תיק ‏1056047/2‏ מזונות

א)      בפני ביה"ד מונחת תביעת הבעל לגירושין שבה כרך עניין החזקת הילדים, מזונות האישה ומזונות בתם של הצדדים.

שני הצדדים הם בעלי תשובה, המשתייכים לאחד מהזרמים החסידיים המזוהים עם הרב אשלג. שניהם מקורבים לרבנים [מ' ש'] ו[י' א'].

על פי האמור בכתב התביעה הבעל עובד בxxxx

הצדדים נישאו ביום * באב ****(****). לצדדים בת שנולדה ביום **באב ***(***).

הבעל הורחק מהבית ביום **במרחשוון ****(****) ע"י המשטרה ולאחר מכן בצו ביהמ"ש, ומאז לא חזר לבית הצדדים.

הרחקת הבעל הייתה בגין אלימות שנקט כנגד האישה ושבעקבותיה נשברה אצבעה.

לטענת הבעל בכתב תביעתו, האישה היא זו שתקפה אותו ונקטה כלפיו אלימות פיזית ומילולית במשך תקופת הנישואין. האישה בכתב הגנתה טוענת שהבעל הוא זה שהכה אותה, ולדבריה היא לא הייתה צד להליך שבו הורחק הבעל מהבית.

האישה הצהירה בפנינו שהייתה רוצה שלום־בית עם הבעל ולתקן מערכת היחסים ביניהם אך מכיוון שהבעל אינו מעוניין בה ורוצה להתגרש, אין לה ברירה אלא להיענות לבקשתו ולהתגרש, אך היא דורשת תשלום כתובתה עם סידור הגט. הבעל מסרב לשלם כתובה וטוען שפטור מתשלום זה.

בדיון הועלתה עוד טענת האישה לתשלום דמי מזונות לה ולבת הקטינה.

ב)       אין חולק שהאב הוא המחויב ע"פ דין בתשלום מזונות ילדיו ובפרט בנדון דידן שהבת היא מקטני קטינים, כמבואר באבהע"ז סימן ע"א סעיף א', והאישה אינה חייבת תשלום מזונות הקטינה ואף אינה חייבת ע"פ דין להניק אותה, ואף אם מת האב, עיין באבהע"ז סימן פ"ב סעיף ה' ו־ח'.

גם לדעת הסוברים שיש מקום להטיל חיוב מזונות על האם, דבר זה הוא רק בילדים גדולים וכשהחיוב הוא מדין צדקה וביה"ד כבר הרחיב בנושא זה בפסקי דין ובהחלטות רבות. ועיין בפסק דיננו מיום י"ד טבת תשע"ה 05/01/15 בתיק 913242/1.

כמו"כ האישה תובעת מזונותיה מכיוון שאין היא עובדת. אין ספק שעל פי דין הבעל חייב במזונות אשתו וכדאיתא באבהע"ז סימן ע', וכל עוד לא הוכיח הבעל שפטור ממזונות אשתו, או שיש בכדי מעשי ידיה למזונותיה, הבעל חייב לשלם מזונות.

אמנם בסימן ע' סעיף י"ב נפסק, שכשהאישה אינה מתגוררת עם הבעל אין הוא חייב במזונותיה אך במה דברים אמורים שהאישה עזבה את הבית ואינה מוכנה לחיות עם הבעל. במקרה דנן הבעל הוא זה שעזב את הבית (יותר נכון, לא חזר אליו לאחר תום תקופת ההרחקה) לפיכך אין בעובדה זו כדי לפטרו מתשלום מזונות האישה.

ג)       בעת הדיון העלה ב"כ הבעל טענה ולפיה "גדולי דור אומרים שאישה תצא לעבוד כדי לאפשר לבעלה לצאת וללמוד תורה ומעבר לכך זה מנהג המדינה והמציאות היא שנשים עובדות היום."

ביה"ד כבר הבהיר בשעת הדיון, שלא ידועה לו הוראה כזו של גדולי הדור שהאישה תצא לעבוד כדי לאפשר לבעלה לשבת וללמוד תורה. הדבר אמנם נעשה במשפחות של אברכים ובהסכמת האישה ומתוך רצון הדדי של בני הזוג שהבעל יעסוק בתורה ולכן האישה עומסת עליה את עול פרנסת הבית ועל כגון דא אומרת הגמרא בברכות (דף יז עמוד א):

"אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן."

ואף אשתו של הח"מ אחרי נישואינו ובנותינו שבעליהן אברכים עובדות לפרנסת המשפחה, אך הדברים נעשים מתוך הסכמה ורצון ולא כחובה משפטית.

יש להדגיש שגם בגמרא זו לא כתוב שהנשים עובדות לפרנסת משפחתן, אלא ממתינות לבעליהן שיחזרו מבית המדרש, אך ברור שאם עוסקות בפרנסת הבית ודאי שיש להן חלק בתורתו של הבעל.