תיק רבני 947820/5, פלונית נ' פלוני

הצדדים נשואים כדמו"י, אלה הם נישואין ראשונים לשני הצדדים, ולהם בת אחת בת שנתיים.

תיק זה ראשיתו בבקשה לאישור הסכם גירושין, בקשה שהוגשה בחתימת הבעל (וללא חתימת האשה) ביום כ' באדר א' תשע"ד (20.2.2014) בדיון שהתקיים בבקשה ביום כ"ז באדר א התשע"ד (27/02/2014), טען הבעל כי הוא "רוצה להתגרש, אין שלום בית... עם ערבים יהיה שלום בית... את הדבר הזה אני לא לוקח הביתה... הבת היא לא מאה אחוז שלי אנחנו נעשה בדיקת אבהות אם זה שלי אני אשלם את כל המזונות". האשה התנגדה לגירושין וביקשה לנסות שלום בית, ועל כן ביה"ד הקפיא את הטיפול בתיק, ומשחלפו שישה חודשים סגר ביה"ד את התיק.

בתאריך כ"ח בתשרי תשע"ו (11.10.2015) התקבלה בביה"ד תביעת גירושין מטעם האשה. בכתב התביעה טוענת האשה כי יומיים אחר חתימת הסכם שלום בית בעלה ברח מהארץ, וכי הוא לא נמצא בארץ כבר כשנה וחצי. בדיון שהתקיים ביום י"ד במרחשון התשע"ו (27/10/2015) הופיעה האשה לבדה, ללא הבעל. לדבריה בעלה "בחו"ל הוא מוכן לתת לי גט ע"פ ההסכם שאושר בביהמ"ש הסכם שלום בית לחילופין גירושין". לתיק צורף הסכם שקיבל תוקף בערכאה המקבילה ביום 15.7.14, ההסכם מסדיר את משמורת הקטינה ומזונותיה. האשה הצהירה שהיא מוותרת על כתובתה ותוספת כתובה, וביקשה כי ביה"ד יסדר לצדדים גט ע"י שליח. ביה"ד נענה לבקשה, ערך את ההכנות לצורך סידור הגט, ושלח מכתב לביה"ד הנמצא במקום מושבו של הבעל וביקשו לזמן אליו את הבעל לצורך השלמת ההליכים וסידור הגט. דא עקא, ביום 4.1.16 התקבל בביה"ד מכתב מביה"ד של שיקגו ובו נמסר כי:

עקב שיחה טלפונית עם מר [פלוני], מר [פלוני] הודיע לי שאכן הוא לא רוצה להתגרש אלא שהוא רוצה להשאר נשוי.

דיון נוסף התקיים ביום ח' באדר א התשע"ו (17/02/2016), גם לדיון זה הופיעה האשה עם ב"כ אך ללא הבעל. האשה טענה כי בעלה מסרב להתגרש, ותבעה כי ביה"ד יחייבו במזונות אשה ע"ס 2,000 ₪. לדברי האשה היא "עובדת משתכרת 5000 ₪, יש בת אחת בת שנתיים, נפסק לה מזונות בהסכמה 1500 ₪, אני גרה אצל הורי, אני רוצה לצאת ולהשכיר דירה, כיום יש לי הוצאות חוב של הלוואה שלקחנו ביחד 1100 ₪ בחודש, יש בחשבון המשותף חוב של 6000 ₪,... הוא יצא לחו"ל,... הגענו להסכם שלום בית ולחילופין גירושין שאושר בביהמ"ש 15.7.2014, הוא ברח מהארץ ב 17.7, לפי הסכם שלום הבית הוא היה אמור לחזור לארץ עד 20.10.2014, הוא לא חזר מאז,... אמר שהוא לא חוזר לארץ". בתום הדיון העביר ביה"ד את התיק לטיפולה של מחלקת העגונות בהנהלת בתי הדין כדי שהאחרונה תסייע ביד ביה"ד לאתר את הבעל ולהידבר עמו.

כשלושה שבועות לאחר מכן, בתאריך 7.3.16, התקבלה בביה"ד בקשת האשה כי ביה"ד יוציא צו עיכוב יציאה נגד הבעל, לטענתה דודו של הבעל נפטר והבעל הגיע ארצה. ביה"ד נענה לבקשה ובו ביום הוציא צו עיכוב יציאה נגד הבעל, והורה למשרד החוץ להעביר לידי ביה"ד נתונים על דרכונים זרים שאפשר והבעל מחזיק בידו כמו גם דו"ח כניסות ויציאות של הבעל מהארץ. כמו כן, ועל מנת לייעל את ההליכים, קבע ביה"ד מועד דיון ליום המחרת. במועד הדיון שוב הופיעו האשה ובאת כוחה, הבעל לא הופיע, וביה"ד נענה לבקשת האשה והוציא נגד הבעל צו הבאה ללא שחרור בערבות. חרף האמור, והמאמצים הרבים שנעשו גם על ידי אגף העגונות, לא הופיע הבעל בשערי בית הדין.

בתאריך 22.3.16 התקבלה בביה"ד בקשה נוספת מאת האשה לפסיקת מזונותיה. האשה צרפה לבקשתה זו מכתב פיטורין לפיו החל מיום 24.3.16 היא מפוטרת מעבודתה.

סוף דבר, הבעל אינו חי בארץ, הוא אינו מגיב להחלטות ביה"ד דידן, ולביה"ד הנמצא במקום מושבו הוא מסר כי אינו מסכים להתגרש, וזאת למרות שזה למעלה משנה ומחצית השנה שהוא נמצא בחו"ל בלא כל אינדיקציה לכך שהוא מבקש לשוב ארצה לחיי שלום עם אשתו. האשה תובעת את גיטה כמו גם את מזונותיה, לכל הפחות הזמניים, וביה"ד ניגש לפסוק את הדין בשתי תביעותיה.

נדון בדברים אחד לאחד.

א. בעל המונע מאשתו כל ענייני אישות

כאמור לעיל, הבעל יצא את הארץ והותיר אחריו את האשה ואת בתם המשותפת, ומזה תקופה ארוכה האשה נאלצת לחיות לבדה משל הייתה אלמנה חיה, ללא שבעלה עומד בחיוביו למזונות ועונה.

והנה דינו של בעל הנוהג באופן זה, ומונע מאשתו את כל ענייני האישות, פורש בדברי התוספות המפורסמים (יבמות דף סד עמוד א ד"ה יוציא ויתן כתובה) שהעלו שבכה"ג לכו"ע יש לכופו לגרש, וכתבו:

"וכל הנהו דהמדיר (גז"ש) דתנן בהו יוציא ויתן כתובה בכפיה קאמר, כיון שמתנהג עמה שלא כדין, ולעיל בהחולץ (דף לט.) נמי אמרי' כשאין רוצה לא לייבם ולא לחלוץ דחוזרין אצל גדול למיכפייה לפי שמתנהג עמה שלא כדין שאינו רוצה לא לכנוס ולא לפטור, ונראה דכופין אותו בשוטים דאי במילי הא אמר בסוף המדיר (כתובות עז. ושם) דבדברים לא יוסר עבד... ובירושלמי משמע דאין כופין בכל הנהו דתנן בהמדיר, ור"ח הביאו... ש"מ דאין כופין אלא היכא דקתני כופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא ולא פירשו כופין אומרים לו חייבוך רבנן להוציא ואם לא הוציא מותר לקרותו עבריינא אבל לכפותו בשוטים לא, וגר"ח כדברי האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו להוציא ויתן כתובה וההיא דהחולץ (לעיל לט.) דחוזרים אצל גדול למכפייה היינו טעמא דכופין לפי שמונעה מכל ענייני אישות בין תשמיש בין מזונות אבל משום תשמיש המטה לחודיה או משום מזונות לחודייהו אין כופין."

וכן הוא גם בתוס' (כתובות דף ע עמוד א ד"ה יוציא ויתן כתובה):

"נראה לר"י דבכל הנך דקתני במתני' יוציא היינו שכופין אותו דכיון דשלא כדין עביד כופין אותו להוציא כדאשכחן בהחולץ (יבמות דף לט.) דתנן לא רצו חוזרין אצל גדול ומפרש בגמרא חוזרין אצל גדול למיכפייה הואיל ועליה מצוה רמיא... ורבינו חננאל הביא מירושלמי דכל הנך יוציא דמתניתין אין כופין...ופסק ר"ח משם ש"מ שאין כופין אלא היכא שמפרש בהדיא כופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא אומרים לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריינא אבל לכפותו לא, ולקמן גבי האומר איני זן ואיני מפרנס לר"ח גרסינן בהדיא כופין אותו ויוציא ויתן כתובה, וההיא דהחולץ דחוזרין אצל גדול למיכפייה לכנוס או לפטור היינו לפי שמונע ממנה כל ענייני אישות בין תשמיש המטה בין מזונות אבל משום תשמיש המטה לחודיה או משום מזונות לא..."

נמצא שכאשר מונע ממנה כל ענייני אישות בין לר"י ובין לר"ח יש לכופו לגרשה. ועיין בזה גם ברא"ש (יבמות שם) בפסקים ובתוס', וברא"ש (כתובות שם) בתוס'. ועיין גם בכנסת הגדולה הגהות טור אבן העזר סימן קנד' שהעלה:

"ד. האוסר אשתו עליו אם במה שאסר עליו מונע ממנה כל ענייני אישות דהיינו שאר כסות ועונה, כופין אותו לגרש, אמנם אם לא אסר עליו כי אם תשמיש לבד אין כופין, מ"מ אסור לעגנה. הרש"ך ח"א סימן קצ"ב. עיין בדינים אלו בספר בנימין זאב סימן קט"ז."

והגם שבספר גבורת אנשים (סימן כ"ט וסי' מ"ח) העלה דאף במונע ממנה כל ענייני אישות – דנראה עיקר לדינא דכופין להוציא אפילו אינה באה מחמת טענה – מ"מ למעשה יש לחוש לסברת האומרים שאין לכוף דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים. וכ"כ עוד בכללי הדינים שם בסופו וז"ל וה"ה במורד ממנה מתשמיש או ממזונות לחוד אין כופין להוציא, וי"א דאפילו במונע ממנה כל עניני אישות אין כופין בשוטים על הגט, ויש להחמיר לענין מעשה. מ"מ לא כך סבירא להו לרובא דרבותנו הפוסקים אשר את מימיהם הטהורים אנו שותים, ואנו למקום שאליו תלך הרוח רוח רבותנו הפוסקים אל-הין קדישין אליו נלך.