תיק צבאי 1325/15 התביעה הצבאית נ' חנני

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של מגע עם אויב, ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, והחזקת רכוש השייך להתאחדות בלתי מותרת.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, החל משנת 2011, עמד הנאשם בקשר טלפוני עם מתקאל עראדה (להלן-"מתקאל"), המוכר לנאשם כפעיל ארגון החמאס אשר גורש לעזה. הנאשם נעתר לבקשתו של מתקאל לסייע לו בהעברת כספי חמאס למשפחות אסירי הארגון. בהמשך פעל בהתאם להנחייתו של מתקאל בשלוש הזדמנויות:

תחילה התבקש להעביר סכום כספי על סך 50 אלף ₪ לידי גברת מסוימת. בהתאם להנחיות שקיבל, נפגש הנאשם ברפידיה עם אדם שהזדהה כשלוחו של מתקאל והעביר לידיו את הסכום האמור. בהמשך יצר עמו מתקאל קשר כדי לוודא שהסכום התקבל לידיו. במעמד זה ביקש הנאשם ממתקאל ליטול לעצמו חלק מהסכום הכספי. מתקאל מסר לו כי יברר את הנושא ולאחר מספר דקות הנחה אותו להיפגש בשנית עם אותו אדם וכך עשה הנאשם. בפגישה זו מסר אותו אדם לידיו סכום של 3000 ₪, כאשר הונחה כי 2000 ₪ מתוכם הם עבור הגברת ו-1000 ₪  עבורו. בהמשך יצר מתקאל קשר עם הנאשם והנחה אותו להיפגש בראס אל עין עם הגברת ולהעביר לידיה את הסכום של 52 אלף ₪, וכך עשה הנאשם.

בהזדמנות נוספת, בחודש נובמבר 2014, נעתר הנאשם בשנית לבקשת מתקאל להעביר סכום של 50 אלף ₪ נוספים. בהמשך נפגש בחווארה עם אדם שהעביר לידיו סכום של 50 אלף ₪. גם הפעם ביקש הנאשם ממתקאל רשות להשאיר ברשותו חלק מהסכום, ומתקאל הורה לו ליטול 300 ₪. בהמשך העביר הנאשם, בהתאם להנחיות שקיבל, סכום של 49,600 ₪ לאדם אחר, באזור בלאטה, זאת לאחר שנטל לעצמו סכום של 400 ₪.

לבסוף, ביום 31/12/2014, נעתר הנאשם לבקשת מתקאל לסייע לו בהעברת סכום נוסף על סך 2000 דולרים. גם הפעם נפגש הנאשם עם אדם שהעביר לידיו את הסכום הנ"ל. השניים נפגשו ברמאללה ולאחר מכן הונחה הנאשם להגיע לטול כרם, להחליף את הדולרים בשקלים אצל חלפן כספים ולהעביר את הכסף לאדם אחר. הנאשם עשה כן והעביר לאותו אדם סכום של 7000 ₪. את היתרה בסך 740 ₪ נטל לרשותו.

טיעוני הצדדים

3. התובעת הדגישה, כי הנאשם שימש לאורך שנים כחלק מרכזי בצינור העברת כספי חמאס מעזה לאזור, ובסך הכל סייע בהעברת סכום של מעל 100,000 ₪, תוך שהוא נוטל לעצמו טובות הנאה. לטעמה הנסיבות המפורטות בכתב האישום מוכיחות כי חלקו של הנאשם היה הכרחי וחשוב כמי שללא סיועו הכסף לא היה מגיע ליעדו.
4. התובעת הדגישה, כי העברת כספים שמטרתה חיזוק כוחו של החמאס באזור, הינה עבירה חמורה ומסוכנת, בין אם הכספים נועדו לשמש למטרות צבאיות, ובין אם נועדו לשמש למטרות אזרחיות, שהרי המציאות מלמדת אותנו פעם אחר פעם, כי בסופו של יום קיומו של הטרור אותו מפעיל הארגון, מתבסס הן על התשתיות האזרחיות והן על התשתיות הצבאיות של הארגון.
5. לעניין הענישה הראויה לנאשם, טענה התובעת כי מן הראוי שייגזר עליו קנס בהתאם ל"הלכת בלאונה" (עד"י איו"ש 1704/14 רסמיה בלאונה נ' התביעה הצבאית ), שם נקבע  על ידי המשנה לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים, כבוד השופט לקח, כי מתחם העונש ההולם בעבירה של הכנסת כספי אויב, צריך שיתחיל מקנס בגובה הסכום הכולל שהוחזק, התקבל או הועבר על ידו, ובמקרה שלנו ראוי שהקנס לא יפחת מסכום של 100,000 ₪, כשהמתחם העליון של עונש הקנס צריך להיות עד פי חמישה מסכום זה.
6. היא אף הפנתה לפסיקה נוספת שבה חזר בית המשפט הצבאי לערעורים על עמדתו זו:

עד"י איו"ש 1527/15 התובע הצבאי נ' פדל טהה שם הוחמר בהסכמת הצדדים עונשו של מי שהורשע בהכנסת כספי אויב בשתי הזדמנויות בסכום כולל של 10,000 דולרים והועמד על 17 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 30,000 ₪. יצויין כי לנאשם שם היה עבר מכביד.

עד"י איו"ש 3080/14  סאלם שרכס נ' התביעה הצבאית, שם הוחמר עונשו של מי שהורשע בעבירות שעניינן העברת כספי חמאס בסך של כ-10,000 דולרים כעשר שנים לפני מעצרו, בנוסף לעבירה עדכנית של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת שעניינה העברת מסרים בין פעילי חמאס בירדן לפעילים באזור במטרה ל"פתוח ציר" בין הארגון בירדן לאזור. בית משפט זה גזר עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל לצד קנס בסך 7000 ₪ ואילו בית המשפט הצבאי לערעורים קיבל את ערעור התביעה לעניין רכיב הקנס והעמידו על 40,000 ₪ תוך שהוא קובע כי גם רכיב המאסר מקל במידה ניכרת עם הנאשם.

עוד התייחסה התובעת גם לעמדתו של שופט בית המשפט הצבאי לערעורים, כבוד השופט עצמון,  בעד"י איו"ש 2124/15 התביעה הצבאית נ' חאלד מצפר, שם נדון עניינם של מי שהורשעו בחברות ופעילות בארגון החמאס (משך תקופה קצרה יחסית), ובכך שהכניסו לאזור כספי אויב בסך 20,000 אירו. בערכאה הראשונה הוטל עליהם עונש מוסכם של 20 חודשי מאסר בפועל, לצד קנסות בסך 15,000 ₪ ו-20,00 ₪ אשר הוטלו על פי שיקול דעת בית המשפט. העונש אושר על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים, כאשר כבוד השופט עצמון קבע כמבחן עונשי את "מבחן התועלת", בקובעו גם כי התועלת שיכולה לצמוח לנאשם כתוצאה מהעיסוק בכספים אינה מוגבלת לתועלת הכלכלית האישית שלו, אלא יכולה אף להיות התועלת של קידום מטרות ארגון הטרור. לפיכך גם במקרה בו העבריין שלשל לכיסו סכום נמוך, גובה הקנס עדיין צריך להיות ריאלי.

לטעמה של התביעה הדברים יפים לענייננו, שכן חרף העובדה שהנאשם נטל לעצמו סכומי כסף

שאינם גדולים הוא הפיק תועלת מקידום מטרות ארגון החמאס ועל כן אין להירתע מלהטיל עליו קנס בגובה מלוא הסכום שהעביר.