פס"ד המכריע בתביעה רכושית של אישה כנגד בן זוגה לשעבר

1. פסק דין זה עניינו הכרעה בתביעתה הרכושית שהגישה הגב' א.פ (להלן: "התובעת") כנגד מר ר.פ (להלן: "הנתבע").

עקרי העובדות

2. התובעת והנתבע הם בני זוג שנישאו ביום 7.6.1993, ולהם בן בגיר.

3. ביום 11.7.2021 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך, ומשלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, תיק יישוב הסכסוך נסגר.

4. ביום 3.1.2022 הגישה התובעת תביעה רכושית כנגד הנתבע, שבמסגרתה היא עותרת לקבלת הסעדים הבאים:

4.1      להורות, כי המסמך שכותרתו "הסכם ממון ואיחוד רכוש", שנחתם בין הצדדים ביום 19.1.2004 (להלן: "ההסכם"), הוא הסכם ממון תקף מחמת התנהגות הצדדים, אשר יש לאכפו.

4.2      ליתן פסק דין המצהיר, כי הדירה ברחוב ב' x בר.ה, הידועה כגוש xxx, חלקה x, תת חלקה x, הרשומה על שם הנתבע (להלן: "הדירה בר.ה"), היא דירה השייכת לצדדים בחלקים שווים ביניהם, אשר תיכלל באיזון הכולל, וזאת בשל שיתוף ספציפי בה.

4.3      להורות על פירוק השיתוף ועל איזון המשאבים ביחס לכלל הזכויות, הכספים, החובות והנכסים שצברו הצדדים החל ממועד הנישואים ועד למועד הקרע, איזון זכויות סוציאליות, כספים שנצברו בחשבונותיהם, מיטלטלין, רכבים ונכסי המקרקעין שבבעלותם.

5. ביום 10.12.2024 ניתנה החלטה, על יסוד הסכמת הצדדים, שלפיה מועד הקרע הוא 11.7.2021 (להלן: "מועד הקרע"). עם זאת, הצדדים לא עתרו למינוי אקטואר וביקשו להכריע תחילה בשאלה האם ההסכם שנחתם ביום 19.1.2004 בר תוקף משפטי, וכיוצא מכך, האם הדירה בר.ה היא נכס משותף לצדדים.

טענות הצדדים

6. טענות התובעת

6.1      לכל אחד מהצדדים הייתה דירה בבעלותו בטרם נישואי הצדדים - לתובעת דירה ברחוב הח' xx  בר.ג (להלן: "הדירה בר.ג") ואילו לנתבע דירה ברחוב ב' x, בר.ה. בשנת 1999, התובעת מכרה את דירתה בר.ג בתמורה לסך של 388,000 ₪, ומתוך סכום זה שולמה יתרת המשכנתא שרבצה על הדירה בסך של 53,619 ₪, כך שיתרת הסכום עמדה על 334,381 ₪. מתוך סכום זה, סך של 328,480 ₪ הועבר לחשבון הבנק הפרטי של התובעת בבנק הפועלים מס' חשבון xxxxxx, ומשם הועברו הכספים לפיקדונות שונים בחשבונה. בנוסף לכך, התובעת קיבלה בירושה מאמה סך של 42,000 $ (177,240 ₪) וסכום נוסף בסך 7,500 ₪. סכומים אלה הופקדו אף הם בחשבונה הפרטי של התובעת בבנק הפועלים.

6.2      הצדדים מתגוררים מאז תחילת נישואיהם בדירה ברחוב ב' x, בר.ה. עד לידת בנם, היה הנתבע מחוסר עבודה ונטל הפרנסה נפל על כתפי התובעת. בין השנים 1999 עד שנת 2002 העבירה התובעת לחשבון הנתבע סך מצטבר של 346,000 ₪ לצורך מחיית המשפחה וניהול הבית ואחזקתו. בשנת 2003 נקלעו הצדדים למשבר כלכלי, ועל כן הנתבע ביקש מהתובעת להעביר לחשבונו את כל כספי תמורת מכר דירתה, בתוספת כספי הירושה שקיבלה. הנתבע התחייב בתמורה לכך, לצרף את התובעת לחשבונו מס' חשבון yyyyy ואף הציע לתובעת לערוך מסמך המעגן הסכמה, שלפיה כלל רכוש הצדדים, בעבר בהווה ובעתיד, יהפוך למשותף. לפיכך, ביום 1.7.2003 ערכו הצדדים מסמך שכותרתו "הסכם ממון ואיחוד רכוש", אשר הסדיר את השותפות בכלל רכושם, לרבות רכוש שנצבר טרם הנישואין. ההסכם קובע, כי הרכוש המשותף של הצדדים, שיחולק ביניהם שווה בשווה, כולל את הזכויות והנכסים הבאים: הדירה בר.ה, הכספים שצברו הצדדים במהלך השנים, רכב שהיה רשום על שם הצדדים, מגרש חקלאי שבבעלות התובעת וניתן לה במתנה על ידי אביה, כספים המופקדים בחשבון הבנק ע"ש התובעת, שמקורם בכספי ירושה שקיבלה מאימה ובכספי מכר דירתה בר.ג, וכל כסף שמקורו בזכייה, ירושה, עיזבונות מהורי הצדדים או קרוביהם אשר יועבר לחשבון המשותף.

6.3      מיד לאחר עריכת ההסכם, צירף הנתבע את התובעת כשותפה לחשבון הבנק שלו, מס' חשבון yyyyy, ולאחר שצורפה התובעת לחשבון זה, היא העבירה לאותו חשבון את מלוא הכספים שנותרו בחשבונה הפרטי, סך של 345,000 ₪. הגם שההסכם נערך עוד ביום 1.7.2003, הוא נחתם פורמאלית על ידי הצדדים רק ביום 19.1.2004. הצדדים לא פנו לבית המשפט על מנת לאשרו ולתת תוקף של פסק דין להוראותיו, היות שלא היו מודעים לכך שהדבר נדרש והיות שסברו בתום לב, כי בהתנהלותם ובהוצאת ההסכם אל הפועל יש כדי להקנות להסכם תוקף מחייב. הצדדים נהגו לאורך השנים בהתאם להוראות ההסכם, ערכו צוואה הדדית התואמת את הסכמותיהם בהסכם, ואף אחד מהם לא העלה כל דרישה לביטול או שינוי ההסכם. התובעת שיתפה את הנתבע בכלל רכושה מתוך סברה, כי ההסכם בעל תוקף חוזי מחייב.

6.4      הדירה בר.ה עמדה בלב חיי הצדדים, מומנה, הוחזקה, נוהלה ושימשה בפועל כנכס משפחתי לכל דבר. המשכנתא על הדירה בר.ה שולמה מהחשבון המשותף של הצדדים, שבו הופקדו הכנסותיה של התובעת. כמו כן, הצדדים ערכו שיפוץ נרחב בדירה, שכלל הרחבה ומטבח חדש, צנרת ורכישת אביזרים חשמליים, שיפוץ האמבטיה והמקלחון, וזאת מכספים משותפים. חשבון הנתבע, אליו צורפה התובעת, שימש כחשבון משותף שבאמצעותו מומנו כל הוצאות הבית והתא המשפחתי.

6.5      לאור ההסכם שעליו חתמו הצדדים, שעל פי הוראותיו נהגו הצדדים, והעובדה כי התובעת העבירה לחשבון המשותף את כספי מכר דירתה וכספי הירושה שקיבלה, תוך שהסתמכה על הוראות ההסכם, ואף לנוכח העובדה כי המדובר בדירה שבה התגוררו הצדדים כל השנים ואשר שימשה כנכס משפחתי - יש להורות על מתן פסק דין המצהיר על היותה של התובעת בעלת מחצית הזכויות בדירה בר.ה ועל פירוק השיתוף בדירה זו. כמו כן, יש לערוך איזון משאבים, שבמסגרתו יכללו הזכויות הסוציאליות של הצדדים, לחלק את הכספים בחשבונות הבנק שווה בשווה, לפרק את השיתוף ברכב הרשום על שם התובעת ובמיטלטלין.

7. טענות הנתבע

7.1      דין התביעה להידחות. לכל אחד מהצדדים הייתה דירת בבעלותו, עוד קודם לנישואין. דירת התובעת בר.ג נמכרה בשנת 1999 ותמורת המכירה בסך 270,000 ₪ הוכנסה לחשבון הבנק של התובעת. בבעלות התובעת מגרש ברחוב הש' בר.ה ששוויו, עם שינוי יעוד, יעמוד על 3 מיליון ₪. לנתבע התברר במקרה, כי בבעלות התובעת חלקת אדמה נוספת ב"ג.י", שאת קיומה הסתירה. הדירה בר.ה נרכשה על ידי הנתבע ביום 28.2.1984, קרי כ-10 שנים לפני הנישואין. הנתבע כיסה, עוד בשנת 1992, את מלוא המשכנתא בגין הדירה בר.ה (דהיינו, בטרם נישואיו לתובעת). לא ברור כיצד עותרת התובעת למתן פס"ד הצהרתי ולפירוק שיתוף, לגבי נכס שאינו רשום על שמה ואשר אינו מהווה נכס בר איזון.

7.2      מאז לידת הבן ובמשך 22 שנים, התובעת לא עבדה. עוד לפני לידת הבן, התובעת פוטרה מעבודתה ועבדה רק בעבודות מזדמנות ולמשך זמן קצר. הבן שולב במסגרת חינוכית, ועל כן לא הייתה כל הצדקה לכך שהתובעת לא תעבוד. הנתבע מצדו, עבד לאורך השנים, כמנהל מכירות שכיר ב"מ'", כשכיר בעיתון "ח'", ומאז 4.1.2000 ועד ליציאתו לפנסיה ביום 2.11.2017, הוא עבד כמנהל תיקי לקוחות ב"ל'".

7.3      לנתבע היה חשבון בנק בבנק הפועלים סניף כ', שאליו צורפה התובעת. ביום 3.8.2004 פתחו הצדדים חשבון משותף בבנק לאומי סניף ר.ה, וזאת תחת החשבון בבנק הפועלים שנסגר. בחשבון זה הופקד שכרו של הנתבע עד למועד שבו התובעת משכה כספים מהחשבון לטובת שכ"ט עו"ד. כמו כן, בחשבון זה מופקדים כספי קצבת הנכות של הבן א'. לתובעת יש חשבון בנק נוסף בבנק הבינלאומי סניף צ', שאותו היא מסתירה.

7.4      המסמך שמצרפת התובעת אינו "הסכם ממון" כנדרש בחוק. מדובר במסמך, שנערך על ידי התובעת ואשר הנתבע מכחיש את תוכנו. המסמך לא אושר על ידי בית המשפט, ולאחר דין ודברים, הצדדים חזרו בהם מהסכמותיהם, סירבו לאשרו והנתבע אף קרע את המסמך והשליך אותו לפח. טענת התובעת, שלפיה הצדדים לא היו מודעים לכך שעליהם לאשר את ההסכם, אינה אמת. התובעת סירבה לשתף את הנתבע במגרש שבבעלותה.

7.5      בין הצדדים חל משטר של הפרדה רכושית מוחלטת במהלך הנישואין. חיי הנישואין התאפיינו בחוסר שיתוף. התובעת לא העבירה את כל ממונה לחשבון המשותף, אלא סכומים חלקיים בלבד, כראות עיניה. גם לאחר 2004 לא העבירה את שארית כספי מכר הדירה והירושה, אשר התחייבה, והצדדים לא נהגו לפי ההסכם. בין הצדדים היו משברי אמון והם עמדו להתחיל הליך גירושין, עוד כשבנם א' היה כבן 5 שנים. הצדדים לא חיו חיי זוגיות ולא חיו חיי אישות. הצדדים לא התגרשו, רק בשל הסכמה משותפת להמשיך לחיות תחת קורת גג אחת למען בנם, המצוי על הרצף האוטיסטי, ומשהובהר על ידי מטפליו, כי פרידה עשויה להחמיר את מצבו.

השאלות הטענות הכרעה בהליך זה הן:

8. האם חלה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לזכויות בדירה בר.ה, באופן שיש לראות בה דירה המשותפת לצדדים, ובחלקים שווים ביניהם?

9. האם המסמך שכותרתו "הסכם ממון ואיחוד רכוש", שעליו חתמו הצדדים ביום 19.1.2004 הוא הסכם ממון תקף, אשר יש לאכפו?

10. מהם הנכסים והזכויות שיש להורות על פירוק השיתוף ואיזון הזכויות בהם?

דיון והכרעה

11. הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובעות, כי על זוגות שנישאו לאחר יום 1.1.1974, חל הסדר איזון משאבים אובליגטורי דחוי. על פי הסדר זה, עם פקיעת הנישואין או במועד שנקבע בהתאם להוראות סעיף 5א, יש לערוך איזון משאבים של כל הנכסים ושל כל ההתחייבויות אשר נצברו על שם כל אחד מבני הזוג ממועד הנישואין ועד מועד הקרע, ובן הזוג ששווי חלקו בנכסים עולה על חלקו של האחר, מעביר לבן הזוג השני, את ההפרש הנדרש לשם איזון שווה.

12. בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון, "זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; (2) גמלה...(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם" (להלן: "נכס חיצוני").

13. נוסף על הסדר איזון המשאבים, יכול ויוכח, כי לצד איזון המשאבים הסכימו הצדדים לשתף זה את זה, בנכס חיצוני - היינו נכס שחוסה תחת הוראות סעיף 5(1)-(3) לחוק יחסי ממון. הלכת השיתוף הספציפי היא יציר פסיקה, אשר התפתחה לאחר חקיקת חוק יחסי ממון.

14. על פי הִלכת השיתוף הספציפי, ניתן להחיל על נכסים חיצוניים הוראות "דין כללי". ראו רע"א 8672/00 שהלה אבו רומי נ' ח'אלד אבו רומי, פד"י נו(6) 175 (27.8.2002). תמצית ההלכה היא, כי אין מניעה, שבן זוג יטען מכוח דין כללי, כי יש לו זכויות בנכס הרשום על שם בן-הזוג האחר גם אם זהו נכס חיצוני. ראו בהקשר זה דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 29 לפסק הדין של עבוד הנשיאה בדימוס, השופטת א' חיות מיום 24.6.2021:

"... תכליתה של הלכת השיתוף הספציפי צנועה בהרבה מזו של חזקת השיתוף: היא לא נועדה לשמש 'כלל-על' של דיני המשפחה אשר חולש על נכסי בני הזוג. היא כלי משפטי המאפשר הכרה בקיומו של שיתוף בנכס ספציפי, וזאת מכוח הדין הכללי. השיתוף שנוצר מכוחה מבטא סוגי שיתוף שמוכרים בדין הכללי, על ענפיו השונים, 'תוך התייחסות למערכת היחסים המיוחדת של השותפות הנובעת מחיי הנישואין, כשם שבמישורי משפט אחרים מגמשת את עצמה הפרשנות המשפטית לסיטואציות המיוחדות שבהן מיושם הדין הרלוואנטי'"

15. לצורך הוכחת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני, יש להוכיח קיומו של "דבר מה נוסף", היְינו, להוכיח קיומן של נסיבות נוספות לעצם קיום חיי נישואין. מהותו והיקפו של אותו "דבר מה נוסף" הם מבחן עובדתי התלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה. ראו בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 לפסה"ד מיום 7.1.2010; בג"ץ 287/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 14 לפסה"ד מיום 27.3.2016; ע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ, פסקה 13 לפסה"ד של הנשיא השופט עמית מיום 11.8.2011.

16. גבולותיהּ, היקפהּ ומבחניהּ של הִלכת השיתוף אינם חדים ומשתנים ממקרה למקרה (ראו בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (26.10.2011)). הנתונים לבדיקה נחלקים לשתי קבוצות עיקריות, האחת הנכס עצמו (טיבו של הנכס, עלותו, ערכו ומידת ההשקעה המשותפת בו) והשנייה, לבני הזוג והתנהלותם (האִם מדובר בנישואים ראשונים, אורך הנשואים, טיב מערכת היחסים, קיומם של ילדים משותפים וכיוצ"ב) (ראו בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.2012)) וגם התנהלות הצדדים, כוונות הצדדים, "ההתנהגות ההשקעתית" ועוד (ראו בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14.3.2007)).

17. במקרה שלפניי, התובעת טוענת, כי שררה בין הצדדים כוונת שיתוף ספציפי בכל הנוגע לזכויות בדירה בר.ה וכי הוסכם בין הצדדים, במסגרת הסכם שעליו חתמו, כי ישותפו בכלל הזכויות הרשומות על שם מי מהם – ובכלל זאת בדירה בר.ה, המהווה נכס חיצוני שאותו רכש הנתבע בטרם הנישואין.

18. הנטל להוכיח, כי בנסיבות העניין מתקיימים התנאים לאכיפת ההסכם וכי חלה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לדירה בר.ה, מוטל על כתפי התובעת, כבבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". עתה יש לבחון, האם התובעת עמדה בנטל זה.

19. אקדים אחרית לראשית, ואציין כי לאחר ששמעתי את הצדדים בפניי, בחנתי החומר שבתיק, ושקלתי בדברים, נחה דעתי, כי בנסיבות המקרא דנא התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את טענתה, כי בין הצדדים שררה כוונת שיתוף ספציפי בכל הנוגע לזכויות בדירה בר.ה, וכי ההסכם שנערך ביום 1.7.2003 ונחתם על ידי הצדדים ביום 19.1.2004 הוא הסכם תקף משפטית, אשר יש לאכפו. להלן אפרט הטעמים לכך.

20. מהראיות והעדויות שהוצגו בפניי, עולות העובדות הבאות:

20.1      הצדדים נשואים זל"ז מזה למעלה מ- 32 שנים (משנת 1993), ולשניהם אלה הם נישואיהם הראשונים.

20.2      לכל אחד מהצדדים הייתה דירה בבעלותו, טרם הנישואין - לתובעת דירה ברחוב הח' xx, בר.ג ואילו לנתבע דירה ברחוב ב' x, בר.ה.

20.3      הצדדים מתגוררים יחדיו, מאז נישואיהם, בדירה בר.ה.

20.4      לצדדים בן משותף יליד שנת 1999, המצוי על הרצף האוטיסטי, אשר מתגורר עמם.

20.5      דירת התובעת בר.ג נמכרה בשנת 1999 ותמורת המכר, בניכוי המשכנתא, הופקדה בחשבון בנק הרשום על שם התובעת בבנק הפועלים, סניף xxx, מס' חשבון xxxxxx (להלן: "חשבון התובעת") (ראו נספחים א' ו- ב' לתיק המוצגים מטעם התובעת).

20.6      הנתבע ניהל אף הוא חשבון בנק נפרד, הרשום על שמו, בבנק הפועלים, סניף xxx, מס' חשבון yyyyy.

20.7      בחשבון התובעת הופקדו לא רק כספים שהתקבלו ממכירת דירתה בר.ג, אלא גם כספים שמקורם בירושה שקיבלה מאמה המנוחה (ראו נספח ג' לתיק המוצגים מטעם התובעת).

20.8      ביום 1.7.2003 ערכו הצדדים מסמך, שכותרתו "הסכם ממון ואיחוד רכוש", המסדיר שותפות ברכושם, לרבות רכוש שנצבר לפני הנישואין ורכוש שהתקבל בירושה/מתנה. מסמך זה נחתם על ידי הצדדים ביום 19.1.2004, אך לא אושר על ידי כל ערכאה שהיא.

20.9      הנתבע צרף את התובעת כשותפה לחשבונו מס' yyyyy, כך שחשבון זה הפך להיות חשבון משותף של הצדדים. בין התאריכים 20.7.2003 עד 29.10.2003 - קרי, לאחר צירופה של התובעת לחשבון זה - התובעת הפקידה בחשבון הנ"ל כספים, שמקורם בכספי מכר דירתה ברמ.ג ובירושה שקיבלה בסך כולל 323,600 ₪ (ראו דפי חשבון – נספח ו' לתיק המוצגים מטעם התובעת), והכל לפי הפירוט הבא:

• ביום 20.7.2003 בוצעה העברה לעצמי ע"ס 7,000 ₪ מחשבון התובעת מס' xxxxxx בבנק הפועלים לחשבון yyyyy סניף xxx בנק 12 (הפועלים).
• ביום 21.9.2003 בוצעה העברה לעצמי ע"ס 7,000 ₪ מחשבון התובעת מס' xxxxxx בבנק הפועלים לחשבון yyyyy סניף xxx בנק 12 (הפועלים).
• ביום 21.10.2003 - בוצעה העברה לעצמי ע"ס 8,000 ₪ מחשבון התובעת מס' xxxxxx בבנק הפועלים לחשבון yyyyy סניף xxx בנק 12 (הפועלים).
• ביום 28.10.2003 – בוצעה העברה לעצמי ע"ס 301,000 ₪ מחשבון התובעת מס' xxxxxx בבנק הפועלים לחשבון yyyyy סניף xxx בנק 12 (הפועלים).
• ביום 29.10.2003 – בוצעה העברה/הפקדה ע"ס 600 ₪ מחשבון התובעת מס' xxxxxx בבנק הפועלים לחשבון yyyyy סניף xxx בנק 12 (הפועלים).

20.10    לעניין זה ראו דברי התובעת בעמ' 19, ש' 15 עד ש' 28:

"את העדת קודם שאת כל הכספים שלך ממכר הדירה ברחוב הח' בר.ג.

ת:       כן.

ש:      בסך של כ-300,044, 344,000 ₪ בערך הפקדת בחשבון פרטי על שמך בבנק הפועלים, אוקיי?

ת:       כן.

ש:      מה עשית הלאה עם הכספים האלה?

ת:       הכספים היו מושקעים ולימים בשנת 2003 ר' כל הזמן לחץ עלי שאני אעביר את הכספים לחשבון המשותף, החשבון שלו התנהל בזמנו בבנק הפועלים גם כן yyyyy והוא ביקש ממני שאני אעביר את כל הכספים לחשבון אחד כדי שנחסוך בעלויות ואני סברתי שמאחר ואני באה מרקע של הורים גרושים שבמשך שנים אני ספגתי את המלחמות ביניהם החלטתי חשבתי לתומי שככה צריך להתנהל ולנהל משק בית משותף כשאני בוטחת בו, בוטחת בו שאנחנו ננהל אותו בצורה שקופה ומאוד וצודקת".

20.11    הנתבע אינו מכחיש, כי הסכום שהפקידה התובעת בחשבון yyyyy עומד על כ- 320,000 ₪. לעניין זה ראו דבריו בעמ' 87:

"כב' הש' רון:דקה. ב-28 לאוקטובר 2003 לא הועבר סך של 301,000 ₪ לחשבון?

ת: אוקיי.

כב' הש' רון: עבר?

ת:יכול להיות שכן, כן.

כב' הש' רון: היא העבירה? היא העבירה?

ת:היא העבירה 320,000 ₪ משהו כזה, אבל לא 600.

כב' הש' רון:למה היא העבירה את הסכום הזה?

ת:מה?

כב' הש' רון:למה היא העבירה אותו?

ת:אנחנו לחשבון המשותף היא העבירה אותו, אבל לא 600, זה לא מדברים על 600".

20.12    לימים, החשבון המשותף בבנק הפועלים נסגר, ובמקומו פתחו הצדדים חשבון משותף בבנק לאומי, סניף yyy, מס' חשבון xxxxxxxxx/yy (ראו סעיף 53 לכתב התביעה, סעיף 30.2 לתצהיר התובעת) (להלן: "החשבון המשותף").

20.13    מערכת היחסים שבין הצדדים לא הייתה טובה, והם אף שקלו את האפשרות להתגרש זה מזו, אך בסיכומו של דבר בחרו במודע להמשיך לחיות יחד למען בנם, המצוי כאמור על הרצף האוטיסטי, מתוך הבנה כי פירוד ביניהם יחמיר את מצבו הרגשי של בנם.

21. "הסכם הממון ואיחוד רכוש"

22.1      ביום 1.7.2003 ערכו הצדדים הסכם, שאותו ניסחו בעצמם, שכותרתו "הסכם ממון ואיחוד רכוש". הסכם זה נחתם על ידי הצדדים ביום 19.1.2004.

21.2      במסגרת ההסכם, הסכימו הצדדים, כי הרכוש המשותף, אשר נצבר על ידם מאז תחילת נישואיהם ביום 7.6.1993, יחולק בחלקים שווים ביניהם. כמו כן, הצדדים הסכימו, כי מאחר ועברו 10 שנות נישואים ולצדדים בן משותף, הרי שגם רכוש שנרכש ונצבר עוד קודם לנישואיהם יהווה רכוש משותף שיחולק באופן שווה ביניהם. ההסכם קובע, כי הרכוש הנ"ל כולל זכויות אלה:

• דירת המגורים בר.ה, אשר נרכשה על ידי הנתבע בהיותו רווק, ועדיין רשומה על שמו בטאבו;
• כספים שנצברו במהלך שנות חייהם המשותפים, ובכלל זאת חסכונות, קופות גמל, קרנות השתלמות, שני ביטוחי מנהלים ע"ש הנתבע וחשבונות בנק משותפים;
• רכב ר.ג שנת 2000 הרשום על שם התובעת;
• מגרש חקלאי בגוש xxxx חלקה x, הנמצא בר.ה, שבבעלות פרטית של התובעת וניתן לה במתנה על ידי אביה בהיותה כבת 13 שנים;
• כסף הנמצא בחשבון נפרד של התובעת שמספרו xxxxxx בבנק הפועלים סניף כ' – יועבר לחשבון משותף בבנק הפועלים שמספרו yyyyy. על פי האמור בהסכם, מקור הכסף בירושה שקיבלה התובעת מאמה לאחר פטירת האם ובנוסף כספי מכירת דירה, שהייתה בבעלותה של התובעת מלפני הנישואין ברח' ח' xx בר.ג;
• הוסכם כי כל כסף שמקורו מזכייה, ירושה עזבונות וכדומה מהורי ו/או קרובי שני בני הזוג, יועבר לחשבון משותף בבנק הפועלים yyyyy. חשבון זה ינוהל על ידי שני בני הזוג ולשניהם תהיה זכות חתימה בו הזכות למשוך כספים מהחשבון. הכספים והחשבונות ינוהלו על ידי שני הצדדים באופן שווה והכל בהתייעצות ובשיתוף פעולה.

21.3    עוד הוסכם במסגרת ההסכם הנ"ל, כי במקרה של גירושין, יחולק הרכוש הנזכר לעיל, באופן שווה בין הצדדים, כך שלכל צד יהיה 50% מהרכוש. התובעת העידה בעמ' 21 לפרוט' על נסיבות עריכת ההסכם, ועדותה הייתה אמינה בעיני:

"הוא ביקש ממני להכניס גם את הכסף הזה לחשבון המשותף ואז הוא ישבנו וערכנו את ההסכם ממון וכתבנו אותו כשאנחנו כשאנחנו מסכימים על כל הפרטים של שכתובים שם ועל החלוקה ופעלנו על פי ההסכם ממון הזה במשך כל השנים".

21.4      סעיף 2 לחוק יחסי ממון קובע כי "הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה  או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג, וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור".

21.5      תכלית דרישה צורנית זו לנטרל את הלחצים הקיימים על הצדדים בעת עריכת הסכם הממון והבטחת רצונם החופשי בהתקשרות בהסכם. ראו ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421 (29.6.1982).

21.6      במקרה שלפנינו, אין חולק, כי ההסכם לא אושר על ידי כל ערכאה שהיא – כשיצוין, כי התובעת טוענת, כי היא כלל לא ידעה שיש צורך לאשר את ההסכם. לעניין זה ראו דברי התובעת בעמ' 27 לפרוט' ש' 17 עד ש' 35:

"ת:    הנוסח מצאתי אותו באינטרנט כנוסח קביל ופשוט ועליו עשינו את השינויים שרצינו.

ש:      אוקיי.

ת:       ושעליהם הסכמנו.

... את ידעת היטב מה צריך לעשות עם הסכם כזה.

ת:       לא, לא ידענו.

ש:      עם הסכם ממון.

ת:       לא ידענו.

ש:      זה לא היה כתוב באינטרנט?

ת:       לא".

21.7      ככלל, מקום שבו לא מתקיימת הדרישה הצורנית, שעניינה אישור ההסכם על ידי בית המשפט או בית הדין הדתי, הרי שאין לפנינו הסכם אכיף. עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מהאפשרות שהסכם מעין זה ייאכף, אף שלא אושר - מקום שבו מבוצע חלק מהסכם הממון ומי מהצדדים משנה לרעה מצבו בהסתמך על כך, עשוי להיות הצד האחר מנוע ומושתק מלהתכחש להתחייבויותיו, נוכח חובת תום הלב. ראו ע"א 151/85 רודן נ' רודן, פ"ד לט(3) 186, 193 (28.7.1985); בע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית  (27.4.2010); בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני  (26.1.2006).

21.8      לעניין זה ראו גם דברי כב' השופט נ' פלקס בפסק דינו בתיק תה"ס (משפחה יר') 32295-11-15 ל.ב. נ' ב.ב. (6.9.2015), "... על אף שהדין הנוהג הוא כאמור, כי הסכם ממון טעון אישור ביהמ"ש. אין בכך כדי לגרוע מהאפשרות שהסכם מעין זה ייאכף, אף שלא אושר. מקום בו מבוצע חלק מהסכם הממון ומי מהצדדים משנה לרעה מצבו בהסתמך על כך, עשוי להיות הצד האחר מנוע ומושתק מלהתכחש להתחייבויותיו, נוכח חובת תום הלב. לעמדת ביהמ"ש, השיקולים העיקרים אותם יש לבחון בהקשר זה הם: כיצד התנהגו הצדדים לאחר חתימת הסכם הגירושין, האם שינו מצבם לרעה, והאם קיום הסכם הגירושין מוביל לתוצאה בלתי צודקת, או גורם עוול למי מהצדדים. ואולם, כדי לבחון שיקולים אלו, יש לסקור תחילה את התנהלות הצדדים עובר לחתימה על הסכם הגירושין".

21.9      במקרה שלפניי, הנתבע אינו מכחיש, כי חתם על ההסכם (ראו דבריו בעמ' 1 לפרוט' מיום 3.10.2022 ש' 18). זאת ועוד, הנתבע העיד, כי הוא רצה בהסכם ובאישורו בבית המשפט, אלא שלטענתו, התובעת סירבה לאשר את ההסכם בבית המשפט, כיוון שלא הייתה מעוניינת לשתף את הנתבע בזכויותיה במגרש בר.ה. חרף טענת הנתבע, כי התובעת סירבה לאשר את ההסכם בבית המשפט, הנתבע מאשר, כי התובעת נהגה בהתאם להוראות ההסכם, בכך שהעבירה לחשבונו - שלימים הפך לחשבון משותף - כספים נפרדים השייכים לה, אשר מקורם בתמורת מכר דירתה בר.ג ובכספי ירושה שקיבלה.

21.10    איני מקבלת את טענת הנתבע, כי ההסכם לא אושר בשל התנגדותה של התובעת לכך, שהרי טענה זו עומדת בסתירה לטענת הנתבע בסעיף 25 לתצהירו, שם ציין "בשנת 2003 ערכה התובעת מסמך הנחזה לטענתה להסכם ממון תוך שדרשה ממני כי הסכם זה ייחתם על ידי שנינו ולאחר מכן יאושר בבית המשפט לענייני משפחה". יתרה מזו, אין זה סביר, כי התובעת הייתה מעבירה לחשבון הנתבע כספים נפרדים השייכים לה, אם אומנם הייתה יודעת, כי נדרש לאשר את ההסכם בבית המשפט, על מנת להקנות לו תוקף משפטי מחייב. עצם העברת כספיה הנפרדים של התובעת לחשבון הנתבע (שהפך לחשבון משותף), מלמדת על כך שהתובעת סברה, כי מדובר בהסכם תקף ומחייב, כפי שהוא.

21.11    מעדות הנתבע עולה, כי רק לאחר תקופה ארוכה ממועד חתימת ההסכם, הנתבע חזר בו מהסכמותיו על פי ההסכם וקרע את ההסכם (כך לטענתו) – כל זאת, לאחר שהתובעת כבר העבירה את כספיה הנפרדים לחשבונו (שהפך לחשבון משותף). לעניין זה ראו עדות הנתבע בעמ' 85, ש' 9 עד ש' 26 (ההדגשות אינן במקור – ג.ר.):

"כב' הש' רון: אתה בעצם רצית שההסכם הזה יאושר? הסכמת לתוכן שלו ורצית שהוא יאושר?

ת:               כן, רציתי, כן.

כב' הש' רון: זה השאלה, רצית?

ת:               כן, כן, כן, אבל ברגע שהיא לא הסכימה ברגע שהיא באה ואמרה 'אני לא מוכנה, אני לא שלמה עם העניין הזה של המגרש', ככה היא אמרה לי, 'אני לא שלמה ולא שלמה ולא שלמה', אז אמרתי לה, 'אוקיי, אין הסכם', קרעתי את זה, אנחנו לא.

כב' הש' רון: כמה זמן זה היה אחרי שנחתם ההסכם הזה?

ת:               זה היה זמן כי אני לא.

כב' הש' רון: מה זה זמן? חודשים?

ת:               לא הייתי נמהר.

כב' הש' רון: שנים?

ת:               לא יודע אם שנים, אבל הרבה זמן אחרי.

כב' הש' רון: זאת אומרת אחרי שהיא כבר העבירה את הכסף שלה לחשבון המשותף אז אתה קרעת את ההסכם והחלטת שאין יותר הסכם, כן? זה מה שאתה אומר?

ת:               כן.

כב' הש' רון: כן? אוקיי.

ת:               מתי בדיוק? לא יכול להגיד לך, אבל זה היה לאחר, כן.

כב' הש' רון: טוב".

21.12    הנתבע טוען, כי התובעת לא הפקידה את מלוא כספי מכר דירתה ואת כספי הירושה שקיבלה בחשבון המשותף, אולם טענתו זו לא הוכחה. התובעת הציגה דפי חשבון בנק של חשבונה בבנק הפועלים, מהם עולה, כי מאז מכירת דירתה בשנת 1999 היא הפקידה סכומים שונים בחשבון הנתבע מס' yyyyy וכי לאחר עריכת ההסכם וצירופה לחשבון הנתבע, היא העבירה לחשבון כספים נוספים בסך מצטבר של 323,600 ₪. ראו נספח ו' לתיק המוצגים מצד התובעת ודברי התובעת בעמ' 34 לפרוט', ש' 17 עד ש' 29:

"... בכמה מכרת את הדירה ברחוב הח'?

ת:       ב-388, ב-120, לא, סליחה, ב-114,000 דולר.

ש:      אוקיי. כמה העברת מתוך המכר לחשבון המשותף?

ת:       את כל הסכום.

ש:      את כל הסכום?

ת:       כן".

21.13    הנתבע לא הצביע על פגם כלשהו שנפל בהסכם המצדיק את אי אכיפתו. טענתו היא, כי אין לאכוף את ההסכם כיוון שלא אושר על ידי בית המשפט. אולם, כפי שצוין לעיל, ניתן "להתגבר" על העדרו של אישור בית המשפט, מקום שבו, מטעמי חוסר תום לב, הנתבע מושתק או מנוע מלטעון לאי אכיפת ההסכם בשל העדר הדרישה הצורנית של אישור בית המשפט את ההסכם.

21.14    ואומנם, במקרה שלפניי, בחינת התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם מובילה למסקנה, כי התנערות הנתבע מהתחייבויותיו על פי ההסכם נעשתה בחוסר תום לב, לאחר שהתובעת ביצעה את התחייבויותיה ההסכמיות על פי ההסכם ובכך שינתה את מצבה לרעה, בהסתמכה על כך שהנתבע אכן ימלא אחר התחייבויותיו. לפיכך, הנתבע מושתק מלטעון כטענת הגנה כנגד אכיפת ההסכם, כי ההסכם לא אושר על ידי בית המשפט.

21.15    הסכם הממון ואיחוד הרכוש בוודאי מהווה בנסיבות העניין "דבר מה נוסף", המלמד על כוונת שיתוף ספציפי ששררה בין הצדדים.

22. מעבר לאמור לעיל, במקרה שלפניי, המדובר בבני זוג הנשואים זל"ז למעלה מ- 32 שנה, ולשניהם אלה נישואים ראשונים. המדובר בזוגיות ארוכת טווח ומתמשכת. לעניין זה ראו דברי הנתבע בעמ' 48 לפרוט', ש' 1 עד ש' 8:

"עו"ד מרום:   ... כמה שנים אתה וא'?

העד, מר פינטו: משנת 93.

ש:                    כמה שנים זה?

ת:                     בערך 30 שנה.

ש:                    32 שנה.

ת:                     32.

ש:                    יש לכם ילד אחד בן 26 א', נכון?

ת:                     נכון מאוד".

23. כל שנות הנישואין, הצדדים התגוררו יחד בדירה בר.ה, קיימו משק בית משותף וגידלו בבית זה את בנם. ראו דברי הנתבע בעמ' 47, ש' 9 עד 13:

"ש:         מהרגע שהתחתנתם אתה וא' אתם גרים בדירה ברחוב ב' שזה הדירה בעצם שרשומה על השם שלך?

ת:            נכון.

ש:            לא עברתם לדירות אחרות, תמיד גרתם בדירה הזאת?

ת:            אמת".

24. הצדדים לא ערכו מעולם הסכם ממון הקובע, כי לתובעת אין - ולא יהיו - זכויות בדירה בר.ה – ההפך הוא הנכון, הצדדים ערכו ביניהם הסכם בכתב, שלפיו כלל הזכויות שצברו לפני הנישואין ובמהלכם תהיינה זכויות משותפות. רא' דברי הנתבע בעמ' 49 לפרוט', ש' 19 עד ש' 24:

"ש:         אין לכם הסכם כזה שא' חתמה עליו שאין לה שום זכות בדירה הזאת?

ת:            אין דבר כזה.

ש:            אבל לעומת זאת יש הסכם שקובע שכן יש לה זכות.

ת:            כן, אבל הוא לא תקף.

ש:            אני לא שאלתי אם הוא תקף, שאלתי אם יש הסכם כזה?

ת:            לא, אין הסכם מבחינתי. הוא נקרע, קרעתי אותו לגזרים".

25. הגם שאין מחלוקת, כי מערכת היחסים שבין הצדדים לא הייתה טובה (ראו לעניין זה, דברי התובעת בעמ' 29 לפרוט', ש' 21 ובעמ' 31 לפרוט', ש' 27), הוכח, כי הצדדים בחרו להישאר יחד למען בנם (ראו דברי התובעת בעמ' 31 לפרוט', ש' 30) והתנהלו בשיתוף רכושי, אשר בא לביטוי בכל אלה:

25.1      התובעת צורפה לחשבון הבנק של הנתבע, אשר נרשם כחשבון משותף. מחשבון זה ניהלו הצדדים את כל צרכי הבית והמשפחה, לרבות כלכלת הבית, חשבונות, חופשות, נסיעות וכו'. לעניין זה ראו דברי הנתבע בעמ' 54 לפרוט', ש' 12 עד ש' 22:

"עו"ד מרום: נכון שמהחשבון בנק הזה המשותף.

העד, מר פינטו: כן.

ש:                  התנהלתם לכל צורכי הבית, כלכלת הבית, חשבונות, חופשות, נסיעות, כל מה שהיה צריך?

ת:                  כן.

ש:                  נכון שבחשבון הזה גם הייתה לכם פעילויות של ניירות ערך, פיקדונות?

ת:                  פיקדונות אני לא זוכר דבר כזה.

ש:                  ניירות ערך?

ת:                  היו שם, היו שם בחשבון המשותף בעיקר משכורות שלי שאני עבדתי, א' לא עבדה בכלל כמעט היא לא עבדה, זה שהיא הצהירה שהיא עבדה למה היא לא, למה היא לא, בתדפיסי הבנק גם רשום הכנסות, מדוע היא לא הביאה הכנסות?

וראו גם דברי הנתבע  בעמ' 59, ש' 13 עד ש' 17:

ש:                  אז זה מסתכם ברכב מבחינתך ומיטלטלין? זה מסתכם מבחינתך ברכב ומיטלטלין?

ת:                  לא, החשבון המשותף שיש לנו.

ש:                  והחשבון המשותף.

ת:                  כן, חשבון משותף זה חשבון משותף, אני לא אמרתי שלא, כל מה שהחוק מרשה.

25.2         התובעת העבירה לחשבון הבנק של הנתבע (שהפך לחשבון משותף), כספים שמקורם בתמורת מכר דירה, אשר הייתה בבעלותה עוד קודם לנישואי הצדדים וכספי ירושה שקיבלה. אין חולק, כי המדובר בסכום משמעותי (וראו לעניין זה הודאת הנתבע בעמ' 87 לפרוט' ש' 33).

25.3         לצדדים רכב הרשום כמשותף (ראו דברי הנתבע בעמ' 59 לפרוט', ש' 1 עד 3).

25.4         לצדדים מיטלטלין משותפים.

25.5         לצדדים זכויות סוציאליות, אשר הנתבע מאשר כי יש לחלקן בהתאם להוראות החוק (ראו דברי הנתבע בעמ' 59 לפרוט', ש' 22 עד ש' 26).

25.6         הצדדים ערכו שיפוץ מסוים בדירה בר.ה, שכלל שיפוץ המקלחת, צנרת, תיקוני צבע (ראו דברי הנתבע בעמ' 105 לפרוט', ש' 21 עד ש' 34) ושיפוץ המטבח (ראו סעיף 41 לסיכומי הנתבע).

25.7         הצדדים מאשרים, כי ערכו צוואות הדדיות שלא בוטלו (ראו דברי הנתבע בעמ' 107 לפרוט', ש' 9 עד ש' 14), דבר התומך אף הוא במסקנה בדבר כוונת השיתוף השוררת ביניהם.

26. לא נעלמה מעיני העובדה, כי הנתבע הוא זה שעבד רוב שנות הנישואין, בעוד שהתובעת השקיעה את רוב זמנה בטיפול בבן המשותף, המצוי על הרצף האוטיסטי, ועבדה בעבודות מזדמנות ולמשך תקופות קצרות. עם זאת, הצדדים היו ערים לעובדה זו בעת חתימת ההסכם, ואף ציינו בסעיף 10 להסכם, כי "ר' מפרנס יחידי כרגע של המשפחה...". יצוין, כי זו חלוקת התפקידים המשפחתית, שבה בחרו הצדדים, וכי אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להעיד על העדר שיתוף ביניהם – ובפרט שהראיות שהוצגו לפניי מלמדות על כוונת שיתוף כאמור.

27. בדומה לכך, לא נעלמה מעיני טענת הנתבע, כי התובעת הסתירה ממנו זכויות בנכס נוסף שבבעלותה ב"ג.י". אולם, התובעת הסבירה, כי חלק מהמגרש החקלאי שבבעלותה – המגרש החקלאי בגוש 6613, חלקה 3, המאוזכר בסעיף 5 להסכם – הופקע במהלך השנים וכי לכל בעלי הזכויות בחלקה ניתנה לאחרונה תמורה בדרך של זכויות עתידיות במקרקעין בגוש אחר (גוש 6605) (ראו גם דבריה בעמ' 32 לפרוט', ש' 23 עד עמ' 33 ש' 27) - כך שאין המדובר בהסתרת נכס נוסף.

28. מהאמור לעיל עולה, כי בין הצדדים שררה כוונת שיתוף ספציפי בכל הנוגע לדירה בר.ה, ועל כן דירה זו היא דירה משותפת לצדדים, ובחלקים שווים ביניהם, על אף שנרכשה על ידי הנתבע בטרם נישואי הצדדים. עוד עולה מהאמור לעיל, כי המסמך שכותרתו "הסכם ממון ואיחוד רכוש", שעליו חתמו הצדדים ביום 19.1.2004, הוא הסכם ממון תקף, אשר יש לאכפו.

29. בשולי דברים אלה, אציין כי אני ערה למחלוקת הקיימת בין הצדדים בשאלה האם המשכנתא שרבצה על הדירה בר.ה נפרעה עוד בטרם נישואי הצדדים (כטענת הנתבע) או במהלך החיים המשותפים (כטענת התובעת). אולם, גם אם צודק הנתבע בטענתו, כי המשכנתא שרבצה על הדירה בר.ה נפרעה עוד בטרם נישואי הצדדים, אין בדבר כדי לשנות ממסקנתי בדבר שיתוף הצדדים בזכויות בדירה בר.ה, וזאת משמצאתי כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא הסכם תקף ובר אכיפה.

30. משקבעתי, כי הדירה בר.ה היא נכס משותף של הצדדים, יש להכריע ביתר הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה.

פירוק השיתוף בדירה בר.ה ואיזון המשאבים שבין הצדדים

31. התובעת עותרת במסגרת תביעתה להורות על פירוק השיתוף ועל איזון המשאבים ביחס לכלל הזכויות, הכספים, החובות והנכסים שצברו הצדדים החל ממועד הנישואים ועד למועד הקרע, איזון זכויות סוציאליות, כספים שנצברו בחשבונותיהם, מיטלטלין, רכבים ונכסי המקרקעין שבבעלותם.

32. הזכות לפירוק שיתוף במקרקעין מעוגנת בסעיף 37 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין", הקובע: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף".
33. הלכה היא, כי הדינים החלים על שותפים בעניין פירוק שיתוף הזכויות בנכס מקרקעין, חלים גם כאשר השותפים במקרקעין הם בני זוג. ומילים אחרות - אין בכך שהשותפים בזכויות בנכס המקרקעין הם בני זוג כדי לשלול את תחולת סעיף 37(א) לחוק המקרקעין המקנה לשותף זכות לדרוש את פירוק השיתוף "בכל עת". עם זאת, הפסיקה המשפטית קובעת, כי כאשר מדובר בתביעה לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין שבו השותפים הם בני זוג, יש להביא בחשבון שיקולים נוספים אשר עשויים להביא למסקנה, כי מוטב לדון בתביעה לפירוק השיתוף יחד עם הדיון בכלל רכוש הצדדים. כך לשם הדוגמה, יש לבחון האם מדובר בדירת מגורי הצדדים, האם לצדדים ילדים קטינים אשר יש לדאוג למדורם, האם הדירה היא הנכס המרכזי העומד לרשות בני הזוג והאם צפויים הצדדים להגיע בתוך פרק זמן לא רב לאיזון משאבים כולל (רא' לעניין זה רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, נה(5) 856 (19.8.2001)). לבית המשפט יש שיקול דעת רחב בנוגע לעיתוי פירוק השיתוף, כאשר הכלל הוא בירור מאוחד, והחריג הוא בירור בנפרד (רא' רמ"ש (ת"א) 46935-03-20 ג. ר. נ' א. ר., פורסם בנבו (24.6.2020); תמ"ש (טב') 8856-07-10 פלוני נ' אלמונית, פורסם בנבו (11.11.2010)).
34. בהעדר נסיבות המצדיקות ביצוע פירוק השיתוף בנפרד, הרי שפירוק השיתוף בזכויות בדירה בר.ה יעשה במאוחד עם איזון המשאבים הכולל בין הצדדים.
35. הנכסים והזכויות שיכללו במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים הוגדרו על ידי הצדדים בהסכם שנחתם ביניהם. המדובר ברכוש שצברו הצדדים מאז נישואיהם, ביום 7.6.1993, ורכוש שנרכש ונצבר למי מהצדדים לפני נישואין (סעיף 1 להסכם). רכוש זה כולל גם את דירת המגורים בר.ה (סעיף 2 להסכם), כספים שנצברו במהלך החיים המשותפים – חסכונות, קופות גמל, קרנות השתלמות, 2 ביטוחי מנהלים ע"ש הנתבע וחשבונות בנק משותפים (סעיף 3 להסכם), רכב (סעיף 4 להסכם), מגרש חקלאי בגוש xxxx, חלקה x, הרשום על שם התובעת ואשר ניתן לה במתנה מאביה בהיותה כבת 13 שנים (סעיף 5 להסכם), הכספים שבחשבון הבנק הנפרד של התובעת ומקורו בכספי מכירת דירתה בר.ג ובירושת אמה (סעיף 6 להסכם), כל כסף שמקורו בזכייה, ירושה ועיזבונות מהורי או קרובי הצדדים (סעיף 7 להסכם).

36. אשר על כן, אני מורה כי הנכסים והזכויות שצברו הצדדים ממועד נישואיהם, וכן הנכסים והזכויות האמורים בהסכם הממון, אשר צברו הצדדים עד למועד הקרע, 11.7.2021, יאוזנו ביניהם, באופן שווה. כמו כן, אני מורה כי פירוק השיתוף בדירה בר.ה יעשה במאוחד עם איזון המשאבים.

37. הליכי ביצוע איזון המשאבים שבין הצדדים ופירוק השיתוף בדירה יבוצעו במסגרת הליך נפרד על פי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, ככל שהצדדים יעתרו לכך.

סיכום

38. מכל הטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת, והכל בהתאם לאמור להלן:

38.1    אני מצהירה על שיתופה של התובעת בזכויות בדירה בר.ה, באופן שלכל אחד מהצדדים 50% מזכויות הבעלות בדירה זו.

38.2    אני קובעת, כי הסכם הממון ואיחוד הרכוש מיום 19.1.2004 הוא הסכם תקף ובר אכיפה.

38.3    אני מורה, כי הנכסים והזכויות שצברו הצדדים ממועד נישואיהם, וכן הנכסים והזכויות האמורים בהסכם הממון, אשר צברו הצדדים עד למועד הקרע, 11.7.2021, יאוזנו ביניהם, באופן שווה. כמו כן, אני מורה, כי פירוק השיתוף בדירה בר.ה יעשה במאוחד עם איזון המשאבים.

39. לאור התוצאה שאליה הגעתי ובשים לב לכך שמדובר בהליך המתנהל מאז שנת 2022, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.

40. המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק דין זה ותסגור את התיק.

ניתן היום,  ט' סיוון תשפ"ו, 25 מאי 2026, בהעדר הצדדים.