תיק מס'
בית דין רבני גדול ירושלים
|
872458-6
02/12/2014
|
בפני הדיינים:
1. הרב הראשי לישראל דוד ברוך לאו
2. הרב ציון אלגרבלי
3. הרב אליהו הישריק
|
| - נגד - |
המערערת:
פלונית
עו"ד רפאל שטוב
|
המשיב:
פלוני
עו"ד טו"ר משה מיטלמן וטו"ר הרב חנינא קושלבסקי
|
| פסק דין |
לפני בית הדין ערעור על החלטת בית הדין האזורי ירושלים מיום כ"ו שבט תשע"ד (27/01/14) כדלהלן:
1. בית הדין קיבל בקשה למתן פסק דין בעניין השכירות ומינוי כונס נכסים ביום כ"ג אדר תשע"ג.
2. השאלה הועלתה בדיון בתאריך כ"ה אייר תשע"ג – עמוד 2 שורה 46. ועמוד 3 שורות 4–7.
3. בית הדין פסק בהרכב מלא לחייב את האשה בשכר דירה ראוי ולא במעמד צד אחד, אלא במעמד שני הצדדים והדיון התקיים על הבקשה הזו.
4. גם השמאי התייחס לגובה שכר הדירה הראוי.
5. לפיכך בית הדין פוסק: מהכספים שהופקדו אצל עו"ד שטוב, האשה חייבת 23,800 ₪ ועוד 1,990 ₪ ששילם הבעל לשמאי עבור חלק האשה, והם ישולמו לתובע.
6. בית הדין מאשר את הנספח להסכם הגירושין, ועל האשה לשלם לבעלה (לשעבר) תוך 45 יום את מלוא הכסף לקנית חלקו בדירה. הצדדים קיבלו קניין אגב סודר על הנספח להסכם.
7. בית הדין דוחה את התנגדות ב"כ האשה לשמאי ולשכירות, מה עוד שהתקיים דיון במעמד הצדדים בהרכב מלא וניתן פסק דין על השכירות. כמו כן ב"כ האשה אישר במכתבו לבית הדין מיום 23.7.13 שהוא נענה בחיוב בסעיף 5, על הרכישה ושכר הדירה, אלא שבסעיף 8 כותב ערעור שהיא שמרה על הדירה, אך אין בכך עילה לפוטרה מתשלום.
ב"כ המערערת טען בפני בית הדין בין היתר שלא התקיים דיון בתביעה לשכ"ד וכן שהחלטת בית הדין נוגדת את האמור בהסכם הגירושין לפיו רשאית האישה לגור בדירה.
לטענת ב"כ המערערת בין היתר בפרוטוקול בית הדין:
בסעיף 6 האשה מתחייבת לפנות את הדירה לפי מה שיקבע בהסכם, ולא צוין שם שהיא תשלם שכירות. ז"א שהאשה נמצאת בדירה וכאשר יהיה הסכם שם יהיה כתוב מתי היא תצא מהדירה, ולכן אין להם שום עוגן לבקש שכירות. [...] זה שהאשה נשארה לגור שם עם הריהוט זה מעלה את ערך הדירה מאשר אילו הייתה הדירה הייתה ריקה ועזובה [...] לא מדובר פה בפולש, הרי הוא נמצא מעבר לים והיא כאן בדירה והעובדה הזאת רק מעלה את ערך הדירה. אני רק אומר מבחינה אנושית הוא נמצא מעבר לים ומבקש עכשיו כסף, איך יכול לטעון מבלי להוכיח שעו"ד שטוב מונע מכירת הדירה. והוא במקום להביא קונים הוא יושב בניו יורק ועכשיו טוען למה לא מכרתם את הדירה, עו"ד הגר היה עו"ד שלו והיה יכול לפנות אליו בקשר למכירת הדירה.
לטענת ב"כ המשיב בפרוטוקול בית הדין בין היתר:
מדובר בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר, ברגע שהחצר קיימא לאגרא היא חייבת לשלם, [...] האשה כותבת ומנמקת מדוע לא שיתפה פעולה למכירת הדירה שזה בגלל חוב המזונות, אבל זה שקר היה חוב מזונות והוא שילם את הכול [...] אנו מבקשים שכירות מיום הגט כולל החודשיים, על החודשים לבד לא הייתי תובע אבל היום אנו תובעים מיום הגט עד לתאריך שגמרה לשלם את הכסף. בקשר לטענה כאילו שיש לו מחסן בבית, הרי היא משתמשת ברהיטים ששייכים גם לו והיא לא נותנת לו את זה והיא טוענת שיש לו ספרים?
יצוין כי הצדדים טענו בין היתר גם כן בקשר לדמי השמאות שלטענת המערער יש לקזז מהשמאות מרכיב השמאות בשכר דירה היות והשמאי לא נדרש לכך בעוד שהמשיב טוען אחרת.
לאחר העיון, בשים לב שהמדובר בדירה בהליכי מכירה לא נראה שבפועל עלה על דעת אחד הצדדים בפועל להשכירה, למרות הטענה שזו חצר דקיימא לאגרא, מאחר וכמה עיקולי ופשורי ישנם אובייקטיבית להשכרתה כשהדירה במצב מכירה. ומצד הדין, כשלא מיתדר לצדדים להיות ביחד, הן לפני הגירושין והן אחרי הגירושין, והשכרה בפועל לא ישימה בשל הליכי מכירה, יש זכות עקרונית לחלוקת זמנים אשר לא מתאפשרת בנידון, שכל אחד פנה לדרכו כמטחווי קשת וטלטול הילדים כרוך בעקבות צעד זה. משכך יש לחייב את האשה מדין נהנה בלבד, ובשל קשיי אומד ההנאה יש להעמיד את גודל החיוב שפסק בית הדין האזורי בגין השכירות על גובה 60% בלבד כפשרה הקרובה לדין.
לציין גם בנוגע לשכירות שלא נראה גם לסוברים ב"דור עמי" שלא צריך לשלם, שבכה"ג שריב ומדון במאבקים משפטיים לא התכוון המערער־התובע לוותר על השכירות ובפרט לאחר החודשיים שכתובים בהסכם בהם רשאית המשיבה להתגורר ובפועל הצדדים לא חולקים על כך.
באשר לשמאות יש לדחות את הערעור מנימוקי ב"כ המשיב ובשים לב שהאשה נהנתה בסופו של דבר מקביעת השמאות, אחרת בית הדין היה נדרש לשמאות נוספת.
הרב ציון אלגרבלי