פס"ד המכריע בשלוש תביעות בין בני זוג לשעבר

הונחו בפניי שלוש תביעות התובע.

העובדות בקצרה:

1. הצדדים הינם בני זוג לשעבר, אשר נישאו זה לזו כדמו"י ביום 16.12.2010 והתגרשו זה מזו בגט פיטורין ביום 22.02.2022. במהלך נישואיהם נולדו לצדדים 3 ילדיהם המשותפים:

   1. הקטינה ב.- כבת 12 שנים;

   2. הקטין ג.- כבן 11 שנים;

   3. הקטין ד. - כבן 8 שנים.

2. ביום 02.02.2022 נחתם בין הצדדים הסכם גירושין, אשר קיבל ביום 17.02.2022 תוקף של פס"ד (תה"ס 14327-02-22) (להלן: "הסכם גירושין").

   יובהר, כי במסגרת ההסכם נקבעה משמורת וזמני שהות של הצדדים עם הקטינים, והוסדרו כלל העניינים שבין הצדדים, לרבות תשלום מזונות הקטינים וכלל ההסדרים הרכושיים.

3. ביום 21.11.2023 חתמו הצדדים על התוספת להסכם הגירושין (להלן: "תוספת להסכם") במסגרתה ביקשו לתקן חלק מהוראות הסכם הגירושין (סעיפים 12.6, 12.8-12.9 להסכם הגירושין). יודגש, כי התוספת להסכם לא אושרה בבית המשפט.

4. ביום 07.03.2024 פתח התובע הליך יישוב סכסוך (י"ס 16611-03-24), אשר במסגרתו ניתנה ביום 25.03.2024 ההחלטה להשהיית גביית המזונות, וזאת החל מחודש מאי 2023.

   להשלמת התמונה יוסף, כי בעקבות החלטה זו (החלטה מיום 25.03.2024) הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 11792-04-24) במסגרתה התקבל באופן חלקי הערעור, כך שתקופת השהיית גביית המזונות צומצמה לתקופה שבין חודשים מאי 2023 לחודש ינואר 2024.

5. ביום 15.04.2024 הגיש התובע את תביעתו הראשונה נשוא פסק הדין (תלה"מ 36042-04-24), במסגרתה התבקש הסעד של ביטול החיוב במזונות, כפי שאלו נקבעו בהסכם הגירושין (סעיף 8.1 להסכם הגירושין), וזאת בשל שינוי נסיבות.

   יובהר לעניין זה, כי בחודש מאי 2023 עברו שלושת הקטינים, ילדיהם המשותפים של הצדדים, להתגורר בבית התובע באופן קבע וכי מעבר זה הינו אותו שינוי הנסיבות, העומד ביסוד תביעת התובע.

   עוד יוסף, כי במסגרת תביעה זו הגיש התובע מספר בקשות לקבלת סעד דחוף של הקפאת החיוב במזונות (ראה בקשות מיום 24.06.2024, מיום 04.08.2024, מיום 08.01.2025 ומיום 26.06.2025), אשר נדחו פעם אחר פעם ע"י בית משפט זה (ראה החלטות מיום 27.06.2024, מיום 17.09.2024, מיום 21.01.2025 ומיום 18.07.2025).

6. בהמשך, ביום 03.05.2024 הגיש התובע את תביעתו הנוספת נשוא פסק הדין שהינה תביעה לצו עשה (תלה"מ 9590-05-24) וביום 16.05.2024 הגיש התובע את תביעתו השלישית נשוא פסק דין זה (תמ"ש 39640-05.24) שהינה תביעה כספית.

   עיקר טענות התובע:

7. הטענות העיקריות של התובע ביחס לתביעה לביטול החיוב במזונות בשל שינוי נסיבות (תלה"מ 36042-04-24) הינן כדלקמן:

   1. בהתאם להוראות סעיף 13(א) לחוק תיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק המזונות") לבית המשפט הסמכות לשנות את קביעותיו של הסכם, אף אם זה אושר בפסק הדין, אם ראה לעשות זאת על סמך נסיבות שנודעו למבקש או שנתנו אחרי ההסכם;

   2. זכות היסוד של אדם לגשת לערכאות אינה ניתנת להתנאה, וזאת בייחוד מקום בו קבעה הפסיקה, כי שינוי נסיבות מהותי במזונות גובר ככלל על כל סעיף סל בדבר הויתור על הזכות לחידוש התדיינות, כדוגמת סעיף 8.9 להסכם הגירושין;

   3. אין חולק, כי החל מחודש מאי 2023 מצויים הקטינים בחזקתו הבלעדית של התובע, ואילו הנתבעת אינה לוקחת כל חלק בגידול הקטינים ו/או בסיפוק צרכיהם ומסתפקת במפגשים ספורדים שאינם קבועים עמם.

      על כן, שינוי נסיבות זה במתכונת הסדרי השהות, המשמורת והאחריות ההורית לא רק שמהווה שינוי מהותי, קיצוני ובלתי צפוי בנסיבות, אשר אירע לאחר אשרור הסכם הגירושין, אלא אף הופך את המשך קיומו של הסכם הגירושין לבלתי צודק;

   4. בהתקיים שינוי נסיבות ספציפי, מהותי וקיצוני הוראות ההסכם (סעיף 8.9 להסכם גירושין) אינן יוצרות מחסום התדיינות מחודשת;

   5. הוסכם בין הצדדים בכתב, באמצעות סימן הלייק בווטסאפ, כי כל זמן שמצויים הקטינים בחזקת התובע, לא יעביר התובע לידי הנתבעת את רכיב המזונות, הקבוע בסעיף 8 להסכם הגירושין;

   6. הנתבעת מפרה כהרגלה הן את הוראות הסכם הגירושין והן את הסכמות הצדדים, אשר הושגו בין הצדדים במועד מאוחר יותר (הסכמות בהודעות הווטסאפ) ופתחה בחודש ינואר 2024 תיק הוצל"פ מזונות כנגד התובע, תוך שהיא עומדת על קבלת תשלום מזונות הקטינים, אשר אינם שוהים עימה;

   7. בהתאם לקביעותיו של כבוד השופט שוחט בפסק דינו בעניינם של הצדדים, בבחינת הוראות סעיף 8.9 להסכם הגירושין יש לבחון את הנסיבות, אשר הביאו שינוי המתכונת של המשמורת והסדרי השהות, המתקיימים בין הצדדים לקטינים;

      בענייננו, וכדרישת כבוד השופט שוחט, הוכיח התובע שהנתבעת מרצונה העבירה את הקטינים למשמורתו הבלעדית של התובע;

   8. הפרת זמני השהות ע"י הנתבעת שינתה באופן דרמטי את המציאות עליה התבסס הסכם הגירושין.

      בנסיבות אלו, ובייחוד לאור הקביעות בבע"מ 919/15, המתנות את שיעור המזונות בקיומם של הסדרי השהות, אין כל מחלוקת, כי בהעדר הסדרי השהות אין לנתבעת הזכות לקבל מזונות;

   9. בשל שינוי הנסיבות (שינוי במתכונת הסדרי השהות והמשמורת) נאלץ האב לשאת במלוא הוצאותיהם של הקטינים, הן בחלקה של הנתבעת במזונות, הן בהוצאות הרפואיות החריגות והן בהוצאות החינוך של הקטינים, וזאת מקום בו האם ממשיכה לקבל לידיה את תשלומי המל"ל, לרבות קצבת הילדים ומענקי הלימוד;

      כך, משנושא התובע כעת בכל הוצאות הילדים באופן ישיר, בנוסף לתשלום המזונות לידי הנתבעת, נאלץ התובע לשלם בכפל, דבר המטיל עליו נטל כלכלי כבד ובלתי מוצדק, עד כי הפך החיוב במזונות למזונות עונשיים;

   10. טובת הקטינים מחייבת קביעה, לפיה כל הזמן שהקטינים מצויים בחזקת התובע לא יידרש הוא לשלם מזונות בכפל, קרי הן לשאת בכל הוצאות הקטינים השוהים עימו והן לשלם לנתבעת דמי מזונות בגין קטינים שאינם שוהים בחזקתה;

   11. חיוב התובע לשלם לנתבעת את מזונות הקטינים הינה תוצאה הפוכה, הסותרת הן את כוונת הצדדים על פי ההסכם והן את מהות החיוב במזונות, הנועד להבטיח צרכי הקטינים ולא את צרכיה של הנתבעת, ויתמרצו את התנהגותה השלילית של הנתבעת להסרת אחריות הורית מלאה;

   12. יש לפרש את הוראות סעיף 8.9 להסכם הגירושין לאור תכליתו המקורית שהינה הבטחת יציבות כלכלית במסגרת קיומם של הסדרי המשמורת המשותפת, ככל והם ממשיכים להתקיים. על כן, מצב המשמורת המתקיים כיום בין הצדדים לקטינים חורג משמעותית מכוונת הצדדים המקורית, באופן המצדיק חלוקת הוצאות התואמת את המציאות החדשה שנוצרה עקב שינוי של המשמורת;

   13. אף אם תתקבל טענת הנתבעת, לפיה שולבו דמי המזונות וההסדר הרכושי יחדיו, לא ניתן להתעלם מהסכמת הצדדים בדבר גובה המזונות המגיע לכל אחד מהקטינים בהתאם להסכם, העומד ע"ס 3,333 ₪;

   14. בשקלול דמי המזונות של הקטינים עם הוצאות השכירות יעמדו אלו על המתווה שבין 9,600-9,900 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינים, ומנגד, החלק היחסי בין המזונות להסדר הרכושי נע בין 100-400 ₪ לחודש בלבד;

   15. תשלום מזונות מלאים לנתבעת, אשר אינה מטפלת בילדים בפועל, מהווה התעשרות שלא כדין על חשבון התובע והקטינים;

   16. סעיף 8.9 להסכם הגירושין, השולל את הזכות לדון מחדש בנושא המזונות, מנוגד לחוק ולפסיקה, ומנגד, שינוי נסיבות מהותי בעניינם של הצדדים מהווה עילה לקיומה של בחינה מחודשת של רכיב המזונות, בין אם הדבר נקבע בהסכם או בפסק הדין;

       יובהר, כי טענה זו של התובע הועלתה לראשונה אך במסגרת סיכומי התובע ואין לה כל זכר בכלל כתבי הטענות הקודמים שהוגשו ע"י התובע לבית המשפט (לרבות כתב התביעה ותצהיר עדות ראשית של התובע);

   17. קביעת סכום הכולל את מזונות הקטינים יחד עם ההסדרים הרכושיים בין ההורים לכאורה יוצרת מצב של ניגוד עניינים בין טובתם האישית של ההורים, הנתבעת בענייננו, ובין טובת הקטינים, וזאת מקום בו האם מנסה לשפר את מצבה הרכושי על חשבון מזונות הקטינים;

       אף לעניין טענה זו יובהר, כי טענה זו של התובע הועלתה לראשונה אך במסגרת סיכומי התובע ואין לה כל זכר בכלל כתבי הטענות הקודמים שהוגשו ע"י התובע לבית המשפט (לרבות כתב התביעה ותצהיר עדות ראשית של התובע);

   18. הפסיקה הדגישה, כי נטל ממשי בטיפול בילדים חייב לקבל משקל בעת חלוקת נטל המזונות בין ההורים.

       בנסיבות אלו, יש להפחית את החיוב במזונות בשיעור המביא בחשבון את הטיפול דה פקטו של התובע בקטינים בעת תוספת השהייה של הקטינים עמו ולהביא בחשבון את האחריות המוגברת שנטל התובע על עצמו בכל הנוגע לילדי הצדדים;

       לסיכום: לאור העובדה, כי הקטינים עברו למשמורת התובע, עקב נסיבות שתלויות בנתבעת, ולאור העובדה, כי קיים שינוי נסיבות מהותי, וזאת למשך תקופה ארוכה, ולאור המלצות שירותי הרווחה, קיימת חובה על בית המשפט להורות על ביטול החיוב במזונות הקטינים.

8. הטענות העיקריות של התובע ביחס לתביעה הכספית (תמ"ש 39640-05-24) הינן כדלקמן:

   1. הנתבעת הודתה, כי היא חייבת כסף לתובע, אולם לשיטת הנתבעת אין היא מחויבת לשלם לתובע, וזאת למרות שהתחייבה לשלם את הכספים לאחר מכירת דירתה;

   2. חובתה של הנתבעת להשבת הכספים נקבעה בסעיף 13.2 לתוספת להסכם, במסגרתו נקבעה הסכמתה של הנתבעת להשיב לתושב סך של 83,822 ₪;

   3. בית המשפט הבהיר כבר לנתבעת, כי אין לה כל טענת הגנה ביחס לתביעה הכספית.

9. הטענות העיקריות של התובע ביחס לתביעה לצו עשה (תלה"מ 9590-05-24) הינן כדלקמן:

   1. בהתאם לסעיף 12.6 להסכם הגירושין לא יכלה הנתבעת למכור את הדירה, אלא באם תרכוש הנתבעת דירה חלופית, אשר שוויה יהיה כשווי המכירה בקיזוז יתרת המשכנתא שנשארה על הדירה;

   2. ביום 21.11.2023 אומנם חתמו הצדדים על התוספת להסכם, אך לא רק שזה לא אושר ע"י בית המשפט, אלא שביום 04.01.2024 אף הודיע התובע לנתבעת, כי אינו מאשר עוד את ההסכמות שנחתמו במסגרת התוספת להסכם ולא אישר שימוש בייפוי הכוח שחתם;

   3. משלא אושרה התוספת להסכם ע"י בית המשפט אין ליתן לתוספת זו כל תוקף, כך שהנתבעת לא הייתה רשאית לרכוש דירה, אשר שיוויה יפחת משווי הדירה שלה בניכוי יתרת המשכנתא;

   4. כמו כן, מאחר והתוספת להסכם לא קיבלה תוקף של פסק דין לא ניתן להסתמך עליה ולהפר את הוראות הסכם הגירושין, וזאת בכל הנוגע להוראות המתייחסות למכירת דירת הנתבעת, הפרה יסודית;

   5. לא יתכן שמחד הנתבעת תטען, כי לא ניתן לפתוח את ההסכם וכי הוראותיו מחייבות (כדוגמת סעיף 8.9 להסכם הגירושין), ומאידך וכל עוד הדבר נוח לה תטען הנתבעת שניתן לפתוח את ההסכם, להתעלם מהוראותיו ולרכוש דירה במחיר נמוך במאות אלפי שקלים מהמחיר שנקבע בהסכם הגירושין.

      עיקר טענות הנתבעת:

10. הטענות העיקריות של הנתבעת ביחס לתביעה לביטול החיוב במזונות בשל שינוי נסיבות (תלה"מ 36042-04-24) הינן כדלקמן:

    1. התובע התייחס לתביעתו כתביעת מזונות ראשונית, תוך התעלמות מהמסגרת המשפטית של התביעה והדין הקיים בקשר אליה, כפי שהדבר הובהר פעם אחר פעם ע"י בית המשפט;

    2. הטעם היחיד להגשת תביעת התובע, כפי שזה הובהר ע"י התובע בעדותו, הינו שינוי לא מתוכנן ולא צפוי, וזאת בדמות של משבר נפשי והתמכרות לסמים של הנתבעת, וכן השינוי שחל בזמני השהות של הנתבעת עם הקטינים;

       עם זאת, לא רק שלא הוכיח התובע את טענותיו הקשות כנגד התמכרותה של הנתבעת לסמים ולאלכוהול ולא עתר לכל סעד בקשר לכך, אלא שטענות אלו לא מצאו כל תימוכין בתסקירי שירותי הרווחה ודוחות האפוטרופוס לדין;

    3. כלל טענות התובע הינן טענות כלליות וסתמיות, ללא כל תימוכין, מהשפה החוצה, כאשר אף המסמכים שצורפו ע"י התובע לא תומכות בטענותיו, ואף סותרות אותן;

    4. לא צורפה מטעם התובע כל ראיה להוכחת טענותיו ואף לא ניאות התובע להביא כל עד מטעמו להוכחת טענותיו, ובכלל עו"ד באשי, אשר ערך את הסכם הגירושין של הצדדים, וזאת גם לאחר שהובהר לו, כי בהתאם לדין הקיים הנטל להוכחת התביעה מוטל עליו, וכי המדובר בנטל כבד מאוד;

       למעשה, חזקה על התובע, אשר בחר שלא לזמן את עו"ד באשי לעדות, עשה זאת מתוך ידיעה ברורה שאם היה מביאו, הדבר היה פוגע בו;

    5. עדותו של התובע הייתה בלתי אמינה ובלתי מהימנה, כאשר התובע אף סתר את עצמו בעדותו, התחמק מלהשיב תשובות ברורות וכנות ואף האשים את עו"ד שערך את ההסכם ברשלנות ובטעויות לכאורה;

       מנגד, עדותה של הנתבעת הייתה כנה, אמיתית ולא נסתרה בחקירתה הנגדית, אלא אף התחזקה ומתיישבת עם כלל העובדות והנסיבות בתיק, כמו גם עם ניסיון החיים, השכל הישר והדין הקיים;

    6. התובע לא צלח להתמודד עם טענות הנתבעת, לרבות הטענה, כי התובע אינו יכול להגיש תביעה להפחתת התשלומים הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין והטענה, כי הסכם הגירושין מהווה רקמה עדינה של כלל העניינים שהוסדרו בתוכו, כפי שזה נקבע במספר החלטות שיפוטיות;

    7. הנתבעת הציגה ראיות רבות, המוכיחות את הויתור הרכושי האדיר מצידה של הנתבעת לטובת התובע, וזאת בתמורה לכך שהתשלומים הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין יהיו חלק מההסדר הרכושי וישולמו לנתבעת בכל מקרה;

       כך למשל, נשאר התובע, במסגרת הסכם הגירושין, עם לפחות 3 נכסי מקרקעין, אשר שוויים היה, נכון למועד אישור ההסכם, לפחות כ-6,100,000 ₪, וזאת לעומת נכס המקרקעין היחיד שנשאר בידי הנתבעת, אשר שיוויו היה 3,300,000 ₪ (וכמחציתו משכנתא);

       כמו כן, נשארו בידי התובע נכסים וכספים רבים השייכים לשני הצדדים ונרשמו על שמו של התובע, ובכלל זה נכסי מקרקעין, זכויות בחברה שבבעלות התובע, השווה מיליוני שקלים, זכויות סוציאליות ע"ש התובע ועוד;

    8. התובע לא הניח כל תשתית ראייתית, ולו המינימלית, להוכחת מצבת הנכסים, הזכויות והכספים מכל סוג שהוא שהיו לצדדים ערב הסכם הגירושין, ואת שווים של אלה בהתאמה, לרבות בהבאת חוו"ד של מומחה (בדמות של רו"ח או אוקטואר);

       כך, הלכה למעשה, התקיים מצד התובע מחדל קשה ומהותי, וזאת בייחוד לאור תוכנו ונוסחו של סעיף 8.9 להסכם הגירושין, לאורו אין בידי בית המשפט מצבת נכסים שהיו לצדדים ערב הסכם הגירושין ושווים, כדי לבחון את השאלה "האם התשלומים הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין היו חלק מההסדר הרכושי אם לאו?";

    9. לאור הויתורים הרבים של הנתבעת על הרכוש הרב שהיה מגיע לנתבעת בתמורה לקבלת התשלומים הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין, יש במחדל של התובע כדי להביא לבדו לדחיית תביעתו, שכן לא ניתן לדון ו/או לקבל את תביעתו, שכן הדבר יביא לעיוות דין משווע ופגיעה קשה וכפולה בנתבעת;

    10. הנתבעת יצאה נפסדת מהסכם הגירושין, שכן הסכום הכולל של התשלומים, הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין, אשר הועמד ע"ס 10,000 ₪ לחודש, הינו בסך 1,279,967 ₪ בלבד (ממועד אישור ההסכם ועד לסוף תקופת החבות), וזאת לעומת סכומים של מיליונים שהנתבעת ויתרה לטובת התובע במסגרת הסכם הגירושין;

        הלכה למעשה, התובע הרוויח במסגרת הסכם הגירושין "פעמיים", שכן לולא הויתור מצד הנתבעת הייתה מקבלת היא את חלקה ברכוש ובכספים המשותפים ואף הייתה מקבלת, וזאת לאור רמת החיים הגבוהה לה הורגלו הקטינים וגובה הכנסותיו של התובע במועד אישור ההסכם (נטו של 40,000 ₪ לחודש), לפחות סך של 10,000 ₪ לחודש כדמי מזונות לקטינים;

    11. התשלומים, הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין, הם חלק מההסדר הרכושי, כאשר התובע אינו יכול לסתור הסדר זה בא.ה כללית, סתמית וללא כל ראייה;

    12. כלל וכלל אין לדון בטענת התובע, כי חל שינוי מהותי ובלתי צפוי בעטיו יש לבטל או להפחית את התשלומים, הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין, וזאת, בין היתר, לאור סעיף 8.9 להסכם הגירושין, לפיו נעדר התובע כל זכות להגיש התביעה להפחתת התשלומים הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין;

    13. משמעות סעיף 8.9 להסכם הגירושין הינה, הלכה למעשה, "התחייבות בלתי חוזרת" של התובע לקבל על עצמו את החובה לשלם את התשלומים, הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין, וזאת גם מקום בו יחול שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי, מכל סוג שהוא;

        כמו כן, התובע אף מנוע ומושתק מלבקש ביטול ו/או הפחתה ו/או הקפאת התשלומים, הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין, שכן הוא ויתר ויתור סופי ומפורש על הדבר;

    14. מעבר לאלו, ובניגוד לטענות התובע, לא חל כל שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי, ובייחוד מקום בו הודה התובע שהוא ידע וצפה, כי הנתבעת מועדת לפורענות ויכולה להתדרדר, ועל כן עשה תנאים והגבלות ביחד לדירת המגורים של הנתבעת ברח' ---;

        התובע אף הודה, כי נעדר בהסכם הגירושין כל הוראה לפיה התשלומים הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין יבוטלו באם תידרדר הנתבעת, וזאת בטענה, כי סעיף כזה לא הוכנס להסכם הגירושין בשל רשלנות לכאורה;

    15. הסכם הגירושין לא רק שנחתם לאחר מו"מ ארוך, בו שני הצדדים היו מיוצגים וגם קיבלו, כל אחד מהם, ייעוץ מעו"ד אחר בנפרד, אלא אף אושר ע"י בית המשפט לאחר שהקריא והסביר את ההסכם לצדדים;

    16. חתימת התובע על הסכם הגירושין מלמדת על גמירות דעת וקיבול, כך שחלה על התובע החזקה, כי התובע ידע והסכים לכל האמור בסעיף 8.9 להסכם הגירושין;

        לא רק שהודה התובע בחקירתו הנגדית, כי במעמד אישור הסכם הגירושין לא העיר כל טענה לגבי הסכם הגירושין וסעיפיו, אלא שממועד עריכת הסכם הגירושין ועד לסמוך לפתיחת ההליכים המשפטיים בין הצדדים אף לא בא התובע בכל טענה ו/או שלח כל מכתב לנתבעת או לעו"ד באשי בעניין ההסכם ונוסח סעיפיו;

        מעבר לאלו, טענות התובע אף לא באו לידי ביטוי בתוספת להסכם עליה חתמו הצדדים ביום 21.11.2023, קרי כחצי שנה לאחר שלטענת התובע אירע אותו שינוי הנסיבות המהותי והבלתי צפוי לכאורה;

    17. עיון בהסכם הגירושין מעלה בבירור, כי כאשר רצו הצדדים להפחית מדמי המזונות שישולמו לנתבעת בשל סיבה זו או אחרת, כתבו זאת הצדדים מפורשות בהסכם הגירושין. כך עשו למשל בסעיף 12.5 להסכם הגירושין;

        במילים אחרות, כוונת הצדדים המפורשת, כפי שזו נקבעה בהסכם הגירושין, הייתה, כי התשלומים הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין ישולמו לנתבעת בכל מקרה ומקרה;

    18. עתירת התובע לבטל חיובו בסכומים, כפי שאלו נקבעו בסעיף 8 להסכם הגירושין והוגדרו פורמלית כ"דמי מזונות", ומהווים חלק מהרכוש המגיע לנתבעת במסגרת הסכם הגירושין, מהווה ביטול כליל של כלל ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים במסגרת הגירושין, לרבות בענייני רכוש. תוצאה כזו הינה בלתי ראויה ובלתי הוגנת;

    19. מחדל מהותי נוסף של התובע הינו בדמות אי הוכחת "הנזק" שנגרם לו אם בכלל כתוצאה מטענותיו בעניין שינוי זמני השהות של הנתבעת עם הקטינים, וזאת בייחוד לאור זמני השהות הנרחבים שנקבעו לתובע בסעיף 6 להסכם הגירושין;

        במילים אחרות, לאור זמני השהות הנרחבים שנקבעו לתובע בהסכם הגירושין לא הוכיח התובע שיש לו הוצאות גדולות יותר, הקשורות בילדים, כדוגמת שכירת דירה והחזקתה;

    20. נסיבות מעבר הילדים לידי התובע וצמצום הקשר בין הנתבעת לקטינים החל מחודש 07/2023 נעוצות בשל מעשיו הרעים והנפסדים של התובע כלפי הנתבעת, לרבות הפסקת תשלום המזונות ע"י התובע לנתבעת החל מחודש 05/2023;

        בנסיבות אלו, ועת כל שינוי בזמני השהות עם הנתבעת הינו באשמת התובע, מתחילתו ועד סופו, אינו יכול התובע לבוא ולבקש את הפסקת תשלום המזונות, הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין או הפחתתם;

    21. לא רק שחובה היה על התובע לשלם לנתבעת את התשלומים שנקבעו בסעיף 8 להסכם הגירושין, וזאת בין התקופה 05/2023-01/2024, אלא אף מעולם לא נתנה הנתבעת את הסכמתה הזמנית לכאורה להפסקת התשלומים, הקבועים בסעיף 8 להסכם הגירושין.

11. הטענות העיקריות של הנתבעת ביחס לתביעה הכספית (תמ"ש 39640-05-24) הינן כדלקמן:

    1. הנתבעת לא מכחישה, כי הינה חייבת לתובע סך של 83,822 ₪, אך מנגד טוענת, כי סכום זה שולם כבר לתובע בשל התנהלותו ומעשיו הפסולים כנגד הנתבעת, המהווים הפרת התחייבויותיו של התובע, הקבועים בהסכם הגירושין ובתוספת להסכם;

    2. מקורו של הסכום בסך 83,822 ₪ בתוספת להסכם הגירושין, מורכב משני סכומים: סכום אחד, בסך 53,822 ₪, שמקורו בסך של 48,192 ₪ אותו חייבת לתובע וסך של 5,630 ₪ בגין תשלום ששילם התובע לעיריית --להנפקת אישור עירייה לרישום דירת המגורים ב--- ע"ש הרוכשים, סכום שני, בסך של 30,000 ₪ שהינו הסכום שנקבע בתוספת להסכם ואשר החליף את התחייבויות הקבועות בסעיפים 12.8-12.9 להסכם הגירושין;

    3. התובע לא התמודד ו/או התייחס כלל ו/או כנדרש לטענות הנתבעת ולראיות שצורפו מטעמה להוכחת טענותיה. כמו כן, לא רק שעדות התובע הייתה בלתי אמינה ובלתי מהימנה, אלא שהתובע סתר את עצמו בעדותו, התחמק מלהשיב תשובות ברורות וכנות ואף טען בחלק מתשובותיו שאינו זוכר;

       לעומת זאת, עדותה של הנתבעת הייתה כנה ואמיתית, לא נסתרה בחקירתה הנגדית, אלא אף התחזקה.

    4. בהתאם לדין הקיים חיובים כספיים, הנובעים מעסקאות שונות, ניתנים לקיזוז אם הם קצובים, כאשר חיוב נחשב ל"קצוב" אם הוא נקוב בסכום של כסף, או לחילופין- אם ניתן לקצוב את שיעורו בפעולה חשבונית פשוטה, ללא צורך באומדן או בהערכה;

    5. התובע הגיש את כתב תביעתו על סמך התחייבותה של הנתבעת בתוספת להסכם, ואילו הנתבעת מבקשת לעשות קיזוזים בגין הסכומים המגיעים לה מהתובע על סמך הסכם הגירושין;

       בנסיבות אלו, שעה מדובר במערכת חיובים, הנובעת מהסכם הגירושין ומהתוספת להסכם, ולאור העובדה שמדובר באותם הצדדים, שהינם בני זוג לשעבר, ובשל התכלית העומדת בניהול סכסוכים בבית המשפט לענייני משפחה, ניתן לראות בשני ההסכמים (הסכם גירושין והתוספת להסכם) כחוזה אחד. על כן, עומדת לנתבעת זכות הקיזוז;

    6. הסכום המגיע לנתבעת ואותו זכאית היא לקזז מכל סכום אותו הנתבעת חייבת ו/או תהיה חייבת לתובע, עומד ע"ס 75,951 ₪, כאשר מקורו של סכום זה הינו באלו:

       החזרי המשכנתא: בהתאם להתחייבות התובע בסעיף 12.4 להסכם הגירושין התחייב התובע לשלם את מחצית תשלומי המשכנתא בגין הדירה ברח' ---, וזאת עד למועד מכירתה של הדירה לצד ג'.

       בפועל, על אף התחייבותו של התובע לשלם את מחצית תשלומי המשכנתא, לא שילם הוא, וזאת בשל הקפאת המשכנתא למשך תקופה של 7 חודשים, את חלקו בהחזרים אלו, אשר סכומם הכולל הועמד ע"ס 24,500 ₪ (החזר משכנתא חודשי היה 7,000 ₪ וחלקו של התובע בהחזר הינה 3,500 ₪);

       הריבית בגין הקפאת החזרי המשכנתא: התובע הקפיא, ללא ידיעתה והסכמתה של הנתבעת ובניגוד להתחייבותו בסעיף 12.4 להסכם הגירושין, את החזרי המשכנתא, וזאת למשך תקופה של 7 חודשים (חודשים 06/2023-13/2023 כולל), כאשר הקפאה זו הביאה להוספת ריבית פיגורים למשכנתא בשיעור של 51,451 ₪, אותה שילמה הנתבעת במסגרת סילוק יתרת המשכנתא;

       בנסיבות אלו, משמעות סילוק המשכנתא ע"י הנתבעת, כי הנתבעת היא זו ששילמה את חלקו של התובע בהחזרי המשכנתא בתקופת ההקפאה ע"י בסך של 24,500 ₪, וכן ריבית ופיגורים בסך של 51,451 ₪ שהתווספה למשכנתא בגין הקפאתה;

    7. במסגרת חקירתו ניסה התובע, בחוסר תום לב, להטעות את בית המשפט עת טען, כי בשל מחצית תשלומי המשכנתא ששילם התובע זכאי הוא, בהתאם לסעיף 12.8 להסכם הגירושין, לאחוזים משווי הדירה, וזאת תוך התעלמות מוחלטת מהוראות סעיף 6 לתוספת להסכם, המבטל את הוראותיו של סעיף 12.8 להסכם הגירושין;

    8. בניגוד להסכם הגירושין ולתוספת להסכם (ראה סעיף 6), החל מחודש 05/2023 הפסיק התובע לשלם לנתבעת את דמי המזונות המגיעים לה, וזאת בטענה, כי הוא "מקזז" את סך ההלוואה בסך 30,000 ₪ מדמי המזונות אותם חובה היה על התובע לשלם לנתבעת;

    9. הודה התובע, בכבודו ובעצמו, כי עליו לשלם לנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהרישום המוטעה של הערת האזהרה וביטולה, בסופו של יום, במסגרת הליך שפתחה הנתבעת ביום 21.04.2024 בפני בית המשפט (י"ס 47061-01-24);

       הנזקים הכלכליים הרבים שנגרמו לנתבעת הינם ריביות שנאלצה לשלם הנתבעת, וזאת כתוצאה מהעיכובים בהשלמת עסקת המכר, גרמו לנתבעת לקבל את יתרת התמורה של הדירה ב--- באיחור רב, הוצאות משפטיות בדמות שכ"ט עו"ד ואגרת בית המשפט;

    10. לאור העיכובים שנגרמו בשל התנהלות התובע נמנע מהנתבעת לרכוש במועד דירה חלופית ולאור התייקרות מחירי הדירות בתקופת העיכוב, נאלצה הנתבעת לשלם מחיר יקר יותר על דירת המגורים החלופית שרכשה, וזאת בשיעור של 100,000 ₪.

12. הטענות העיקריות של הנתבעת ביחס לתביעה לצו עשה (תלה"מ 9590-05-24) הינן כדלקמן:

    • תביעת התובע הינה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי כאחד, חסרת תום הלב ועוד;

    • החל מיום 17.02.2022 ובהתאם לסעיף 12 להסכם הגירושין, על סעיפיו, לתובע לא היו כל זכויות בדירה ברח' ---, כאשר רישומו של התובע כבעל זכויות בדירה זו בלשכת רישום המקרקעין היה באופן פורמלי בלבד;

    • במסגרת סעיף 4 לתוספת להסכם, אשר נחתמה ע"י הצדדים ביום 21.11.2023, התחייב התובע לשתף פעולה בהעברת מלוא הזכויות בדירה ב--- ע"ש הנתבעת, ובהמשך לשתף פעולה עם הנתבעת בכל שיידרש במכירת הזכויות בדירה לצד ג';

    • התוספת להסכם נחתמה לאור הצורך הדחוף של הנתבעת לשלם חובות שהיו לה בשיעור מאות אלפי שקלים למספר נושים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסע' 8 לתוספת להסכם;

    • ביום 28.11.2023 מכרה הנתבעת את הדירה ברח' ---, כאשר מחיר המכירה הינו 3,800,000 ₪, וביום 26.05.2024, ולאחר שסילקה הנתבעת את יתרת המשכנתא שרבצה על הדירה בסך של 1,319,133 ₪ (בידי הנתבעת נשארה יתרה בסך 1,930,000 ₪), רכשה הנתבעת דירת מגורים חדשה, כאשר עלות הדירה החדשה עמדה ע"ס 1,960,000 ₪;

    • משהגיש התובע ביום 16.05.2024 תביעה כספית כנגד הנתבעת, המבוססת כולה על התוספת להסכם אותה כינה התובע "כתב התחייבות", וראה בתוספת זו מסמך מחייב ותקף בין הצדדים, לא רק שהצהיר התובע שתוספת להסכם לא הייתה צריכה לקבל את אישורו של בית המשפט, אלא שדינה של תביעת התובע להידחות;

      מסקנה זו מתיישבת אף עם העובדה, כי לא עתר התובע בתביעתו הכספית לאשר את התוספת להסכם ע"י בית המשפט ו/או לייתן לה תוקף, ולא בכדי;

    • התובע מנוע ומושתק מלהעלות כל טענה, כי התוספת להסכם לא בתוקף ו/או כי היה צורך לאשר אותה, שכן אינו יכול התובע להעלות טענות סותרות בהליכים שונים (התביעה הכספית והתביעה לצו עשה);

      הלכה למעשה, התובע לא ידע להסביר הכיצד טען מצד אחד שהתוספת להסכם הגירושין אינה בתוקף (בתביעה לצו עשה), ומצד שני הגיש תביעה, המבוססת כל כולה על התוספת להסכם (בתביעה הכספית);

    • הסכם ממון, כמשמעותו בחוק יחסי הממון, הוא הסכם הנערך בין בני הזוג לפני נישואיהם או במהלכם. הסכם כזה טעון אישורו של בית המשפט, כאשר מטרת האישור להבטיח את גמירות דעתם של בני הזוג והבנתם את משמעות ההסכם;

      אולם, כאשר בני הזוג כבר התגרשו, ואין עוד חשש ללחצים הוגנים, הנובעים ממערכת היחסים הזוגית, הרי שההסכם לחלוקת הרכוש בין בני הזוג לשעבר אינו נכנס לגדר "הסכם ממון", הטעון אישורו של בית המשפט, אלא הוא בגדר חוזה רגיל, הכפוף לדיני החוזים הכלליים;

    • בנסיבות עניינם של הצדדים ולצורך הדיון בלבד, אף אם אכן היה בידי הצדדים לקבל את אישורו של בית המשפט על התוספת להסכם, אין בדבר כדי להועיל לתובע, שכן בכל מקרה היה מקום לקבוע, כי התוספת להסכם תקפה מכוח דיני החוזים, וזאת משיקולי מניעות (השתק) או מכוח דוקטרינת תום הלב, שכן שני הצדדים פעלו בהתאם לתוספת להסכם (התובע חתם על שטר המכר, ייפוי כוח בלתי חוזר ועוד);

      דיון והכרעה - תלה"מ 36042-04-24:

13. השאלה העיקרית העומדת ביסודה של התביעה לביטול החיוב במזונות, כפי שאלו נקבעו בסעיף 8.1 להסכם הגירושין, והדרושה הכרעה בפסק דין זה הינה "האם ניתן לפתוח את הוראותיו של הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ביום 17.02.2022 ולבטל את החיוב במזונות, אשר נקבעו בסעיף 8.1 להסכם הגירושין?".

    חשוב להבהיר, כי לצורך ההכרעה בשאלה העיקרית, העומדת בפני בית המשפט נדרשת ההכרעה אף בשאלת משנה והינה "מה היה אומד דעתם של הצדדים עת בחרו לכלול בהסכם הגירושין סעיף 8.9, במסגרתו הוסכם על הצדדים, כי לא תוגש, מכל סיבה שהיא, תביעה לשינוי סכום המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין?".

    אקדים ואומר כבר עתה, כי בנסיבותיו של המקרה שלפניי, ובייחוד לאור אומד דעתם של הצדדים, הנלמד מהנסיבות החיצוניות להסכם, מכלול ההוראות של הסכם הגירושין והיחס הפנימי הקיים בין ההוראות להסכם הגירושין, יש להשיב על השאלה העיקרית בשלילה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

    טעם 1: אופיו של הסכם הגירושין- לא התקיים כל פגם בכריתת הסכם הגירושין של הצדדים

14. ככלל, הפסיקה רואה בהסכם גירושין הסדר מיוחד שאינו ניתן להפרדה לחלקים, המסדיר את מכלול היחסים בין בני הזוג והכולל התחייבויות שלובות זו בזו, והוא אינו דומה לעסקאות אחרות מהעולם החוזי (ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה לח(4) 635, 639-640 (31.01.1985)).

    הדברים מקבלים משנה תוקף עת מדובר בהסכם גירושין הכורך והקושר עניינים שונים, אשר ההסכמות לגביהם הינן תוצאה של פשרה, תוך הסתכלות הצדדים על ההסכם כמכלול, מבלי שכל נושא בהסכם הגירושין מוגדר כחוזה שניתן להפרידו (ע"מ 1191/02 ח.א. נ' ח.מ. (25.12.2003)).

15. עם אישורו של ההסכם ע"י בית המשפט, חזקה היא שבית המשפט בירר את הבנת הצדדים את תוכנו, משמעותו, תוצאותיו וכי ההסכם אכן נחתם מרצונם החופשי של הצדדים (ראה למשל רע"א 359/85 קוך נ' קוך לט(3) 421 (06.08.1985), עמ"ש 4750-09-11 פלוני נ' פלונית (17.11.2011), עמ"ש 11337-06-10 פלוני נ' פלונית (29.04.2012)).

16. הגם שבית המשפט אישר את הסכם הממון בין הצדדים ואף נתן לו תוקף של פסק דין, אין ההסכם חסין באופן מוחלט מפני ביטולו, ואין בכך כדי למנוע מאחד המתקשרים בהסכם לטעון לפגם בכריתתו בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים, אם נפל פגם מהותי בעת כריתתו (בע"מ 1277/07 פלונית נ' פלוני (18.08.2009)).

17. ההסכם שבין הצדדים הינו הסכם גירושין: בענייננו אין חולק, כי ההסכם העומד ביסודה של תביעת התובע הינו הסכם גירושין במסגרתו שולבו הסדרים והתחייבויות שונות של הצדדים.

    כך למשל, כולל הסכם הגירושין התחייבויות הצדדים בנוגע למשמורת והסדרי השהות של הצדדים עם הקטינים (ראה סעיפים 3-7 להסכם הגירושין), התחייבויות הצדדים בנוגע למזונות הקטינים (ראה סעיף 8 להסכם הגירושין, למעט סעיף 8.9 להסכם הגירושין), התחייבויות רכושיות של הצדדים (ראה סעיפים 9-19 להסכם הגירושין).

18. מסקנה זו אף מתיישבת היטב עם הוראות סעיף 8.9 להסכם הגירושין, במסגרתו הובהר בבירור, כי הסדר המזונות וההסדר הרכושי שלובים זה בזה, וכלשון הסעיף: "הגם שסע' 8 כותרתו מזונות, חינוך ומדור ילדים מוסכם כי התשלומים המשולמים בסע' 8 ע"י האב, הינם גם חלק מההסדר הרכושי אליו הגיעו הצדדים...".

19. אם אין די באלו, אף חזר וקבע בית משפט זה במספר הזדמנויות, כי הסכם הגירושין של הצדדים הינו "רקמה עדינה" השזורה בין מזונות הקטינים להסדרים רכושיים, וכלשון ההחלטות:

    החלטה מיום 27.06.2024: "...ההסכם הינו 'רקמה עדינה' השזורה בין מזונות הקטינים להסדרים רכושיים ...";

    החלטה מיום 21.01.2025: "...הובהר לצדדים המצב המשפטי ולעניין פרשנות סעיף 8 להסכם גירושין, הקובע שהסכום המשולם למשיבה הינו גם חלק מההסדר הרכושי אליו הגיעו הצדדים...";

    החלטה מיום 18.07.2025: "... בהינתן שמזונות נקבעו בהסכם שקיבל תוקף של פס"ד ובהנחה שהקביעות הינן חלק מההסדר הרכושי, ....".

20. העילה לביטול סעיף 8.1 להסכם הגירושין הינה שינוי נסיבות מהותי: אין אף עוררין, כי העילה היחידה עליה ביסס התובע את תביעתו לביטול החיוב במזונות, כפי שאלו נקבעו בסעיף 8.1 להסכם הגירושין, הינה 'שינוי נסיבות מהותי'. כך למשל, חזר והבהיר התובע פעם אחר פעם בכתבי טענותיו כדלקמן:

    התביעה: "מהות התביעה: ביטול / הפחתת מזונות בשל שינוי נסיבות" (כותר התביעה); "...קיים שינוי נסיבות אשר מהווה בסיס לטענות התובע ביחס לתשלום מזונות הקטינים, ..." (סעיף 36 לכתב התביעה);

    תצהיר עדות ראשית מטעם התובע: "לאור האמור לעיל מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את כלל התביעות שהגשתי ולהורות על ביטול המזונות השוטפים לאור שינוי הנסיבות שפורט בהרחבה בתצהירי ובכתב התביעה..." (סעיף 43 לתצהיר התובע);

    סיכומי התובע: "...כאשר הסדרי השהות השתנו מהקצה אל הקצה, בבחינת 0 ל 100 אצל האב, הרי שאין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי עלה בידי האב להוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת דמי המזונות..." (סעיף 39 לסיכומים); "לאור העובדה כי הקטינים עברו למשמורת התובע, עקב נסיבות שתלויות בנתבעת, ולאור העובדה כי קיים שינוי נסיבות מהותי ובמשך תקופה ארוכה... קיימת חובה על בית המשפט הנכבד להורות על ביטול החיוב במזונות הקטינים" (סעיף 50 לסיכומים).

21. במילים אחרות, מעולם לא עלתה מפיו של התובע כל טענה בדבר קיומו של פגם כלשהו בכריתתו של הסכם הגירושין.

    טעם 2: לא התקיים בעניינם של הצדדים שינוי נסיבות מהותי, המחייב שינוי במזונות הקטינים

22. שינוי החיוב במזונות- שינוי נסיבות מהותי: פסק הדין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין, מקום שארע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש (ראה ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, לו(3) 187 (03.06.1982)).

23. לעניין שינוי הנסיבות המהותי הנדרש נקבע, כי על הטוען לשינוי בגובה המזונות להוכיח שינוי משמעותי בנסיבות ששררו בעת מתן פסק הדין למזונות, שינוי שלא נצפה על ידו ולא ניתן היה לצפותו מראש בעת החתימה על הסכם הגירושין, וזאת משטבעו פסק הדין למזונות צופה פני עתיד.

    (ראה ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, לו(3) 187 (03.06.1982); ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, לו(3) 179 (28.06.1982); ע"א 442/83 קם נ' קם לח(1) 767 (15.04.1984); ע"א 552/83 מבורך נ' מבורך, לח(1) 526 (01.04.1984); בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלונית (03.09.2016); רמ"ש 43903-04-17 נ.ש. נ' א.ש. (10.07.2017); בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.01.2021))

24. לא רק שעל המבקש להוכיח את המצב ששרר עובר לפסק הדין לעומת המצב השורר כיום, אלא שעל המבקש לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי ולנהל את ההליך בקלפים גלויים. חשוב להבהיר, כי הוכחת שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי, אך לא תנאי מספיק, שכן על מבקש השינוי לפעול בתום לב ובניקיון כפיים. (ע"א 442/83 קם נ' קם לח(1) 767 (15.04.1984), עמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.2018)).

25. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו, צריך להיספג על ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו מבלי לשוב ולפנות לערכאות (ראה רמ"ש 67907-03-25 פלונית נ' אלמוני (08.06.2025)).

26. כן נפסק, כי מאחר ולא ניתן להגדיר כללים ברורים לשינוי הנסיבות המצדיק דיון מחודש בתיק, על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה ולבחון כל שינוי לגופו על פי השכל הישר, ניסיון החיים ופרטי המקרה (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (13.06.2007)).

    וכך נקבע למשל בבע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (13.06.2007): "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחדש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב במזונות היבט חוזי..., הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973...".

27. שינוי החיוב במזונות, אשר נקבעו בהסכם גירושין כולל: במקרה של מזונות שנקבעו בהסכם גירושין כולל קיים קושי לבודד את רכיב המזונות ולשנותו, שכן יש בכך כדי לבודד את האיזון העדין בין האינטרסים השונים, אשר סוכמו בין הצדדים.

    במקרה כזה, השינוי בחיוב המזונות, אף שהוא אפשרי, לא ייעשה על נקלה, מחייב משנה זהירות ולא ייעשה בקלות, כאשר הנטל הרובץ על מבקש השינוי הוא נטל מוגבר, וזאת מן הטעם שיש לבחון הסכם גירושין כמקשה אחת, מעין "רקמה עדינה", המגלם מכלול של הסכמות השזורות וכרוכות זו בזו, שהצדדים הסתמכו עליהן, כאשר מזונות הילדים הם אחד החוטים המרכזיים בהסכם.

    (ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (13.06.1994); ע"א 413/85 רוט נ' רוט, מ(1) 835 (07.04.1986); ע"א 8497/00 פלמן נ' פלמן, נז(2) 118 (27.01.2003); רמ"ש 17013-02-24 א.ק. נ' א.ק. (19.03.2024); עמ"ש 17590-01-20 פלונית נ' פלוני (03.12.2020)).

    וכך נקבע למשל בבג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, סו(1) 369 (07.02.2013), כי "קשה לבודד את עניינם של הקטינים, ובעיקר את נושא מזונות הקטינים, מכלל הנושאים הרכושיים והממוניים שבהסכם הגירושין. הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם ... מכאן, שההפרדה בין מזונות הילדים לבין מכלול הנושאים בהסכם הגירושין, היא לעיתים קרובות הפרדה מלאכותית."

    עוד נקבע בעמ"ש 40627-10-16 פלוני נ' פלונית (03.03.2019): "לא ניתן לראות בהסכם בנושא מזונות קטין כסעיף נפרד במסגרת הסכם גירושין, הואיל ובעת הסכמה ביחס למזונות קטין יכול וההורים הנפרדים מביאים בחשבון הסדרים אלו או אחרים בנושא הרכוש ועוד, וכי על כן לא ניתן לבודד אלמנט אחד מתוך הסכם ולעמוד על קיומם של אלמנטים אחרים.

    דברים אלו יפים גם אם לא צוין סעיף המקבע את ההסכמה בעניין המזונות, אך כמובן שדברים אלו יפים בגדר קל וחומר, בעת שמבקשים לשנות גם את אותו סעיף אשר בה לקבע את ההסכמה בנושא המזונות, תהא הסיבה לכך אשר תהא."

28. לפיכך, לא רק שבמקרים קיצוניים יתערב בית המשפט בסכום מזונות שנקבע בהסכם גירושין כולל, אלא שנטל ההוכחה המוטל על מי שמבקש לשנות את אשר נקבע בהסכם הוא נטל מוגבר (ראו ע"א 381/86 אבין נ' אבין (31.12.1986); בג"צ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (07.02.2013)).

29. מהות שינוי הנסיבות המהותי, העומד ביסוד התביעה: אין כל ספק, כי שינוי הנסיבות המהותי עליו סמך התובע את תביעתו הינו השינוי במתכונת זמני השהות והמשמורת, המתקיימים בין הצדדים לבין הקטינים החל מחודש מאי 2023.

    לעניין זה, העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן:

    • הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם הגירושין, כי תתקיים בין הצדדים אחריות ומשמורת משותפת על הקטינים (ראה סע' 3.1 להסכם הגירושין), וכלשון ההסכם "...הילדים יהיו באחריות משותפת של שני ההורים ובמשמורת משותפת...";

      עוד הוסכם בהסכם הגירושין, כי מתכונת הסדרי השהות שתתקיים בין הצדדים לקטינים הינה 64% לטובת הנתבעת (שהות של 9 ימים מתוך 14 יום עם הנתבעת) ו-36% לטובת התובע (שהות של 5 ימים מתוך 14 יום עם התובע) (ראה סע' 6 להסכם הגירושין).

    • החל מחודש מאי 2023 עברו הקטינים להתגורר בביתו של התובע באופן קבע, וכך למשל ציינה האפוטרופוס לדין בעמדתה מיום 19.05.2025 (תלה"מ 1525-07-24): "יש ליתן את הדעת לכך שמי שמגדל את הילדים בפועל בשנתיים האחרונות הוא האב, ... הרי הוא זה שמספק לילדים את כל צרכיהם ומעורב מול בית הספר, רופאים וכיוצ"ב".

30. והנה, חזר והבהיר התובע פעם אחר פעם, כי שינוי הנסיבות המהותי, העומד ביסוד תביעתו, הינו שינוי מתכונת הסדרי השהות והמשמורת של הקטינים עם ההורים, ונדגים:

    • סיכומי התובע: "...אין מחלוקת כי מחודש מאי 2023, מצויים הקטינים בחזקתו הבלעדית של האב..." (סע' 15 לסיכומים); "המעבר ממשמורת משותפת למשמורת בלעדית של האב מהווה שינוי נסיבות קיצוני ובלתי צפוי. ..." (סע' 24 לסיכומים);

      "...ומשאין מחלוקת, כי מחודש מאי 2023 מצויים הקטינים בחזקת אביהם תוך קיומם של מפגשים ספורדיים וקצרים עם האם, ... כאשר הסדרי השהות השתנו מן הקצה אל הקצה, בבחינת 0 ל 100 אצל האב, הרי שאין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי עלה בידי האב להוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת דמי המזונות..." (סע' 39 לסיכומים);

    • פרוטוקול הדיון מיום 29.09.2025, במסגרתו הבהיר התובע, כי שינוי הנסיבות המהותי העומד ביסוד תביעתו הינו מעבר הקטינים למשמורתו הבלעדית של התובע, וכלשונו "אני מגדל את הילדים" (עמ' 20 שורה 21 לפרוטוקול), וכי שינוי זה במתכונת המשמורת הינה העילה היחידה העומדת ביסוד התביעה (עמ' 20 שורות 22-23 לפרוטוקול).

31. התובע לא הסתפק בזאת ואף הבהיר, כי השינוי במתכונת המשמורת והסדרי השהות של הקטינים עם הנתבעת נבע בשל שינוי במצבה הנפשי של הנתבעת והתמכרותה של הנתבעת לסמים, וכלשון התובע:

    • תביעת התובע: "בחודש מאי 2023, ביום בהיר אחד מצא התובע את הקטינים בפתח ביתו עם מזוודות. התובע ניסה להבין עם הנתבעת במה דברים אמורים, ולתדהמתו הרבה של התובע הודיעה לו הנתבעת כי בשל מצבה הנפשי אין היא יכולה לטפל בקטינים והיא תובעת כי החל ממועד זה התובע יטפל בהם" (סע' 5 לכתב התביעה);

    • תצהיר עדות ראשית של התובע: "אולם השינוי המבוקש ביחס למזונות איננו נובע משינוי במצבת הרכוש ו/או בהשתכרות, כי אם בשינוי שאיננו מתוכנן ולא היה צפוי בדמות משבר נפשי והתמכרות לסמים של הנתבעת, ומאידך שינוי במשמורת הקטינים באופן שבו הקטינים עברו אלי והנתבעת כמעט ולא רואה אותם ולא מתקיימים כלל הסדרי ראייה" (סע' 35 לתצהיר).

32. עוד במועד החתימה של הצדדים על הסכם הגירושין צפה התובע, כי הנתבעת עלולה להתדרדר: ביום 29.09.2025 נערך דיון במעמד הצדדים במסגרתו הצהיר התובע בלשון ברורה וחד משמעית, כי עוד בטרם חתמו הצדדים על הסכם הגירושין היו מודעים הן אביה של הנתבעת והן התובע בעצמו לאפשרות שהנתבעת תתדרדר והקטינים יעברו לידי התובע.

    וכלשון התובע:

    "העד, מר א.:מי שדאג לסעיף הזה, זה אבא שלה, הוא ידע שהיא נתונה להידרדרות והוא דאג לילדים.

    ...

    עו"ד מלכה:...אז כלומר אתה אומר שבעצם כל העניין של הדירה נועד להבטיח שאם א. תתדרדר, כמו שאתה טוען,

    העד, מר א.:למקומות לא טובים, כן.

    ...

    עו"ד מלכה:גם אתה ואבא שלה...אז עכשיו מה שאתה אומר, שכבר עוד לפני ההסכם אתם חשבתם על, ידעת כאילו שא. מיועדת לפורענות נכון?

    העד, מר א.:כן." (עמ' 34 שורות 28-29, 33-35 ועמ' 35 שורות 2-5 לפרוטוקול הדיון)

33. הלכה למעשה, משהיה מודע התובע, וזאת עוד בטרם חתמו הצדדים על הסכם הגירושין, לאפשרות המעשית, כי יתדרדר מצבה הנפשי של הנתבעת, בוודאי שאינה מהווה התדרדרות במצבה הנפשי של הנתבעת סמוך לחודש מאי 2023, שינוי בלתי צפוי, אותו לא ניתן היה לצפות מראש בעת החתימה על הסכם הגירושין.

34. בנסיבות אלו, ניתן לומר כי השינוי דנן נצפה ע"י התובע ו/או ניתן היה לציפייה במועד החתימה על ההסכם ומשכך לא התקיים אותו שינוי נסיבות מהותי היכול להביא לביטול/שינוי החיוב במזונות.

35. ההסכמים שנחתמו ע"י הצדדים נעדרים התייחסות ייחודית למצב בו תעבור המשמורת לידי התובע ולא יתקיימו עוד הסדרי שהות בין הקטינים לנתבעת: אין כל חולק בענייננו, כי הצדדים חתמו על שני הסכמים, הסכם גירושין מיום 17.02.2022 ותוספת להסכם מיום 21.11.2023.

36. על אף המודעות של התובע, וזאת עוד בטרם חתמו הצדדים על הסכם הגירושין, לאפשרות, כי מצבה הנפשי של הנתבעת והתנהלותה יתדרדרו, לא רק שבחר התובע שלא להכניס בהסכם כל סעיף, לפיו ההתדרדרות הצפויה האפשרית של הנתבעת תהווה טעם לביטול/שינוי המזונות, אלא להיפך בחר לכלול בהסכם סעיף כללי, הקובע, כי מכל סיבה שהיא לא ניתן יהיה לשנות את סכום המזונות, הקבועים בהסכם.

37. לעניין זה אפנה לדברי התובע במהלך הדיון שנערך לצדדים ביום 29.09.2025, במסגרתו הצהיר התובע כדלקמן:

    "עו"ד מלכה:ויכולה להידרדר. ובכל זאת א., איש העסקים הגדול שמחזיק בשתי חברות וחותם על הסכמים של דירות כל שני וחמישי, לא הכניס להסכם הגירושים סעיף שגם אם במקרה כזה שתדרדר, לא יבוטלו המזונות. איך זה יכול להיות?

    העד, מר א.:את האמת רשלנות." (עמ' 35 שורות 6-9 לפרוטוקול הדיון)

38. על אף טענתו החוזרת של התובע, לפיה הסכימה הנתבעת, כי כל עוד מצויים הקטינים בחזקתו לא ישולמו לידיה דמי מזונות, כפי שאלו נקבעו בהסכם הגירושין (ראה למשל סע' 16 לסיכומי התובע), בחר התובע שלא לכלול אף בתוספת להסכם, במסגרתה ביקשו הצדדים לשנות חלק מהוראות הסכם הגירושין, כל סעיף המתייחס למזונות הקטינים ולאפשרות לבטל/לשנות את החיוב במזונות, וזאת בשל מעבר הקטינים להתגורר אצל התובע.

    יובהר לעניין זה, כי הקטינים עברו להתגורר עם התובע בחודש 05/2023 וכי התוספת להסכם נחתמה בחודש 11/2023. דהיינו, ממועד מעבר הקטינים להתגורר עם התובע ועד למועד החתימה של הצדדים על התוספת להסכם עברו 6 חודשים, אשר במהלכם לא חשב התובע לכלול כל סעיף בתוספת להסכם, המתייחס למזונות הקטינים ולאפשרות לשנות/לבטל את החיוב במזונות בשל אותו המעבר.

39. לסיכום , אף אם יש לראות בשינוי מתכונת המשמורת והסדרי השהות בין הצדדים לקטינים שינוי נסיבות בעניינם של הצדדים, משמהווה שינוי זה שינוי צפוי, ולכל הפחות, שינוי שניתן היה לצפות אותו בעניינם של הצדדים, ואף בחר התובע, פעם אחר פעם, שלא לכלול כל סעיף רלבנטי בהסכמים שנחתמו בין הצדדים (הסכם גירושין ותוספת להסכם), אינו מהווה אותו השינוי במתכונת המשמורת והסדרי השהות שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להצדיק שינוי בחיוב המזונות של הקטינים, כפי שאלו נקבעו בהסכם הגירושין.

    טעם 3: פרשנות הוראות סעיף 8.9 להסכם הגירושין- מכל סיבה שהיא אין לשנות סכום המזונות הקבוע בהסכם

40. התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, כפי שזו משתקפת מלשון ההסכם, על הוראותיו השונות והנסיבות החיצוניות להסכם, מובילה למסקנה חד משמעית והינה, כי מכל סיבה שהיא אין לשנות את החיוב, הקבוע בסעיף 8.1 להסכם הגירושין, וזאת מן הטעמים כדלקמן:

41. פרשנות הסכם- הוראות החוק והפסיקה: סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (סעיף 25 לפני תיקונו מיום 07.01.2026) (להלן: "חוק החוזים"), קובע:

    "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

    (ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.

    (ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

    ..."

42. לפי ההלכה, חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, הנלמד לאחר בחינה של לשון החוזה , כאשר אין להסתמך אך על הוראת הסעיף הבודדת, אלא יש להסתמך על מכלול ההוראות החוזיות ועל היחס הפנימי הקיים ביניהן, שכן רק התבוננות במארג הוראות החוזה תסייע בידי הפרשן במלאכת התחקותו אחר כוונתם של הצדדים (ראה ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, מט(2) 265 (06.04.1995); ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל פ"ד מא(1) 282 (29.01.1987)).

43. על הלכה זו אף חזר בית המשפט העליון בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (11.05.2006) וקבע:

    "הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה – לעיתים הראייה המרכזית – בדבר כוונתם המשותפת. כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, על בית המשפט לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות, ובכפוף לחזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה, לאתר את אומד דעתם של הצדדים...".

44. וכך נקבע למשל בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019): "... לנוכח הכלל הבסיסי אשר קובע כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, וכן בהתחשב בחזקה הפרשנית לפיה לשון ברורה משקפת את מה שהצדדים לחוזה התכוונו לקבוע בינם לבין עצמם ... – שופט אשר בא להכריע במחלוקת לגבי משמעותם של תנאיו של חוזה סגור לא יעסוק אלא בקביעתן של עובדות החוזה. הווה אומר: השאלה היחידה שעליה יהא עליו לענות היא "מה הסכימו ביניהם הצדדים כעניין של עובדה?" – מלאכה שכונתה על ידי הנשיא ברק בהלכת אפרופים כ"פרשנות סובייקטיבית. ... במקרה של ספק עובדתי בכגון דא, יהא על השופט להפעיל את נטלי ההוכחה שנקבעו בדיני הראיות ואת הכלל העתיק בדבר פירושו של תנאי חוזי בלתי ברור לרעת מנסחו. כלל זה, המעוגן כעת בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים – אשר קובע כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו" – מהווה פתרון יעיל וצודק של חוסר ודאות בגדרו של חוזה פורמלי סגור ... פרשנותו של חוזה פורמלי סגור, ככל שמלאכה זו תידרש, תהא אפוא חסינה מפני הכנסת שיקולים ערכיים, החיצוניים לחוזה, על ידי בית המשפט. חובת תום-הלב תמשיך, כמובן, לחול על יחסי הצדדים, אך תחולתה תהא שיורית ושמורה למקרים קיצוניים של מצגי שווא, הטעיה ושימוש לרעה בזכויות; היא לא תשפיע על קביעת תוכנו של החוזה כהוא זה".

45. להשלמת התמונה יוסף, כי ביום 07.01.2026 תוקן סעיף 25 לחוק החוזים (תיקון 3 לחוק החוזים), כאשר במסגרת הסעיף החדש הוגדרו כללי הפרשנות של חוזה, אשר נכרת לאחר תחילתו של התיקון. בנסיבות אלו, ומשאין חולק, כי הסכם הגירושין שבין הצדדים נחתם ביום 17.02.2022, קרי מספר שנים בטרם תוקן סעיף 25 לחוק החוזים, כללי הפרשנות החדשים שחוקקו בתיקון מס' 3 לחוק החוזים אינם חלים בעניינם של הצדדים.

46. הסכמת הצדדים לסעיפי ההסכם והבנת משמעותם: אין חולק, כי כלל הסכמות הצדדים בהסכם הגירושין התגבשו במסגרת הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים בפני עו"ד שלומי באשי, במסגרתו הגיעו הם להסכמות בעניין כלל העניינים הכרוכים בגירושין, לרבות חלוקת הרכוש המשותף של הצדדים (ההואיל הראשון בהסכם הגירושין).

47. אין אף עוררין, כי משמעות ההסכם והוראותיו הוסברו לצדדים ע"י בית המשפט במועד אישורו והובנו ע"י הצדדים, כאשר מסקנה זו נגזרת הן מפרוטוקול הדיון שנערך לצדדים ביום 17.02.2022 בתה"ס 14327-02-22) והן מדברי כבוד השופט שוחט בפסק דינו מיום 30.05.2024 ברמ"ש 11792-04-24, וכלשונו:

    "כעולה מהסכם הגירושין, הוא תוצר של הליך גישור שערכו הצדדים בפני עו"ד (כך בהואיל הראשון) שאותו עו"ד (שאינו מי מב"כ הצדדים כאן) אף התייצב עם הצדדים לדיון שהתקיים ביום 17.2.22 לאישור ההסכם והצהיר כי הוא מייצג את שניהם. כעולה מפרוטוקול אותו דיון, נמסרו ע"י הצדדים באותו דיון מספר הבהרות להסכם ולאחר שביהמ"ש קמא ציין כי הסביר לצדדים את משמעות ההסכם כנדרש וכי עשו את ההסכם מרצונם הטוב והחופשי והבינו את משמעותו ותוצאותיו ואישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פס"ד..." (עמ' 2 שורות 1-6 לפס"ד).

48. לשונו החד משמעי של סעיף 8.9 להסכם הגירושין: עיון בלשון הפשוטה של סעיף 8.9 להסכם הגירושין מוביל למסקנה כפולה ברורה וחד משמעית, לפיה הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

    • ההסדר הקבוע בסעיף 8.1 להסכם הגירושין הינו הסדר מורכב, הכולל בתוכו הן התחייבותו של התובע לתשלום מזונות ילדיו והן את ההסדר הרכושי שבין הצדדים;

      יובהר כי מסקנה זו מתיישבת היטב עם קביעותיו של בית משפט זה במספר החלטות (החלטות מיום 27.06.2024, מיום 21.01.2025 ומיום 18.07.2025), במסגרתן נקבע פעם אחר פעם, כי הסכם הגירושין בין הצדדים הינו "רקמה עדינה", השזורה בין מזונות הקטינים להסדרים רכושיים;

    • הצדדים אינם רשאים מכל סיבה שהיא לשנות את התשלום, אשר נקבע בסעיף 8.1 להסכם הגירושין.

      וכלשון סעיף 8.9 להסכם הגירושין: "8.9 הגם שסע' 8 כותרתו מזונות, חינוך ומדור ילדים מוסכם כי התשלומים המשולמים בסע' 8 ע"י האב, הינם חלק מההסדר הרכושי אליו הגיעו הצדדים ושום צד לא יוכל להגיש תביעה להפחתת או להגדלת סכומים אלו, מכל סיבה שהיא, לרבות בעקבות שינויים מהותיים שיהיו בהשתכרותו ו/או במצבת רכושו. ...".

49. במילים אחרות, לא רק שבחרו הצדדים, לאחר ניהול הליך גישור בפני עו"ד, לכלול בהסכם הגירושין סעיף 8.9, על ניסוחו הברור והחד משמעי, ממנו ניתן להתרשם על אומד דעתם של הצדדים, אלא שפרשנותו ותוצאותיו של הסכם הגירושין על הוראותיו היו ברורות לצדדים אף במועד חתימתו של הסכם הגירושין ע"י הצדדים.

50. יתר הוראות הסכם הגירושין- הויתורים הרכושיים הרבים של הנתבעת: עיון מעמיק אף ביתר הוראות הסכם הגירושין מדגימות בבירור את הויתורים הרכושיים של הנתבעת לטובת התובע, ואדגים:

    • ויתור הנתבעת על מרבית הזכויות בדירות שבבעלות הצדדים: הרכוש המשותף של הצדדים, כפי שזה הוסכם בהסכם הגירושין, כלל מלוא הזכויות ב-3 דירות בעיר -- ומחצית הזכויות בדירה בעיר -- (סע' 12-15 להסכם הגירושין);

      על אף הנכסים הרבים שהיו בבעלות המשותפת של הצדדים, הוסכם על הצדדים, כי אך דירה אחת בעיר --- תעבור לבעלותה של הנתבעת אגב גירושין ואילו הבעלות על מלוא הזכויות בשתי דירות ב--- ומחצית הזכויות בדירה ב--- יעברו לידי התובע אגב גירושין;

    • ויתור הנתבעת על יתר נכסי המקרקעין שהיו רשומים על שם התובע ולא הוגדרו בהסכם הגירושין כרכוש משותף של הצדדים: לא יכול להיות חולק, כי במועד עריכת הסכם הגירושין היו רשומים על שם התובע בלבד נכסים נוספים, אשר הסכימו הצדדים שלא לכלול בהסכם המשותף של הצדדים, וכי הנתבעת ויתרה על כל טענותיה ביחס לנכסים אלו.

      כך ולמשל צוין מפורשות בהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים:

      "10. האישה מצהירה כי קיבלה מידע מהבעל לגבי כל הנכסים הרשומים על שמו, כי ניתנו לה הזמן והאפשרות לבדוק את מצבת הנכסים וכי היא מודעת לכך שיש נכסים נוספים שלא נכללו במסגרת הרכוש המשותף של הצדדים וחרף רישומם לטענת הבעל אינם שייכים לבעל וכי הנכסים המפורטים בהסכם זה הינם הנכסים המשותפים של הצדדים בלבד.

      11. כל יתר הנכסים, שאינם מצוינים בהסכם זה להלן, הרשומים ע"ש מי מהצדדים, ו/או על שם הצדדים בבעלות משותפת עם צד ג', ו/או על שם מי מהצדדים עבור צד ג', יוותרו בבעלותו הבלעדית של הצד עליו רשומים, ולצד השני לא תהיה כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה ביחס לנכסים אלו." (סע' 10-11 להסכם הגירושין)

      התובע אף הודה במהלך הדיון שנערך לצדדים ביום 29.09.2025 בלשון ברורה וחד משמעית, כי "אם היה, זה היה על השולחן. גם רשום בהסכם סליחה גברתי, שנייה גברתי, מופיע גם בהסכם שיש נכסים נוספים" (עמ' 10 שורות 21-22 לפרוטוקול הדיון).

    • ויתור על מלוא הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של התובע: אין חולק, כי נכון למועד החתימה על הסכם הגירושין עמדה השתכרותו של התובע ע"ס 40,000 ₪ נטו לחודש, כך שבוודאי נצברו לתובע זכויות סוציאליות ופנסיוניות רבות, ואילו לנתבעת, אשר לא עבדה במועדים הרלבנטיים, לא יכלו להצטבר כל זכויות סוציאליות ופנסיוניות.

      כך למשל אף הבהירה הנתבעת במסגרת הדיון שנערך לצדדים ביום 29.09.2025, כי "...אני במשך 14 שנה נשואה, עקרת בית, לא עובדת, לא מכירה את העולם, לא מנהלת חשבונות בנק, לא כלום" (עמ' 40 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון).

      על אף עובדות אלו, ויתרה הנתבעת על מלוא הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של התובע ואלו נשארו בבעלותו הבלעדית של התובע (סע' 16 להסכם הגירושין);

    • ויתור הנתבעת על כלל כלי תחבורה שהיו בבעלות המשותפת של הצדדים: בהתאם להוראות הסכם הגירושין היו בבעלות הצדדים רכב מדגם --ואופנוע מדגם --, אשר היו רשומים ע"ש התובע ונשארו בבעלותו הבלעדית של התובע. מנגד התחייב התובע לרכוש לנתבעת רכב, אשר עלותו לא תעלה על 150,000 ₪ בלבד, עלות שבוודאי נמוכה מעלות כלי התחבורה שנשארו בידי התובע מכוח הסכם הגירושין (סע' 19 להסכם הגירושין);

    • ויתור הנתבעת על הזכויות בחלקו של התובע בשני עסקים: על אף העובדה שלתובע זכויות בשתי חברות פרטיות, ויתרה הנתבעת על חלקה בזכויות אלו, כך שכל הזכויות בחברות אלו נשארו בידי התובע בלבד (סע' 16.4 להסכם הגירושין).

      לעניין זה חשוב להבהיר, כי בויתורה של הנתבעת על הזכויות בשתי החברות ויתרה הנתבעת אף על כלל הנכסים שהיו רשומים על שתי החברות, וכך למשל הבהיר התובע לשאלת ב"כ הנתבעת במסגרת הדיון שנערך לצדדים ביום 29.07.2025:

      "עו"ד מלכה:עכשיו לחברות האלה, זה חברות שיש להם נכסי מקרקעין?

      העד, מר א.:במקביל." (עמ' 8 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון)

      "עו"ד מלכה:לחברות האלה יש נכסי מקרקעין ששייכות להם. נכון.

      העד, מר א.:שרכשנו תוך כדי. כן." (עמ' 8 שורות 24-25 לפרוטוקול הדיון)

51. בנסיבות אלו, יש בויתורים הכלכליים של הנתבעת במסגרת הסכם הגירושין לטובת התובע, כדי לחזק את המסקנה, כי לא רק שהתכוונו הצדדים להסדיר במסגרת סעיף 8.1 להסכם הגירושין אף ההסדר הרכושי שבין הצדדים, אלא אף לא התכוונו לשנות את התשלום שנקבע בסע' 8.1, הנועד לאזן את חלוקת הרכוש המשותף שבין הצדדים, "מכל סיבה שהיא".

52. הסכם הגירושין נעדר כל הוראה, המתייחסת לשינוי בהסדרי המשמורת והשהות של הקטינים עם כ"א מהצדדים: אין חולק, וזאת כפי שהודגם כבר בהרחבה , עוד בטרם חתמו הצדדים על הסכם הגירושין היה מודע התובע לאפשרות, כי מצבה הנפשי של הנתבעת והתנהלותה יתדרדרו, דבר שיכול להוביל לשינוי מהותי במתכונת המשמורת והסדרי השהות שיתקיימו בין הקטינים לצדדים (עמ' 35 שורות 6-9 לפרוטוקול הדיון).

53. חרף מודעות זו של התובע להתדרדרות האפשרית של הנתבעת לא רק שבחרו הצדדים לעשות שימוש בלשון חד משמעית במסגרת סעיף 8.9 להסכם הגירושין, קרי הכלל לפיו "מכל סיבה שהיא" לא ישונה/יבוטל החיוב הקבוע בסעיף 8.1 להסכם הגירושין, אלא על אף בחרו שלא לכלול בהסכם הגירושין כל הוראה, המחריגה את הכלל האבסולוטי שנקבע בסעיף 8.9.

    התובע בחר ביודעין שלא לכלול בהסכם, הארוך והמפורט (הסכם באורך 10 עמודים), שלא לכלול הוראה מפורשת, לפיה מקום בו תשתנה מתכונת המשמורת והסדרי ראיה בין הקטינים לצדדים יראו באותו השינוי את החריג בהתקיימו ניתן יהיה לשנות/לבטל את החיוב שנקבע בסעיף 8.1 להסכם הגירושין.

54. התוספת להסכם נעדרת כל הוראה, המתייחסת להסדרי המשמורת והשהות של הקטינים עם כ"א מהצדדים: כפי שהובהר בהרחבה דלעיל, אף במסגרת התוספת להסכם שחתמו הצדדים ביום 21.11.2023, אשר נחתמה לאחר התדרדרותה של הנתבעת, במסגרתה ביקשו הצדדים לשנות חלק מההסכמות עליהם הוסכם במסגרת הסכם הגירושין (שינוי של סע' 12.6, 12.8-12.9 להסכם הגירושין), בחר התובע שלא לכלול כל סעיף, הנוגע לחיוב שנקבע בסעיף 8.1 להסכם הגירושין.

55. דהיינו, אף לאחר התדרדרות במצבה של הנתבעת ובהתנהלותה, לאורם שונתה המתכונת של המשמורת וזמני השהות שבין הצדדים לקטינים, ועל אף העובדה שביקשו הצדדים לשנות חלק מהסכמות , כפי שאלו באו לידי ביטוי במסגרת הסכם הגירושין, שוב בחר התובע שלא לבקש לשנות את הסכמות הצדדים בסעיף 8.1 להסכם הגירושין.

56. הימנעות התובע מלהביא כל עד, אשר יכול היה להעיד לעניין כוונת הצדדים במועד החתימה על הסכם הגירושין: הכלל המושרש בדיני הראיות הינו, כי אם בעל דין נמנע מלהציג ראיה רלבנטית המצויה בהישג ידו, מבלי לספק לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היא הייתה פועלת לרעתו של הנמנע ותומכת בגרסת הצד היריב. כלל זה מבוסס על ההיגיון וניסיון החיים, לפיהם בעל דין לא יימנע מלהציג ראיה שהיא לטובתו.

    כמו כן, ככל שהראיה הינה משמעותית יותר, רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מלהציגה. (ראה למשל ת"א 46204-07-20 האחים שמעון יעוץ עסקי בע"מ נ' פסגות א.ט. בע"מ (06.12.2025); ת"א 44693-01-23 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' עמנואל אבדיאב (08.01.2025); ת"א 2538/00 אירנה נורז'ץ ליטבק נ' הרשות הפלשתינית (08.07.2019)).

57. כך, הימנעות מהבאת ראיה, בין אם מדובר במסמך, בעדות עד או באי הצגת שאלות לעד בחקירה נגדית, מקימה חזקה שבעובדה, אשר משמעותה, כי דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. ככל שמדובר בראיה מרכזית שנמצאת בהישג ידו של בעל הדין וניתן לאתרה ולהגישה ללא מאמץ מיוחד, כך יינתן משקל גדול יותר להימנעותו. חזקה זו מחזקת את הראיות העומדות לחובת הנמנע ומחלישה את גרסתו. (תאד"מ 11290-07-24 קאיה מולטימדיה בע"מ נ' אופנה בע"מ (05.10.2025); ת"א 52544-08-20 מקסימוס קפיטל בע"מ נ' נאדר חבשי (24.05.2023))

58. על אף שחזקה בדבר הימנעות מהבאת ראיה היא חזקה חזקה, היא אינה מוחלטת וניתנת לסתירה. כך, אם בעל הדין שנמנע מלהביא את הראיה מספק הסבר סביר ואמין למחדלו, הדבר עשוי לשמוט את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו. (ראה למשל ת"ע 60599-02-22 ל.ע. נ' ש.ל.ר. (12.03.2024); ת"ק 3422-11-15 צחי מנשה נ' קיבוץ כברי (13.10.2016)).

59. בענייננו אין חולק, כי לכל הפחות 3 עו"ד היו מעורבים בעריכתו של הסכם הגירושין של הצדדים, כאשר מסקנה זו נגזרת הן מנוסחו של הסכם הגירושין, במסגרתו הובהר, כי הצדדים ניהלו הליך גישור מול עו"ד שלומי באשי, אשר במהלכו גובש ונכרת הסכם הגירושין של הצדדים, והן מדברי התובע במהלך הדיון שנערך לצדדים ביום 29.09.2025, וכלשון התובע:

    "העד, מר א.:רוני עזרא היה עו"ד שליווה אותה, והוא התעקש עם שלומי באשי בזמנו על הסעיף הזה.

    עו"ד מלכה:רגע, לך היה עו"ד שליווה אותך?

    העד, מר א.:היה לי גם בטח, יורם,

    עו"ד מלכה:למה אתה לא אומר?

    העד, מר א.:לא שאלו אותי. יורם ירקוני. הוא לא ייצג אותי.

    כב' הש' וקנין:אני לא מבינה אבל למה כי האנשים האלה לא הוזמנו היום? מה אני צריכה לשמוע את התצהיר שלו, את התצהיר שלה שכבר מונח," עמ' 12 שורות 10-17 לפרוטוקול הדיון).

60. אף במסגרת פסק דינו של כבוד השופט שוחט ברמ"ש 11792-04-24, עליו סמך התובע (ראה למשל סעיף 19 לסיכומיו), הובהר בבירור, כי לשם ההכרעה בעניינם של הצדדים קיימת חשיבות בשמיעת דברי הגורמים, אשר ערכו בעבור הצדדים את הסכם הגירושין, וכלשון פס"ד:

    "בנסיבות אלו, גם אם קיימת אפשרות כי חרף ההוראה בסעיף 8.9 לפיה מי מהצדדים לא יוכל להגיש תביעה להגדלת או הקטנת מזונות "מכל סיבה שהיא" ההסכם יפורש ככזה בו שינוי הסדרי השהות של הקטינים לא נכנס לגדרי תיבה זו ומאפשר בכל זאת את שינוי סכום המזונות והפחתתם- ראוי שאפשרות זו תישקל רק לאחר שישמעו הגורמים שערכו עבור הצדדים את ההסכם ולמצער הצדדים עצמם. הדין אינו אוסר על צדדים להסכם גירושין לקבוע שמזונות הקטינים ייקבעו בשיעור שאינו משקף רק את צרכי הקטינים אלא גם יהוו חלק מההסדר הרכושי הכולל ביניהם ולכן גם לא יופחתו "מכל סיבה שהיא". צד המבקש להתנער מחיוב מפורש שהוטל עליו במסגרת ההסכם וטוען בכל זאת לקיומה של סיבה בגינה אינו חב באותו חיוב- על דרך הכלל ראוי שיתכבד תחילה ויוכיח את טענותיו בטרם יזכה בסעד העומד בסתירה להוראות ההסכם." (עמ' 8 שורות 22-31 לפסק הדין).

61. הנה, על אף החשיבות בהעדת הגורמים, אשר ערכו את הסכם הגירושין בעבור הצדדים, לא רק שבחר התובע שלא להעיד מטעמו אף אחד מעו"ד שהיו מעורבים בעריכתו של הסכם הגירושין, אלא אף לא הוצג מטעם התובע כל הסבר להימנעותו של התובע מלהעיד ולו אחד מעו"ד שהיו מעורבים בעריכתו של הסכם הגירושין של הצדדים ככלל ונוסחו של סעיף 8.9 להסכם הגירושין בפרט.

62. כך למשל, ועל אף הניסיון של בית המשפט לקבל את הסברו של התובע בדבר העדר העדתם של הגורמים שהיו מעורבים בעריכת הסכם הגירושין, בחר התובע וב"כ להימנע ממתן כל הסבר לבית המשפט, וכלשון התובע וב"כ (עמ' 13 שורות 12-31 לפרוטוקול הדיון):

    "כב' הש' וקנין:אני רוצה לשאול את אדוני, היה, שקט, היה פה עו"ד רוני עזרא שייצג את הגברת. כל הטענה שלכם עכשיו פה בתביעה הזו, בעצם הכוונה הייתה שזה רק מזונות, וזה לא הסדר רכושי ולכן כל ה-10,000 שקל האלה צריכים להיות בכלל מבוטלים בגלל שהילדים אצלו. למה אין פה היום את עו"ד רוני עזרא, את עו"ד באשי, ואת עוה"ד שייצג אותו יורם ירקוני?

    עו"ד דרור:אז גברתי, לגבי עו"ד יורם ירקוני, לפי שיחה שלי עם הלקוח שלי הוא אמר שהדבר היחיד עשה, הוא נתן לו יועץ משפטי בהתחלה, הוא לא ייצג אותו בהסכם.

    העד, מר א.:נתן לי 4 שעות ייעוץ.

    עו"ד דרור:הוא לא ערך את ההסכם, הוא לא היה חלק מההסכם, מי שערך את ההסכם היה עו"ד באשי. לגבי העו"ד שהיה מטעמה, פעם ראשונה שאני שומע את השם הזה. אני הופעתי כמו גברתי, לא ידעתי לראשונה.

    עו"ד מלכה:רגע, גברתי אבל אני רוצה להסביר לגברתי,

    כב' הש' וקנין:אתם מגישים פה מאות דפים כשלב העניין זה,

    עו"ד מלכה:זה לא, בפרוטוקול אישור, רק שנייה אני רוצה להסביר. בפרוטוקול אישור ההסכם, נאמר במפורש ששני הצדדים, בנוסף לזה שהם עשו הסכם גישור אצל עו"ד באשי והוא ערך להם את ההסכם הם קיבלו ייעוץ פרטי. הוא מעו"ד יורם ירקוני והוא מעו"ד,

    כב' הש' וקנין:למה זה לא למה הובא בפניי מ-DAY ONE?

    עו"ד מלכה:גברתי, כי בסופו של דבר מי שערך את ההסכם זה עו"ד באשי, הם קיבלו רק ייעוץ, זה לא שהוא ייצג באיזה הליך עכשיו בפני בית המשפט. ... " עמ' 13 שורות 12-31 לפרוטוקול הדיון).

63. בנסיבות ענייננו, הימנעות התובע מלהביא לעדות את עו"ד, אשר היו מעורבים בעריכת הסכם הגירושין שבין הצדדים, מקימה את החזקה הפועלת לחובתו.

64. למעלה מן הצורך- כאמור בפרק טענות התובע, במסגרת סיכומיו העלה התובע טענות חדשות , המהוות הרחבת חזית, והינן: הטענה לפיה סעיף 8.9 להסכם הגירושין מנוגד לחוק ולפסיקה והטענה לפיה החלק היחסי ביחס בין המזונות להסדר הרכושי נע בין 100-400 ₪ לחודש בלבד.

65. כידוע, הרחבת חזית היא אסורה, שכן גדר המחלוקת בין הצדדים להליך משפטי נקבעת על פי כתבי הטענות שלהם ואין לאפשר אותה, בטח שלא בשלב הסיכומים. (ראו בעניין זה:א.גורן,סוגיות בסדר דין אזרחי(מהדורה אחרת עשרה -2013), בעמ' 143;ע"א 6799/02יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145 (2003))

66. בית המשפט רשאי להיעתר להרחבת חזית בשני מ---ם, האחד כאשר צד להליך המבקש להרחיב חזית מגיש בקשה לתיקון כתבי טענותיו, והשני כאשר צד שכנגד נתן הסכמתו לכך (ראו: ע"א 37/48בנק הפועלים בע"מ נ' קרבצ'וב, פ"ד ב 143, 146 (1949); ע"א 3199/93קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט (2) 843, 874 (1995)). בענייננו אין מחלוקת, כי אין זה המקרה שבפניי.

67. בנסיבות ענייננו, ומשבחר התובע ללא כל בקשה מתאימה מטעמו, להעלות במסגרת סיכומיו טענות חדשות שלא נמצאו ביתר כתבי טענותיו, מהוות טענות אלו הרחבת חזית אסורה ודינן של טענות אלו להידחות.

68. לסיכום הדברים; כאמור לעיל לא נפל כל פגם בכריתת הסכם הגירושין של הצדדים (הסכם גירושין מיום 02.02.2022), ואף לא נטען אחרת ע"י התובע בתביעתו.

    כמו כן, לא התקיים בעניינם של הצדדים, וזאת בניגוד לטענות התובע, כל שינוי נסיבות מהותי, המחייב שינוי במזונות הקטינים, נוכח הפרשנות הנכונה של הוראות סעיף 8.9 להסכם הגירושין. אשר על כן, נחה דעתי כי יש לדחות את תביעת התובע לביטול החיוב במזונות.

    דיון והכרעה – תמ"ש 39640-05-24:

69. השאלות העיקריות, העומדות ביסוד התביעה הכספית הינן "האם אכן התחייבה הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה הנדרש?" ו-"האם עומדת לנתבעת זכות הקיזוז?". אקדים ואומר כבר עתה, כי בנסיבות המקרה שלפניי יש להשיב לשתי השאלות בחיוב, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

    טעם 1: עילת התביעה של התובע- ביסוד תביעת התובע עומדת התוספת להסכם

70. לא ניתן לחלוק על כך, כי ביסוד התביעה הכספית דנן עומדת התוספת להסכם ככלל והתחייבות הנתבעת בהתאם לסעיפים 6-7 לתוספת זו בפרט.

    וכך למשל, לא רק שציין התובע במסגרת תביעתו, כי "זה המקום להדגיש כי הנתבעת חתמה על מסמך לפיו היא מתחייבת להחזיר לתובעת את הכספים...", אלא אף צירף לתביעתו את התוספת להסכם (נספח א' לכתב התביעה), עליה סמך בתביעתו.

71. על טענה זו אף חזר התובע במסגרת תצהיר העדות הראשית, במסגרתו ציין שוב, כי "14. הנתבעת אשר לא ידעה שובע, הלוותה ממני כספים, בכל פעם סכום אחר, כאשר נכון ליום 28/11/2023, הנתבעת חייבת לי סך של 83,822 ₪, והיא אף חתמה על כתב התחייבות להשיב לי את הכספים האלו".

    יובהר, כי גם בתצהירו בחר התובע בשנית לצרף את התוספת להסכם (נספח ד' לתצהיר), אותה בחר לכנות הן בתביעתו והן בתצהירו "כתב התחייבות", ועליה ביסס את תביעתו הכספית.

    טעם 2: התחייבות הנתבעת בהתאם לסעיפים 6-7 לתוספת להסכם

72. מהות התחייבות הנתבעת במסגרת סעיפים 6-7 לתוספת להסכם: בהתאם לסעיפים 6-7 לתוספת להסכם התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 83,822 ₪, וכלשון התוספת להסכם:

    "6. מוסכם בין הצדדים כי במקום ההוראות האמורות בסעיפים 12.8 ו-12.9 להסכם הגירושין, תשלם א. לא. סך של 30,000 ₪, אשר ישולמו לא. מכספי תמורת מכר הדירה הראשונים שיתקבלו לאחר סילוק ופרעון המשכנתא.

    7. בנוסף ישולם לא. מכספי תמורה המכר סך של 52,822 ₪ (במילים: חמישים ושלוש אלף שמונה מאות עשרים ושניים ₪) בגין החזר הלוואה שנתן לא. וגם סכום זה ישולם מכספי תמורת מכר הדירה הראשונים שיתקבלו לאחר סילוק פרעון המשכנתא."

73. הנתבעת הודתה בדבר קיום התחייבותה לשלם לתובע את הסכום הקבוע בסעיפים 6-7 לתוספת להסכם: הנתבעת מעולם לא חלקה על כך, כי אכן התחייבה לשלם לתובע את הסכום, הקבוע בסעיפים 6-7 לתוספת להסכם, העומד ע"ס של 83,822 ₪.

74. וכך למשל חזרה והבהירה הנתבעת בכתב הגנתה, כי "5. ביום 21.11.23 הגיעו הצדדים להסכמות ביניהם..., הסכמות אלו עלו על הסכם שקיבל את הכותרת תוספת/תיקון להסכם הגירושין..." וכי "13.3 הנתבעת תטען כי הסכום האמור בסך של 83,822 ₪ היה אמור להיות משולם לתובע מתוך כספי מכירת דירת המגורים שלה כאמור לעיל,...".

75. הודאה דומה אף מצאה את מקומה בתצהיר העדות הראשית של הנתבעת, וכלשונה "12. ביום 21.11.23 התובע ואני הגענו להסכמות..., והסכמות אלו באו לידי ביטוי בהסכם שקיבל את הכותרת תוספת/תיקון להסכם הגירושין..." ו-"26. יובהר כי הסכום האמור בסך של 83,822 ₪ היה אמור להיות משולם לתובע מתוך כספי מכירת דירת המגורים שלי כאמור לעיל,...".

76. אם אין די באלו, הנתבעת אף חזרה והבהירה במסגרת סיכומיה בלשון ברורה וחד משמעית, כי "13. האם בכתב הגנתה, ובתצהיר העדות הראשית מטעמה, לא הכחישה כי הייתה חייבת לתובע סך של 83,822 ₪,...".

    טעם 3: זכות הקיזוז כטענת הגנה- הוראות החוק והפסיקה

77. זכות הקיזוז- כללי: המקור הנורמטיבי העיקרי לזכות הקיזוז קבוע בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), הקובע:

    "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

78. זכות הקיזוז, הקבועה בסעיף 53(א) לחוק החוזים, יכולה לשמש מקור נורמטיבי לשני סוגים של טענות קיזוז, הראשונה, טענת קיזוז כטענת הגנה, השנייה, טענת קיזוז כסעד עצמי.

    כך, טענת קיזוז כטענת הגנה הינה טענה מהותית, המשמשת רק כמגן ולא כחרב, ומאפשרת לנתבע להפחית או לבטל את חובו כלפי התובע. לעומת זאת, טענת קיזוז כסעד של "עזרה עצמית", משמש כלי לפירעון חובות כספיים וככלל אינו מותנה בנקיטה בהליך משפטי כלשהו. (ע"א 6412/16 עיריית באקה אל גרביה נ' קל בניין בע"מ (12.05.2019) (להלן: "הלכת עיריית באקה אל גרבייה")).

79. התנאים לקיזוז לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים: לצורך עריכת הקיזוז מכוח הוראות סעיף 53(א) לחוק החוזים, נדרשים להתקיים מספר תנאים מצטברים והינם:

    • חיובים כספיים הדדיים- על הצדדים להיות חייבים זה לזה חיובים כספיים, כאשר משמעותו של "חיוב כספי" הינו חוב אישי של החייב לשלם סכום כסף לנושה. דרישת ההדדיות מחייבת שהצדדים יהיו זהים לאותה עסקה או לעסקאות שונות, כאשר טענת קיזוז אינה יכולה לעמוד כלפי צד שלישי;

      (ראה הלכת עיריית באקה אל גרביה, בר"מ 4367/16 מאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד השרון (25.03.2018))

    • מועד קיום החיובים הגיע- הקיזוז אפשרי רק מקום בו הגיע כבר המועד לפירעון שני החיובים, קרי הן חיובו של התובע והן חיובו של הנתבע;

    • הודעה על קיזוז- חובה על הטוען לקיומה של זכות הקיזוז למסור הודעה על קיזוז לצד שכנגד, כאשר הודעה זו משכללת את זהות הקיזוז ומוציאה אותה לפועל. ההודעה אינה חייבת להיות פורמאלית ודי בהבעת רצון לקיזוז המופנית לצד שני, ובלבד שהיא תגיע לידיעתו;

      (בש"פ 8470/22 בנק לאומי לישראל נ' מדינת ישראל (24.10.2023), ע"א 698/89 שילה נ' בארי, מז(4) 796, 813 (1993), ע"א 377/82 התעשייה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, מב(2) 725, 734 (1988), ע"א 5795/90 סקלי נ' דורען בע"מ, מו(5) 811, 826 (1992))

    • חיובים הנגזרים עסקה אחת - חיובים הנגזרים מעסקאות שונות- בהתייחס לחיובים הנגזרים מעסקה אחת, ניתן לקזז חיובים כספיים, בין אם החיובים הינם קצובים ובין אם חיובים אלו אינם קצובים (ת"א 40511/03 עתיד טורס בע"מ נ' יורופאק 2002 בע"מ (26.06.2005));.

      ואילו בהתייחס לחיובים הנגזרים מעסקאות שונות, ניתן לקזז את החיובים רק אם החיובים הינם קצובים, כאשר חיוב נחשב קצוב רק אם חישובו הינו עניין אריתמטי גרידא ואינו דורש שומה או הערכה כלשהי, גם אם אינו מוסכם על כל הצדדים (ראה הלכת עיריית באקה אל גרביה, ת"א 3000/01 עיריית קריית שמונה נ' גני אל קמפו בע"מ (12.05.2019)).

80. התנאים להוכחת טענת קיזוז כטענת הגנה: נתבע המעלה טענת קיזוז כטענת הגנה צריך לעמוד בשלושה תנאים עיקריים מצטברים, והינם כדלקמן:

    • זכות מהותית לקיזוז- על הטוען טענת קיזוז כטענת הגנה להוכיח קיומה של זכות מהותית לקיזוז, דהיינו שהוא זכאי לתשלום חוב שהתובע חב לו וכי בידו הכוח לקזז חוב זה מתביעת התובע. כמו כן, במידה והזכות המהותית של הקיזוז נובעת מהוראות סעיף 53 לחוק החוזים, חובה יהיה על הטוען לקיזוז להראות, כי שלח הודעת קיזוז לצד השני;

      (תא"מ 35140-12-14 חאזם גיית נ' אושרי דרור יעקב (21.08.2017), ע"א 217/55 ליאו קניגסהופר נ' ליגה להבטת השיעה, אגודה לפי החוק העותמאני, תל אביב, יא 171, 185 (1957))

    • הודעת קיזוז- על הטוען לזכות קיזוז כטענת הגנה להראות, כי שלח הודעת קיזוז לצד השני. הודעה זו אינה חייבת להיות פורמאלית, כאשר העלאת טענת קיזוז בכתב ההגנה יכולה להיחשב כהודעה מספקת.

      (תא"מ 35140-12-14 חאזם גיית נ' אושרי דרור יעקב (21.08.2017), ע"א 698/89 שמואל שילה נ' אליוט בארי (20.09.1993), ת"א 42750-07-17 תעשיית אבן וסיד בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל (03.12.2024))

    • פירוט מלא ומדויק- טענת הקיזוז חייבת להיות מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה ולכלול את הסכום המבוקש לקיזוז ואת מערכת הנתונים עליה היא מבוססת. דרישת קיזוז כללית ובלתי מפורטת לא תתקבל.

      (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנויות מכוניות לים התיכון, לו(3) 518 (27.08.1982), תא"ק 31885-10-18 שותפות שיווק כבלים מסילות (1195) נ' פ.מרום שירותי בניה ופרוייקטים (2003) בע"מ (10.01.2020))

      טעם 4: זכות הקיזוז של הנתבעת בהתאם לסעיף 53(א) לחוק החוזים

81. עיון בכלל המסמכים והטענות של הנתבעת מובילים למסקנה, כי מתקיימים בעניינה של הנתבעת כלל התנאים המצטברים הרלבנטיים, המקימים לנתבעת את זכות הקיזוז בהתאם לסעיף 53(א) לחוק החוזים. ואדגים:

    תנאי 1- קיומם של חיובים כספיים הדדיים בין הצדדים- התנאי מתקיים

82. החיוב הנטען של התובע: החיוב הכספי הנטען ע"י התובע, העומד ע"ס 83,822, מבוסס כל כולו על הוראות סעיפים 6-7 לתוספת להסכם, במסגרתן התחייבה הנתבעת כדלקמן:

    "6. מוסכם בין הצדדים כי במקום ההוראות האמורות בסעיפים 12.8 ו-12.9 להסכם הגירושין, תשלם א. לא. סך של 30,000 ₪, אשר ישולמו לא. מכספי תמורת מכר הדירה הראשונים שיתקבלו לאחר סילוק ופרעון המשכנתא.

    7. בנוסף ישולם לא. מכספי תמורה המכר סך של 52,822 ₪ (במילים: חמישים ושלוש אלף שמונה מאות עשרים ושניים ₪) בגין החזר הלוואה שנתן לא. וגם סכום זה ישולם מכספי תמורת מכר הדירה הראשונים שיתקבלו לאחר סילוק פרעון המשכנתא."

83. החיוב הנטען של הנתבעת: החיוב הכספי הנטען ע"י הנתבעת, כפי שזה הובהר בהרחבה ע"י הנתבעת בתצהיר עדות ראשית שלה ובסיכומיה, מורכב משני מקורות חיוב והינם:

    • החיוב המבוסס על הוראות סעיף 12.4 להסכם הגירושין, במסגרתו התחייב התובע לשאת במחצית מתשלומי המשכנתא החודשיים, וכלשון הסעיף:

      "12.4. מוסכם בזאת כי על אף שהדירה ב--- והלוואת המשכנתא יהיו ע"ש האישה, הבעל מתחייב בזאת לשאת במחצית מתשלומי המשכנתא והכל בכפוף להוראות וההגבלות המנויות בהסכם זה לעניין זה. למען הסר ספק, למרות האמור לעיל, ככל שהאב לא יישלם את חלקו בתשלומי המשכנתא, יראו תשלומים אלה לעניין גבייתם בהוצאה לפועל, כחוב מזונות."

    • חיוב הנגזר מתוצאותיה של הבקשה מיום 29.03.2023 להקפאת החזרי המשכנתא החודשיים, וזאת לתקופה של 7 חודשים. וכך למשל הודה התובע במהלך הדיון שנערך לצדדים ביום 29.09.2025:

      "עו"ד מלכה:אני אסביר אנחנו צירפנו אסמכתאות מהבנק, שבעצם הקפאת את המשכנתא ל-7 חודשים.

      העד, מר א.:הקפאנו את המשכנתא." (עמ' 28 שורות 3-5 לפרוטוקול הדיון).

84. דהיינו, ולאור הקפאת תשלומי המשכנתא, וזאת למשך 7 חודשים, נוצרו לחובת התובע שני חיובים, המהווים יחדיו את החיוב הכספים אותו חייב לשאת התובע ויש לקזזו מכל סכום שייפסק לחובת הנתבעת במסגרת התביעה הכספית, ואלו הינם:

    • הסכום הראשון כולל בתוכו את מחצית החזרי המשכנתא החודשיים בהם חייב היה לשאת התובע בהתאם לסעיף 12.4 להסכם הגירושין ולא שולמו ע"י התובע, וזאת בשל הקפאת החזרי המשכנתא לתקופה של 7 חודשים. וכך הודה התובע במהלך הדיון שנערך לצדדים ביום 29.09.2025:

      "עו"ד מלכה:לא שילמת מחצית,

      העד, מר א.:לא שילמנו.

      עו"ד מלכה:במשך 7 חודשים

      כב' הש' וקנין:במשך 7 חודשים. זה נכון?

      עו"ד מלכה:אתה מאשר את זה?

      העד, מר א.:לא זוכר את המספר חודשים אבל הייתה הקפאה

      ...

      כב' הש' וקנין:הוא אומר לא שילמנו. החובה בהסכם למי לשלם?

      העד, מר א.:לשני הצדדים.

      עו"ד מלכה:מחצית המשכנתא שלו.

      כב' הש' וקנין:מחצית, זה אומר ששני הצדדים היו אמורים לשלם.

      עו"ד מלכה:אתה לא שילמת מחצית מהמשכנתא במשך תקופת ההקפאה. נכון?

      העד, מר א.:עוד פעם חוזר, לא שילמנו את המשכנתא מספר חודשים, אני והיא.

      כב' הש' וקנין:אתה לא שילמת את החצי שלך.

      העד, מר א.:ברור." (עמ' 28 שורות 14-20 ו-23-29, עמ' 29 שורה 1 לפרוטוקול הדיון)

    • החיוב הנוסף כולל בתוכו ריבית פיגורים, אשר נוספה ליתרת המשכנתא, וזאת בשל הקפאת החזרי המשכנתא למשך תקופה של 7 חודשים (הסכום השנתי של ריבית הפיגורים עומד ע"ס 51,415.91 ₪), וכפי שצוין באישור הבקשה לדחיית תשלומי ההלוואה מטעם בנק מזרחי טפחות מיום 31.05.2023:

      "בתום תקופת דחיית התשלומים יהיה עליכם לשלם מדי חודש תשלומים מוגדלים בגין קרן וריבית נדחית... סה"כ ריבית נדחית שנצברה בתקופת דחייה: 51,415.91 ₪."

      הלכה למעשה, משבחר התובע, בין אם מרצונו הבלעדי ובין אם מרצונם המשותף של הצדדים, להקפיא את החזרי המשכנתא, אשר את מחציתם התחייב לשאת התובע ושולמו, בסופו של יום, ע"י הנתבעת, בוודאי שחייב התובע לשאת אף בתוצאותיה של הקפאה זו.

      במילים אחרות, יצרה הקפאת החזרי המשכנתא את מחויבותו של התובע אף לשאת בתשלום חלקו בריבית הפיגורים שנוספה ליתרת המשכנתא.

85. בנסיבות אלו, מתקיימים לצדדים החיובים הכספיים הדדיים, כפי שאלו נדרשים בהתאם להוראות סעיף 53(א) לחוק החוזים.

    תנאי 2- מועד קיום החיובים הגיע- התנאי מתקיים

86. מועד קיום החיוב כלפי התובע- בהתאם להוראות 6-7 לתוספת להסכם, המועד לביצוע התשלום ע"י הנתבעת הינו מועד התשלום הראשון שיתקבל ע"י הנתבעת מכספי תמורת מכר הדירה, וזאת לאחר סילוק ופירעון המשכנתא.

    הלכה למעשה, בהתאם להוראות הסכם מכר דירה ברח' --- מיום 28.11.2023 ואישור סילוק המשכנתא מיום 14.12.2023, התקבלו בידי הנתבעת עד ליום 15.12.2023 סך של 1,819,133 ₪ (תשלום 1 ע"ס 500,000 ₪ ביום 28.11.2023, תשלום 2 ע"ס 1,319,133 ₪ ביום 14.12.2023), וביום 14.12.2023 סולקה מלוא יתרת המשכנתא ע"ס 1,319,133 ₪.

    בנסיבות אלו, ובהתאם להוראות סעיפים 6-7 לתוספת להסכם מועד קיום החיוב כלפי התובע היה אמור להיות עוד ביום 14.12.2023, קרי לפני מעל לשנתיים ימים.

87. מועד קיום החיוב כלפי הנתבעת- לאור התחייבותו של התובע בהתאם לסעיף 12.4 להסכם הגירושין והקפאת החזרי המשכנתא חובה היה על התובע לשלם לנתבעת את חלקו בהחזרי המשכנתא, וזאת למשך 7 חודשי הקפאת ההחזרים, וחלקו בריבית הפיגורים שנוספה ליתרת המשכנתא בשל ההקפאה, במועד בו נדרשה הנתבעת לסלק את מלוא יתרת המשכנתא לבנק.

    במילים אחרות, משסילקה הנתבעת לבדה ביום 14.12.2023 את מלוא יתרת המשכנתא על הדירה ברח' ---, הכללה בתוכה הן את חלקו של התובע בתשלומים החודשיים והן את ריבית הפיגורים בשל ההקפאה, מועד החיוב כלפי הנתבעת היה אמור להיות ביום 14.12.2023.

    בנסיבות אלו, מועד קיום החיובים הכספיים של שני הצדדים הינו 14.12.2023, קרי המועד לביצוע החיוב של שני הצדדים חלף עוד לפני מעל לשנתיים ימים.

    תנאי 3- הנתבעת שלחה הודעת קיזוז לתובע- התנאי מתקיים

88. אין עוררין, כי ביום 16.02.2024 הגיש התובע את תביעתו הכספית וכבר ביום 25.06.2024 הגישה הנתבעת את כתב הגנתה, במסגרתו ציינה הנתבעת לראשונה את טענת הקיזוז העומדת לה.

    יוסף ויובהר לעניין זה, כי הנתבעת אף חזרה על טענת הקיזוז העומדת לה, וזאת הן במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמה, אשר הוגש ביום 19.06.2025, והן במסגרת סיכומיה, אשר הוגשו ביום 25.03.2026.

89. בנסיבות אלו, ולאור קביעותיה של הפסיקה, הרואה בעצם עובדת העלאת טענת קיזוז כטענת הגנה בכתב ההגנה של הנתבעת, הודעת קיזוז מספקת, מתקיים בעניינם של הצדדים אף התנאי המצטבר השלישי בהתאם להוראות סעיף 53(א) לחוק החוזים.

    תנאי 4- החיובים קצובים- התנאי מתקיים

90. סעיף 53(א) לחוק החוזים עושה הבחנה בין חיובים, הנגזרים מעסקה אחת, לבין חיובים, הנגזרים מעסקאות שונות. עם זאת, מקום בו החיובים, אשר התבקש לקזז ביניהם, הינם קצובים, אין כל רלבנטיות לשאלה, האם חיובים אלו נגזרו מעסקה אחת או מעסקאות שונות.

    לגופא של התביעה, משאין חולק בעניינם של הצדדים, כי החיובים הנטענים, הן ע"י התובע והן ע"י הנתבעת, הינם חיובים קצובים, כפי שיודגם בהמשך, לא נדרשת בעניינם של הצדדים כל הכרעה לעניין השאלה, האם החיובים ההדדיים של הצדדים נגזרו מעסקה אחת או מעסקאות שונות.

91. החיוב הקצוב הנטען ע"י התובע: אין עוררין, כי סכום החיוב, הנטען ע"י התובע בתביעתו, כפי שזה נקבע בהוראות סעיפים 6-7 לתוספת להסכם, והועמד על סכום של 83,822 ₪, הינו חיוב העומד בהגדרה של "חיוב קצוב".

92. החיוב הקצוב הנטען ע"י הנתבעת: החיוב הנטען ע"י הנתבעת, כפי שזה הובהר כבר בפסק דין זה, מורכב משני סכומים עיקריים: הסכום הראשון, חלקו של התובע בהחזרי המשכנתא למשך כל תקופת ההקפאה, הנגזר מהוראות סעיף 12.4 להסכם הגירושין, הסכום השני, חלקו של התובע בריבית הפיגורים שנוספה ליתרת המשכנתא בשל הקפאת החזרי המשכנתא למשך 7 חודשים.

93. אלו הנתונים אשר אין לחלוק עליהם והרלבנטיים לחישוב הסכום הראשון:

    • סכום החזר המשכנתא החודשי אותו היו אמורים לשלם הצדדים לולא הוקפאו החזרי המשכנתא, כפי שזה נגזר מפירוט תשלומי המשכנתא החודשיים, לרבות בחודשים האחרונים בטרם ההקפאה, עמד ע"ס כ-7,000 ₪ (החזר חודש 04/2023 עמד ע"ס 7,052 ₪ והחזר חודש 05/2023 עמד ע"ס 7,073 ₪);

      בנסיבות אלו, ובהתאם להוראות סעיף 12.4 להסכם הגירושין, חלקו של התובע בהחזר המשכנתא החודשי עומד ע"ס 3,500 ₪ (מחצית ההחזר החודשי של המשכנתא);

    • תקופת ההקפאה בפועל של החזרי המשכנתא, וזאת עד לסילוק בפועל של יתרת המשכנתא ביום 14.12.2023, הינה 7 חודשים;

    • ביום 14.12.2023 סילקה הנתבעת את מלוא יתרת המשכנתא, הכוללת בתוכה אף את חלקו של התובע בהחזרים במהלך תקופת ההקפאה.

      בנסיבות אלו, ולאור התחייבותו של התובע בהתאם לסעיף 12.4 להסכם הגירושין, עומד חלקו של התובע בהחזרי המשכנתא לכל תקופת ההקפאה בסך של 24,500 ₪ (חלקו של התובע בהחזר החודשי של המשכנתא 3,500 ₪ * 7 חודשי הקפאה).

94. נוסף לאלו, העובדות, אשר אינן במחלוקת בעניינם של הצדדים והרלבנטיות לחישוב הסכום השני, הינן כדלקמן:

    • סכום ריבית פיגורים על שנת הקפאה מלאה של החזרי המשכנתא, כפי שזה נגזר מאישור מהבנק לבקשת ההקפאה, עמד ע"ס של 51,415 ₪;

    • תקופת ההקפאה בפועל הינה 7 חודשים בלבד. יובהר לעניין זה, כי לא הוגשה מטעם הנתבעת כל אסמכתא, אשר יש בה כדי להראות מהו גובה ריבית הפיגורים ששולמה בפועל ע"י הנתבעת במועד סילוק המשכנתא ביום 14.12.2023.

      על כן, יש להעמיד את סכום הריבית ששולמה בפועל במועד סילוק המשכנתא ע"ס של 29,992 ₪ (מלוא סכום ריבית פיגורים 51,415 ₪ / 12 חודשי ההקפאה * 7 חודשי הקפאה בפועל);

    • על אף הטענות החוזרות של הנתבעת בכתבי טענותיה, כי הבקשה להקפאת החזרי המשכנתא הוגשה ללא הסכמת הנתבעת, לא הגישה הנתבעת כל אסמכתא להוכחת טענותיה ואף לא הוגשה מטעם הנתבעת, וזאת במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל בעניינם של צדדים, כל בקשה לקבל חוו"ד מקצועית, שיש בה כדי להוכיח את הטענה.

      בנסיבות אלו, לא ניתן לחייב את התובע במלוא סכום ריבית הפיגורים שנוספה ליתרת המשכנתא, אשר שולמה ע"י הנתבעת. מנגד, יש לחייב את התובע אך במחצית ריבית הפיגורים ששולמה ע"י הנתבעת והעומדת ע"ס 14,996 ₪ (29,992 ₪ סכום הריבית ב-7 חודשי הקפאה בפועל / 2 שני הצדדים).

95. לאור כל אלו, ולאחר חישוב אריתמטי פשוט, אשר הודגם לעיל עומד סכום החיוב הקצוב אותו זכאית לקזז הנתבעת ע"ס של 39,496 ₪ (סך של 24,500 ₪ בגין החזרי המשכנתא וסך של 14,996 ₪ בגין ריבית הפיגורים ששולמה בגין הקפאת המשכנתא לתקופה של 7 חודשים). יובהר, כי אף סכום חיוב זה בוודאי עומד בהגדרה של "חיוב קצוב".

    תנאי 5- פירוט מלא ומדויק של טענת הקיזוז- התנאי מתקיים

96. עיון מעמיק בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הנתבעת מוביל למסקנה ברורה, כי אכן פירטה הנתבעת בכתבי טענותיה בפירוט מלא ומדויק את טענת הקיזוז מטעמה.

    וכך למשל, ציינה הנתבעת במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמה:

    "10. דבר זה עשה התובע גם בניגוד גמור לסעיף 12.4 להסכם הגירושין, שכן הוא היה חייב לשאת במחצית מההחזר החודשי של המשכנתא שהחזר בחודשים אלה היה כ-7,000 ₪ לחודש, כך שהתובע לא שילם את חלקו במחצית החזרי המשכנתא במשך 7 חודשים שהינם בשיעור של 24,500 ₪ לערך (3,500 כפול 7 חודשים), ומי ששילם סכום זה במקום התובע זו הייתי אני ברגע שמכרתי את הדירה ב--- וסילקתי את כל המשכנתא מהתשלום ה-1 שקיבלתי, וברור כי סכום זה (24,500 ₪) מגיע לי מהתובע...

    11. בהקשר לכך יצוין, כי הקפאת המשכנתא על ידי התובע, מעבר לעובדה שאני שילמתי את חלקו של התובע בהחזר המשכנתא, גרמה לי נזקים כלכליים בסך של עשרות אלפי שקלים בגין ריביות פיגורים שנוספו למשכנתא בגלל הקפאתה על ידי התובע בסך של כ-51,451 ₪, ואשר על התובע לשלם לי סכומים אלה...".

    אף במסגרת סיכומיה חזרה הנתבעת על טענת הקיזוז מטעמה, וכלשונה:

    "14. כך טענה האם כי התובע לא שילם את חלקו בהחזרי המשכנתא בדירת המגורים ברחוב ---, הידועה כגוש חלקה תת חלקה... במשך שבעה חודשים כמעט, הגם התחייבותו לכך בסעיף 12.4 להסכם הגירושין. לכן, התובע חב לה סך 24,500 ₪, סכום המהווה את חלקו של התובע בהחזרי המשכנתא (3,500 ₪ כפול 7 חודשים), אשר שולם לבסוף על ידה.

    15. כן טענה האם כי התובע הקפיא את המשכנתא ללא ידיעתה והסכמתה דבר שהביא להוספת ריבית פיגורים למשכנתא בשיעור של 51,451 ₪, אותו שילמה האם.

    16. לכן טענה האם כי התובע חב לה סך של 75,951 ₪ (24,500 ₪ בגין חודשי המשכנתא שלא שולמו על ידי התובע+ 51,451 ₪ בגין התוספת של ריבית הפיגורים למשכנתא בגין הקפאת המשכנתא על ידי התובע) בתוספת ריבית והצמדה, סכום שבכל מקרה צריך להתקזז מהסכום אותו היא הייתה אמורה לשלם לתובע,. ...".

97. הלכה למעשה, משחזרה ופירטה הנתבעת פעם אחר פעם (בתצהיר עדות ראשית ובסיכומים) באופן מפורט ומדויק את טענת הקיזוז העומדת לה, לרבות מקור החיוב וגובהו, בוודאי שעמדה הנתבעת אף בתנאי של "פירוט מלא ומדויק של טענת הקיזוז".

98. לסיכום, לא רק שאינם חולקים הצדדים, כי אכן התחייבה הנתבעת, בהתאם להוראות סע' 6-7 לתוספת להסכם, לשלם לתובע סך של 83,822 ₪, אלא אף עומדת לנתבעת זכות הקיזוז בהתאם לסעיף 53(א) לחוק החוזים, כאשר סכום הקיזוז עומד ע"ס 39,496 ₪.

    בנסיבות אלו, יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולפסוק לתובע על חשבון תביעתו סך של 44,326 ₪ בלבד.

    דיון והכרעה - תלה"מ 9590-05-24:

99. השאלה העיקרית העומדת ביסוד התביעה לצו עשה של התובע הינה "האם חובה היה על הצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 ולאשר את הוראותיה של התוספת להסכם בבית המשפט?".

    יובהר, כי לצורך ההכרעה בשאלה העיקרית נדרשת אף ההכרעה בשאלת המשנה, הנגזרת מהשאלה העיקרית בענייננו, והינה "האם התוספת להסכם הינה הסכם ממון אם לאו?".

    מעבר לאלו, אם התשובה לשאלה העיקרית הינה בשלילה, תדרש ההכרעה בשאלה העיקרית הנוספת והינה "האם קיימה הנתבעת את הוראות סעיף 8 לתוספת להסכם?".

    אקדים ואציין כי בנסיבות המקרה שלפניי ולאור ההלכה הרלבנטית בסוגיה זו, יש להשיב לשאלה העיקרית הראשונה ושאלת המשנה הנגזרת ממנה בשלילה ואילו לשאלה העיקרית השנייה בחיוב, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

     

    טעם 1: רק הסכם ממון דורש אישורו של בית המשפט

100. החובה לאישור הסכם ממון או שינויו בבית המשפט: החובה לאשר הסכם ממון או שינויו קבועה בסעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), אשר לשונו כדלקמן:

     "הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה (להלן- בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן- בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזו אישור כאמור."

101. הסיבה לחיוב בני זוג לאשר הסכם ממון או שינויו בבית המשפט הינה היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים , הקיימים בין בעל לאישה. וכך נקבע למשל בע"א 4/80 מונק נ' מונק, לו(3) 421 (1982):

     "בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות של חתימתם על אותו הסכם".

     (ראו גם: בע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית (27.04.2010), תמ"ש 28400-03-15 פלונית נ' אלמונים (19.06.2016)).

102. חובת האישור חלה רק על "הסכם ממון": החובה לאשר שינוי להסכם גירושין או תיקונו חלה רק על "הסכם ממון", המהווה הסכם שמטרתו להסדיר את יחסי הממון בין בני זוג לקראת גירושין או מוות. כך, אם התוספת להסכם גירושין אינה עונה להגדרה של "הסכם ממון", אלא מהווה הסכם העוסק בעניינים שוטפים או בעסקאות ספציפיות בין צדדים גרושים, ואינה משנה את חלוקת הרכוש המהותית שנקבעה בהסכם הגירושין המקורי, אזי אין חובה לאשרה בבית המשפט ויחולו על התוספת דיני החוזים הכלליים.

     וכך נקבע למשל בע"א 169/83 יונה שי נ' ששון שי, לט(3) 776 (1985):

     "סיכומה של השקפתי הוא, שהמבחן אם הסכם פלוני בין בני זוג הוא "הסכם ממון" אם לאו, טמון במטרתו. אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין לפנינו "הסכם ממון", יהיו מימדיו רחבים או צרים. לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני-אדם – לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, ולא למשל דיני חוזים או קניין, ללא קשר נראה לעיל עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות – לפנינו הסכם רגיל שדינים אלו (לפי הנושא) חלים עליו".

     קביעה דומה נקבעה אף בבר"ע 1937/07 אמיליה פרנסיס (ברוך) נ' ברוך דוד (20.09.2007) (להלן: "הלכת ברוך"), וכלשון פסק הדין:

     "הסכם ממון בא להסדיר את יחסי בני הזוג בכל הנוגע ליחסיהם המתמשכים. קיימים מספר סממנים המצביעים על היותו של הסכם, הסכם ממון, כאשר על חלק מהסממנים קיימת מחלוקת בין המלומדים, אולם אין ספק שעל הסכם הממון להיות צופה פני עתיד, דהיינו במקרה של מוות או גירושין. בלשונה של השופטת בן פורת בפרשת שי (עמ' 782):

     "המבחן, אם הסכם פלוני בין בני זוג הוא 'הסכם ממון' אם לאו, טמון במטרתו. אם זה צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, לפנינו 'הסכם ממון', יהיו מימדיו רחבים או צרים. לעומת זאת, אם זו נודעת ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני אדם – לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, ולא למשל דיני חוזים או קניין, ללא קשר נראה לעין עם איזום משאבים בעת גירושין או מוות- לפנינו הסכם רגיל, שדינים אלה (לפי הנושא) חלים עליו".

     במקרה שלפני, אין ספק כי לא מדובר בהסכם ממון. הסכם המכר נחתם מספר שנים לאחר שבני הזוג התגרשו, כך שאינו צופה פקיעת הנישואין בשל גירושין, אלא מהווה בסך הכל הסכם בין שני אנשים, שבעבר היו נשואים, וכעת הסכימו על מכירת הדירה, שהייתה משותפת לשניהם, לבעל. משאין עסקינן בהסכם ממון, אין חובה לאשרו. הדברים מצטרפים לנאמר בעניין היות ההסכם מממש את הסכם הגירושין, והמסקנה היא כי לא היה צורך באישורו, על מנת שיהא תקף על פי דיני החוזים."

     (ראה גם: עמ"ש 49264-10-21 א' נ. ב' (02.03.2022), בע"מ 8063-14 פלמונית נ' פלמוני (13.07.2015)).

103. כבוד השופטת ש.שטמר אף הוסיפה והבהירה בהלכת ברוך בלשון ברורה, כי מקום בו ההסכם המתקן/המשנה את הסכם הגירושין המקורי נועד אך לממש את הכתוב בהסכם הגירושין, שינוי כזה אינו דורש אישורו של בית המשפט, וכלשונה של כבוד השופטת:

     "על אחת כמה וכמה, כאשר עסקינן בבני זוג גרושים זה מספר שנים, אשר הסכם גירושין שנחתם ביניהם קיבל תוקף של פסק דין והם חתמו על הסכם מכר המממש את הכתוב בהסכם הגירושין, בנושא פירוק השיתוף בדירת המגורים. מדובר בחוזה שנעשה בין שני אנשים בוגרים ומיושבים בדעתם, המעוניינים לשים קץ מוחלט לנושאים הכספיים הקושרים ביניהם, ומגיעים יחד להסכם באשר לדירת המגורים. ... ועוד, מטרת ההסכם היא יישום פירוק השיתוף, כפי שאף נקבע בהסכם הגירושין. לכן, אין צורך באישורו בבית המשפט לפי תקנה258כו. אמנם, לפיסעיף 3(ג)בית המשפט רשאי לאשר הסכם בכל עניין אשר בסמכותו לדון, אולם אין מדובר בחובה, ומקום בו לא אושר הסכם בין בני זוג לשעבר, אשר מבטא יישום של הסכם גירושין שאושר זה מכבר וקיבל תוקף של פסק דין, המשמעות היחידה היא כי על אותו הסכם שלא אושר, חלים דיני החוזים הרגילים."

104. במילים אחרות, תוספת/שינוי להסכם הגירושין המקורי, אשר אינה צופה פני עתיד, קרי אינה צופה פני גירושין או מוות, אינה משנה את איזון המשאבים הקבוע בהסכם הגירושין ולהיפך באה לממש הסכם גירושין זה, אינה דורשת אישורו של בית המשפט, וזאת כתנאי לתוקפה של אותה התוספת/השינוי.

      

     טעם 2: התוספת להסכם אינה עונה להגדרה של "הסכם ממון"

105. לאור קביעותיה של ההלכה הרלבנטית ולאחר עיון מעמיק בהוראות הסכם הגירושין והתוספת להסכם נגזרת המסקנה, כי התוספת להסכם אינה עולה להגדרה של "הסכם ממון", ואדגים:

106. הצדדים חתמו ביום 21.11.2023 על התוספת להסכם: לא ניתן לחלוק על כך, כי התוספת להסכם נחתמה ע"י הצדדים (הן התובע והן הנתבעת) ביום 21.11.2023, קרי כשנה ו-9 חודשים לאחר הגירושין של הצדדים זה מזו ולאחר החתימה על הסכם הגירושין המקורי. מסקנה זו נגזרת, בין היתר, מאלו:

     • התוספת להסכם- מעיון בתוספת להסכם ניתן להתרשם, כי לא רק שהתוספת להסכם אושררה בחתימות של הצדדים, אלא שחתימות אלו אף אושררו בידי עו"ד, עו"ד מירה סייג, אשר נכחה במועד החתימה ואשר בפניה חתמו הצדדים על התוספת להסכם.

       וכלשון האשרור של התוספת להסכם: "אני הח"מ, עוה"ד מירה סייג מאשרת בזה כי ביום 21.11.23 הופיעו בפני עו"ד מירה סייג, הגב' א. א. ת.ז. -- ו-א. א. ת.ז. ---, וחתמו על ההסכם הנ"ל בפניי."

     • מכתב מטעם ב"כ התובע מיום 04.01.2024- במסגרת המכתב שנשלח מטעם התובע, באמצעות ב"כ דאז, לנתבעת מיום 04.01.2024 הודה ב"כ של התובע, כי אכן חתם התובע על התוספת להסכם, וכלשון המכתב "3. מרשי חתם על הסכמה לפי בקשתך...".

     • הצהרות התובע במהלך הדיון מיום 29.09.2025- נוסף לכל אלו, במהלך הדיון שנערך לצדדים ביום 29.09.2025 השיב התובע לשאלת ב"כ הנתבעת ובית המשפט, כי אכן חתם על התוספת להסכם, וכלשון התובע:

       "עו"ד מלכה:תקשיב, במאי 23 אתה אומר שהילדים עברו אליך. נכון? ואת בנובמבר 23 חתמתם על תוספת להסכם הגירושין. נכון? אתה חתמת על זה. נכון?

       כב' הש' וקנין:חתמת על תוספת להסכם הגירושין בנובמבר 23?

       העד, מר א.:אצל מירה." (עמ' 21 שורות 24-27 לפרוטוקול הדיון).

107. התוספת להסכם נחתמה לאחר הגירושין של הצדדים ולאחר חתימה על הסכם הגירושין: אין עוררין, כי הצדדים חתמו על הסכם הגירושין המקורי ביום 02.02.2022, כי הסכם הגירושין אושר ע"י בית המשפט ביום 17.02.2022 וכי הצדדים התגרשו זה מזו ביום 22.02.2022.

     כך, הלכה למעשה, התוספת להסכם, אשר נחתמה ע"י הצדדים ביום 21.11.2023, נחתמה כשנה ו-9 חודשים לאחר הגירושין של הצדדים וחתימה על ההסכם המקורי (הסכם גירושין).

108. האיזון המקורי שהוסכם בהסכם הגירושין: לאחר עיון בהוראות הסכם הגירושין וכפי שכבר הובהר בהרחבה במסגרת פסק דיני בתביעה לביטול החיוב במזונות (תלה"מ 36042-04-24), הסכימה הנתבעת לויתורים רכושיים שונים לטובת התובע, וכפי שפורטו לעיל. כך, הלכה למעשה, קיבלה הנתבעת לידיה, במסגרת איזון המשאבים המוסכם בהתאם להסכם הגירושין, אך דירה אחת, הדירה ברח' ---, ורכב שיירכש לטובת הנתבעת ועלותו לא תעלה ע"ס 150,000 ₪.

109. הוראות התוספת להסכם אינן משנות את איזון המשאבים המקורי שהוסכם ע"י הצדדים בהסכם הגירושין: לאחר עיון מעמיק בהוראות הסכם הגירושין והוראות התוספת להסכם נראה, כי השינויים היחידים בהסכם הגירושין, אשר הוסכמו ואושררו בהתאם להוראות התוספת להסכם הינם:

     שינוי ראשון: הוראות סע' 12.8 ו-12.9 להסכם הגירושין יוחלפו בהוראות סעיף 6 לתוספת להסכם

110. בהתאם להוראות סעיף 12.8 להסכם הגירושין הוסכם בין הצדדים, כי בגין כל שנת תשלום מלאה של מחצית תשלומי המשכנתא ע"י התובע יהיה זכאי התובע לקבל 0.6% משווי הדירה ברח' ---, כאשר זה יתורגם לסכום כספי שיופקד לחשבון הבנק ע"ש ילדיהם המשותפים של הצדדים. וכלשון הסעיף:

     "מוסכם בזאת כי בגין התחייבותו לתשלום מחצית המשכנתא הבעל יהיה זכאי לקבל 0.6% משווי הדירה בגין כל שנת תשלום מלאה (12 חודשי תשלום) בהם שילם את חלקו במשכנתא לפי הסכם זה עד לתקרה של 15% (5% לכל ילד). סך האחוז הכולל שלו זכאי הבעל על פי סעיף זה יתורגם לסכום כספי אשר יופקד בחשבון בנק על שם הילדים אשר יהיו זכאים לעשות בו שימוש עם הגיעם לגיל 21 או קודם לכן בהסכמת שני הצדדים במשותף. ..."

     ובהתאם להוראות סעיף 12.9 להסכם הגירושין הוסכם בין הצדדים, כי הזכאות הקבועה בסעיף 12.8 להסכם הגירושין הינה לטובת הילדים ולא לטובת התובע, וכלשון הסעיף:

     "בכל מקרה מובהר בזאת כי הזכאות היא לילדים ולא לבעל באופן שהבעל לא יקבל לידו ולא יוכל לקבל לידיו את הסכום הכספי המתורגם מהאחוז ועוד מובהר בזאת כי הסדר האמור בסעיף 12.8 יחול אך ורק במקרה של מכירת הדירה על ידי האישה ולא בשום מקרה אחר."

111. ואילו בהתאם להוראות סעיף 6 לתוספת להסכם, הוסכם בין הצדדים, כי במקום הוראות סעיפים 12.8 ו-12.9 להסכם הגירושין תשלם הנתבעת לתובע סך של 30,000 ₪ מתמורת מכר הדירה ברח' ---. וכלשון הסעיף:

     "מוסכם בין הצדדים כי במקום ההוראות האמורות בסעיפים 12.8 ו-12.9 להסכם הגירושין, תשלם א. לא. סך של 30,000 ₪, אשר ישולמו לא. מכספי תמורת מכר הדירה הראשונים שיתקבלו לאחר סילוק ופרעון המשכנתא."

112. שינוי זה אף הובהר ע"י הנתבעת בכתבי טענותיה בתביעה הכספית של התובע (תצהיר עדות ראשית של הנתבעת וסיכומיה של הנתבעת), וכלשון הנתבעת:

     תצהיר עדות ראשית של הנתבעת: "25. אני אטען כי מקורו של הסכום בסך של 83,822 ₪ הקבוע בתוספת להסכם הגירושין מורכב משני סכומים... והסכום השני בסך של 30,000 ₪ הינו סכום שנקבע בתוספת להסכם הגירושין ואשר החליף את ההתחייבויות האמורות בסעיפים 12.8-12.9 להסכם הגירושין, ...";

     סיכומיה של הנתבעת: "18. סכום שני, בסך של 30,000 ₪, הינו סכום שנקבע בתוספת להסכם הגירושין, ואשר החליף את ההתחייבויות הקבועות בסעיפים 12.8-12.9 להסכם הגירושין. ...".

113. הלכה למעשה, שינוי זה של הוראות הסכם הגירושין (סעיפים 12.8-12.9 להסכם הגירושין) נועד לשנות, אך ורק, את המנגנון לפיו תשולם לתובע התמורה הכספית בגין הזכאות של התובע (בהתאם להוראות סע' 12.8 להסכם הגירושין) לאחוזים בדירת הנתבעת ברח' ---.

     במילים אחרות, במקום להקצות לתובע סך של 0.6% משווי הדירה ברח' ---, במועד מכירתה ע"י הנתבעת, והמרת אחוז זה לסכום כספי רלבנטי, וזאת בהתאם לשווי הדירה במועד מכירתה, הוסכם בין הצדדים על סכום קבוע שיוקצה לטובת התובע במועד המכירה של הדירה, שהינו 30,000 ₪.

     בנסיבות אלו, השינוי הראשון של הוראות הסכם הגירושין אינו מתיימר לשנות את אותו איזון המשאבים שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם הגירושין.

     שינוי שני: הוראות סע' 12.6 להסכם הגירושין הוחלפו בסעיף 8 לתוספת להסכם

114. בהתאם להוראות סעיף 12.6 להסכם הגירושין הוסכם בין הצדדים, כי ככל שתמכור הנתבעת, עד הגיע אחרון הילדים המשותפים לגיל 21, את הדירה ברח' ---, תידרש היא לרכוש דירה חלופית, אשר שוויה לא יפחת מסכום התמורה בגין המכירה בקיזוז תשלום יתרת המשכנתא לבנק. וכלשון הסעיף:

     "האישה מסכימה בזאת כי עד הגיע אחרון הילדים לגיל 21, ככל שתחליט למכור את הדירה ב--- ---, היא תהיה מחוייבת לרכוש דירה חלופית תחתה במלוא סכום התמורה שיתקבל בגינה לאחר קיזוז תשלומי המשכנתא."

115. ואילו בהתאם לסעיף 8 לתוספת להסכם, הוסכם בין הצדדים, כי לאחר מכירת הדירה ברח' --- ע"י הנתבעת מתחייבת הנתבעת לרכוש דירה חלופית, אשר שוויה לא יפחת מסכום התמורה בגין מכירת הדירה בקיזוז שני סכומים: הסכום ראשון- סך של 550,00 ₪ אותו זכאית לקזז הנתבעת מהתמורה לטובת פרעון חובותיה, הסכום השני- תשלום יתרת המשכנתא. וכלשון הסעיף:

     "מוסכם בין הצדדים כי חרף האמור בסעיף 12.6 להסכם הגירושין, הרי שלאחר פרעון המשכנתא כאמור לעיל, א. תהא רשאית לסלק חובות אישיים שלה מכספי תמורת המכר בסך שלא יעלה על 550,000 ₪ וזאת בגין חובות של א. לבנקים, חברות אשראי, הוצאה לפועל, הלוואות, רשויות, הוצאות מכירת דירה כגון שכ"ט עו"ד ומתווך, אגרות לטאבו, הוצאות מעבר דירה. ויתרת התמורה שתיוותר לאחר סילוק המשכנתא, התשלומים לא. (כאמור בסע' 6-7 לעיל), תשלום חובותיה של א. כאמור בסעיף זה, תשמש במלואה לצורך רכישת דירה חלופית לא.."

116. למעשה, שינוי זה של הוראות הסכם הגירושין (סעיף 12.6 להסכם הגירושין), נועד לשנות, אך ורק, את אופן מימוש תמורת מכר הדירה ברח' ---, דהיינו שינוי בסוג הסכומים שניתן לקזז מתמורת מכר הדירה וגובה היתרה שתשמש לרכישת הדירה החלופית ע"י הנתבעת.

     במילים אחרות, במקום שתוכל הנתבעת, בהתאם להסכם הגירושין, לקזז בתמורת מכר הדירה אך את יתרת המשכנתא ותידרש רכישת הדירה ביתרה זו, הוסכם בין הצדדים שתוכל הנתבעת לקזז שני סכומים מתמורת מכר הדירה, קרי יתרת המשכנתא וסך של 550,000 ₪, ותידרש רכישת הדירה ביתרה הנמוכה ב-550,000 ₪ מהיתרה המקורית שנקבעה בהסכם הגירושין.

     בנסיבות אלו, אף השינוי השני של הוראות הסכם הגירושין אינו מתיימר לשנות את אותו איזון המשאבים שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם הגירושין.

117. לסיכום טעם זה, הוראות התוספת להסכם אינן צופות פני עתיד ואף לא נועדו הוראות אלו לשנות את איזון המשאבים עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסכם הגירושין, הרי שהתוספת אינה עומדת בהגדרה של "הסכם ממון". על כן, אינה קיימת כל חובה מכוח הדין או הפסיקה לאשר את התוספת להסכם בפני בית המשפט.

     טעם 3: הנתבעת קיימה את הוראות סעיף 8 לתוספת להסכם

118. עיון בהוראות סעיף 8 לתוספת להסכם, הוראות הסכם מכר הדירה ברח' --- והסכם רכישת הדירה החלופית מובילים למסקנה חד משמעית והינה, כי הנתבעת עמדה בהוראות סעיף 8 לתוספת להסכם, ונדגים:

119. הוראות סעיף 8 לתוספת להסכם: יובהר בשנית, כי בהתאם להוראות סעיף 8 לתוספת להסכם נדרשה המבקשת לרכוש את דירת המגורים החלופית, אשר שוויה לא יפחת מסכום התמורה בגין מכירת הדירה בקיזוז שני סכומים: הסכום ראשון- סך של 550,00 ₪ אותו זכאית לקזז הנתבעת מהתמורה לטובת פרעון חובותיה, הסכום השני- תשלום יתרת המשכנתא.

1. תמורת מכר הדירה ברח' ---: בהתאם להוראות הסכם מכר דירה ברח' --- מיום 28.11.2023, תמורת מכר הדירה עמדה ע"ס 3,800,000 ₪ (סעיף 4.6 להסכם המכר).

2. יתרת המשכנתא נכון למועד מכירת הדירה ברח' ---: בהתאם לאישור בדבר פירעון המשכנתא מיום 14.12.2023, עמדה יתרת המשכנתא, נכון למועד מכר הדירה ברח' ---, ע"ס 1,319,133 ₪.

3. עלות הדירה החלופית שנרכשה ע"י הנתבעת: בהתאם להסכם רכישת הדירה החלופית מיום 26.05.2024, כפי שזה הוצג בסיכומיה של הנתבעת, עלות הדירה החלופית שנרכשה ע"י הנתבעת עמדה ע"ס של 1,960,000 ₪ (סעיף 6 להסכם רכישת הדירה).

4. עיון בהוראות סעיף 8 לתוספת להסכם וכלל האסמכתאות שהוצגו מטעם הנתבעת (הסכם המכר מיום 28.11.2023, אישור פירעון המשכנתא והסכם רכישה מיום 26.05.2024) מוביל למסקנה כפולה והינה:

   • בהתאם להוראות 8 לתוספת להסכם חובה היה על הנתבעת לרכוש דירה חלופית ששיוויה לא יפחת מ-1,930,867 ₪ (שווי מכירת הדירה ברח' --- 3,800,000 ₪ - יתרת המשכנתא 1,960,000 ₪ - 550,000 ₪ = 1,930,867 ₪);

   • הנתבעת, אשר רכשה דירה חלופית, אשר שיוויה עמד ע"ס 1,960,000 ₪, עמדה בחובתה, כפי שזו הוסכמה בין הצדדים בהוראות סעיף 8 לתוספת להסכם (שווי הדירה בפועל עולה משווי הדירה הנדרש בהתאם לסעיף 8 לתוספת להסכם ע"ס 29,133 ₪).

     טעם 4: דוקטרינת תום הלב, השתק ומניעות- התובע מושתק להעלות טענות כנגד תקפות התוספת להסכם

5. החריג לכלל, הקבוע בסעיף 2(א) לחוק יחסי ממון: אומנם הכלל הינו ששינוי הסכם ממון דורש אישורו של בית המשפט, עם זאת ובמקרים חריגים עשוי הסכם ממון, שלא אושר כדין ע"י בית המשפט, להיחשב תקף מכוח דיני החוזים הכלליים או מכוח דוקטרינת תום הלב, השתק ומניעות.

   כך למשל, מקום בו פעלו הצדדים על פי המוסכם ביניהם ושינו את מצבם לרעה, או מקום בו הצדדים פעלו על פי השינוי תקופה ארוכה וקבלו את המגיע להם על פיו, יהיו הצדדים מושתקים מלהעלות כל טענה בדבר העדר תקפותו של אותו השינוי.

6. וכך נקבע למשל בבע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית (27.04.2010):

   "ברם, אף מבלי להכריע בין הגישות המתוארות, ומבלי לגרוע מהוראת החוק (אליה נשוב), הנה בכל הנוגע להסכם ממון שלא אושר כדין אך הצדדים נהגו לפיו - קיימת דוקטרינה פסיקתית המעניקה לו ככלל תוקף מעשי מכוח עקרון תום הלב, ההשתק והמניעות:

   "נראה לי, כי במקרה זה מנועה המשיבה 2 מלהעלות טענה זו בשלב כה מאוחר, 9 שנים לאחר שנכרת ההסכם, לאחר שהיא קיבלה את מה שההסכם העניק לה ובעת שהיא נדרשת לעמוד בנדרש ממנה על פיו. העובדה, שהיא נהגה על פי ההסכם במשך 9 שנים, מעידה על כך, שהיא הכירה בתוקפו, וכי אישור בית המשפט המחוזי עמד בדרישותיה, וכי היא חתמה על ההסכם מתוך רצון חופשי ומתוך מודעות מלאה להשלכותיו.

   העלאת טענה זו בשלב כה מאוחר הינה שימוש בזכות שלא בתום לב... בנסיבות שלפנינו, נעשה שימוש בזכות לטעון את הטענה בדבר אישור בלתי נאות של החוזה על-ידי בית משפט בחוסר תום-לב, ועל-כן דין טענה זו להידחות" (עניין רודן, 194-193 - השופט ד' לוין).

   על גישה זו חזרו בתי המשפט במספר הקשרים (ראו, בין היתר, רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94, 100; ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, פ"ד נב(5) 817, 843-842; בג"ץ 8820/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי- אשקלון [פורסם בנבו]; ג' פרוקצ'יה, "הפרת החובה לנהוג בתום לב" הפרקליט ל"ט (תש"ן) 65, 69; אלישבע ברק, "עקרון תום הלב במשפט העבודה" ספר ברנזון (כרך שני, תש"ס) 499, 525-522), ואף אני הבעתי את דעתי לגביו בבע"מ 9126/05 [פורסם בנבו] הנזכר:

   "לעיצומם של דברים, כשלעצמי מקובלת עלי במישור העקרוני העמדה שהציג בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא יוכל צד להסכם ממון חתום שלא הוגש לאישור להישמע בטענה של העדר אישור לאחר שנהנה לאורך זמן מפירות ההסכם".

   דברים אלה כרוכים בחובת תום הלב, החופה על המשפט האזרחי הישראלי כולו (ראו סעיפים 12 ,39 ו-61(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973)."

   (ראה גם בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני (26.01.2006), ת"ע 54778-12-13 עזבון המנוח ה' י' ז"ל נ' ל' ר' ה' (03.12.2018), תלה"מ 39884-06-18 ל' ר' נ' א' ר' (05.03.2021))

7. עוד נקבע בעמ"ש 69758-03-22 ג.ס. נ' ז.ס. (01.12.2022):

   "אכן, במקרים בהם נהגו הצדדים לפי ההסכם משך תקופה ארוכה, על אף שלא אושר כדין, או כאשר הייתה להסכם השפעה על צדדים שלישיים – הוכר התוקף המחייב של הסכמות הצדדים, על אף הפגם באי אישורו כדין על ידי בית המשפט (ראו למשל בר"ע (מחוזי י-ם) 221/04 ח.ג נ' נ.כ.ג (לא פורסם, 29.10.2004); בר"ע (מחוזי חי') 1937/07 פרנסיס (ברוך) נ' ברוך (לא פורסם, 20.9.2007)). ..."

8. נוסף לאלו, אף בתלה"מ 55805-10-18 אלמונית נ' אלמוני (03.01.2022) נקבע לעניין זה:

   "ואכן, ערכאות המשפט מצאו לנכון בנסיבות המתאימות, להכיר בתוקפו של הסכם ממון, שלא אושר כדין, בהינתן שהצדדים לו פעלו על פיו, ומי מהם הסתמך עליו ושינה מצבו לרעה. ה"צינור" דרכו ישאב ההסכם תוקף הוא עקרון תום הלב, ודוקטרינת ההשתק והמניעות. לאמור שצד להסכם המבקש להימנע מחיובו מתוקף ההסכם בטענה שאינו בר-תוקף מפאת אי אישורו, יושתק מלעמוד על טענה זו. ..."

   (ראה גם תלה"מ 51351-01-22 ס' כ' נ' ט' כ' (06.10.2024)).

9. הצדדים פעלו בהתאם להוראות התוספת להסכם: אין כל חולק, כי החל מיום 21.11.2023 ביצעו הצדדים פעולות רבות ליישום הוראות התוספת להסכם, ואלו כדלקמן:

   • ביום 21.11.2023 חתמו הצדדים על התוספת להסכם;

   • ביום 21.11.2023 חתמו הצדדים על שטר מכר של הדירה ברח' ---, כאשר החתימות של הצדדים בשטר המכר אושררו ע"י עו"ד מירה סייג;

   • ביום 21.11.2023 חתם התובע על ייפוי כוח בלתי חוזר, כאשר חתימתו של התובע בייפוי הכוח אושררו אף היא ע"י עו"ד מירה סייג;

   • ביום 28.11.2023 חתמה הנתבעת על הסכם מכר של הדירה ברח' ---, במסגרתו התחייבה למכור את הדירה לצדדים שלישיים (הקונים בהתאם להסכם המכר).

     דהיינו, החל ממועד החתימה של הצדדים ביום 21.11.2023 על התוספת להסכם הסתמכו הצדדים על אותה התוספת והחלו לפעול על פי הוראותיה של התובעת (חתימה על שטר מכר, ייפוי כוח בלתי חוזר). נוסף לאלו, ולאור החתימה של הנתבעת על הסכם המכר מיום 28.11.2023, שונה הן מצבה של הנתבעת והן מצבם של צדדים שלישיים (הקונים בהתאם להסכם מכר דירה ברח' ---) לרעה.

10. הגשת תביעה כספית, הנסמכת על התוספת להסכם: אין כל עוררין, וזאת כפי שהובהר בהרחבה דלעיל, כי ביום 16.05.2024 הגיש התובע תביעה כספית (תלה"מ 39640-05-24), הנסמכת כל כולה על הוראותיה של התוספת להסכם, ודרש לפסוק לטובתו סך של 83,822 ₪.

    וכך למשל, לא רק שציין התובע בסעיף 2 לכתב התביעה הכספית, כי "לאחר הסכם הגירושין, ובעקבות פניות הנתבעת, הלווה התובע לנתבעת סכומי כסף לא מבוטלים אשר נכון ליום 23/11/2023 עומדים על סך של 83,822 ₪" ובסעיף 4 לכתב התביעה הכספית, כי "זה המקום להדגיש כי הנתבעת חתמה על מסמך לפיו היא מתחייבת להחזיר לתובעת את הכספים...", אלא אף צירף את התוספת להסכם כנספח א' לכתב תביעתו.

    אף במהלך הדיון שנערך לצדדים ביום 29.09.2025 אשרר התובע לעניין זה בזו הלשון:

    "עו"ד מלכה:אבל על סמך מה אתה תובע? על סמך איזה מסמך אתה תובע?

    כב' הש' וקנין:על איזה תביעה מדובר?

    עו"ד מלכה:התביעה הכספית שלו, יש תביעה למתן צו עשה, תביעה למתן כספית.

    העד, מר א.:יכול להיות שעו"ד שלי השתמש בתוספת להסכם אבל,

    ...

    עו"ד מלכה:אני אומר לך תקשיב, אני אומר לך שאתה בעצם הגשת תביעה כספית, על סמך הסעיפים בתוספת להסכם הגירושין. אתה תובע על פי זה. ושם אתה לא טוען שבגלל שזה לא אושר ע"י בית המשפט, זה לא תקף ולא מחייב. איך זה?

    העד, מר א.:נכון, היא חייבת את הכסף הזה." עמ' 25 שורות 35-36, עמ' 26 שורות 1-2, 10-13 לפרוטוקול הדיון).

11. כאמור עיון מעמיק בהוראותיה של התוספת להסכם, מוביל למסקנה כי הסכום הנטען ע"י התובע בתביעתו הכספית (סך של 83,822 ₪) מורכבת משני סכומים, הנסמכים כ"א מהם על מקור זכאות שונה, והינם:

    • סכום של 30,000 ₪ לו זכאי התובע, בהתאם לסעיף 6 לתוספת להסכם, אך בשל שינוי הוראות סעיפים 12.8-12.9 להסכם הגירושין;

    • סכום של 53,822 ₪ לו זכאי התובע, בהתאם לסעיף 7 לתוספת להסכם, בגין החזר הלוואה שנתן התובע לנתבעת.

      בנסיבות אלו, אם אכן מבקש התובע להמשיך ולעמוד על טענתו, כי "משלא אושר הנספח להסכם אין ליתן לו כל תוקף..." (סעיף 64 לסיכומי התובע) וכי "...מאחר וההסכם לא קיבל תוקף של פסק דין לא ניתן להסתמך עליו..." (סעיף 65 לסיכומי התובע), לא רק שלא יכול הוא לסמוך בתביעתו הכספית על אותה התוספת להסכם ככלל ועל הוראות סעיף 6 לתוספת להסכם בפרט, ולדרוש מכוח הוראות אותה התוספת סעד כספי במסגרת תביעתו הכספית.

      מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת, וזאת מקום מדובר על דרישת התובע להשיב לו סך של 30,000 ₪, המבוסס כל כולו על הסכמת הצדדים להחליף הוראות סעיפים 12.8-12.9 להסכם הגירושין בסעיף 6 לתוספת להסכם.

12. במילים אחרות, ומשבחר התובע, מצד אחד, לסמוך את תביעתו הכספית על הוראות התוספת להסכם ומכוח הוראות אותה התוספת לדרוש סעד כספי של 83,822 ₪, ומצד שני, לטעון בתביעת צו עשה להעדר תקפותן של הוראות התוספת להסכם, פועל התובע, הטוען דבר והיפוכו, בחוסר תום לב מוחלט.

13. לאור כל אלו, ומשאין חולק, כי לא רק שפעלו הצדדים על פי הוראות התוספת להסכם, הסתמכו על הוראות אלו ואף שינו הנתבעת וצדדים שלישיים את מצבם לרעה, אלא אף בחר התובע לפעול בחוסר תום לב מוחלט מטעמו, והכל כפי שהובהר בהרחבה בטעם זה, מושתק התובע מלהעלות כל טענה להעדר תקפותה של התוספת להסכם.

14. לסיכום, אין חולק כי הצדדים אכן חתמו ביום 21.11.2023 על התוספת להסכם, במסגרתה הוסכם על הצדדים על שינוי חלק מהוראות הסכם הגירושין (סע' 12.6, 12.8 ו-12.9 להסכם הגירושין), וכי חתימות הצדדים אושררו ע"י עו"ד שנכחה במועד החתימה של הצדדים.

    עוד, וכפי שהובהר לעיל, התוספת להסכם אינה עונה להגדרה של "הסכם ממון", כך שאין חובה לאשררה בפני בית המשפט, וזאת כתנאי לתקופתה.

    זאת ועוד, בהתאם לדוקטרינת תום הלב, ההשתק והמניעות, מנוע התובע מלהעלות כל טענה בדבר העדר תקפותה של התוספת להסכם ומשעה שהוא בעצמו הגיש תובענה המבוססת של התוספת ופעל לפי הוראותיה בפועל.

    בנסיבות אלו, התוספת להסכם הינה הסכם תקף המחייב את הצדדים, ומשפעלה הנתבעת בהתאם להוראותיה של התוספת להסכם, יש לדחות את תביעת התובע ל"צו עשה".

    סוף דבר:

15. כאמור, בנסיבות עניינם של הצדדים ולאור הטעמים המפורטים בהרחבה בפסק הדין בהתייחס לכל אחת מהתביעות של התובע, אסכם כדלקמן:

    • תביעה לביטול החיוב במזונות (תלה"מ 36042-04-24)- לאור כלל הטעמים, כפי שאלו פורטו בהרחבה בפסק הדין, התביעה נדחית.

    • בנוסף לאלו, בהמשך להחלטה מיום 25.03.2024 בי"ס 16611-03-24, במסגרתה הוקפא באופן זמני תשלום המזונות, כפי שזה נקבע בסעיף 8.1 להסכם הגירושין, ולהחלטה מיום 02.06.2024 ברמ"ש 11792-04-24, במסגרתה הוגבלה תקופת ההקפאה לתקופה בין חודש 05/2023 לחודש 01/2024, ומשנדחתה תביעת התובע לגופא, הסעד הזמני מיום 25.03.2024 הינו בטל.

      על כן, רשאית הנתבעת לאכוף את הוראות סעיף 8.1 להסכם הגירושין, וזאת בהתייחס לתקופה שבין 05/2023 לבין 01/2026 בהוצאה לפועל.

    • תביעה כספית (תמ"ש 39640-05-24)- לאור כלל הטעמים, כפי שאלו פורטו בהרחבה בפסק הדין, התביעה הכספית מתקבלת חלקית, כאשר יש לפסוק לתובע על חשבון תביעתו סך שך 44,326 ₪ בלבד.

    • תביעה ל"צו עשה" (תלה"מ 9590-05-24)- לאור כלל הטעמים, כפי שאלו פורטו בהרחבה בפסק הדין, התביעה נדחית.

    • התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 30,000 ₪.

    • המזכירות תסגור את כל התיקים הפתוחים.

       

      ניתן היום, ל' סיוון תשפ"ו, 15 יוני 2026, בהעדר הצדדים.