובע, האם התלוננה לאורך השנים על אלימות כלפי הקטינות אולם אלה התבררו כתלונות שווא. לתיק לא הוגשה כל ראיה בעניין אלימות מצידו של האב כלפי הבנות.

4. במשך השנים הקשר בין האב לבנות לא היה רציף ולא היה סדיר.

5. ביום 24.01.17 בעקבות נתק בין האב לבנות, ניתן פס"ד המורה על חידוש הקשר בין האב לקטינות, ונקבע מנגנון לחידושו לאחר שהקטינות נשמעו (תמ"ש 30350-10-15).

6. למרבה הצער המנגנון לא יושם.

7. בהסכמת הצדדים ומתוך ראיית טובת הקטינות הופנו הצדדים לגב' ב' (עו"ס ומטפלת פסיכוטרפיסטית) לשם טיפול מוכוון חידוש קשר. הקשר אכן חודש והמטפלת הגישה מעת לעת דיווחים שונים, עד אשר בשלב מסויים הקשר פסק (בסמוך להפסקת מעורבות העו"ס).

8. בעקבות תביעה נוספת שהגיש האב לביטול תשלום המזונות עקב התנהגות מרדנית של בנותיו, התקיים דיון ביום 22.10.19, בו הוסכם כי בית המשפט ישמע את הקטינות פעם נוספת.

9. באותו הדיון, האב הסכים כי תחת ביטול המזונות חלק מהמזונות יופקד לחיסכון שכן טען שהדבר יביא לחידוש הקשר. מנגד הודיעה האם כי אם לאחר שמיעת הקטינות, יסבור בית המשפט שהאם לא "סופר מעודדת" את הקטינות, מקובל עליה שהמזונות יופחתו והיתרה תופקד לתוכנית חיסכון עד הגעת הבנות לבגרות.

10. בפסק הדין שניתן ביום 27.11.19 צויינה התרשמותי מהשפעה ברורה על הקטינות ע"י אימן, הכל כפי שפורט בפסק הדין אשר התבסס גם על הדיווחים השונים שהוגשו לתיק הקודם. נקבע מנגנון לחידוש הקשר הכולל מפגשים בני שעתיים אחת לשבועיים, ליווי טיפולי, חיוב האב במזונות הקטינות הופחת ל 2,000 ₪ ונקבע כי היתרה תופקד בתוכנית חסכון ע"ש הקטינות ותועבר אליהן בגיל 18 (כל אחת – בהתאם לחלקה היחסי) או עם חידוש הקשר לכל הפחות במשך 6 חודשים רצופים, לפי המוקדם.

11. לאחר שנסיון לקיים מפגשים כשל, מחודש ינואר 2020 מזה כשנתים ימים, לא מתקיים כל קשר בין האב לבנותיו.

     

12. בנסיבות אלה ראה האב לנכון להגיש פעם נוספת תביעה זו לביטול המזונות באופן מוחלט, ובהמשך הגיש תביעה מתוקנת במסגרתה תבע אף השבת המזונות ששולמו מיום 27.11.19.

     

    תמצית ההליכים קודמים:

     

13. בשנת 2004, נוהלו תביעות בעניין מזונות ותביעות הדדיות בעניין משמורת (תמ"ש 770/04 תמ"ש 771/04 ותמ"ש 772/04). ביום 5.5.10 הגישה האם תביעה להגדלת מזונות (תמ"ש 3782-05-10) ותביעה לקביעת זמני שהות (תמ"ש 3809-05-10). ביום 5.1.14 הגישה האם תביעה לשינוי ואכיפת זמני שהות (תמ"ש 4644-01-14), ומספר חודשים לאחר מכן הגישה בקשה לצו הגנה (ה"ט 24730-04-14).

14. ביום 6.7.15 הגישה האם תביעה להגדלת מזונות (תמ"ש 11289-07-15) וזמן קצר לאחר מכן ביום 18.10.15 הגיש האב תביעה לשינוי זמני שהות (תמ"ש 30350-10-15).

15. בעקבות שינוי בסדר עבודת בית המשפט, הועברו התיקים לטיפולי בשנת 2016.

16. ביום 24.1.17 ניתן פסק דין לאחר שמיעת הקטינות, במסגרתו ניתנה הוראה על חידוש הקשר בין האב לקטינות, באופן הדרגתי, ובליוי צמוד של העו"ס המעורבת היטב במקרה. כן חוייב האב ליצור קשר טלפוני יזום ישירות לנייד של הקטינות, וזאת באופן שוטף שלא יפחת מאחת לשבוע. הובהר לאב כי "האחריות על קיום המפגשים ועל יצירת קשר טלפוני שוטף עם הקטינות מוטלת עליו, ואל לו להעביר מסר לקטינות כאילו היוזמה ליצירת הקשר ולשמירה עליו צריכה לבוא מצידן".

17. עוד נקבע כי במידה שהאב לא יגיע למפגש עם הקטינות לפחות אחת לחודש, הוא יחוייב בתשלום בסך של 250 ₪ בגין אותו החודש בנוסף לדמי המזונות השוטפים, וכי האם תתמוך בחידוש הקשר במידת יכולתה, ותאפשר לעו"ס לפעול לחידושו.

18. מנגנון זה לא יושם. ותחתיו נקבע מנגנון נוסף בליווי עו"ס ב' (ר' החלטה מיום 24.5.18 בתמ"ש 11289-07-15).

19. ביום 20.12.18 הגיש האב תביעה לביטול מזונות עקב התנהגות מרדנית (תמ"ש 46208-12-18), התביעה נמחקה משלא קדם לה הליך של יישוב סכסוך. ביום 16.1.19 הגיש האב בקשה לישוב סכסוך (י"ס 40520-01-21 ) ולאחר שזה הסתיים, הגיש התובע ביום 27.3.19 תביעה לביטול מזונות עקב התנהגות מרדנית (תלה"מ 62159-03-19).

20. ביום 27.11.19 ניתן פסק דין בתלה"מ 62159-03-19. בין היתר נקבע כי "האב יפגוש את הקטינות אחת לשבועיים למשך שעתיים בין השעות 17:00 עד 19:00 ב*****. היום ייקבע בהתאם לסדר יומן של הקטינות ובתיאום עם האב, וייקבע ע"י המטפלת גב' ב'. עו"ס ב' תגיש לתיק הודעה על היום בו תתקיים הפגישה תוך 14 יום, לאחר שתבדוק זאת עם הצדדים... עו"ס ב' תלווה את הליך הסדרת הקשר, המפגשים עם עו"ס ב' יתקיימו בהתאם לשיקול דעתה המקצועי, כאשר הצדדים ישאו בחלקים שווים בעלות הטיפול".

21. עוד ניתנו הוראות בעניין תשלום המזונות, והפקדת חלק מדמי המזונות לתוכנית חסכון ע"ש הקטינות כאשר הסכום יועבר לקטינות בהגיען לגיל 18 או עם חידוש הקשר לכל הפחות שישה חודשים רצופים, לפי המוקדם.

22. בפועל ההליך לא לווה ע"י עו"ס ב', נעשה נסיון לקיים קשר ללא מעורבות טיפולית אולם לאחר שלטענת האב בתום מפגש בחודש ינואר 2020 הבנות הלכו לדרכן מבלי לומר לו שלום – הוא נואש מיצירת קשר עימן.

23. ביום 23.7.20 הגיש התובע בקשה נוספת ליישוב סכסוך (י"ס 52935-07-20) ועם סגירתו, הגיש ביום 24.9.20 את התביעה הנוכחית לביטול מזונות ולהשבת מזונות ששולמו.

     

    תמצית טענות הצדדים :

24. לטענת האב מאחר שהוא איננו פוגש בקטינות כלל. חרף נסיונותיו לקיים קשר עם בנותיו, הן איבדו זה מכבר כל עניין בו או בחייו, התנהגותן כלפיו מרדנית, הן נתונות להסתה מצד אימן, ומאחר שנסיונות טיפוליים כמו גם הכרעות שיפוטיות שהורו על העברת חלק מהמזונות לחיסכון, כשלו כעת בשלה העת להפסיק כליל את החיוב במזונות בנותיו.

25. האם מתנגדת לביטול החיוב במזונות הבנות, טענה כי האב היה אלים כלפיה וכי הסיבה להפסקת הקשר נעוצה בחוסר עניין של האב בבנותיו, הוא לא שועה לנסיונות הבנות ליצור עימו קשר וכל רצונו להפסיק את תשלום המזונות.

     

    הפסקת מזונות בשל כשלון קשר, מרדנות, ניכור הורי – הדין החל:

     

26. האפשרות לפטור אדם מחובת תשלום מזונות, כולה או חלקה, מחמת התנהגות מחפירה של הזכאי במזונות כלפי החייב במזונות קבועה בסעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט – 1959. לאורך השנים, הביטוי התנהגות מחפירה של הזכאי למזונות פורש בצורה מצמצמת.

27. כאשר החיוב במזונות נעשה ע"פ הדין העברי, הכירה הפסיקה באפשרות להפחית או לבטל חיוב של מזונות ילדים מקום שמוכחת 'מרדנות' מצדו של הילד כלפי ההורה החב במזונותיו. על גישת המשפט העברי בכל הנוגע למזונות הבן המרדן ר' פסק דינו המקיף של חברי כב' השופט הבכיר אסף זגורי בתלה"מ (נצרת) 44950-12-18 ד.פ נ' מ.ב, (3.2.20).

28. בע"א 425/68 משכיל לאיתן נ' משכיל לאיתן, פ"ד כג(1) 309 (1969) נפסק כי שימוש בסנקציה של ביטול מזונות כדי להשפיע על ילד שיפגוש את הורהו, ספק אם זו הדרך לקרב לב ילד אל אביו, או שמא יש בכך אף להעמיק הקרע ביניהם. יחד עם זאת נפסק באותו מקרה כי לפי הדין העברי, קטין שמסרב להיות בקשר אם האב, פטור מתשלום מזונותיו. במקרהזה האם היא זו שתפרנס את הילד, ואין לה זכות לחזור בתביעה להשבת הוצאותיו כנגד האב, ואולם - במקרה שפטור ממזונות עלול להביא לחוסר בסיפוק צרכים הכרחיים של הילד בשל היעדר יכולתה של האם לספקם, ייתכן ובכל זאת יש מקום לחייב את האב להשלימם וזאת עד דרגת ההכרח. הלכה זו אושררה בפס"ד רבים בערכאות השונות.

29. לא אחת נפסק כי בית המשפט לא ימהר לפטור הורה ממזונות ילד "מרדן" (ר'א ע"א 199/77 חריר נ' חריר 1977). ייתכנו אף מקרים בהם מסרב הקטין לפגוש את הורהו ואף אינו נוהג בהם מצוות כבוד אב ואם ועדיין לא יוכרז כ"מורד", וזאת כאשר לא ניתן לתלות את האשם בקטין וכאשר הנסיבות מצביעות על צידוק לסרבנות. לעניין זה ר' הדברים שנפסקו בבע"מ 513/09 פלונית נ. פלוני (2010): "ייתכנו מקרים בהם מסרב הילד לראות את אביו או את אמו, ואף אינו נוהג בהם מצוות כבוד אב ואם, ועדיין לא יוכרז הילד כמורד, כאלה הם המקרים בהם לא ניתן לתלות את האשם בקטין וכאשר הנסיבות מצביעות על קיום צידוק לסרבנות...ילדים נוטים לשאת בקרבם כעסים רבים כלפי אותו הורה אשר ע"פ הבנתם אחראי לקרע במשפחה. לכן, אין די בסתם סירוב להיפגש עם ההורה כדי לשלול מהילד את מזונותיו, ולא בכדי נקבע כי יש לתור אחר ביטויי עולבים, גסים ופוגעים, שלא כמקרה זה, כדי לפטור את ההורה מתשלום מזונות ילדיו".

     

30. עוד נפסק כי על בית המשפט לשים לנגד עיניו את טובתו של הקטין הכוללת סיפוק צרכיו ההכרחיים על מנת שלא יגיע חלילה לחרפת רעב. בעניין זה ר' הדברים שנפסקו בע"א 199/77 הנ"ל, שם נפסק, בין היתר, כי "הפטור של האב אינו החלטי בכל הנסיבות, כי אפילו הבן או הבת מרדנים אין להביאם לסף רעב ולהשאירם בחוסר כל". ובהמשך - "מגמת בית המשפט העליון היא צמצום תוצאת הלכת "בן מרדן" באופן שפטור ממזונות עשוי לעמוד לאב רק במקרים קיצוניים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים".

31. לשם ביטול חובת המזונות בשל מרדנות קטינים, יש צורך בשניים: קיומה של הוראת בית משפט המחייבת את הקטינים בקיום הקשר; הסיבה לסרבנות הקשר היא בשל התנהגות הקטינים ולא בשל נסיבות אחרות, המצדיקות לכאורה את הסרבנות. ר' הפסיקה שהובאה ע"י חברי סגן הנשיא כב' השופט נמרוד פלקס בתמ"ש (ירושלים) 48008-03-19 פלוני נ' אלמוני (28.8.20) וביניהם ע"א 1880/94 קטן נ' קטן פ"ד מט(1)215 (1995), ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין, פ"ד מו(1) 289 (1991); ע"א 574/83 חג'ג' נ' חג'ג', פ"ד לח(3) 331 (1984); ע"א 66/84 למברג נ' למברג, פ"ד לח(3) 315 (1984); ע"מ (י-ם) 513/09 פלונית נ' פלוני (2010); תמ"ש (חי) 42858-03-10 האב נ' האם (2013), כן ר' תמ"ש 30589-10-12 ש.ה נ' א.ה 2013 וההפניות שם)

32. בפסק דינו האמור, ציין כב' סגן הנשיא נמרוד פלקס כי תביעה לביטול או צמצום חיוב במזונות ילדים צופה פני עתיד, ותכליתה להביא לחידוש הקשר בין הורה לילדו. כן ציין כי תביעה לביטול או צמצום החיוב במזונות ילד עוסקת במערכת היחסים שבין הילד לבין ההורה החייב במזונות, ויש בה הצבת "תג מחיר" למעשי הילד, תוך תקווה שזה יביאו לחדש את הקשר עם הורהו.

     

33. הפסקת החיוב במזונות או הפחתתם בגין סרבנות קשר לא נעשה בכל מקרה של העדר קשר, שכן הפטור ממזונות הינו אמצעי קיצוני שיש לנקוט בו במקרים קיצוניים "עד שמגיעים למסקנה כי אי רצון לפגוש בהורה שאין בידיו משמורת, מצדיק הפחתת המזונות הדרושים לקיומו, ראוי לנהוג בזהירות ובריסון". ר' ע"א 1880/94 הנ"ל, ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי (13.7.1994). בפסק דין אזולאי נפסק כי הפטור של אב ממזונות ילדו במקרה של אי קיום זמני שהות, אינו פטור מוחלט ושיקול העל הינו טובת הקטין. הפטור, כך נקבע, הוא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן.

     

34. על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, לרבות הסיבות שהובילו להיווצרות היחסים הבלתי תקינים, כאשר כאמור לעיל, המזונות לא יופסקו אם הדבר עלול להביא את הילד לחרפת רעב (ר': ע"א 1880/94 לעיל). על בית המשפט לנהוג באיפוק בכל הנוגע לעוצמת הפעלת הסנקציה "אין מבטלים מזונות של ילד מורד לחלוטין, ניתן להורות על צמצומם. החובה לספק את מזונותיו ההכרחיים שרירה וקיימת. לא דנים אותו לחרפת רעב, בוודאי כאשר אין לתלות את האשם בקטין" ר' תמ"ש (ת"א) 49073/98 פלוני נ. פלונית (2004), בע"מ 513/09 הנ"ל).

     

35. אשר לשיקולים שיש לבחון במקרה של תביעה לביטול מזונות בשל מרדנות ר' הדברים שנפסקו כב' השופט רובינשטיין ברע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית (15.7.10), בו נקבע כי האפשרות העקרונית להפחית או לשלול לחלוטין את מזונותיו של ילד סרבן (במקרים המתאימים) אינה שנויה במחלוקת, תוך פירוט שיקולים מנחים לשימוש בכלי של שלילת מזונות או הפחתתם:

     

    • שלילת מזונות או הפחתתם, לא יכולה להיות "הקו הראשון" של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם. מדובר בצעד קיצוני וחריף שיש להימנע ממנו אלא בנסיבות יוצאות דופן.

    • יש לשקול השלכות הפחתת המזונות על העמקת הקרע, וכן לקחת בחשבון תנהלותו לש האב העותר להפחתת הפיצוי, ולמניעים לעתירתו.

    • גם בהעדר "סיבה מוצדקת" לסרבנות הקשר, יש לתת משקל לעקרון העל של טובת הילד, בטרם ננקטים צעדים לרעתו.

    • במקרים "הקשים" והקיצוניים בהם מדובר בהתנהגות מחפירה של הילד, בקשר שלא נראית תקוה לשיקומו עד כדי כך שלא יהיה זה הוגן לחייב את האב לפרנס את הילד בבחינת היותו "כספומט" תוך התעלמות מהיחס המוענק לו, מחייב עיקרון טובת הילד לוודא לכל הפחות, שאין פגיעה בצרכיו הבסיסיים, שכן גם במקרים בהם בית המשפט סבור שהפחתת מזונות הינה הצעד הראוי – אין להביא את הקטן לסף רעב ולהותירו בחוסר כל (במקרה זה הזכות למזונות תהא מדין צדקה).

    • אין להסיר כליל אחריות מהאב, ויש לבחון האת האמצעי שפגיעתו פחותה (כגון צמצום היקף המזונות תחת ביטולם), תוך חתירה להשגת איזון ראוי בין שמירה על צרכיו הבסיסיים של הילד לבין הביטוי שיש לתת להתנהלותו.

36. כן ר' השיקולים שפורטו ע"י כב' השופט נפתלי שילה בתמ"ש (תא) 43572-10-12 פלוני נ' אלמוניות 2013), אותם על בית המשפט לשקול במסגרת טענת הורה לביטול מזונות בשל מרדנות.

37. כך נקבע בפסיקה כי יש הבדל האם התביעה נדונה תוך כדי ניסיונות נמשכים להפסיק את סרבנות הקשר או שמא היא נדונה לאחריו. "ככל שהתקיים נתק משמעותי יש להביא בחשבון שעולמו של הקטין עוצב והתגבש (במידה זו או אחרת) כאשר ההורה המסורב איננו חלק ממנו. במקרה כזה יכול וכבר נבנו מנגנוני הגנה מוצקים מפני חידוש הקשר (שמעורר חרדות ורגשות שליליים מן העבר), וגם את אלה יש להביא בחשבון בבחינה לקולא של טעמי הסרבנות" (ר' תמ"ש (ת"א) 7364-12-16 ת' נ' ל' 2017).

38. כן ר' רמ"ש (מרכז) 67214-03-18 מ.נ. נ' א.נ. (25.06.18) בעניין הצורך לשקול כל מקרה של שלילת מזונות בשל סרבנות קשר לגופו ולנסיבותיו לרבות ההשלכות על מצבו של הקטין ובשים לב לכך ששלילת מזונות הינו אמצעי קיצוני שיש לנקוט בו בריסון ובמקרים חריגים בלבד. בית המשפט העליון הותיר החלטה זו על כנה (בע"מ 6504/18 פלוני נ' פלונית (3.10.18). ור' הדברים שנפסקו בעניין זה בעמ"ש (חי') 41465-10-18 ש. נ' ש. (25.10.18), שם התייחס בית המשפט לחובת האב לנקוט בכל הפעולות הדרושות לשיקום יחסיו עם בנו ובחינת התנהגות הילד וסרבנותו נבחנה על רקע מכלול הנסיבות והקונפליקט ההורי.

39. מהאמור לעיל עולה כי ילד המסרב לציית לצו של בית המשפט בענייני הסדרי שהות, וזאת ללא הצדקה, וכאשר הסרבנות נובעת מרצונו העצמאי של הילד, מפסיד את זכותו למזונות על פי דין, אך זכאי למזונות מדין צדקה על מנת לאפשר לקטין את קיומו הסביר. ביטול מזונות יעשה במקרים קיצוניים ונדירים לאחר שבית המשפט שוכנע כי האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לשם חידוש הקשר ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר. הפסיקה התייחסה בעיקר בהקשר של בדין העברי אולם נראה כי יש לפסיקה זו רלבנטיות בהתייחס לדין אישי אחר נוכח הוראת סעיף 9 לחוק המזונות.

40. להבדיל מסיטואציה זו של סרבנות קשר מצידו של קטין, נראה כי אין חולק כי מקום בו מדובר בסרבנות קשר כתוצאה מניכור הורי, קרי סיטואציה בה הוכחה השפעה ברורה ומוחלטת על הקטין, שלא להיות בקשר עם אחד ההורים, מצידו של ההורה האחר, אין חולק כי הקפאת תשלום המזונות, הפחתתם ובמקרים המתאימים גם שלילתם, הינה חלק מארגז הכלים שעומד לרשותו של היושב בדין במסגרת טיפול במקרה של ניכור. במקרים אלה להבדיל ממקרים של סרבנות, מרכז הכובד והאחריות מוטלים על ההורה המנכר, ולא על הילד שניתק קשר עם מי מהוריו.

41. בסיטואציות אלה, הכירה הפסיקה באפשרות הטלת עיקר האחריות הכלכלית (ובמקרים קיצוניים מלוא האחריות הכלכלית) לדאגה לצרכיו של הקטין – על ההורה המנכר. אף מקרים אלה נבחנים במלוא הזהירות, כחלק מתהליך התערבות שיפוטי וטיפולי, וגם במקרים אלה עיקרון העל הינו טובת הקטין תוך דאגה כי צרכיו ההכרחיים של הקטין יסופקו. על הפחתת מזונות במקרה של ניכור הורי פתולוגי ר' פסק דינו המקיף של חברי כב' השופט אסף זגורי בתלה"מ 44950-12-18 הנ"ל וההפניות שם.

42. אולם לא כל סרבנות קשר מקורה בניכור הורי, ויש מגוון רחב של טעמים וסיבות לסירובו של קטין להיות בקשר עם מי מהוריו, כל מקרה לפי נסיבותיו הייחודיות. לפיכך, לטעמי הלכות אלה של מרדנות שמקורם הן בדין העברי והן בחוק המזונות, והשלכותיהן על החיוב במזונות, וההלכות שנקבעו בסיטואציות של ניכור הורי כחלק מסנקציה עונשית הרתעתית, דרות זו לצד זו.

     

    מן הכלל אל הפרט:

43. במקרה שלפני דרכי ההורים נפרדו לפני שנים רבות, בסמוך ללידת הקטינה ק', כל אחד מהם המשיך לכאורה בחייו ונישא בשנית, יחד עם זאת פעם אחר פעם חזרו להתגוששות משפטית על רקע אי קיום קשר סדיר בין האב לקטינות ובעניין גובה דמי המזונות.

44. פסק הדין האחרון שניתן ביום 27.11.19 לאחר שמיעת הקטינות, איזן הן את התנהגותו של כ"א מההורים בכל הנוגע לעידוד הקשר וקיומו היציב, את העובדה שהאם מחד לא מעודדת את הקשר אולם מנגד אף לא מונעת אותו, הן את גילן של הקטינות, התנהגותן, התרשמות בית המשפט מכלל הנסיבות והתהליכים השונים שהמשפחה עברה, המשפטיים והטיפוליים.

45. כאמור לעיל, בהתאם לפסיקה, ככלל אין מקום להפחתת או ביטול מזונות ילד כאמצעי הראשון בו נוקט בית המשפט לשם שיקום יחסי הילד וההורה. אין חולק כי במקרה זה ננקטו הליכם טיפוליים רבים, תוך מעורבות ממושכת של עו"ס לסדרי דין, מטפלת שליוותה את הליך חידוש הקשר אולם פעם אחר פעם, בסמוך לסיום מעורבות גורם טיפולי הקשר גווע (אף האב אינו חולק על כך ר' דברי האב בפרוטוקול מיום 22.10.19 בתלה"מ 62159-03-19. ר' דברי העו"ס לסדרי דין בתמ"ש 11289-07-15 פרוט' מיום 24.5.18 עמ' 12).

46. באופן לא ברור, הרושם הוא כי מאז ניתן פסק הדין האחרון, דווקא האב היה זה שסייג בצורה ברורה את התנהגותו כלפי הקטינות ונמנע מליזום מפגשים כלשהם או לקיים עימן קשר טלפוני חרף ניסיונותיהן של הבנות (ניסיונות שאינם שנויים במחלוקת).

47. אכן, בפסק הדין ציינתי כי האם רחוקה מלעודד אולם תיאורו של האב בכתב התביעה כאילו עסקינן ב"סרבנות קשר פתולוגית, קשה מתמשכת ומוחלטת" אף היא רחוקה מאוד מהמציאות.

48. בטיעוניו אלה מתעלם האב מהנסיבות הבאות:

    • פרידת ההורים במהלך הריונה של ק', על רקע מערכת יחסים מורכבת בין ההורים, בצילו של ההליך הפלילי, וכאשר למעשה מעולם לא התקיימו זמני שהות סדירים בין האב לבנות.

    • במאמר מוסגר יוער כי בעקבות אירוע אלמ"ב כלפי האם, הוגש נגד האב כתב אישום בשנת 2003. טענת האב כי "התיק נסגר כי לא היו הוכחות" (עמ' 5 ש' 24) איננה ברורה הן על רקע המסמכים שהוגשו לתיק לרבות הרשעתו והן נוכח טענותיו כי הודה בעקבות ייעוץ משפטי שקיבל.

    • לציין כי בכתב ההגנה שהוגש בשעתו בתמ"ש 3782-05-10 טען האב מאחר שהוא מתגורר ב***** ואינו יכול להיעדר מהעבודה, הוא לא יכול לראות את הבנות במהלך השבוע (ר' סעיף 15 לפסק הדין שניתן ע"י כב' השופט ארנון קימלמן ביום 18.09.12). אמנם בית המשפט התרשם כי האב עושה מאמצים רבים על מנת לעמוד בזמני השהות יחד עם זאת צויין כי קיים קושי של האב לקיימם במהלך השבוע. כך עלה קושי בהגעת האב ל****** מטעמים כלכליים, ובדיווחים שונים התרשמה העו"ס כי על האב לעשות מאמץ להגיע לראות את בנותיו (ר' דיווח העו"ס מיום 17.5.15 צורף לתצהיר האם. כן ר' דברי האב לפיהם לא יכול היה להגיע לראות את הבנות כל שבוע כי לא היה לו כסף (עמ' 6 ש' 29-32)).

    • לכל אורך השנים כאשר התקיימו זמני שהות, הם התקיימו בליווי של גורם טיפולי כלשהו, לרבות מעורבות אינטנסיבית של לשכת הרווחה, מפגשים במסגרות החינוכיות, ליווי טיפולי ועוד.

    • מטבע הדברים, קיים קושי ממשי לקיים זמני שהות בליווי של גורם טיפולי רציף מגיל לידה עד בגרות. יש לצפות מהורה שישכיל להפנים יכולות לקיים קשר עם ילדיו באופן עצמאי תוך לקיחת אחריות ויוזמה על קיום המפגשים וקיום קשר טלפוני סדיר ורציף.

    • ניכר כי להפסקת המפגשים בכל שלב בו נפסק ליווי גורם טיפולי, ישנה השפעה על הבנות, שנראה כי איבדו אמון ביכולת לקיים את הקשר באופן עצמאי שלא בצילו של הליך שיפוטי או הליך טיפולי.

    • האב נחקר ארוכות, ולא היה בפיו כל הסבר מניח את הדעת, מדוע איננו יוזם קשר עם בנותיו או משיב לנסיונותיהן ליצור עימו קשר. בכל הכבוד הנימוק כי חשש מתלונות שווא במשטרה איננו משכנע (בלשון המעטה), כאשר מעורבות משטרתית אחרונה ארעה לפני שנים רבות. בתמ"ש 11289-07-15 (פרוט' מיום 24.5.18 עמ' 11) טען האב כי הוגשו נגדו 11 תלונות במשטרה שהתבררו כתלונות שווא והאחרונה בהן היתה לפני ארבע וחצי שנים (קרי, סוף שנת 2013). בסעיף 6 לתצהירו טען שהוגשו נגדו 9 תלונות שווא. מכל מקום לא הגיש כל אסמכתא בעניין תלונות השווא הנטענות.

    • אין חולק כי האב לא התקשר או שלח הודעה לבנות בימי הולדת, לא הגיע לחגיגות בת המצווה, אישר כי הוזמן לבת מצווה של הבת הגדולה אולם לא הגיע כי "זה היה ב******... אין לי הסבר לא הגעתי וזהו" (עמ' 8 ש' 15-21) ואף לא יידע את הבנות מראש על נישואיו השניים (לטענתו יידע את הגדולה בדיעבד, לטענת האם נודע לבנות על כך מהרשתות החברתיות).

    • האב הודה כי מקבל מהבנות הודעות בנייד אולם לא השיב להן לטענתו כי לא ידע מי שולח את ההודעות הן או האם (עמ' 8 ש' 1-5). כן הודה כי קיבל הודעה מאחת הבנות על הידבקותה בקורונה וכי גם להודעה זו לא השיב בטענה כי חשש שתהיה שוב תלונה מצידה של מהאם (עמ' 8 ש' 9-11). בהמשך הודה כי לא התעניין בשלומה של הילדה שחלתה בקורונה (עמ' 10 ש' 10).

    • האב אישר שהבת פנתה אליו לצורך הסכמתו לשינוי כתובת במשרד הפנים אולם הוא סרב לכך וכאשר נשאל לסיבה השב "אין סיבה" (עמ' 9 ש' 24). בהמשך הסביר כי הוא מצפה לחום ואהבה מצד הבנות ולא רק כשהן צריכות משהו. עוד אישר כי כאשר ניסה לקבל פרטים על הבת דרך השירות הלאומי, היא פנתה אליו וציינה בפניו שהוא יכול לקבל ישירות ממנה כל פרט שירצה, אולם הוא לא השיב לה בשל "חשש מהאמא" (עמ' 10 ש' 15-19).

    • לא למותר לציין כי אף בהכרעות קודמות בעניינה של המשפחה, לצד חובת האם לעודד את הקשר הודגשה אף חובת האב ליזום קשר עם בנותיו, נוכח ההתרשמות שהאב מטיל עליהן את האחריות ליצירת הקשר.

    • בעניין זה ר' דיווח העו"ס מיום 17.5.15 בו צויינה תחושת הנטישה של הבנות והצורך בהשקעת מאמץ מצד האב. כן ר' דיווח דומה מיום 31.12.18 בענין אכזבת הבנות מהיעדרות האב מהמפגשים (דיווחי העו"ס צורפו לתצהיר האם). כן ר' דברי העו"ס לסדרי דין בתמ"ש 11289-07-15 פרוט' מיום 24.5.18 עמ' 13

       

49. לאחר שנים של התדיינויות במספר לא מבוטל של הליכים, הרושם הוא כי דפוס ההתנהלות שפורט לעיל, ועיקרו צורך בליווי מתמיד של גורם טיפולי והעדר יוזמה אקטיבית מצדו של האב, השפיע, בין היתר, על התנהגות האם שבנסיבות אלה לא ראתה לנכון לעודד את הבנות לקיים קשר עם אביהן או ליזום אותו ולהסתכן באכזבתן.

50. יצויין כי לא התרשמתי שהאם מונעת את הקשר בין הבנות לאביהן ואף בפסק הדין האחרון שניתן מערכת היחסים לא הוגדרה כ"מנכרת". בפסק הדין צויין במפורש כי נ' הביעה נכונות כנה לנסות פעם נוספת קיום קשר עם אביה, להבדיל מק', שכאמור למעשה "נולדה" לתוך הסכסוך בין הוריה, וביטאה אדישות מוחלטת.

51. בשקילת מכלול העניינים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי יהא זה בלתי צודק לשפוט את התנהגותן של הבנות כלפי אביהן במנותק מבחינת התנהלותו שלו ומכלל הסיפור המשפחתי.

52. אדגיש כי אין בליבי ספק שהאב אוהב את בנותיו ומעוניין באמת ובתמים בקשר עמן אולם כפי שצויין בפסק הדין, כפי שלא ניתן לצפות מאב "לחזר" ללא הפסקה להתייחסות מצד ביתו, כך קשה לצפות מהבנות שהן אלה שייזמו את הקשר ויתעניינו בו ובמצבו ויחזרו אחריו.

53. לכל אמור, יש להוסיף את העובדה כי מצבה הכלכלי של האם איננו מהמשופרים, וביטול המזונות עלול לגרום לפגיעה בסיפוק הצרכים ההכרחיים של הבנות.

54. המקרים בהם נשללו מזונות היו מקרים קיצוניים, לא שוכנעתי כי מקרה זה נופל לגדר אותם מקרים. למרבה הצער, ניתן לומר כי בני המשפחה התרגלו למציאות חיים מסויימת שנים ארוכות, כאשר כל אחד מבני המשפחה מצפה שהיוזמה והמאמץ לקיום הקשר תיעשה על ידי הצד השני.

55. במקרה של סרבנות קשר מצידו של הקטין, נוטה הפסיקה להפסיק את חיוב ההורה מנותק הקשר עם הגיעו של הקטין לבגרות/סיום לימודיו התיכוניים. הצפייה מבגיר, כי ינהג בדרך ארץ כלפי אביו המפרנס אותו, שונה מהצפייה מקטין, בוודאי במקרים בהם נתון הקטין להסתת ההורה השני.

56. במקרה זה כפי שפורט בפסק הדין בהליך הקודם, דווקא מהבת הבגירה התרשמתי מתקווה ורצון אמיתיים לקיים קשר עם האב, דבר שלמרבה הצער לא אירע. יחד עם זאת ההורים נפרדו כאמור לפני שנים רבות, מעולם לא היה קשר משמעותי ויציב בין האב לקטינות כאשר כל אחד מבני המשפחה תרם את חלקו, ואין מקום בנסיבות אלה להפסיק את תשלום המזונות עם הגיען של הבנות לבגרות.

57. לסיכום - אינני רואה לנכון לקשור בין חובת תשלום המזונות לבין קיומו של קשר בין הבנות לאביהן, מעבר לקבוע בפסק הדין שנתן ביום 27.11.19, ואין מקום לשנות דבר מהאמור בו. דרישת האב להורות על ביטול חיובו במזונות נדחית. ממילא נדחית דרישתו להשבת מזונות ששולמו לאם ממועד מתן פסק הדין.

58. כולי תקווה כי בני המשפחה ישכילו למצוא את הדרך לקיים קשר בין הבנות לאביהן שלא בצילו של הליך משפטי כלשהו.

59. בנסיבות – כל צד יישא בהוצאותיו.

     

     

    המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.

    ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ב, 01 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.