תיק ב"ש מס': 10778.16

כללי

האם ראוי לחלט את הרכב אשר שימש את הנאשם לביצוע עבירה של ירי לעבר אדם, עבירה בה הורשע הנאשם בתיק 4773/16, זו השאלה המתבקשת להכרעתי במסגרת בקשה זו.

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נשיאת, החזקת וייצור נשק וכן בשתי עבירות נוספות של ירי לעבר אדם. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו אף הוגש כתב אישום מתוקן.

כעולה מכתב האישום המתוקן, בין הנאשם ובני משפחתו, לבין משפחתו של אנור חוסין זידאת עמורי להלן: "עמורי", קיים סכסוך רב שנים. בתאריך 03.04.2016 באזור בני נעים, התפתחה מריבה בין המשפחות. לאחר ששמע הנאשם על המריבה, ירה מאקדחו מספר יריות באוויר.

פרט האישום השלישי, והרלבנטי לבקשה זו, מיחס לנאשם כי בתאריך 07.05.2016 בעקבות הסכסוך האמור לעיל, התפתחה, שוב, מריבה בין משפחתו של הנאשם לבין משפחתו של "עמורי". בסמוך לכך, נטל הנאשם אקדח, ונסע ברכב לביתו של "עמורי". כאשר הגיע הנאשם לאזור ביתו של "עמורי", ירה ארבעה כדורים, לעבר מקום שבני אדם עלולים להימצא בו, ונסע מהמקום.

בתאריך 29.11.16 הודה הנאשם, בכתב האישום המתוקן והורשע בהתאם. הנאשם נדון לעונש אשר במסגרתו הושתו עליו 44 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 7500 ₪.

גדר המחלוקת וטענות הצדדים

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחילוט הרכב בו נסע הנאשם, עובר לביצוע הירי נשוא פרט האישום השלישי, ולאחריו.

בדיון שהתקיים בתאריך 10.1.17 ביקשה התביעה הצבאית לחלט את הרכב מאחר והוא שימש את הנאשם לביצוע עבירת הירי. התביעה טענה כי הבסיס המשפטי לחילוט, אינו מתמצה רק בשיקולי ענישה, ולעיתים יש מקום להורות על חילוט טובין, משיקולי הרתעה. לטעמה, סוגית החילוט לא עלתה בשלבים מוקדמים יותר משום שהמחלוקת העיקרית בתיק נסובה סביב  אורך המאסר שיושת על הנאשם, והצדדים בקשו להימנע ממחלוקות נוספות, שימנעו מהן להגיע להסדר הטיעון.

ההגנה טענה כי אין לחלט את הרכב, מן הטעם שרכיב החילוט לא נכלל בהסדר הטיעון, ולא נדון לפני מתן גזר הדין. בעניין זה נטען כי ההסדר בין הצדדים כלל הסכמות רחבות, אשר התייחסו לרכיב המאסר, המאסר המותנה, ואף לקנס. לפיכך יש לדחות את טענת התביעה כאילו ההסדר לא היה ממצה, וכלל רק את רכיב המאסר. משכך נטען כי, אין זה ראוי שלאחר הסכמות אלו, תבקש התביעה לחלט את הרכב, בנוסף לכלל רכיבי הענישה שסוכמו.

זאת ועוד נטען, כי הרכב לא שימש לביצוע העבירה. הנאשם אמנם הגיע למקום עם הרכב, אך אין כל זיקה בין עבירת הירי לבין הרכב. לסיום נטען, כי הרכב אינו שייך לנאשם אלא לבתו. בעניין זה הוצג לבית המשפט ס/1, רישיון הרכב, ממנו עולה כי הרכב רשום בבעלות בתו של הנאשם. במהלך הדיון אף נשמעה עדות הבת.

לסיכום, הצדדים נחלקו בנושאים הבאים:

• האם ניתן לחלט את הרכב לאחר מתן גזר הדין, או שמא, הוראת החילוט, יש בה משום עונש כפול.
• האם מתקיימת זיקה פונקציונאלית בין השימוש ברכב לבין עבירת הירי.