|
|
תאריך פרסום : 09/02/2017
|  גרסת הדפסה
תיק הוצל"פ
לשכת ההוצאה לפועל חדרה
|
12-14876-11-7
08/02/2017
|
בפני הרשם:
איתי כרמי
|
| - נגד - |
החייב 2 :
פלוני
עו"ד אנה אלרואי
|
***:
***
|
| החלטה |
- ביום 8.1.2017 הגיש החייב בקשה ליתן הוראות למזכירות להמציא לבא כוחו אישור על שליחה או מסירה או כל אסמכתה אחרת, לפיה ההגבלה שהוטלה ביום 3.9.2012 על רישיון הנהיגה שלו, נשלחה והומצאה לחייב. לחלופין, כך ביקש, היה ולא נשלחה אזהרה, להורות כי ההגבלה בטלה מעיקרה, כך שלמעשה לא נכנסה לתוקף מלכתחילה. החייב נימק בקשתו כי "הדבר נחוץ וחיוני ביותר, מאחר ומשרד הרישוי מסרב לחדש לחייב את רישיון הנהיגה, אך ורק בשל רישומה של ההגבלה (משנת 2012), מתוך הנחה מוטעית שהחייב ידע על קיומה של ההגבלה, ואין לחייב כל דרך אחרת להוכחת טענתו שלא קיבל הודעה על ההגבלה".
- בהחלטה מאותו יום דחיתי הבקשה וכך כתבתי "עיינתי במערכת ההוצאה פועל ועל פי הנתונים המתועדים בתיק, לחייב נשלחה התראה. נוסיף לכך את החזקה העומדת לרשות לפיה פעלה כדין, כמו גם את האחריות הרובצת על החייב לבחון ולהתעדכן בקורות התיקים המתנהלים נגדו. בנתונים אלו אין כל בסיס לטענה כי ההגבלה בטלה מעיקרה ומשכך הבקשה נדחית".
- עתה, מגיש החייב בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 8.1.2017 תוך שהוא מפנה לפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, אשר קבע כי מניין הימים להטלת הגבלת רישיון נהיגה, יחל ממועד המצאת ההתראה ולא ממועד משלוח ההתראה (רע"צ (ת"א) 57761-04-13 נאה נ' בנק הפועלים (26.5.2013) מפי כב' השופט מ' סובל); בנוסף טוען החייב, כי בית המשפט העליון עמד על כך שאין די בשליחת התראה, אלא נדרשת המצאה בפועל של ההתראה (רע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי (13.11.2001), מפי כב' השופט טירקל). לבסוף טוען החייב, כי יומיים לאחר החלטתי, ניתנה החלטה בלשכת ההוצאה לפועל חיפה הקובעת כי בנסיבות מסוימות הותרת הגבלה ואי ביטולה למפרע, חוטאת למטרת המחוקק בתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל (תיק הוצאה לפועל (חי') 02-58515-09-9 (10.1.2017), מפי כב' הרשם ע' חיאק). נסיבות תיק זה, כך החייב, הן הן הנסיבות בהן יש לבטל הגבלה למפרע, הואיל ומצבו הכלכלי של החייב רעוע, הוא נתון בהליכי פש"ר ורישיון הנהיגה שלו חיוני לפרנסתו.
- לאחר ששבתי ועיינתי בבקשה על נספחיה, לא נמצא לי כל טעם המצדיק לסטות מהחלטתי מיום 8.1.2017. הכל כמפורט להלן.
- לאחרונה אנו עדים להגשת בקשות רבות לביטול הגבלת רישיון נהיגה למפרע. אין להתפלא על מגמה זו, שכן חייבים רבים המבקשים לחדש את תוקף רישיון הנהיגה שלהם, נדרשים על ידי רשות הרישוי לעמוד במבחן עיוני ומעשי בשל חלוף הזמן מאז הוטלה ההגבלה. דרישה זו נעוצה בתקנה 172א לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן – תקנות התעבורה) הקובעת "לא יחודש רישיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת, אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רישיון נהיגה, ובלבד שרשות הרישוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן". ביטול הגבלת רישיון נהיגה למפרע נותן בידי החייבים טעם היכול להצדיק לפטור אותם מבדיקות ובחינות כאמור. הדבר אף קיבל ביטוי מפורש בפסיקה. כך למשל באחד המקרים, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, כי "נפל פגם בשיקול דעתה של המשיבה [רשות הרישוי א' כ'], בכך שלא ראתה במועד בו הוגשה בקשת הזוכה לסגירת תיק ההוצאה לפועל, סיום תקופת ההגבלה [ההדגשה במקור א' כ']" (עת"מ (חי') 41483-04-16 יאסר חיר נ' מדינת ישראל משרד התחבורה (8.8.2016), מפי כב' השופטת ת' שרון נתנאל) והורה על חידוש רישיון הנהיגה ללא צורך במבחנים כלשהם. קל אם כן להבין מדוע מוגשות בקשות אלה.
- בהיותה מגמה חדשה, ובהינתן כי מאז תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, ערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל מתבררים לפני בתי משפט השלום ולא עוד לפני בתי המשפט המחוזיים כבעבר, דבר ההלכה הפסוקה יקר בימים אלו ואין חזון נפרץ. החלטות סותרות רבו, ורבו יותר בקשות אלו.
- אשר לי, אני סבור כי משעה שהותיר המחוקק את השאלה בדבר חידוש רישיון נהיגה לרשות הרישוי, הרי שהרשות היא הגורם בעל המומחיות והניסיון להכריע בעניין זה. הדבר מתיישב עם עמדת בית המשפט העליון בנושא חישוב מניין ימי פסילת רישיון נהיגה, ממנה ניתן להקיש לעניינינו. וכך נאמר "ראוי להפקיד את מלאכת חישוב ימי פסילת רישיון הנהיגה בידי רשות הרישוי. גם אין טעם בהליך אזרחי מסורבל של בקשה למתן סעד הצהרתי, ולא בנקיטת הליך חדש בבית משפט השלום לתעבורה. המקום הטבעי הוא כאמור רשות הרישוי, זהו הגורם המקצועי שאצלו מצוי כל החומר הצריך לעניין, גם מומחיות, גם ניסיון" (בש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל (19.11.2012), מפי כב' השופט סולברג). בעניין אחר קבע בית המשפט העליון כך "הסמכות לחישוב מניין ימי הפסילה על פי גזר דין נתונה לרשות הרישוי. כנגד החלטת הרשות ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, באשר הוא מוסמך... לדון בהחלטה של רשות לפי פקודת התעבורה, לרבות החלטה בענייני רישוי ובטיחות של נהגים" (בש"פ 4840/14 אברהם נברו נ' מדינת ישראל (6.7.2014), מפי כב' השופט עמית). כאן המקום לציין כי תכליתה של תקנה 172א לתקנות התעבורה היא להבטיח כי מי שלא שמר על כשירותו כנהג משך תקופה ארוכה יידרש לרענן את ידיעותיו ולהוכיח כי הוא כשיר לנהוג. אף בכך יש להסביר מדוע עניין זה מצוי בסמכותו של הגורם המקצועי שלו המומחיות, קרי רשות הרישוי.
- יוצא אם כן, כי לכל היותר יכולה החלטת רשם ההוצאה לפועל לשמש בידי החייב עוד נימוק, בין מגוון נימוקים, מדוע צריכה רשות הרישוי לפטור אותו מבדיקות ומבחנים, מכוח הסמכות הנתונה לה בדין. הא ותו לא.
- זוהי אם כן המסגרת בה ניתן להחליט. בתוך המסגרת, לגישתי, ראוי להיזהר מפני שימוש בביטול הגבלת רישיון נהיגה למפרע, ולמעשה גם אין כל צורך בכך. במה דברים אמורים? בין אם ההגבלה בטלה מעיקרה, משום שהוטלה שלא כדין (נניח בעת שעמד עיכוב הליכים בתוקף) ובין אם בוטלה כדין, ומחמת טעות לא עודכן דבר ביטולה בתיק, הרי שדי לי לתת לכך ביטוי בהחלטה, כדי להעניק לחייב את הסעד הדרוש לו בגדרי לשכת ההוצאה לפועל. אסביר. אם ההגבלה בטלה מעיקרה היא מעולם לא נכנסה לתוקף; אם היא בוטלה בהחלטה, אך לא עודכנה, היא ממילא בטלה ומבוטלת מהמועד הקבוע בהחלטה שניתנה כדין ולכן אין כל צורך בביטול למפרע, אלא רק בתיאור הנתונים כעולה מתיק ההוצאה לפועל, באופן שיאפשר לחייב לעשות שימוש בהחלטה בבואו לפני רשות הרישוי. בכל מקרה אחר, כך אני סבור, אין סמכות להורות על ביטול הגבלת רישיון נהיגה למפרע. ראשית, חוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 (להלן – החוק) מסדיר באופן ברור את התנאים לביטול הגבלת רישיון נהיגה ואינו כולל חלופה של ביטול למפרע; שנית, הדבר חותר תחת תכליתה של ההגבלה, ופותח פתח לחייבים להתחמק תקופה ארוכה מתשלום ביודעם כי ניתן יהיה לבטל את ההגבלה למפרע; שלישית, ובזה העיקר, הדבר עלול לגרור החלטות סותרות ולפגוע ביציבות השיפוטית.
- במקרה שלפניי טוען החייב כי ההגבלה בטלה מעיקרה שכן ההתראה מעולם לא הומצאה לו. אין בידי לקבל טענה זו. בתי משפט מחוזיים שונים, בשבתם כבתי משפט לעניינים מינהליים, הבהירו חזור והבהר כי די במשלוח התראה בדואר רגיל לשם הקמתה של חזקת ההמצאה. כך למשל בבית המשפט המחוזי בנצרת נקבע "עיון בהוראות החקיקה לעיל, מלמד כי המחוקק, כאמור, מצא לקבוע חזקת המצאה. שכן לפי סעיף 66ג הנ"ל, ההגבלה תיכנס לתוקף תוך 30 ימים מיום משלוח ההתראה בדואר והמצאתה לידי החייב, כשתקנה 24 לתקנות ההוצאה לפועל, קובעת את כללי ההמצאה שלפיהם די במשלוח ההתראה בדואר שאינו רשום וללא אישור מסירה, כדי לראות בה כהמצאה כדין בחלוף 6 ימים מיום משלוח ההתראה. מהאמור עולה כי עצם משלוח הכתב לידי החייב מעמידו בחזקת מי שיודע או מי שצריך לדעת את תוכן הכתב... עוד ראוי להוסיף, כי חזקת ההמצאה... אינה חלוטה, היא ניתנת לסתירה, אולם הנטל להביא ראיות לסתירתה מוטל על שכמי הטוען זאת" (עת"מ (נצ') 24303-04-16 מולר נ' מדינת ישראל, משרד התחבורה (19.8.2016), מפי כב' השופט ע' עילבוני); במקרה אחר, בבית המשפט המחוזי בחיפה הוטעם "הנה כי כן, אין חובה לשלוח לחייב הודעה על הגבלה שהוטלה בדואר רשום דווקא וניתן לשלחה בדואר רגיל, וככל שכך נעשה, קמה חזקה שהחייב קיבל את ההודעה" (עת"מ (חי') 43056-04-16 חוג'ראת נ' משרד התחבורה (12.6.2016), מפי כב' השופטת ת' שרון נתנאל); ובבית המשפט המחוזי תל אביב, בתום בחינה האם נסתרה חזקת ההמצאה, החיל בת המשפט את חזקת הידיעה וקבע "משמצאתי כי העותר ידע בזמן אמת, או לכל הפחות צריך היה לדעת על ההגבלה, יש לבחון כעת את טענת העותר כלפי החלטת רשות הרישוי לפיה עליו לעמוד במבחן עיוני ומעשי לשם חידוש רישיון הנהיגה, מקום שבמשך יותר מ- 3 שנים רישיונו של העותר לא היה בתוקף" (עת"מ (ת"א) 15200-09-16 רוני גואטה נ' משרד התחבורה (26.9.2016), מפי כב' השופט ש' שוחט).
- כפי שכתבתי בהחלטתי מיום 8.1.2017, על פי נתוני מערכת ההוצאה לפועל, התראה נשלחה לחייב ביום 3.9.2012. ההגבלה הוטלה ביום 21.10.2012, היינו לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק בתוספת מניין הימים המקים את חזקת ההמצאה. ולא רק זאת, החייב היה פעיל בתיקיו בלשכת ההוצאה לפועל, הוקם בעניינו תיק איחוד ביום 15.1.2013 והוא התעדכן או למצער היה עליו להתעדכן בקורות התיק. ממילא החייב לא הניח כל תשתית הסותרת את חזקת ההמצאה. משכך, החייב מוחזק כמי שקיבל התראה וההגבלה הוטלה כדין. כאן המקום אף לציין, כי פסק הדין אליו הפנה החייב בעניין לאופר לעיל, עוסק במסירת אזהרה בהוצאה לפועל ולא בהתראה טרם הטלת הגבלה כבעניינינו. חוק ההוצאה לפועל ייחד סעיפים נקודתיים לאופן ודרכי המצאת אזהרה בדבר פתיחת תיק הוצאה לפועל, ומשכך אין הנדון דומה לראיה.
- לסיום, אין קולעים מהדברים הבאים, כדי להמחיש מדוע יש לנקוט משנה זהירות, בבחינת בקשות מסוג הבקשה שלפניי "בשולי החלטה מצאתי להעיר, כפי שציינתי קודם לכן, כי לאחרונה ולאחר פסקי הדין שצוינו מעלה בהם התקבלו עתירות בעלות עילה דומה... החל בית משפט זה להיות 'מוצף' בעתירות דומות לעתירה דנן, כאשר אלו אף מנוסחות באופן כמעט זהה לחלוטין לעתירה דנן, בשינוי מינורי של הפרטים האישיים הרלוונטיים. תמהני האם מדובר במקרה בו לפתע גילו עשרות אנשים, רק לאחרונה, כי הוטלו הגבלות על רישיונם במסגרת הליכי הוצאה לפועל והם מעולם לא קיבלו התראה על כך?" (עת"מ (נצ') 26233-08-16 צדיק אבראהים נ' מדינת ישראל משרד התחבורה (6.9.2016), מפי סגן הנשיא כב' השופט ז' הווארי).
- הבקשה נדחית.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|