האישה ניצחה: הסכם הממון תקף - אף שלא אושר בבימ"ש

במסמך נקבע שדירה הרשומה על-שם הבעל שייכת לצדדים שווה בשווה. התובעת סיפרה כי לא ידעה בזמן אמת שצריך לאשרו בבית המשפט. כעת נפסק: היא תקבל חצי מהנכס

דירת המגורים של בני זוג פרודים תחולק ביניהם שווה בשווה, הגם שרשומה רק על-שם הבעל – כך קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה בתל אביב. השופטת גלי רון קיבלה את טענת האישה שהסכם הממון עליו חתמו הצדדים, הקובע חלוקה שווה בנכס, שריר וקיים הגם שלא אושר בבית המשפט כנדרש בחוק; זאת בשל הסתמכותה על ההסכם לאורך השנים, תוך שינוי מצבה לרעה.

התובעת, שיוצגה על-ידי עו"ד נטע מרום מגנזי, והנתבע, אותו ייצגה עו"ד שולמית אלדן, התחתנו ב-1993. הם הביאו לעולם ילד (27), שלימים אובחן על הרצף האוטיסטי. עשור לאחר הנישואין, ביולי 2003, ערכו הצדדים הסכם ממון הקובע, בין היתר, שיתוף בדירה שקנה הבעל בהיותו רווק, והרשומה על-שמו בטאבו. אין מחלוקת שהמסמך מעולם לא אושר בבית המשפט כנדרש בחוק.  

ביולי 2021 החלו הליכי הגירושין בין הצדדים, ובתוך כך פנתה האישה בתביעה להכרה בהסכם הממון כתקף, ובזכאותה למחצית הדירה. היא טענה כי בזמן אמת, היא או הפרוד לא ידעו שיש לאשר את המסמך, אלא חשבו בתום-לב שבעצם התנהלותם על-פיו הוא מקבל תוקף משפטי.

מנגד טען הבעל כי ללא האישור, אין מדובר ב"הסכם ממון" כהגדרתו בחוק. הוא הוסיף שנישואי הצדדים התאפיינו בהפרדה רכושית מוחלטת – כך שיש לקבוע שהדירה שייכת לו בלבד, כפי הרישום בטאבו. לטענת הנתבע פרודתו משקרת כשטוענת כי בזמן אמת השניים לא ידעו שעליהם לאשר את המסמך. לדבריו, הוא קרע והשליך את ההסכם לפח, לאחר שחזרו בהם מההסכמות.

הוכחה כוונת שיתוף

אבל השופטת רון קבעה שהסכם הממון שריר וקיים הגם שלא אושר, זאת בשל התנהלות הצדדים על-פיו לאורך השנים והסתמכות האישה עליו. בהקשר זה צוין כי האישה העבירה מאות אלפי שקלים מכספיה האישיים לחשבון המשותף, וטענת הבעל שהוא אינו תקף הועלתה רק בשלב מאוחר.

"בחינת התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם", כתבה השופטת, "מובילה למסקנה כי התנערות הנתבע מהתחייבויותיו על-פי ההסכם נעשתה בחוסר תום-לב, לאחר שהתובעת ביצעה את התחייבויותיה ההסכמיות על-פי ההסכם ובכך שינתה את מצבה לרעה, בהסתמכה על כך שהנתבע אכן ימלא אחר התחייבויותיו. לפיכך, הנתבע מושתק מלטעון כטענת הגנה כנגד אכיפת ההסכם, כי ההסכם לא אושר על ידי בית המשפט".

מלבד זאת, נקבע בפסק הדין, הוכחה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לדירה. על כוונה זו מלמד בראש ובראשונה, לדברי השופטת, הסכם הממון עצמו, שכאמור קובע שיתוף בנכס חרף רישומו על-שם הבעל בלבד. לכך התווספו תקופת הנישואים הארוכה (למעלה משלושה עשורים), מגורי הצדדים בנכס לאורך השנים ושיפוצו יחדיו, ועריכת צוואות הדדיות האחד לטובת השנייה.

השופטת סיכמה כי בין הצדדים שררה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לדירה, ועל כן יש לקבוע שהיא משותפת לשניהם על-אף שנרכשה על-ידי הבעל טרם נישואיהם. בנוסף, הסכם הממון תקף ויש לאכוף אותו, הגם שלא אושר בבית המשפט כנדרש בחוק. בשל ניצחונה, נפסקו לטובת האישה 25 אלף שקל הוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד נטע מרום מגנזי
• ב"כ הנתבע: עו"ד שולמית אלדן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.