חלוקת רכוש

לפנינו ערעור שהוא בעצם המשך של מסכת שלימה של פסיקות וערעורים בעניין חלוקת הרכוש שבין בני הזוג.

רקע

נציין בקצרה את השתלשלות התיק והנקודות הרלוונטיות לערעור:

1) בתאריך ט"ז סיון תשס"ב (27.5.2002) פסק ביה"ד האזורי ע"פ הסכמת בני הזוג כי הצדדים יתגרשו זמ"ז ולאחר מכן ידון ביה"ד בענייני משמורת הילדים וחלוקת הרכוש.

עוד נקבע בפסה"ד כי האשה זכאית להתגורר בדירה עד למתן פס"ד סופי בעניין הרכוש והבעל מנוע מלהיכנס לדירה.

כמו כן נפסק שכל זכות שיש למי מהצדדים תשמר לו גם לאחר סידור הגט. (הציטוט המלא יובא להלן).

2) בתאריך ט' ניסן תשס"ז (28/03/2007)  נתן ביה"ד האזורי בתיק 301551/4 פס"ד ארוך ומנומק בעניין חלוקת הרכוש [פורסם באתרים משפטיים], בפסה"ד יש פירוט מלא של הנכסים ואופן חלוקתם. העיקרון המנחה של פסה"ד היה להותיר כל נכס ביד בן הזוג שהנכס רשום על שמו ולא לבצע איזון משאבים. פסק הדין מבוסס על סעיף 8 לחוק יחסי ממון אשר קובע חלוקת משאבים שונה בנסיבות מיוחדות. ביה"ד הגיע למסקנה כי האשה אשמה בניכור הילדים לאביהם ועל כן החליט לפסוק כפי שפסק. (להלן נתייחס בצורה פרטנית לנכסים השונים). כמו כן חייב ביה"ד האזורי את האשה בתשלום שכ"ד משנת 2001 עבור חלקו של הבעל בדירה המשותפת בו התגוררה האשה. כמו כן הטיל ביה"ד האזורי על האשה חיוב הוצאות משפט וקנסות שונים בגין בזיון בית משפט.

3) האשה הגישה ערעור לביה"ד הגדול על פסק הדין האמור ובו טענה כי האשמה להתרחקות הילדים מהאב נעוצה באב עצמו ובהתנהגותו ואין היא צריכה לסבול מכך. בתאריך י' אדר תשס"ז (28.2.2007) נתן ביה"ד פסק דין לפיו יש לבצע פשרה. על פי הפשרה ייערך חישוב כפול של הנכסים, חישוב אחד לפי סעיף 5 דהיינו איזון משאבים רגיל, וחישוב שני ע"פ סעיף 8 ועל פי פסיקת ביה"ד האזורי. מחצית ההפרש שבין שני האיזונים יהיה סכום הפשרה ויתווסף לזכות האשה.

4) בתאריך כ' אייר תשס"ט (14.5.2009) ניתנה החלטה ע"י דיין יחיד בביה"ד האזורי לפיה ב"כ הבעל תמונה לכונסת נכסים ותפעל למכירת הדירה המשותפת בה מתגוררת האשה.

5) על החלטה זו הוגש ערעור ובתאריך כ' אייר תשע"א (24.5.2011) פסק ביה"ד הגדול כי אין ראוי לדון ביחיד ויש לדון בשלושה, וכן פסק כי ימונה רו"ח חיצוני להערכות שווי הנכסים.

6) מונה רו"ח חיצוני מר אילן קמיל שביצע הערכות לפי שני המסלולים האמורים והגיש את מסקנותיו לביה"ד. ע"פ חישוביו של הרו"ח על האשה לשלם לבעל סכום של 303,292 ₪ לאחר הצמדה. חישובים אלו כללו שכ"ד ראוי עבור מגורי האשה.

7) החלטה נוספת של ביה"ד הגדול מיום י"ד אייר תשע"ג קבעה כי יש להמשיך במתווה האמור למרות השגות האשה.

8)  בתאריך ט תמוז תשע"ג (17.6.2013) שוב נתן ביה"ד האזורי צו בדיין יחיד המורה לב"כ הבעל להמשיך בפירוק השיתוף ובמכירת הדירה וכן לבצע את חלוקת הרכוש ע"פ חישוב הרו"ח.

9) בנקודה זו אנו מגיעים לערעור שלפנינו, ובו טוענת האשה:

א. כי הצו (המובא בסעיף 8) ניתן שלא בסמכות מכיוון שניתן בדיין יחיד ועל כן דינו ליבטל.

ב.  כי מסקנות הרו"ח הינן חלקיות ושגויות באשר לא נערך חישוב של כלל הנכסים לפי שני המסלולים כאשר חלק מהנכסים הושמטו לפי הפירוט הבא:

1. הדירה בנתניה כלל לא הוכנסה לחישוב כאשר לפי סעיף 5 לאשה היה בו זכות של חמישים אחוזים.
2. זכויות סוציאליות של הצדדים.