למרות הצוואה: יפונה מהבית שבמשק

סבו של האיש הוריש לו את הנכס, אך במקביל מינה את בתו ובעלה כבנים ממשיכים. ביהמ"ש קבע: המינוי גובר על הצוואה. בנוסף לסילוקו מהנחלה, חויב האחיין בכ-112,500 שקל

ניצחון לבנים ממשיכים במשק במושב גבעת יערים: בית משפט השלום בבית שמש קיבל לאחרונה את תביעתם לפינוי אחיינה של האישה מבית ישן המצוי בנחלה, ולחיובו לשלם להם דמי שימוש והוצאות בסך כ-112,500 שקל. השופט אופיר יחזקאל קבע כי מינוי בני הזוג על-ידי הסב גובר על צוואתו, בה הורה להעניק את הנכס לנכדו.

התובעים הם בני זוג, והנתבע הוא בן אחיה של התובעת ("האחיין"). בינואר 2011 ערך אבי התובעת וסבו של הנתבע ("הסב") צוואה שלפיה הנכס מושא ההליך - בית סוכנותי ישן בו מחזיק הנתבע - יורש לו ולאחיו. בחלוף שלוש וחצי שנים מינה הסב את בתו ובעלה, התובעים, כבנים ממשיכים במשק. המינוי אושר ברמ"י.

בתחילת 2016 הלך הסב לעולמו ובמאי אותה שנה נמסר המשק לתובעים. על רקע הודעת רמ"י שיש להסדיר תחילה חריגות בנייה, בין היתר בדמות הריסת הבית הסוכנותי, כתנאי לרישומם כבעלים - פנו השניים לאחיין, אלא שהלה סירב לשתף פעולה ומכאן התביעה שהוגשה נגדו.

בתביעה שהגישו באמצעות עו"ד ערן שדה, טענו התובעים כי זכותם כבנים ממשיכים גוברת על הוראות צוואת המנוח. לשיטתם מרגע שרמ"י אישרה את המינוי - יש לראותו כמתנה שהושלמה, אשר הסב לא יכול היה לחזור בו ממנה, וממילא לא היה באפשרותו להוריש חלק מהמשק לנכדו. בני הזוג דרשו, בנסיבות אלה, את סילוק ידו של הנתבע מהנכס, תוך חיובו לשלם להם דמי שימוש.

מנגד טען האחיין, שיוצג על-ידי עו"ד אבירם בווני, שהבית הוענק לו במתנה על-ידי סבו, עוד בטרם מינה את דודתו ובעלה לבנים ממשיכים – מינוי שלשיטתו כלל אינו בתוקף. בתוך כך טען הנתבע שהוענקה לו רשות בלתי חוזרת לשימוש בבית הסוכנותי, וכי אין לאפשר את פינויו ממנו, או לחילופין להתנותו בתשלום סכום השווה לערך הנכס.

רשות מגורים הניתנת לביטול

אבל השופט יחזקאל דחה את טענות האחיין, וקיבל מנגד את תזת התובעים - לפיה מינויים כבנים ממשיכים גובר על הוראות צוואת הסב בקשר לבית הסוכנותי. "טענה זו של התובעים מעוגנת בפסיקה מפורשת של בית המשפט העליון, שאליה הפנו התובעים, וממילא נכונה", קבע.

בפסק הדין הובהר שלא הוכח כי הבית ניתן לאחיין במתנה, או כי ניתנה לו רשות בלתי חוזרת לשימוש בו. אכן, העיר השופט, הסב אומנם איפשר לנכדו להשתמש בנכס לאורך השנים ואף ביקש להוריש לו אותו בצוואתו, ואולם אין הוכחה שהמנוח העניק לנתבע רשות בלתי חוזרת. במילים אחרות, לא הוכח שכוונתו הייתה לשלול מעצמו את האפשרות להורות לנתבע לחדול מהשימוש בבית הסוכנותי.

יוצא, אם כן, שצודקים התובעים כי לאחיין ניתנה לכל היותר רשות הדירה (חוזרת) לשימוש בנכס, וכבנים ממשיכים הם רשאים לדרוש את סילוקו. השופט קיבל את טענתם שעם קבלת אישור רמ"י למינוי, כבר לא היה בכוחו של המנוח להעניק או להוריש את הזכויות בבית הסוכנותי לנתבע.

אכן, ציין השופט בשולי הדברים, פינוי האחיין מהבית יהווה מכה קשה עבורו – אלא שבתמונה הכוללת אין לומר כי קופח, זאת מאחר שהתגורר בנכס בחינם לאורך השנים, כאשר הוריו גרים בהרחבת המושב בבית גדול יחסית. בנסיבות אלה, חויב האחיין להתפנות עד תחילת חודש יולי, ולשלם לדודתו ובעלה דמי שימוש ושכ"ט עו"ד בסך 112,581 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד ערן שדה
• ב"כ הנתבע: עו"ד אבירם בווני

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.