תיק צבאי מס': 3523/16 התביעה הצבאית נ' מוצעב אברהים מוחמד צבאח

1. ביום 08/02/17, הוצג הסדר טיעון חלקי, במסגרתו הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה שעניינה ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת - עבירה לפי תקנות 84(1)(ג)+85 לתקנות ההגנה (שעת חירום)-1945 בגין כך שמספר שבועות לפני מעצרו הסכים להעביר סכום כסף בעבור הארגון הבלתי מותר "הכותלה האסלאמיה" (להלן-"הארגון") באוניברסיטת "אלנג'אח" בשכם. בהתאם לכך, קיבל הנאשם לידיו סכום כסף של 23,500 יורו מאחר והעבירו לידי ע"א חפיד שחאדה, המוכר לו כפעיל בארגון האמור ואשר על פי בקשתו ביצע הנאשם את ההעברה.
2. לגבי העונש ציינו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה הנאשם ישא מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים ויוטל עליו מאסר מותנה בן 12 חודשים למשך חמש שנים מיום שחרורו לבל יעבור כל עבירה בניגוד לתקנות 84 ו-85 לתקנות ההגנה (שעת חירום) או כל עבירה שענינה מגע עם האויב ועבירות נגזרות להן ומשדעותיהם נחלקו ביחס לרכיב הקנס, ביקשו לטעון באופן פתוח לעניין זה.

טיעוני הצדדים

3. התביעה טענה כי בנוסף לתקופת המאסר המבוקשת יש להשית על הנאשם לכל הפחות, קנס בגובה הסכום אותו העביר לטובת הארגון. התביעה ציינה לחומרה כי הנאשם ביצע שירות בעבור ארגון שהינו חלק מחמאס ומטרת הפעילות היתה הגברת ההשפעה של הארגון. כמו כן, ציינה התובעת את גובהו של הסכום שעומד על כ-94,000 ₪. התובעת ביקשה להטיל על הנאשם עונש המורכב מתמהיל עונשי שיש בו כדי לאזן בין תקופת המאסר לבין הקנס. התובעת ציינה כי איזון זה מתבקש נוכח עתירת הצדדים להטיל על הנאשם מאסר בפועל הנוטה לקולה. התובעת הפנתה לפסיקה הדנה בעניין כספי טרור.
4. התובעת ציינה כי בעת גיבוש ההסדר לקחו בחשבון את העובדה כי מדובר "בביצוע שירות יחיד" וכי שניים מעדי התביעה הינם משוחררים (דבר שיקשה על התביעה להביאם לעדות לפני בית המשפט) וחרף זאת, הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן.
5. הסנגור ציין כי לטעמו אין זה ראוי לקבוע "נורמה קשיחה" לעניין גובה הקנס בעבירות מהסוג בו עסקינן. עוד טען, כי יש להתחשב במכלול הנסיבות של התיק, הן הקשורות בביצוע העבירה והן שאינן קשורות בביצוע העבירה ולהגיע בסופו של דבר למסקנה עונשית המהווה תמהיל נכון מבחינת נסיבותיו הקונקרטיות של התיק.
6. אף הסניגור תמים דעים עם התביעה כי ישנו מקום בתיקים מעין זה להחמיר בכל הנוגע לרכיב הקנס. עם זאת, סבורה ההגנה כי יש להקל עם הנאשם ברכיב הקנס נוכח כך שזוהי מעידתו הראשונה והיחידה. הסנגור טען, כי כעולה מכתב האישום המתוקן, הנאשם הסכים לבצע את העברת הכסף לאחר שהפציר בו חברו וכי העבירה בוצעה בתוככי האזור; כי הנאשם לא קיים מגע עם פעילים או ארגונים מחוץ לאזור על מנת להעביר את הכסף לאזור; כי הנאשם לא השתייך למנגנון שמטרתו העברת כספים או חבר בארגון וכי הנאשם לא הפיק כל תועלת או רווח כספי מביצוע ההעברה.
7. אשר לנסיבות הקשורות במבצע, טען הסנגור כי יש לקחת בחשבון את עברו הנקי של הנאשם ואת העובדה כי שיתף פעולה בחקירה. לדידו של הסנגור, יש בכך נטילת אחריות למעשיו וביטוי לכך שאין המדובר בעבריין מתוחכם וכי מעצרו הסב לו נזק וכי ישנו סיכוי טוב כי ישתקם שכן סביבתו תומכת ויכולה לסייע לו בכך. עוד טען הסנגור, כי גובהו של הקנס צריך לעמוד על 10,000 ₪.
8. הנאשם לא הוסיף על דברי סנגורו והסתפק בדברי הסנגור.

דיון והכרעה

9. אשר לעונש המאסר, אדגיש כי נוכח נימוקי הצדדים סברתי כי העונש המוצע ביחס למאסר בפועל והמאסר המותנה, הנו סביר נוכח הנסיבות המקלות שפורטו על ידי הצדדים (ביצוע שירות בהזדמנות אחת, עדי תביעה משוחררים, פעילות סטודנטיאלית) ועל כן, אתמקד להלן בדיון בכל הנוגע לרכיב הקנס שיש להטילו על הנאשם בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה.
10. בתיק שומרון 1325/15 התוב"צ נ' שאהר חנני הוטל עונש של 20 חודשים לריצוי בפועל וקנס בסך של 30,000 ₪ על מי שסייע בהעברת סכום של כ-100,000 ₪ שמקורו בחמא"ס למשפחות אסירים, בשלוש הזדמנויות שונות.

בעד"י 1616/16+עד"י 1820/16 התביעה הצבאית נ' שאהר חנני כב' נשיא בית המשפט לערעורים, אל"מ נתנאל בנישו דחה הן את ערעור התביעה והן את ערעור ההגנה וקבע כי :

"התמהיל העונשי שנקבע על ידי ביהמ"ש קמא, הכולל מאסר בפועל משמעותי לצד קנס לא מבוטל, וכן מאסר מותנה, מצוי במתחם הענישה ההולם לעבירות בהן הורשע המשיב. בשים לב לאמור, גם אם ניתן היה אף לגזור על המשיב עונש חמור במקצת, יש לקבוע שהעונש שהוטל ראוי בנסיבות העניין".

11. בעד"י 1767/15 התוב"צ נ' עליאן (להלן-"עניין עליאן"), הוחמר בדעת רוב עונשו הקנס שהוטל על מי שקיבל לידיו כספי אויב בסכום של כ-10,000 דולרים, וסכום נוסף של כ-5000 דולרים שהוכנסו שלא כדין לאזור (אך אינם כספי אויב). בערכאה הראשונה הוטלו על הנאשם, על פי הסכמת הצדדים, 12 חודשי מאסר בפועל, ואילו בית המשפט קמא גזר עליו קנס של 12,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט הצבאי לערעורים, בדעת רוב כאמור, החמיר את רכיב הקנס והטיל על הנאשם קנס של 40,000 ₪ או 20 חודשי מאסר תמורתו.
12. דומה כי, במקרה דנן, אף הסנגור לא חלק על כי קיימת בפסיקה מגמה של החמרה בעבירות שעניינן עיסוק בכספי טרור. ברם, הצדדים חלוקים ביחס לשאלה באיזה אופן צריך גובה הקנס לשקף את הסכום הכולל של הכספים בהם הייתה לנאשם נגיעה. האם יש מקום לקביעת נוסחה קשיחה ולהטיל קנס לפחות בגובה כל הסכום בו נגע הנאשם, או שמא יש להתייחס בכל מקרה לנסיבותיו, וליצור תמהיל בין כלל רכיבי הענישה אשר ייתן מענה הולם לצרכי ההלימה וההרתעה.
13. כפי שעולה מפסיקת בית המשפט לערעורים בשנים האחרות, קיימת מחלוקת מסוימת לעניין גובה הקנס בעבירות כגון דא (ר' עניין עליאן), אך כלל השופטים תמימי דעים כי יש מקום להחמיר בענישה ולקבוע קנסות ריאליים, אשר יתייחסו לגובה הסכומים שהועברו בפועל. לעניין זה קבע נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין חנני כי –

"נקודת המוצא להכרעה בערעור זה מצויה בפסיקתנו העקבית, בכל הקשור לצורך במתן מענה הולם לחומרה ולסיכון הביטחוני המשמעותיים הטמונים בעיסוק בכספי טרור. ואכן, נקבע פעם אחר פעם כי כספים אלה, הינם בבחינת "דלק" הכרחי להנעת שיני הפעילות של ארגוני הטרור, ברבדים רחבים, החל בפעילות טרור ישירה וכלה בעשיית נפשות וביצירת אווירה תומכת לאידיאולוגיה של הארגון (ראו ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.03.07) וכן עניין עליאן הנ"ל והפסיקה המפורטת בו)."