תיק מספר 515324-03-16, **** חברה בע"מ נ' #### חברה בע"מ

לפניי בקשה בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן – החוק)

רקע

1. זהו תיק לביצוע תובענה על סכום קצוב בסכום קרן של 27,168.80 ₪. התיק נפתח ביום 17.3.2016, ומאז ועד ליום 2.8.2016, לא בוצעו בו הליכים. כבר עתה אציין כי ביום 22.6.2016 ביצעה הזוכה שתי הקטנות בתיק בסך 6,584 ₪ כל אחת, נכון לימי ערך 30.4.2016 ו- 30.5.2016.

הבקשה והתגובה לה

2. ביום 16.8.2016 הגישה החייבת בקשה בטענת פרעתי, תמצית טענתה היתה, כי הגיעה להסדר עם הזוכה ולפיו הועמד החוב בסך של 19,752 ₪, אשר ישולם בשלושה תשלומים בסך 6,584 ₪ כל אחד. בפועל שני התשלומים הראשונים שולמו במועד ואילו התשלום השלישי והאחרון, אשר נועד ליום 30.6.2016, לא נפרע. לאחר שההמחאה חזרה, כך החייבת, נוספה על גבי ההמחאה חתימה שאינה שייכת לנציגת החייבת ועל כן חוללה ההמחאה. לטענת החייבת לא נוצר עמה קשר בדרך כלשהי, לא באמצעות משלוח דואר, דואר אלקטרוני או שיחת טלפון. למעשה הזוכה פעלה בניגוד לסעיף 19ב לחוק ולא הודיעה בדרך הקבועה בסעיף על הפרת ההסדר. תחת זאת הזוכה החלה לפעול בתיק ההוצאה לפועל, ומיד כשנודע לחייבת על כך פנתה וביקשה שלם את התשלום השלישי ואולם נדחתה על ידי הזוכה. בפועל הופקד סכום התשלום השלישי לתיק ההוצאה לפועל. החייבת הרחיבה בבקשתה על עקרון תום הלב וטענה כי זה הופר על ידי הזוכה.  
3. למקרא הבקשה הוריתי על העברתה לתגובת הזוכה, אשר ממנה עולה כי עד למועד פירעון התשלום השני הצדדים מסכימים על העובדות. זמן מה לאחר התשלום השני ובטרם הגיע מועד התשלום השלישי, פנו נציגי החייבת (העדה מטעם החייבת ומנהל החשבונות בה) לזוכה וביקשו לקבל חשבוניות בגין התשלומים ששילמה החייבת. נאמר לנציגי החייבת כי חשבוניות בגין הטובין נושא המחלוקת הופקו עוד בעבר, וצורפו לתובענה, ובכל מקרה אם יהיה הפרש בין הסכומים, הרי שמיד עם פירעון התשלום השלישי תופק חשבונית מתאימה עבור ההפרש ועבור שכר טרחת עו"ד. תשובות אלו לא הניחו את דעתם של נציגי החייבת, אשר מסרו מצדם כי אם לא תונפקנה חשבוניות לא ייפרע התשלום השלישי. בפועל ההמחאה הוחזרה בשל אי התאמת החתימה ואולם אין לראות זאת אלא כביטול ההמחאה על ידי החייבת. הוראות ההסדר היו ידועות לחייבת ולא היה כל מקום לשלוח מכתב התראה נוסף בנסיבות הללו.

תמצית סיכומי הצדדים

4. ביום 14.9.2016 נערך לפניי דיון בו נחקרו עדי הצדדים ובסיומו נשמעו סיכומים על פה.
5. החייבת חזרה בסיכומיה על הטענות שהעלתה בבקשתה ביחס לסעיף 19ב לחוק, העדר תום לב מצד הזוכה ובה בעת, טענה לתום לב מלא מצידה של החייבת. המחאה אחת אמנם חזרה, אך רק בשל פגם טכני. כך אירע שנציגת החייבת המורשית לחתום על ההמחאה היתה בחו"ל, וכשהיא חזרה פרח העניין מזיכרונה. החייבת הוסיפה, כי אין טענה שהתשלום לא בוצע בגלל אי הוצאת חשבוניות, כי אם בתום לב. אמנם תיתכנה מעידות אך הן לא צריכות לגרור סנקציה כאשר מדובר בסכומים קטנים  ובתום לב.
6. הזוכה פתחה סיכומיה בטענה כי הסכם נועד בכדי לעמוד בו. החייבת מסרה המחאות ללא חתימה. עבור השתיים הראשונות היא נתנה הוראה לכבדן ואילו לגבי השלישית לא נתנה הוראה דומה. בכך למעשה הורתה על ביטולה. נציגת החייבת מסרה בעדותה שידעה וקיבלה הודעה מהבנק על כי ההמחאה חוללה. גם אם אכן לא שהתה בארץ באותה עת, יכולה היתה לפנות ולבקש ארכה לתשלום. לעניין חובת ההודעה, אין מדובר בחוסר תום לב. החייבת ידעה כי פירעון ההמחאה יוביל לסנקציה, היא היתה מיוצגת בעת עריכת ההסדר והבינה את תוכנו והוראותיו. בפועל רק נקיטת ההליכים הובילו לפעולה מצידה של החייבת.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בתיק ושמעתי את הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה בטענת פרעתי להידחות. אנמק.
8. כידוע "נטל השכנוע בטענת פרעתי, על פי סעיף 19, קבוע ומוטל תמיד על החייב. נטל זה הינו נטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה... אם בסוף הדיון עדיין נשאר ספק באשר לביצוע או אי-ביצוע פסק הדין, או כאשר כפות המאזניים באשר לעובדות הן מעוינות, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע, קרי, החייב במקרה של טענת פרעתי" (רע"א 5438/09 עו"ד יוסף גרוסמן נ' שמואל אסי אסלן (19.11.2009), מפי כב' ג'ובראן).
9. במקרה שלפניי החייבת לא השכילה להוכיח את טענותיה העובדתיות והמשפטיות כנדרש. ראשית, במהלך הדיון לפניי, ביקשה להעיד את נציגת החייבת מבלי שהקדימה והגישה תצהיר מטעמה, וכך נמסרה גרסה שונה מזו שהובאה בבקשה. שנית, לאחר שנציגת החייבת העידה, ויתרה החייבת על העדת המצהיר מטעמה, ובכך למעשה מחקה את תצהירו מהתיק. שלישית, החייבת לא צירפה תצהיר ואף לא זימנה לדיון את מנהל החשבונות אצלה. אציין כי שמו של מנהל החשבונות עלה פעם אחר פעם במהלך הדיון והיה בכוחו לשפוך אור על ההתנהלות בין הצדדים. בהקשר זה אזכיר, כי "להימנעות מהצגת ראיות והבאת עדים קיים גם משקל ראייתי בלתי מבוטל... 'לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית... התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב..." (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (9.5.2011), מפי כב' השופט דנציגר). רביעית, החייבת כלל לא חקרה את המצהיר מטעם הזוכה סביב טענתו בסעיף 5 לתצהירו, ולפיה נציגי החייבת מסרו לו שעד שלא תונפק חשבונית לא תכובד ההמחאה. במצב דברים זה, ומשלא היתה התייחסות לעניין זה גם בחקירתה של נציגת החייבת, הרי שגרסתו עדיפה.