תיק מספר 12-15784-13-4פלוני נ' אלמוני

שלושה נתבעים חויבו ביחד ולחוד בפסק דין. בית המשפט קבע גבולות אחריותו של כל נתבע באופן מפורט. לאחר שהתובע דרש תשלום על פי פסק הדין ושניים מהנתבעים חדלו מלמלא חיובם, מיהר הנתבע השלישי ושילם מלוא הסכום שנפסק. לאחר הדברים האלה, פתח הנתבע השלישי תיק הוצאה לפועל נגד שני הנתבעים הנוספים.

כלום בידו מקור נורמטיבי מכוחו רשאי היה לפתוח תיק הוצאה לפועל או שמא היה עליו להקדים ולעתור בהליך המתאים לפני בית המשפט המוסמך? זו השאלה המצריכה הכרעה בתיק שלפניי.

נתוני רקע

1. ביום 4.8.2010 פסק בית משפט השלום בתביעה שהוגשה נגד שלושה נתבעים כי עליהם לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 81,161 ₪. בית המשפט חילק את האחריות בין הנתבעים באופן שבו הנתבע 1 חב בשיעור 20%; הנתבע 2 חב בשיעור 50% ואילו הנתבע 3 חב בשיעור 30%. בית המשפט קבע בנוסף, כי נוכח חלוקת האחריות, מתייתרת הודעת צד ג' ששלח הנתבע 1 לנתבעים 2 ו-3, והורה על מחיקתה.
2. התובע פנה לנתבעים כולם בסמוך לאחר פסק הדין שישלמו את שנפסק. הנתבע 1 שילם באמצעות אחיו את מלוא הסכום ביום 2.9.2010 ובכך פרע את החיוב.
3. ביום 10.9.2013 פתח הנתבע 1 (להלן – הזוכה), תיק הוצאה לפועל זה נגד הנתבעים 2 ו-3 (להלן החייבים 1 ו- 2 בהתאמה), והחל לפעול נגדם לגביית כספים ששילם על פי פסק הדין.
4. ביום 1.9.2014 הגיש החייב 1 בקשה לסגור התיק. בו ביום הוריתי על העברת הבקשה לתגובת הזוכה וזו הונחה לפניי עתה. מכאן החלטה זו.

תמצית טענות הצדדים

5. במסגרת בקשתו הקצרה טען החייב 1 כי אין כל יריבות בין הזוכה לבינו על פי פסק הדין. למעשה הזוכה אינו אלא חייב נוסף על פי פסק הדין ומכאן שאינו מחזיק בפסק דין המאפשר לו לפעול בלשכת ההוצאה לפועל. הזוכה, כך החייב 1, מבקש להתעשר על גבו שלא כדין.
6. הזוכה מצדו שולל נחרצות את טענות החייב 1. לטענתו יש לדחות הבקשה על הסף רק מן הטעם שלא צורף לה תצהיר, אך גם לגופה דינה להידחות. בית המשפט חילק את האחריות בין הצדדים ובכך הפך פסק הדין למחייב גם במישור היחסים שבין הנתבעים עצמם. משעה שהזוכה נאלץ לשאת במלוא החיוב בפסק הדין, הוא זכאי לחזור על החייבים כדי חלקם בחוב. מעבר לכך טען הזוכה כי הדבר מתיישב עם ההסדר הקבוע בסעיף 56(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973. אין ספק, כך נטען, שפסק הדין ניתן גם לחובתם של החייבים ואילו זוכה בהגדרתו הוא מי שפסק דין ניתן לזכותו לרבות חליפיו. משעה ששילם את כל החוב בא הזוכה בנעליו של התובע בפסק הדין והפך חליפו.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. אנמק.
8. במקור הגיש הזוכה הודעת צד ג' נגד החייבים 1 ו-2. כידוע הודעה לצד ג' נועדה לרכז בתובענה אחת את כל ההליכים המשפטיים בעניין מסוים, ולחסוך בכך התדיינויות נוספות, בין הנתבע לבין צד ג' (ראו: גיל ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ (19.7.2009), מפי כב' השופטת נאור). הרציונאל הטמון בכך הוא יעילות הדיון; חיסכון בזמנם של הצדדים, העדים ובתי המשפט; חיסכון בהוצאות כספיות וביסוס הוודאות והיציבות המשפטית במניעת הכרעות סותרות. תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 מאפשרת לשלוח הודעת צד ג' גם לאדם שהוא בעל דין בתובענה. "בין מטרות ההליך של ההודעה לצד שלישי הנשלחת למי שהוא גם נתבע אחר, היא קביעת היחסים בין שני נתבעים. לאחר בירור ההודעה קובע בית המשפט על מי מוטלת החבות לשלם" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (845, מהדורה אחת עשרה, 2013)). בהקשר זה כתב בית המשפט העליון עוד לפני שנים ארוכות "הלוא כאשר ניתן פסק דין נגד שני נתבעים באפן סולידרי, משמעותו היחידה היא, כי התובע יוכל לגבות ממי שירצה או אצל שניהם – בגובה חובו – אבל מכך עוד אין ללמוד מיהו החייב האמיתי ומיהו בבחינת הערב, כי כלפי צד שלישי שניהם ערבים באופן הדדי ואין זה עניינו של צד שלישי לבדוק ולברר את היחסים בין האחראים לחובו. בין מטרות ההליכים של הודעה לצד שלישי שהוא נתבע אחר, ישנה המטרה של קביעת היחסים בין שני נתבעים ובית המשפט קובע על פי בירור הודעה כזו מי מהם חייב לשלם ואם שילם האחר, ודאי שיוכל לדרוש את התשלום מאת החייב האמיתי" (ע"א 696/72 מדינת ישראל נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ (22.1.1974), מפי כב' השופט קיסטר).